ביאור:בבלי בבא מציעא דף לו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

פעמים ששניהם באשם ^[1], פעמים שהשוכר בחטאת והשואל באשם, פעמים שהשוכר באשם והשואל בחטאת;

הא כיצד? כפירת ממון – אשם, ביטוי שפתים – חטאת; פעמים ששניהם בחטאת: כגון שמתה כדרכה, ואמרו 'נאנסה ^[2]' ^[3]: שוכר, דבין כך ובין כך מיפטר פטור ^[4] – ^[5] בחטאת; שואל, דבין כך ובין כך חיובי מיחייב ^[6] – ^[7] בחטאת;

פעמים ששניהם באשם: כגון שנגנבה ^[8], ואמרו 'מתה מחמת מלאכה' ^[9], דתרוייהו קא כפרי ממונא, דהא מיחייבי, וקא פטרי נפשייהו;

שוכר בחטאת ושואל באשם: כגון שמתה כדרכה ^[10] ואמרו 'מתה מחמת מלאכה': שוכר, דבין כך ובין כך מיפטר פטור - חייב בחטאת, שואל, דמיחייב במתה כדרכה וקא פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה - באשם;

שוכר באשם ושואל בחטאת: כגון שנגנבה ^[11], ואמרו 'מתה כדרכה' ^[12]: שוכר - הוא דמיחייב בגניבה ואבידה וקא פטר נפשיה ב'מתה כדרכה' – באשם; שואל, דבין כך ובין כך חיובי מיחייב ^[13] – ^[14] בחטאת.

מאי קא משמע לן ^[15]?

לאפוקי מדרבי אמי, דאמר: כל שבועה שהדיינים משביעים אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי, שנאמר (ויקרא ה ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים [להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה] - כי תשבע מעצמה; קא משמע לן דלא כרבי אמי.

אתמר: שומר שמסר לשומר: רב אמר: פטור ^[16], ורבי יוחנן אמר: חייב ^[17].

אמר אביי: לטעמיה דרב - לא מבעיא שומר חנם שמסר לשומר שכר ^[18], דעלויי עלייה לשמירתו ^[19], אלא אפילו שומר שכר שמסר לשומר חנם, דגרועי גרעה לשמירתו – פטור; מאי טעמא? דהא מסרה לבן דעת!; ולטעמיה דרבי יוחנן - לא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם, דגרועי גרעה לשמירתו, אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר, דעלויי עלייה לשמירתו – חייב, דאמר ליה: "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר".

אמר רב חסדא: הא דרב - לאו בפירוש אתמר אלא מכללא: דהנהו גינאי, דכל יומא הוו מפקדי מרייהו [אתי החפירה שלהם] גבה דההיא סבתא; יומא חד אפקדינהו לגבי חד מינייהו. שמע קלא בי הלולא, נפק, אזל אפקדינהו לגבה דההיא סבתא; אדאזל ואתא - אגנוב מרייהו ^[20].

אתא לקמיה דרב, ופטריה. מאן דחזא ^[21] סבר משום שומר שמסר לשומר פטור, ולא היא: שאני התם: דכל יומא נמי אינהו גופייהו גבה דההיא סבתא הוו מפקדי להו ^[22].

יתיב רבי אמי וקאמר לה להא שמעתא ^[23]; איתיביה רבי אבא בר ממל לרבי אמי: 'השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר', ואם איתא [לרבי יוחנן] - לימא ליה "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר"!?

אמר ליה: הכא במאי עסקינן? - בשנתנו לו הבעלים רשות להשאיל.

אי הכי - לבעלים בעי ^[24] לשלומי ^[25]!?

דאמרו ליה ^[26] "לדעתך ^[27]" ^[28].

מתיב רמי בר חמא [על רבי יוחנן]: 'המפקיד מעות אצל חבירו: צררן והפשילן לאחוריו, ^[29] מסרן לבנו ובתו הקטנים ונעל בפניהם ^[30] שלא כראוי – חייב, שלא שמר כדרך השומרים.' טעמא – דקטנים, הא גדולים - פטור; אמאי? נימא ליה "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר"?

אמר רבא: כל המפקיד -

עמוד ב

על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ^[31].

אמרי נהרדעי: דיקא נמי ^[32]: דקתני 'או שמסרן לבנו ובתו הקטנים חייב' ^[33] - הא לבנו ולבתו הגדולים פטור; מכלל דלאחרים לא שנא גדולים ולא שנא קטנים – חייב, דאם כן ^[34] ליתני 'קטנים' ^[35] סתמא!

- שמע מינה.

אמר רבא: הלכתא שומר שמסר לשומר – חייב, לא מבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם, דגרועי גרעה לשמירתו, אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר – חייב; מאי טעמא? דאמר ליה: "את מהימנת לי בשבועה ^[36], האיך לא מהימן לי בשבועה ^[37]".

אתמר: פשע בה ^[38] ויצאת לאגם ^[39], ומתה כדרכה ^[40]: אביי משמיה דרבה אמר: חייב; רבא משמיה דרבה אמר: פטור:

אביי משמיה דרבה אמר חייב: כל דיינא דלא דאין כי האי דינא לאו דיינא הוא; לא מבעיא למאן דאמר: תחילתו בפשיעה וסופו באונס ^[41] חייב – דחייב, אלא אפילו למאן דאמר: פטור - הכא חייב ^[42]; מאי טעמא? דאמרינן ^[43] הבלא דאגמא ^[44] קטלה.

רבא משמיה דרבה אמר פטור: כל דיינא דלא דאין כי האי דינא לאו דיינא הוא: לא מיבעיא למאן דאמר: תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור דפטור, אלא אפילו למאן דאמר: חייב - הכא פטור; מאי טעמא? דאמרינן "מלאך המות מה לי הכא ומה לי התם" ^[45].

ומודי אביי דאי הדרא לבי מרה ומתה דפטור; מאי טעמא? דהא הדרא לה, וליכא למימר הבלא דאגמא קטלה;

ומודי רבא: כל היכא דאיגנבה גנב באגם ^[46] ומתה כדרכה בי גנב ^[47] – דחייב ^[48]; מאי טעמא? ^[49] דאי ^[50] שבקה מלאך המות - בביתיה דגנבא הוה קיימא ^[51].

אמר ליה אביי לרבא: לדידך, דאמרת 'מלאך המות מה לי הכא ומה לי התם', האי דאותביה רבי אבא בר ממל לרבי אמי ^[52], ושני ליה 'בשנתנו לו בעלים רשות להשאיל' ^[53] - ולימא ליה 'מלאך המות מה לי הכא ומה לי התם' ^[54]?

אמר ליה: לדידכו ^[55], דמתניתו ^[56] 'אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר' איכא לאותבה לההיא ^[57]; לדידי, ^[58] דאמינא 'אנת מהימנת לי בשבועה, והאיך לא מהימן לי בשבועה' ^[59] - ליכא לאותבה כלל ^[60].

מתיב רמי בר חמא: 'העלה לראשי צוקין ^[61], ונפלה - אין זה אונס ^[62], וחייב.' הא מתה כדרכה ^[63] הרי זה אונס ופטור ^[64]; ואמאי? לימא ליה "אוירא ^[65] דהר קטלה"? אי נמי "אובצנא ^[66] דהר קטלה"?

הכא במאי עסקינן? - שהעלה למרעה שמן וטוב ^[67].

אי הכי - נפלה נמי?

שהיה לו לתוקפה ^[68] ולא תקפה.

אי הכי - אימא רישא: עלתה ^[69] לראשי צוקין ונפלה - הרי זה אונס' - איבעי ליה למיתקפה?

לא, צריכא שתקפתו ^[70] ועלתה ^[71] תקפתו וירדה.

אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו כו' [אלא תחזור פרה לבעלים]:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.

אמר ליה רב שמואל בר יהודה לרב יהודה: אמרת לן משמיה דשמואל: חלוק היה רבי יוסי

הערות

^ אם נשבעו לשקר, והיו נשכרים בשבועתם להקל פרעון מעליהם - כפירת ממון היא זו, וקרבן שבועה שלהם אשם: איל בן שתי שנים דכתיב (ויקרא ה) 'והביא את אשמו איל תמים בערכך כסף (שני) שקלים', והוא אשם גזילות
^ על ידי לסטים
^ ונשבעו שכך: אף על פי שהשואל משלם אונסין - משביעין אותו, כדרב הונא, שבועה שאינה ברשותו, דחיישינן שמא נתן עיניו בה ונשבע שנאנסה ואינה ברשותו
^ מתשלומין, בין שנשבע באמת שמתה כדרכה, בין שנשבע לשקר שנאנסה - פטר עצמו מלשלם; הלכך אין בשקר זה כפירת ממון, דהא אם הודה על האמת היה פטור - שבועת ביטוי היא
^ קאי
^ נמצא שלא כפר ממון בשיקור שבועתו ושבועת ביטוי
^ קאי
^ והשוכר חייב לשלם לבעלים, והשואל ישלם לשוכר
^ ופטר שואל עצמו בשקר מלשלם לשוכר, והשוכר מלשלם לבעלים
^ ואם הודו על האמת: שוכר פטור ושואל חייב
^ ושניהם חייבין
^ השוכר פוטר עצמו בשקר, אבל השואל לא נפטר בכך מלשלם
^ לשלם
^ קאי על שבועתו
^ רבי ירמיה? משניות שלימות הן ב'שבועות': המשַנֶה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה - פטור מאשם גזילות; מחובה לפטור - חייב
^ מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו
^ אפילו באונסין
^ דפטור מן האונסין
^ ואין לך לומר פשיעה היא זו שמסרה לאחר
^ פושויי"ר בלע"ז
^ אחד מן התלמידים ששמע מפיו דפטריה
^ דלא מצו אמרי ליה "אין רצוננו שיהא בידה"
^ דרבי יוחנן רביה
^ שואל
^ שהם השאילוה לו
^ בעלים לשוכר:
^ כרצונך: אם תרצה להשאילהּ לו ימי שכירותך - אין אנו מקפידין
^ הלכך הוא השאילה, והבעלים אין יכולין לומר "אין רצוננו"
^ או
^ בפני אותם הקטנים: שלא יצאו לחוץ ויאבדו המעות
^ על דעת שהנפקד מוסרו לאשתו ובניו הגדולים, ואין יכולין לומר "אין רצוננו כו'"
^ דהאי דגדולים פטורין
^ דוקא 'בניו' נקט ולא אחרים
^ דלאחרים נמי גדולים פטור
^ 'או שמסרן לקטנים'
^ שלא פשע בה
^ ואני אומר שישנה בידו או אכלה או פשע בה
^ שלא נעל בפניה כראוי
^ מקום שאינה משתמרת שם אצל זאבים ולא אצל גנבים, ומיהו לא אכלוה לא זאבים ולא גנבים
^ דהוי תחילתו בפשיעה: שמא יטרפוה זאבים; וסופו לא אבדה באותה פשיעה, אלא בדבר שהוא אונס
^ לקמן (בפרקין דף מב.) גבי ההוא דאותיב זוזי דפקדון בצריפא דאורבני, דהויא פשיעותא לגבי נורא ונטירותא לענין גנבי, ואיגנוב, וגניבה לגבי שומר חנם - אונס הוא:
^ דהתם ליכא פשיעותא אלא לענין נורא, אבל הכא איכא למימר "בפשיעה מתה, שאם היתה בבית - לא מתה, ויציאתה לאגם היא פשיעת מיתתה"
^ שמא
^ הבל המצוי באגם
^ אבל התם גבי זוזי, אם שמרם כהלכתם דקיימא לן (שם) 'כספים אין להם שמירה אלא בקרקע' לא נגנבו; ואף על גב דקיימא לן בצריפא דאורבני אין דרך גנבים לבקש שם מעות, ואונס הוא - מיהו על ידי שלא שמר כדין שמירתם - אבדו; אבל פרה זו - אם היתה בבית - נמי היתה מתה
^ שזהו דבר שהוא פשיעה אצל יציאתה לאגם
^ אף על פי שסופה מתה בי גנב
^ ולא אמר אי הוה בבית שומר נמי הוה מתה
^ משעת גניבה היא אבודה מן הבעלים
^ נמי
^ הלכך החיוב בא לו על שעת הגניבה
^ לעיל מהשוכר פרה והשאילה לאחר: לימא אין רצוני כו'
^ מאי דוחקיה לשנויי הכי?
^ נימא ליה: אם אירע בה אונס אחר, דמצינו למימר: אם היתה בבית לא נאנסה - היה חייב, אבל זו מתה כדרכה, מלאך המות נמי בבית שוכר קטיל לה! ומדלא שני ליה הכי - שמעינן למאן דאמר: תחילתו בפשיעה וסופו באונס – חייב, לא שנא אונס מלאך המות משאר אונסין!
^ דאמריתו טעמא דשומר שמסר לשומר - חייב
^ משום
^ ומאי דניחא ליה לרבי אמי שני ליה
^ אנא לא סבירא לי לא אתקפתא ולא שינויא, דלדידי
^ דאמרי לעיל טעמא משום דלא מהימן ליה בשבועה
^ שהרי שוכר עצמו נשבע לו, כדתנן 'ישבע השוכר שמתה כדרכה'
^ שומר שהעלה לראשי הרים חדים ומשופעים
^ אלא פשיעה דדרכה ליפול
^ בראש הצוק
^ דהוי סופו באונס
^ צינה
^ עייפות טורח המעלה
^ דדרך הרועים להעלות שם בהמות לרעות
^ להחזיק בה, שכן דרך הרועים
^ מאליה
^ על כרחו
^ ולא יכול להחזיק בה, שחזקה היתה ממנו

[1] אם נשבעו לשקר, והיו נשכרים בשבועתם להקל פרעון מעליהם - כפירת ממון היא זו, וקרבן שבועה שלהם אשם: איל בן שתי שנים דכתיב (ויקרא ה) 'והביא את אשמו איל תמים בערכך כסף (שני) שקלים', והוא אשם גזילות

[2] על ידי לסטים

[3] ונשבעו שכך: אף על פי שהשואל משלם אונסין - משביעין אותו, כדרב הונא, שבועה שאינה ברשותו, דחיישינן שמא נתן עיניו בה ונשבע שנאנסה ואינה ברשותו

[4] מתשלומין, בין שנשבע באמת שמתה כדרכה, בין שנשבע לשקר שנאנסה - פטר עצמו מלשלם; הלכך אין בשקר זה כפירת ממון, דהא אם הודה על האמת היה פטור - שבועת ביטוי היא

[5] קאי

[6] נמצא שלא כפר ממון בשיקור שבועתו ושבועת ביטוי

[7] קאי

[8] והשוכר חייב לשלם לבעלים, והשואל ישלם לשוכר

[9] ופטר שואל עצמו בשקר מלשלם לשוכר, והשוכר מלשלם לבעלים

[10] ואם הודו על האמת: שוכר פטור ושואל חייב

[11] ושניהם חייבין

[12] השוכר פוטר עצמו בשקר, אבל השואל לא נפטר בכך מלשלם

[13] לשלם

[14] קאי על שבועתו

[15] רבי ירמיה? משניות שלימות הן ב'שבועות': המשַנֶה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה - פטור מאשם גזילות; מחובה לפטור - חייב

[16] מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו

[17] אפילו באונסין

[18] דפטור מן האונסין

[19] ואין לך לומר פשיעה היא זו שמסרה לאחר

[20] פושויי"ר בלע"ז

[21] אחד מן התלמידים ששמע מפיו דפטריה

[22] דלא מצו אמרי ליה "אין רצוננו שיהא בידה"

[23] דרבי יוחנן רביה

[24] שואל

[25] שהם השאילוה לו

[26] בעלים לשוכר:

[27] כרצונך: אם תרצה להשאילהּ לו ימי שכירותך - אין אנו מקפידין

[28] הלכך הוא השאילה, והבעלים אין יכולין לומר "אין רצוננו"

[29] או

[30] בפני אותם הקטנים: שלא יצאו לחוץ ויאבדו המעות

[31] על דעת שהנפקד מוסרו לאשתו ובניו הגדולים, ואין יכולין לומר "אין רצוננו כו'"

[32] דהאי דגדולים פטורין

[33] דוקא 'בניו' נקט ולא אחרים

[34] דלאחרים נמי גדולים פטור

[35] 'או שמסרן לקטנים'

[36] שלא פשע בה

[37] ואני אומר שישנה בידו או אכלה או פשע בה

[38] שלא נעל בפניה כראוי

[39] מקום שאינה משתמרת שם אצל זאבים ולא אצל גנבים, ומיהו לא אכלוה לא זאבים ולא גנבים

[40] דהוי תחילתו בפשיעה: שמא יטרפוה זאבים; וסופו לא אבדה באותה פשיעה, אלא בדבר שהוא אונס

[41] לקמן (בפרקין דף מב.) גבי ההוא דאותיב זוזי דפקדון בצריפא דאורבני, דהויא פשיעותא לגבי נורא ונטירותא לענין גנבי, ואיגנוב, וגניבה לגבי שומר חנם - אונס הוא:

[42] דהתם ליכא פשיעותא אלא לענין נורא, אבל הכא איכא למימר "בפשיעה מתה, שאם היתה בבית - לא מתה, ויציאתה לאגם היא פשיעת מיתתה"

[43] שמא

[44] הבל המצוי באגם

[45] אבל התם גבי זוזי, אם שמרם כהלכתם דקיימא לן (שם) 'כספים אין להם שמירה אלא בקרקע' לא נגנבו; ואף על גב דקיימא לן בצריפא דאורבני אין דרך גנבים לבקש שם מעות, ואונס הוא - מיהו על ידי שלא שמר כדין שמירתם - אבדו; אבל פרה זו - אם היתה בבית - נמי היתה מתה

[46] שזהו דבר שהוא פשיעה אצל יציאתה לאגם

[47] אף על פי שסופה מתה בי גנב

[48] ולא אמר אי הוה בבית שומר נמי הוה מתה

[49] משעת גניבה היא אבודה מן הבעלים

[50] נמי

[51] הלכך החיוב בא לו על שעת הגניבה

[52] לעיל מהשוכר פרה והשאילה לאחר: לימא אין רצוני כו'

[53] מאי דוחקיה לשנויי הכי?

[54] נימא ליה: אם אירע בה אונס אחר, דמצינו למימר: אם היתה בבית לא נאנסה - היה חייב, אבל זו מתה כדרכה, מלאך המות נמי בבית שוכר קטיל לה! ומדלא שני ליה הכי - שמעינן למאן דאמר: תחילתו בפשיעה וסופו באונס – חייב, לא שנא אונס מלאך המות משאר אונסין!

[55] דאמריתו טעמא דשומר שמסר לשומר - חייב

[56] משום

[57] ומאי דניחא ליה לרבי אמי שני ליה

[58] אנא לא סבירא לי לא אתקפתא ולא שינויא, דלדידי

[59] דאמרי לעיל טעמא משום דלא מהימן ליה בשבועה

[60] שהרי שוכר עצמו נשבע לו, כדתנן 'ישבע השוכר שמתה כדרכה'

[61] שומר שהעלה לראשי הרים חדים ומשופעים

[62] אלא פשיעה דדרכה ליפול

[63] בראש הצוק

[64] דהוי סופו באונס

[65] צינה

[66] עייפות טורח המעלה

[67] דדרך הרועים להעלות שם בהמות לרעות

[68] להחזיק בה, שכן דרך הרועים

[69] מאליה

[70] על כרחו

[71] ולא יכול להחזיק בה, שחזקה היתה ממנו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]