ביאור:בבלי בבא מציעא דף מא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

צריך דעת בעלים ^[1].

אי רבי ישמעאל - מאי איריא 'לא יחדו [שפטור אם החזיר]’? אפילו יחדו נמי [שהרי החזיר, ולשיטתו של רבי ישמעאל אינו צריך להודיעו]?

'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא 'יחדו', דמקומה הוא ^[2]; אלא אפילו לא יחדו - דלאו מקומה הוא - לא בעינן דעת בעלים.

אימא סיפא 'יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו בין משהניחה לצרכו חייב לצרכה פטור'!?

^[3] אתאן לרבי עקיבא, דאמר בעינן דעת בעלים.

אי רבי עקיבא - מאי איריא 'יחדו'? אפילו לא יחדו נמי [שהרי לשיטתו לא היחוד קובע, אלא ההודעה לבעלים משחררת מאחריות]!?

לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא לא יחדו - דלאו מקומה הוא, אלא אפילו יחדו נמי, דמקומה הוא - בעינן דעת בעלים.

רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא?

אין, דאמר רבי יוחנן: מאן דמתרגם לי 'חבית' אליבא דחד תנא - מובלנא מאניה בתריה לבי מסותא.

תרגמה רבי יעקב בר אבא קמיה דרב: שנטלה על מנת לגוזלה ^[4].

תרגמה רבי נתן בר אבא קמיה דרב: שנטלה על מנת לשלוח בה יד ^[5].

במאי קמיפלגי?

בשליחות יד ^[6] צריכה חסרון ^[7]: מאן דאמר 'לגוזלה' קסבר: שליחות יד צריכה חסרון, ומאן דאמר 'לשלוח בה יד' – קסבר: שליחות יד אינה צריכה חסרון.

^[8] מתקיף לה רב ששת: מידי 'נטלה' קתני ^[9]? 'טלטלה' קתני ^[10]!?

אלא אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן - כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות ^[11]; ^[12] וקא סבר: שואל שלא מדעת - גזלן הוי,

וכולה רבי ישמעאל היא ^[13]; וסיפא שהניחה במקום שאינה מקומה ^[14]; ורבי יוחנן ^[15] 'הניחה' - במקומה משמע ^[16].

איתמר: רב ולוי: חד אמר: שליחות יד ^[17] צריכה חסרון ^[18], וחד אמר: שליחות יד אינה צריכה חסרון.

תסתיים דרב הוא דאמר שליחות יד אינה צריכה חסרון, דתניא: 'רועה שהיה רועה עדרו, והניח עדרו ובא לעיר, ובא זאב ^[19] וטרף, ובא ארי ודרס ^[20] – פטור ^[21]; הניח מקלו ותרמילו עליה – חייב.'; והוינן בה: משום דהניח מקלו ותרמילו עליה חייב? הא שקלינהו ^[22]!? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: בעודן עליה. וכי עודן עליה מאי הוי? הא לא משכה ^[23]!? ואמר רב שמואל ^[24] בר רב יצחק אמר רב: שהכישה במקל ורצתה לפניו ^[25]; והא לא חסרה!? אלא לאו שמע מינה קסבר שליחות יד אינה צריכה חסרון ^[26]!?

^[27]

אימא [בדברי רב שמואל בר רב יצחק אמר רב]: 'שהכחישה במקל ^[28]'; דיקא נמי ^[29], דקתני 'שהכישה במקל ^[30]'!

- שמע מינה.

[## קשה: אם כן היה די לומר 'שהכחשה', ומדוע אמר 'במקל'? אלא אולי יש לומר שלפי תירוץ זה לא אמר רב 'במקל' אלא רק אמר 'שהכחישה'; והשומע שהבין 'שהכישה' הוסיף: 'במקל'.]

ומדרב סבר שליחות יד צריכה חסרון ^[31] - לוי ^[32] סבר שליחות יד אינה צריכה חסרון.

מאי טעמא דלוי?

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן נהוראי: משונה שליחות יד האמורה בשומר שכר משליחות יד האמורה בשומר חנם ^[33].

עמוד ב

ואני אומר: אינה משונה ^[34].

ומאי 'משונה'?

לא תֵאָמֵר שליחות יד בשומר שכר, ותיתי משומר חנם: ומה שומר חנם שפטור בגנבה ואבדה ^[35] - שלח בה יד חייב שומר שכר שחייב בגנבה ואבידה ^[36] - לא כל שכן ^[37]! למאי הלכתא כתבינהו רחמנא? לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון;

'ואני אומר אינה משונה' - כרבי אלעזר, דאמר: דא ודא - אחת היא ^[38].

מאי 'דא ודא אחת' ^[39]?

משום דאיכא למפרך: מה לשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב ^[40]!

ומאן דלא פריך – סבר: קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה ^[41].

רבא אמר: ^[42]לא תאמר שליחות יד לא בשומר חנם ולא בשומר שכר, ותיתי משואל ^[43]: ומה שואל, דלדעת בעלים קא עביד, שלח בה יד ^[44] חייב ^[45] - שומר חנם ושומר שכר ^[46] - לא כל שכן ^[47]! למה נאמר? חדא לומר לך שליחות יד אין צריכה חסרון, ואידך ^[48]: שלא תאמר 'דיו לבא מן הדין להיות כנדון ^[49]: מה שואל: בבעלים פטור ^[50] - אף שומר חנם ושומר שכר בבעלים ^[51] פטור ^[52]'.

ולמאן דאמר שליחות יד צריכה חסרון, הני תרתי שליחות יד למה לי?

חדא שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ואידך לכדתניא: (שמות כב ז) [אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] - לשבועה ^[53] אתה אומר ^[54] לשבועה - או אינו אלא ^[55] לדין ^[56]? נאמרה שליחות יד למטה ^[57] ונאמרה שליחות יד למעלה ^[58]: מה להלן לשבועה - אף כאן לשבועה ^[59].

הערות

^ ואם לא הודיעם - חייב באחריותם אם מת או נגנב, דמדשקליה - קם ליה ברשותיה, והשבה בלא ידיעה - לאו השבה היא
^ וכיון דבאותו מקום החזירה - חזרה גמורה היא
^ תירוצא הוא:
^ דתיקו כולה כחד תנא ובתרי טעמי: רישא שהחזירה למקומה: דכל מקום שהחזירה - מקומה היא, דהא לא יחדו לה מקום; וסיפא - שהחזירה למקום שאינה מקומה, כדמסיים במסקנא, דהא דמסקינן בסיומא; וסיפא - שהניחה במקום שאינה מקומה - אתרצתא דכולהו קאי, אדרבי יעקב ואדרבי נתן ואדרב ששת, ומשום דהניחה חוץ למקומה לא הויא חזרה, וכגון שנטלו מתחלה על מנת לגוזלה, והיינו 'לצרכו' דמתניתין; דאילו לשאלה בעלמא ולתשמיש - כיון דלאו גזילה הוא - סגי לה בהשבה כל דהו, וכל מקום שהניחה - פטור באונסין; אבל משום דגזולה הואי, ובגזילה כתיב 'והשיב' - וזה שהניחה למקום שלא יחדו לה בעלים - לא הויא השבה
^ דאפילו לא נטלה על מנת לגוזלה כו', אלא על מנת לשלוח בה יד וליטול מקצתה ולא נטל - אפילו הכי קמה ליה ברשותיה כולה, והויא לה 'גזילה', ובעינן השבה; ובמקום שאינו מקומה - לאו השבה היא
^ שחייבו הכתוב עליו אפילו נאנסה, כדכתיב (שמות כב ט) [כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר] 'ומת או נשבר או נשבה [וגו' אין ראה] –(פסוק י) שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו' [במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם], דמשמע: הא שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה
^ לא הוי שליחות יד להעמידה ברשותו אלא אם כן חסרה
^ ורב ששת לא שביק דליסיימו לתירוצייהו ואתקיף: ומיהו סיומא דמילתא דמסקנא וסיפא: שהניחה במקום שאינו מקומה - אכולהו קאי
^ דמשמע שנטלה לעצמו
^ לתשמיש בעלמא משמע: 'לצרכו' דמתניתין
^ לעלות עליה כדרך סולם ליטול גוזלות מקן גבוה
^ ואפילו הכי הויא גזילה למיקם ברשותיה עד דעביד השבה
^ אשינוייא דכולהו קאי: אדרבי יעקב ואדרבי נתן ואדרב ששת
^ אבל רישא: כל מקום שהניחה - מקומה היא
^ דאמר לעיל מאן דמתרגם לי כו'
^ הלכך לא מיתוקמא כרבי ישמעאל
^ שחייבו הכתוב עליו ואפילו נאנסה, כדכתיב 'או נשבר או נשבה וגו' שבועת ה' תהיה אם לא שלח', דמשמע: הא אם שלח - נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה
^ וכל זמן שלא חסרה - לא קמה ברשותיה להתחייב באונסיה
^ טורף נושא הטרף לחורו
^ ארי אינו טורפה, אלא דורסה במקומה ואוכלה
^ דאונסין נינהו; ואי משום דהניח עדרו, ופשיעה היא - מוקמינן לה דעל בעידנא דעיילי אינשי, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (לקמן צג:); אי נמי דשמע קול אריה ועל
^ ואי נמי שליחות יד חשיבא - הא הדר אהדרה כשנטלו הימנו, ואנן מוקמינן לעיל סתם מתניתין כרבי ישמעאל, דאין צריך דעת בעלים
^ בשליחות יד כדי לקנותה, ומטלטלין אינן נקנין אלא במשיכה: לא במקח ולא לענין גזל ולא לענין שליחות יד, כדתנן במתניתין (לקמן דף מג:): 'הטה את החבית ונטל ממנה רביעית יין - אין משלם אלא רביעית' אלמא בעינן דליקנייה כו'
^ 'רב שמואל' גרסינן
^ כשנתנו עליה ורצתה - זו היא 'משיכה': משעקרה יד ורגל על ידו
^ לאו פירכא היא, אלא מסקנא וסיומא הוא למילתיה דאמר 'תסתיים דרב הוא דאמר אין צריכה חסרון': מדשני רב למתניתין 'משום דהכישה ורצתה לפניו'
^ ואי קשיא: דלמא הא דהניח מקלו ותרמילו - חיוביה לאו משום 'שליחות יד' הוא, דליבעי חסרון, אלא משום 'שואל שלא מדעת' הוא, כי ההוא דלעיל דחבית - לא היא: דכי אמרינן בשומרין 'שאלה שלא מדעת' - בדבר שאינו כיחש וחיסר מחמת מלאכה, אבל בעלי חיים המכחישים מחמת מלאכה - תחלתו שליחות יד היא.
^ בהכאתו דהיינו חסרון
^ ד'הכחישה' קאמר רב
^ מדנקט הכשת מקל, דמכה חזקה היא
^ דהא דייקינן מדנקט 'מקל'
^ בר פלוגתיה
^ כלומר אינה דומה לזו: שזו נאמרה לצורך ולא משתמע אלא בחסרון, אבל של שומר שכר נאמרה שלא לצורך משמעות שבה, אלא לדרשה: וללמד שאינה צריכה חסרון
^ רבי יוחנן פליג אדרבי יוסי בן נהוראי רביה, ואמר: אף היא - לצורך נאמרה; ולוי סבירא ליה כרבי יוסי בן נהוראי: למידרש מיניה דאין צריכה חסרון, דאי מקרא קמא - לא תיסק אדעתין לחיוביה עד דמחסר ליה: בשומר חנם נאמר 'ונקרב בעל הבית וגו', בשומר שכר כתיב 'שבועת ה' תהיה וגו', ואמרינן ב'השואל' (לקמן דף צד:): פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, שניה בשומר שכר, וכתיב בתרוייהו 'אם לא שלח'; הא אם שלח - נתחייב בדברים שהוא פטור עליהם, כגון שומר חנם - בין בגנבה בין באונסין: דמדשלח בה יד - קנאה וקמה ברשותו; ושומר שכר פטור במת או נשבר או נשבה - דהיינו אונסין
^ כל זמן שלא שלח בה יד, כדכתיב 'אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית': דנשבע שלא שלח בה יד ולא פשע בשמירתו, ופטור, כדאמרינן לקמן בשמעתין: דהאי 'ונקרב' - שבועה הוא
^ דפרשה שניה בו נאמרה וכתיב בה 'אם גנב יגנב כו'
^ שאם שלח בה יד חייב באונסין
^ כמשמעה של זו - כך משמעה של זו, לפי ששתיהן הוצרכו, ואין כאן מקרא יתר
^ למה שתיהן שוות? הלא לא הוצרכה השניה
^ [גירסת רש"י:] 'שומר חנם שפוטר עצמו בטענת גנב', כלומר: "גנב גנבה ממני" ובאו עדים שהיא אצלו - משלם תשלומי כפל, דכתיב 'אם לא ימצא הגנב וגו', ודרשינן בבבא קמא (דף סג:): 'אם לא ימצא כמה שאמר, אלא שהוא עצמו גנבו'; מה כתיב אחריו? 'אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים'; אבל שומר שכר - אינו משלם כפל: שאם טען נגנבה - משלם קרן, שהרי הוא חייב בגניבה! וטענה אחרת אינה מביאה אותו לידי כפל
^ חמור שומר שכר שחייב בקרן עד שלא נשבע לשקר במקום ששומר חנם פטור, דהיינו גניבה ואבידה, משומר חנם שמשלם כפל, ומדה זו אינה אלא לאחר שנשבע לשקר שנגנבה, ובאו עדים שהוא גְנָבָהּ; דכי אתרבי כפל בטוען טענת גנב - לאחר שבועה אתרבי, כדלקמן בשמעתין
^ אפילו לרבי אלעזר נמי אתיא, ד
^ שחייבו הכתוב באונסין, בשביל שכל הנאה שלו, ושולח יד נמי - כל הנאה שלו
^ לעשות מלאכתו
^ באונסין
^ השולחין יד שעושין מלאכתן שלא לדעת בעלים
^ דחייב שוב באונסיה
^ האמורה בשומר שכר
^ אם לא נאמרה בשאר שומרין, ולמדה משואל - הייתי אומר דיו לשליחות יד דשומרין שבא מדין שואל להיות כנדון
^ אם 'בעליו עמו' כתיב 'לא ישלם' אונסין
^ אף שומרין ששלחו יד, אם בעליו עמו
^ יפטר! כתב קרא יתירא לחייבו אפילו בבעלים, וגלי רחמנא בחדא - והוא הדין בכולהו
^ והכי קאמר: אם לא ימצא כמה שאמר: שנגנבה, אלא הוא גְנָבָהּ והוא כבר נקרב אל הדיינין לשבועה, ונשבע לשקר, ואחר כך באו עדים 'אשר ירשיעון' הדיינין ישלם כפל
^ קריבה
^ קריבה
^ שמשעה שטען בבית דין 'נגנבה', אף על פי שלא נשבע - ישלם כפל אם באו עדים
^ אצל שומר שכר: 'שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח'
^ 'ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח'
^ למדנו שאין משלמין כפל על ידי טענת גנב אלא לאחר שבועה, וגם למדנו שנפטר מגנבה ואבדה בשבועה

[1] ואם לא הודיעם - חייב באחריותם אם מת או נגנב, דמדשקליה - קם ליה ברשותיה, והשבה בלא ידיעה - לאו השבה היא

[2] וכיון דבאותו מקום החזירה - חזרה גמורה היא

[3] תירוצא הוא:

[4] דתיקו כולה כחד תנא ובתרי טעמי: רישא שהחזירה למקומה: דכל מקום שהחזירה - מקומה היא, דהא לא יחדו לה מקום; וסיפא - שהחזירה למקום שאינה מקומה, כדמסיים במסקנא, דהא דמסקינן בסיומא; וסיפא - שהניחה במקום שאינה מקומה - אתרצתא דכולהו קאי, אדרבי יעקב ואדרבי נתן ואדרב ששת, ומשום דהניחה חוץ למקומה לא הויא חזרה, וכגון שנטלו מתחלה על מנת לגוזלה, והיינו 'לצרכו' דמתניתין; דאילו לשאלה בעלמא ולתשמיש - כיון דלאו גזילה הוא - סגי לה בהשבה כל דהו, וכל מקום שהניחה - פטור באונסין; אבל משום דגזולה הואי, ובגזילה כתיב 'והשיב' - וזה שהניחה למקום שלא יחדו לה בעלים - לא הויא השבה

[5] דאפילו לא נטלה על מנת לגוזלה כו', אלא על מנת לשלוח בה יד וליטול מקצתה ולא נטל - אפילו הכי קמה ליה ברשותיה כולה, והויא לה 'גזילה', ובעינן השבה; ובמקום שאינו מקומה - לאו השבה היא

[6] שחייבו הכתוב עליו אפילו נאנסה, כדכתיב (שמות כב ט) [כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר] 'ומת או נשבר או נשבה [וגו' אין ראה] –(פסוק י) שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו' [במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם], דמשמע: הא שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה

[7] לא הוי שליחות יד להעמידה ברשותו אלא אם כן חסרה

[8] ורב ששת לא שביק דליסיימו לתירוצייהו ואתקיף: ומיהו סיומא דמילתא דמסקנא וסיפא: שהניחה במקום שאינו מקומה - אכולהו קאי

[9] דמשמע שנטלה לעצמו

[10] לתשמיש בעלמא משמע: 'לצרכו' דמתניתין

[11] לעלות עליה כדרך סולם ליטול גוזלות מקן גבוה

[12] ואפילו הכי הויא גזילה למיקם ברשותיה עד דעביד השבה

[13] אשינוייא דכולהו קאי: אדרבי יעקב ואדרבי נתן ואדרב ששת

[14] אבל רישא: כל מקום שהניחה - מקומה היא

[15] דאמר לעיל מאן דמתרגם לי כו'

[16] הלכך לא מיתוקמא כרבי ישמעאל

[17] שחייבו הכתוב עליו ואפילו נאנסה, כדכתיב 'או נשבר או נשבה וגו' שבועת ה' תהיה אם לא שלח', דמשמע: הא אם שלח - נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה

[18] וכל זמן שלא חסרה - לא קמה ברשותיה להתחייב באונסיה

[19] טורף נושא הטרף לחורו

[20] ארי אינו טורפה, אלא דורסה במקומה ואוכלה

[21] דאונסין נינהו; ואי משום דהניח עדרו, ופשיעה היא - מוקמינן לה דעל בעידנא דעיילי אינשי, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (לקמן צג:); אי נמי דשמע קול אריה ועל

[22] ואי נמי שליחות יד חשיבא - הא הדר אהדרה כשנטלו הימנו, ואנן מוקמינן לעיל סתם מתניתין כרבי ישמעאל, דאין צריך דעת בעלים

[23] בשליחות יד כדי לקנותה, ומטלטלין אינן נקנין אלא במשיכה: לא במקח ולא לענין גזל ולא לענין שליחות יד, כדתנן במתניתין (לקמן דף מג:): 'הטה את החבית ונטל ממנה רביעית יין - אין משלם אלא רביעית' אלמא בעינן דליקנייה כו'

[24] 'רב שמואל' גרסינן

[25] כשנתנו עליה ורצתה - זו היא 'משיכה': משעקרה יד ורגל על ידו

[26] לאו פירכא היא, אלא מסקנא וסיומא הוא למילתיה דאמר 'תסתיים דרב הוא דאמר אין צריכה חסרון': מדשני רב למתניתין 'משום דהכישה ורצתה לפניו'

[27] ואי קשיא: דלמא הא דהניח מקלו ותרמילו - חיוביה לאו משום 'שליחות יד' הוא, דליבעי חסרון, אלא משום 'שואל שלא מדעת' הוא, כי ההוא דלעיל דחבית - לא היא: דכי אמרינן בשומרין 'שאלה שלא מדעת' - בדבר שאינו כיחש וחיסר מחמת מלאכה, אבל בעלי חיים המכחישים מחמת מלאכה - תחלתו שליחות יד היא.

[28] בהכאתו דהיינו חסרון

[29] ד'הכחישה' קאמר רב

[30] מדנקט הכשת מקל, דמכה חזקה היא

[31] דהא דייקינן מדנקט 'מקל'

[32] בר פלוגתיה

[33] כלומר אינה דומה לזו: שזו נאמרה לצורך ולא משתמע אלא בחסרון, אבל של שומר שכר נאמרה שלא לצורך משמעות שבה, אלא לדרשה: וללמד שאינה צריכה חסרון

[34] רבי יוחנן פליג אדרבי יוסי בן נהוראי רביה, ואמר: אף היא - לצורך נאמרה; ולוי סבירא ליה כרבי יוסי בן נהוראי: למידרש מיניה דאין צריכה חסרון, דאי מקרא קמא - לא תיסק אדעתין לחיוביה עד דמחסר ליה: בשומר חנם נאמר 'ונקרב בעל הבית וגו', בשומר שכר כתיב 'שבועת ה' תהיה וגו', ואמרינן ב'השואל' (לקמן דף צד:): פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, שניה בשומר שכר, וכתיב בתרוייהו 'אם לא שלח'; הא אם שלח - נתחייב בדברים שהוא פטור עליהם, כגון שומר חנם - בין בגנבה בין באונסין: דמדשלח בה יד - קנאה וקמה ברשותו; ושומר שכר פטור במת או נשבר או נשבה - דהיינו אונסין

[35] כל זמן שלא שלח בה יד, כדכתיב 'אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית': דנשבע שלא שלח בה יד ולא פשע בשמירתו, ופטור, כדאמרינן לקמן בשמעתין: דהאי 'ונקרב' - שבועה הוא

[36] דפרשה שניה בו נאמרה וכתיב בה 'אם גנב יגנב כו'

[37] שאם שלח בה יד חייב באונסין

[38] כמשמעה של זו - כך משמעה של זו, לפי ששתיהן הוצרכו, ואין כאן מקרא יתר

[39] למה שתיהן שוות? הלא לא הוצרכה השניה

[40] [גירסת רש"י:] 'שומר חנם שפוטר עצמו בטענת גנב', כלומר: "גנב גנבה ממני" ובאו עדים שהיא אצלו - משלם תשלומי כפל, דכתיב 'אם לא ימצא הגנב וגו', ודרשינן בבבא קמא (דף סג:): 'אם לא ימצא כמה שאמר, אלא שהוא עצמו גנבו'; מה כתיב אחריו? 'אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים'; אבל שומר שכר - אינו משלם כפל: שאם טען נגנבה - משלם קרן, שהרי הוא חייב בגניבה! וטענה אחרת אינה מביאה אותו לידי כפל

[41] חמור שומר שכר שחייב בקרן עד שלא נשבע לשקר במקום ששומר חנם פטור, דהיינו גניבה ואבידה, משומר חנם שמשלם כפל, ומדה זו אינה אלא לאחר שנשבע לשקר שנגנבה, ובאו עדים שהוא גְנָבָהּ; דכי אתרבי כפל בטוען טענת גנב - לאחר שבועה אתרבי, כדלקמן בשמעתין

[42] אפילו לרבי אלעזר נמי אתיא, ד

[43] שחייבו הכתוב באונסין, בשביל שכל הנאה שלו, ושולח יד נמי - כל הנאה שלו

[44] לעשות מלאכתו

[45] באונסין

[46] השולחין יד שעושין מלאכתן שלא לדעת בעלים

[47] דחייב שוב באונסיה

[48] האמורה בשומר שכר

[49] אם לא נאמרה בשאר שומרין, ולמדה משואל - הייתי אומר דיו לשליחות יד דשומרין שבא מדין שואל להיות כנדון

[50] אם 'בעליו עמו' כתיב 'לא ישלם' אונסין

[51] אף שומרין ששלחו יד, אם בעליו עמו

[52] יפטר! כתב קרא יתירא לחייבו אפילו בבעלים, וגלי רחמנא בחדא - והוא הדין בכולהו

[53] והכי קאמר: אם לא ימצא כמה שאמר: שנגנבה, אלא הוא גְנָבָהּ והוא כבר נקרב אל הדיינין לשבועה, ונשבע לשקר, ואחר כך באו עדים 'אשר ירשיעון' הדיינין ישלם כפל

[54] קריבה

[55] קריבה

[56] שמשעה שטען בבית דין 'נגנבה', אף על פי שלא נשבע - ישלם כפל אם באו עדים

[57] אצל שומר שכר: 'שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח'

[58] 'ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח'

[59] למדנו שאין משלמין כפל על ידי טענת גנב אלא לאחר שבועה, וגם למדנו שנפטר מגנבה ואבדה בשבועה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]