מדרש רבה על שמות
סדר שמות
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה א
שמות רבה פרשה א פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה, אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ"
הדא הוא דכתיב: "חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר" (משלי יג, כד) - בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חברו פלוני 'הכה לבנך' יורד עמו עד לחייו, ומה תלמוד לומר "חושך שבטו שונא בנו"? ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו.
שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רדהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם. מה עשה ישמעאל כשהיה בן חמש עשרה שנה? התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים.
- מיד "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" וגו' (בראשית כא, ט) ואין מצחק אלא עבודת כוכבים, כמה דאת אמר "ויקומו לצחק" (שמות לב, ו). מיד "ותאמר לאברהם: גרש האמה הזאת ואת בנה" (בראשית כא, י), שמא ילמד בני אורחותיו. מיד "וירע הדבר מאד בעיני אברהם" וגו' (בראשית כא, יא) על שיצא לתרבות רעה.
- "ויאמר אלהים אל אברהם: אל ירע בעיניך" וגו' (בראשית כא, יב) מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.
- מיד "וישכם אברהם בבקר, ויקח לחם וחמת מים" (בראשית כא, יד) ללמדך שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה, ושלחו הוא ואמו הגר ריקם, וטרדו מביתו על כך. וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו "ואברהם כבד מאד במקנה" וגו' (בראשית יג, ב) היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם, בלא כסות ובלא מחיה? אלא ללמדך, כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה עליו.
- מה היה סופו כשגרשו? ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות, שנאמר "והוא יהיה פרא אדם" (בראשית טז, יב).
כיוצא בו "ויאהב יצחק את עשו" (בראשית כה, כח), לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רדהו. כמו ששנינו: חמש עברות עבר עשו הרשע באותו היום:
- בא על נערה המאורסה
- והרג את הנפש
- וכפר בתחית המתים
- וכפר בעיקר
- וביזה את הבכורה
ועוד:
- שתאב מיתת אביו,
- וביקש להרוג את אחיו, שנאמר "יקרבו ימי אבל אבי" וגו' (בראשית כז, מא),
- וגרם ליעקב לברוח מאבותיו,
- והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו, שנאמר "וילך עשו אל ישמעאל" (בראשית כח, ט).
כיוצא בו דוד, שלא יסר לאבשלום בנו ולא רדהו, יצא לתרבות רעה, ובקש להרוג את אביו, ושכב עם פילגשיו, וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, ונפלו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות, וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף, דכתיב "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו" (תהלים ג, א). מה כתיב אחריו? "ה', מה רבו צרי" וגו' (תהלים ג, ב). וקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם ממלחמת גוג ומגוג, דאילו במלחמת גוג ומגוג כתיב: (תהלים ב א): "למה רגשו גוים", ולהלן כתיב "ה' מה רבו צרי".
וכיוצא בו עשה דוד באדוניה, שלא רדהו ביסורין ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מלכים א א ו): "ולא עצבו אביו מימיו... ואותו ילדה אחרי אבשלום", והלוא אבשלום בן מעכה ואדוניהו בן חגית, מהו "ואותו ילדה אחרי אבשלום"? אלא מתוך שיצא לתרבות רעה ולא רדהו אביו, וכתיב באדוניהו ולא עצבו אביו מימיו, אף הוא יצא לתרבות רעה, לפיכך כתיב "ואותו ילדה אחרי אבשלום".
"ואוהבו שחרו מוסר" - זה הקדוש ברוך הוא, על שאהב את ישראל, דכתיב (מלאכי א ב): "אהבתי אתכם אמר ה'", שהוא מרבה אותן ביסורין.
אתה מוצא, שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנם להם אלא על ידי יסורין: התורה, וארץ ישראל, וחיי העולם הבא:
- התורה, דכתיב (תהלים צד יב): "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו";
- ארץ ישראל, דכתיב (דברים ח ה): "וידעת עם לבבך" וגו', מה כתיב אחריו? "כי ה' אלהיך מביאך" וגו'.
- העולם הבא, דכתיב (משלי ו כג): "כי נר מצוה ותורה אור" וגו'.
וכל המיסר את בנו, מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר (משלי כט יז): "יסר בנך וינחך" וגו', ואומר (משלי יט יח): "יסר בנך כי יש תקוה", ומוסיף עליו אהבה, שנאמר "ואוהבו שחרו מוסר", לפי ששחרו מוסר לכך אוהבו.
אתה מוצא שאברהם יסר את יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם (בראשית כו ה): "עקב אשר שמע אברהם בקולי", וכתיב (בראשית כה ט): "ואלה תולדות יצחק בן אברהם", ללמדך שהיה דומה לאביו בכל דבר, בנוי בחכמה בעושר ובמעשים טובים. תדע לך, שבן שלושים ושבע שנה היה כשעקדו אביו, וכתיב (בראשית כד א): "ואברהם זקן בא בימים", ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, לפיכך (בראשית כה ה): "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק", הוי: ואוהבו שחרו מוסר.
כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב, שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו, שנאמר (בראשית כה כז): "ויעקב איש תם" וגו', ולמד מה שלמדו אביו, ואחר כך פרש מאביו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ, שנאמר (בראשית לז א): "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען".
ואף יעקב אבינו יסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" וגו', השוון כולם ליעקב, שכולם צדיקים כיוצא בו היו. הוי: "ואוהבו שחרו מוסר":
ב. [ עריכה ]
דבר אחר: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת" - אמר רבי אבהו:
- כל מקום שאמר "אלה" - פסל את הראשונים,
- "ואלה" - מוסיף שבח על הראשונים.
- "אלה תולדות השמים והארץ" (בראשית ב, ד) - פסל לתהו ובוהו,
- "ואלה שמות" - הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה, שכולם היו צדיקים:
ג. [ עריכה ]
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה, יַעֲקֹב וּבָנָיו אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" - שקולים הם ישראל כצבא השמים.
- נאמר כאן "שְׁמוֹת" ונאמר בכוכבים "שֵׁמוֹת" שנאמר "מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא" (תהלים קמז, ד),
- אף הקדוש ברוך הוא, כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו, ולפי שהם משולים לכוכבים קרא שמות לכולם.
- הדא הוא דכתיב: "ואלה שמות בני ישראל" וגו':
ד. [ עריכה ]
"הַבָּאִים מִצְרַיְמָה" וכי היום באים? והלוא ימים רבים היו להם שבאו למצרים? אלא כל זמן שיוסף היה קיים לא היה להם משוי של מצריים, מת יוסף נתנו עליהם משוי. לפיכך כתיב "הבאים", כאילו אותו יום נכנסו למצרים.
"אֵת יַעֲקֹב" כל אלה מכוחו של יעקב שסגל מצוות ומעשים טובים וזכה להעמיד שנים עשר שבטים "אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ":
ה. [ עריכה ]
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" על שם גאולת ישראל נזכרו כאן:
- ראובן שנאמר (שמות ג, ז): "ראה ראיתי את עני עמי".
- שמעון על שם (שמות ב, כד): "וישמע אלהים את נאקתם".
- לוי על שם שנתחבר הקדוש ברוך הוא לצרתם מתוך הסנה (שמות ג, ב) לקיים מה שנאמר (תהלים צא, טו): "עמו אנכי בצרה".
- יהודה על שם שהודו להקדוש ברוך הוא.
- יששכר שנתן להם הקדוש ברוך הוא שכר שִעבּוּדָם, ביזת מצרים וביזת הים, לקיים מה שנאמר (בראשית טו, יד): "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
- זבולון על שם שהשכין הקדוש ברוך הוא שכינתו בקרבם שנאמר (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ואין זבולון אלא בית המקדש שנאמר (מ"א ח, יג): "בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים".
- ובנימין על שם (שמות טו, ו): "ימינך ה' נאדרי בכח".
- דן על שם (בראשית טו, יד): "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"
- נפתלי על שם תורה ומצוות שנתן להם הקדוש ברוך הוא, שכתוב בהם (תהלים יט, יא): "ומתוקים מדבש ונופת צופים".
- גד על שם המן שהאכילם הקדוש ברוך הוא שהוא (שמות טז, לא): "כזרע גד"
- אשר על שם שהיו מאשרין אותן כל שומעי גאולתן וגדולתן, דכתיב (מלאכי ג, יב): "ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות".
- יוסף על שם שעתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף ולגאול את ישראל ממלכות הרשעה כשם שגאל אותם ממצרים, דכתיב (ישעיה יא, יא): "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו וגו'". וכל הענין(שם, יא-טז):
ו. [ עריכה ]
הדא הוא שאמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: למה אין שמותם של שבטים שוים בכל מקום? אלא [פעמים] שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה? שלא יאמרו: בני גבירות תחילה ובני השפחות אחרונה, ללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו. דבר אחר: למה הקדים אלו לאלו? לפי שהם תקרת העולם. זה שמתקן תקרה כראוי נותן עוביה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת שאינה שוה, לפיכך מקדים אלו לאלו. ומנין שהם תקרתו של עולם? שכן ישעיה הנביא אומר (ישעיהו מח יב) "שמע אלי יעקב וישראל מקוראי":
ז. [ עריכה ]
וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יוֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב וְגוֹ' עם יוסף שהיה במצרים היו שבעים. דבר אחר: "ויוסף היה במצרים" אף על פי שזכה יוסף למלכות לא נתגאה על אחיו וכל בית אביו. כשם שהיה קטן בעיניו מתחילה שהיה עבד במצרים כך היה קטן בעיניו אחר שהיה מלך.
ח. [ עריכה ]
"וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכָל הַדּוֹר הַהוּא" ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ אף על פי שמת יוסף ואחיו אלהיהם לא מת אלא ובני ישראל פרו וישרצו. דבר אחר כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ויש אומרים שנים עשרה דכתיב פרו שנים וישרצו שנים וירבו שנים ויעצמו שנים במאוד מאוד שנים ותמלא הארץ אותם שנים הרי שנים עשר ויעצמו יש אומרים ששה בכרס אחד ואל תתמה שהרי עקרב שהיא מן השרצים יולדת שבעים רבי נתן אומר ותמלא הארץ אותם כחושים של קנים. ויקם מלך חדש כיון שראו המצרים כך חדשו גזרות עליהם הדא הוא דכתיב ויקם מלך חדש רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזרותיו שחדש גזרות ופורעניות עליהם טעמא דמאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש טעמא דמאן דאמר שחדש גזרותיו דלא כתיב וימת וימלוך אשר לא ידע את יוסף על דעתה דמאן דאמר חדש ניחא ועל דעתה דמאן דאמר שחדש גזרותיו מאי דרש בה דהוי דמי כמאן דלא ידע לה ליוסף כלל רבנן אמרי למה קראו מלך חדש והלוא פרעה עצמו היה אלא שאמרו המצריים לפרעה בוא ונזדוג לאומה זו אמר להם שוטים אתם עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדוג להם אלולי יוסף לא היינו חיים כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו שלושה חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו לפיכך כתיב ויקם מלך חדש רבנן פתחין פתחא להאי קרא (הושע ה ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהיה כמצרים מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים וכיון שעשו כן הפך הקדוש ברוך הוא האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה שנאמר (תהלים קה כה) הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו לקים מה שנאמר (הושע ה ז) עתה יאכלם חדש את חלקיהם מלך חדש שעמד וחדש עליהם גזרותיו אשר לא ידע את יוסף וכי לא היה מכיר את יוסף אמר רבי אבין משל לאחד שרגם אוהבו של המלך אמר המלך התיזו את ראשו כי למחר יעשה בי כך לכך כתב עליו המקרא כלומר היום אשר לא ידע את יוסף למחר הוא עתיד לומר (שמות ה ב) לא ידעתי את ה':
ט. [ עריכה ]
וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הוא התחיל בעצה תחילה לכך לקה תחילה הוא התחיל בעצה תחילה דכתיב ויאמר אל עמו והוא לקה תחילה דכתיב (שמות ז כט) ובך ובעמך ובכל עבדיך. הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ להם לא נאמר אלא לו אמר רבי חמא בר רבי חנינא אמר בואו ונתחכמו לאלהיהם של אלו נדונם בחרב כבר כתיב (ישעיהו סו טז) ובחרבו את כל בשר לא נדון אותם אלא במים שכך נשבע הקדוש ברוך הוא שאין מביא מבול לעולם שנאמר (ישעיהו נד ט) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת מביא ועליהם אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוכן שנאמר (תהלים סג יא) יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו (שמות יח יא) כי בדבר אשר זדו וגו' בקדירה שבשלו בה נתבשלו אמר רבי חיא אמר רבי סימון שלושה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נדון ביסורין יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית דכתיב (דברי הימים א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה. ועלה מן הארץ ועלינו לא נאמר אלא ועלה אמר רבי אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. דבר אחר ועלה מן הארץ כל זמן שישראל בירידה התחתונה הם עולים ראה מה כתיב ועלה מן הארץ אמר דוד (תהלים מד כו) כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו אותה שעה (תהלים מד כז) קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך:
י. [ עריכה ]
וַיָּשִׂימוּ עָלָיו עליהם לא נאמר אלא עליו תנא דבי רבי אלעזר בר רבי שמעון מלמד שהביאו מלבן ותלו בצוארו של פרעה שאם היה אחד מישראל שאומר להם איסטניס אני אומרים לו כלום איסטניס אתה מפרעה שָׂרֵי מִסִּים דבר שמשים עליו לבנים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלוֹתָם למען ענות פרעה בסבלותם של ישראל. וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן וחד אמר שממסכנות את בוניהם שכל העוסק בבנין מתמסכן ורבנן אמרי בתי אוצרות כמה דתימא (ישעיהו כב טו) לך בוא אל הסוכן הזה. אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס רב ושמואל חד אמר פיתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי תהום בולעו:
יא. [ עריכה ]
וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ כן רבו וכן פרצו לא נאמר אלא כן ירבה וכן יפרוץ אמר רבי שמעון בן לקיש רוח הקדש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ. ויקוצו מפני בני ישראל מלמד שהיו דומין ישראל בעיניהם כקוצים. וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ רבי אלעזר אמר בפה רך רבי שמואל בר נחמן אומר בפריכה וכן עשו לכל אחד מישראל כל מה שעשו הלבנים ביום ראשון שמו עליו לגזרה שיעשה כנגדן בכל יום ויום. וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה וְגוֹ' {בַּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ} בתחילה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה ולבסוף את כל עבודתם מהו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מלמד שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים אמר רבי אויא מודה רבי אלעזר שהוא בפריכה:
ארבע גזרות גזר פרעה עליהם בתחילה: גזר וצוה לנוגשין שיהיו דוחקין בהן כדי שיהיו עושין הסכום שלהן ולא יהיו ישנין בבתיהם והוא חשב למעטן מפריה ורביה. אמר מתוך שאינן ישנין בבתיהם אינן מולידין, אמרו להן הנוגשים אם אתם הולכין לישון בבתיכם עד שאנו משלחין אחריכם בבקר היום עולה לשעה ולשתים ואין אתם משלימין את הסכום שלכם, שנאמר (שמות ה יג) "והנוגשים אצים לאמר" וגו'. והיו ישנין על הארץ, אמר להן האלהים: אני אמרתי לאברהם אביהם שאני מרבה בניו ככוכבים דכתיב (בראשית כב יז) "כי ברך אברכך והרבה ארבה" וגו', ואתם מתחכמים להן שלא ירבו נראה איזה דבר עומד או שלי או שלכם, מיד (שמות א יב) "וכאשר יענו אותו כן ירבה" וגו'
דרש רבי עקיבא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. ומה עשו? בשעה שהיו הולכות לשאוב מים הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבין מחצה מים ומחצה דגים, ומוליכות אצל בעליהן, ושופתות להם שתי קדרות, אחת של חמין ואחת של דגים, ומאכילות אותן ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן, ונזקקות להם בין שפתים שנאמר (תהלים סח יד) "אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף". בשכר ששכבו בין שפתים זכו ישראל לבזת מצרים, שנאמר: "כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף". וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן מולידיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר (שיר השירים ח ה) "תחת התפוח עוררתיך" והקדוש ברוך הוא שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר (יחזקאל טז ד) "ומולדותיך ביום הולדת אותך" וגו' ומנקט להם שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר (דברים לב יג) "וינקהו דבש מסלע" וגו' וכיון שמכירין בהם המצריים רצו להרגם ונעשה להן נס ונבלעין בקרקע ומביאין שורים וחורשין על גביהן שנאמר (תהלים קכט ג) "על גבי חרשו חורשים", ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר (יחזקאל טז ז) "רבבה כצמח השדה נתתיך" וגו' וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהם שנאמר (יחזקאל טז ז) "ותבואי בעדי עדיים" אל תקרי "בעדי עדיים" אלא 'בעדרי עדרים'. וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים הם הכירוהו תחילה שנאמר (שמות טו ב) "זה אלי ואנוהו":
יג. [ עריכה ]
כשראה שהם פרים ורבים גזר על הזכרים הדא הוא דכתיב וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְּיַלְדּוֹת וְגוֹ' מי היו המילדות רב אמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע בת עמינדב רבי שמואל בר נחמן אמר אשה ובתה יוכבד ומרים ולא היו למרים אלא חמש שנים שאהרן גדול ממשה שלש שנים אמרו רבותינו זכרונם לברכה הולכת היתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה והיתה זריזה שעד שהתינוק קטן הוא ניכר הוא שאמר שלמה (משלי כ יא) גם במעלליו יתנכר נער וגו' אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה שהיתה משפרת את התינוק כשהוא יוצא מלא דם פּוּעָה שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה. דבר אחר שפרה שפרו ורבו ישראל עליה פועה שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת. דבר אחר שפרה ששפרה מעשיה לפני האלהים. דבר אחר פועה שהופיעה את ישראל לאלהים. דבר אחר פועה שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חטמה בו ואמרה לו אוי לו לאותו האיש כשיבוא האלהים לפרע ממנו נתמלא עליה חמה להרגה שפרה שהיתה משפרת על דברי בתה ומפיסת עליה אמרה לו אתה משגיח עליה תינוקת היא ואינה יודעת כלום רבי חנינא בר רב יצחק אמר שפרה שהעמידה ישראל לאלהים שבשבילם נבראו השמים שכתוב בהם (איוב כו יג) ברוחו שמים שפרה פועה שהופיעה פנים כנגד אביה שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה כיון שגזר פרעה ואמר (שמות א כב) כל הבן הילוד אמר עמרם ולריק ישראל מולידים מיד הוציא את יוכבד ופרש עצמו מתשמיש המטה וגרש את אשתו כשהיא מעוברת משלשה חודשים עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן אמרה לו בתו גזרתך קשה משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה על הזכרים ונקבות פרעה רשע הוא וגזרתו ספק מתקימת ספק אינה מתקימת אבל אתה צדיק וגזרתך מתקימת עמד הוא והחזיר את אשתו עמדו כל ישראל והחזירו את נשותיהם הוי פועה שהופיעה פנים כנגד אביה:
יד. [ עריכה ]
וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת למה צוה להרוג אותם על ידי המילדות כדי שלא יתבע הקדוש ברוך הוא ממנו ויפרע מהן. וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם מקום שהולד נפנה בו. דבר אחר האבנים אמר רבי יהודה בר סימון שהקדוש ברוך הוא עושה אבריה של אשה קשה כאבנים בשעה שיושבת על המשבר לילד שאלולי כן מתה ורבי פנחס החבר אומר בשם רבי יונה מסיע לה לרבי יהודה בר סימון אין אבנים אלא סדן שהוא דבר קשה דכתיב (ירמיהו יח ג) וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים אמר רבי חנין סימן גדול מסר להם מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן וולד באמצע ואית דאמרי בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים. אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ אמר להם אם זכר הרגו אותו ואם נקבה אל תהרגו אותה אלא אם חיתה חיתה ואם מתה מתה אמרו לו מהיכן נדע אם זכר אם נקבה אמר רבי חנינא סימן גדול מסר להם אם פניו למטה דעו שהוא זכר שמביט באמו בארץ שממנה נברא וכשהוא פניו למעלה היא נקבה שמבטת בבריתה בצלע שנאמר (בראשית ב כא) ויקח אחת מצלעותיו אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע מי שנתן העצה הזאת טפש הוא היה לך להרוג את הנקבות אם אין נקבות אין זכרים מהיכן ישאו נשים אשה אחת אינה יכולה ליטול שני אנשים אבל איש אחד יכול ליטול עשר נשים או מאה הוי (ישעיהו יט יא) אך אוילים שרי צוען וגו' שנתנו לו זו העצה:
"וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים" עליהן נאמר (משלי לא, ל): "אשה יראת ה' היא תתהלל".
"ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים" להן לא נאמר אלא אליהן אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שתבע אותן להזדוג להם ולא קבלו ממנו.
"וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן אין אנו יודעין שקימו את הילדים למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין את הילדים יש קלוס בתוך קילוס לא דין שלא קימו את דבריו אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות יש מהם שהיו עניות והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהם של עשירות ובאות ונותנות לעניות והן מחיות את בנין הוא שכתוב ותחיין את הילדים. דבר אחר ותחיין את הילדים יש מהם שראויים לצאת חגרים או סומים או בעלי מומין או לחתוך בו אבר שיצא יפה ומה היו עושות עומדות בתפילה ואומרות לפני הקדוש ברוך הוא אתה יודע שלא קימנו דבריו של פרעה דבריך אנו מבקשות לקים רבון העולם יצא הולד לשלום שלא ימצאו ישראל ידיהם להשיח עלינו לומר הרי יצאו בעלי מומים שבקשו להרוג אותם מיד היה הקדוש ברוך הוא שומע קולן ויוצאין שלמים אמר רבי לוי הרי אמרת את הקלה אמור את החמורה יש מן שראויין למות בשעת יציאתן או אמן לסכן בם ולמות אחר יציאתן והיו עומדות בתפילה ואומרות להקדוש ברוך הוא רבונו של עולם תלה להם עכשיו ותן להם נפשותיהם שלא יאמרו ישראל הן הרגו אותן והקדוש ברוך הוא עושה תפילתן לפיכך ותחיין את הילדים ותחיין אלו האמהות הילדים הילדים ממש. דבר אחר ותיראן המילדות קשטו עצמן למעשה זקנן זה אברהם כמה שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו (בראשית כב יב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים וגו' אמרו אברהם אבינו עליו השלום פתח לו פונדק והיה זן את העוברים ואת השבים בני אדם ערלים ואנו לא דינו שאין לנו להאכילן אלא להרוג אותן אנו נחיה אותן כיון שראה פרעה שלא עשו גזרתו שלח וקרא אותן הדא הוא דכתיב ויקרא מלך מצרים למילדות:
טז. [ עריכה ]
"כִּי חָיוֹת הֵנָּה" אם תאמר מילדות הנה וכי מילדת אינה צריכה מילדת אחרת לסיעה אלא כך אמרו לו אומה זו כחיות השדה נמשלות שאין צריכות מילדות יהודה נמשל כאריה דכתיב (בראשית מט ט) גור אריה יהודה דן (בראשית מט יז) יהי דן נחש נפתלי (בראשית מט כא) אילה שלוחה יששכר (בראשית מט יד) חמור גרם יוסף (דברים לג יז) בכור שורו בנימין (בראשית מט כז) זאב יטרוף ועל שאר כתיב (יחזקאל יט ב) מה אמך לביא בין אריות רבצה. וייטב אלהים למילדות מה היה הטובה הזאת שקבל דבריהם מלך מצרים ולא הזיק להן. דבר אחר וייטב אלהים אמר רבי ברכיה בשם רבי חיא בן רבי אבא הדא הוא דכתיב (איוב כח כח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה מהו שכר היראה תורה לפי שיראה יוכבד מפני הקדוש ברוך הוא העמיד ממנה משה שכתוב בו (שמות ב ב) כי טוב הוא ונתנה התורה על ידו שנקראת (משלי ד ב) לקח טוב ונקראת על שמו שנאמר (מלאכי ג כב) זכרו תורת משה עבדי ומרים יצא ממנה בצלאל שהיה מלא חכמה דכתיב (שמות לא ג) ואמלא אותו רוח אלהים וגו' ועשה ארון לתורה שנקראת טוב הוי וייטב אלהים למילדות. וירב העם לקים מה שנאמר (איכה ג לז) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה אם פרעה צוה להרוג את הזכרים מה הועיל בגזרתו ה' לא צוה אלא וירב העם ויעצמו מאד:
יז. [ עריכה ]
וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת וְגוֹ' רב ולוי חד אמר בתי כהונה ובתי לויה וחד אמר בתי מלכות בתי כהונה ולויה ממשה ואהרן בתי מלכות ממרים לפי שדוד בא ממרים דכתיב (דברי הימים א ב יח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון עזובה זו מרים ולמה נקראת שמה עזובה שהכל עזבוה הוליד והלא אשתו היתה אמר רבי יוחנן ללמדך שכל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה יריעות שהיו פניה דומין ליריעות ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה ישר זה כלב שישר את עצמו שובב ששבב את עצמו וארדון שרדה את יצרו (דברי הימים א ב יט) ותמת עזובה מלמד שנחלית ונהגו בה מנהג מתה וגם כלב עזבה (דברי הימים א ב יט) ויקח לו כלב את אפרת זו מרים למה נקרא שמה אפרת שפרו ורבו ישראל על ידיה מהו ויקח לו שאחר שנתרפאת עשה בה מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ברוב שמחתו בה וכן אתה מוצא במקום אחר שקורא למרים שני שמות על שם המאורע שארע לה הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ד ה) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב לפי שאשחור בן חצרון היה ולמה נקרא שמו אשחור שהשחירו פניו בתענית אבי שנעשה לה כאב תקוע שתקע לבו לאביו שבשמים היו שתי נשים כשתי נשים חלאה ונערה לא חלאה ונערה הואי אלא מרים היתה ולמה נקראת חלאה ונערה שחלתה וננערה מחליה והחזירה הקדוש ברוך הוא לנערותה (דברי הימים א ד ו) ותלד לו נערה לאחר שנתרפאה ילדה לו בנים (דברי הימים א ד ו) את אחזם ואת חפר (דברי הימים א ד ז) ובני חלאה צרת וצחר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צחר שהיו פניה דומין לצהרים ואתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו ולכך כתיב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור ומנין שדוד בא ממרים דכתיב (שמואל א יז יב) ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה וכן אתה מוצא שכתוב אחד אומר ובני חלאה וגו' (דברי הימים א ד ח) וקוץ הוליד את ענוב וקוץ זה כלב שקצץ עצת מרגלים הוליד את ענוב סגל מעשים טובים בעת שהביאו אשכול ענבים שאלולי כלב לא הביאו את הצובבה שעשה צביונו של הקדוש ברוך הוא ומשפחות אחרחל בן הרום אחרחל זו מרים ולמה נקרא שמה כן על שם (שמות טו כ) ותצאן כל הנשים אחריה וגו' מהו משפחות זכה להעמיד ממנה משפחות בן הרום זכתה שיצא ממנה דוד שרמם הקדוש ברוך הוא מלכותו כמה דאת אמר (שמואל א ב י) ויתן עז למלכות וגו':
יח. [ עריכה ]
וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ אמר רבי יוסי בר רבי חנינא אף על עמו גזר ולמה עשה כן שהיו אסטרולוגין אומרים לו גואל ישראל נתעברה ממנו אמו ואין אנו יודעין אם ישראל הוא או מצרי הוא באותה שעה כנס פרעה כל המצרים ואמר להם השאילו לי את בניכם תשעה חדשים שאשליכם ליאור הדא הוא דכתיב כל הבן הילוד היאורה וגו' כל הבן של ישראל אין כתיב כאן אלא כל הבן בין יהודי בין מצרי ולא רצו לקבל ממנו שאמרו בן מצרי לא יגאל אותן לעולם אלא מן העבריות. היאורה תשליכוהו למה גזרו להשליכן ליאור לפי שהיו רואין האסטרולוגין שמושיען של ישראל על ידי מים ילקה והיו סבורין שבמים יטבע ולא היה אלא על ידי באר מים נגזר עליו גזרת מות שנאמר (במדבר כ יב) יען לא האמנתם בי וגו' ורבנן אמרי העמיקו עצה שלא יפרע הקדוש ברוך הוא מהן במים לפי שהיו יודעין שאין הקדוש ברוך הוא משלם אלא מדה כנגד מדה והיו בטוחים שלא יביא מבול לעולם לכך גזרו להטביעם במים. וכל הבת תחיון מה צורך לפרעה לקים הנקבות אלא כך היו אומרים נמית הזכרים ונקח הנקבות לנשים לפי שהיו המצריים שטופים בזימה:
יט. [ עריכה ]
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי להיכן הלך אמר רבי יהודה בר רבי זבינא שהלך בעצת בתו תניא עמרם גדול הדור היה וכו' (כדאיתא לעיל שמות רבה א יג). וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי והחזיר לא נאמר אלא ויקח אמר רבי יהודה בר רבי זבינא שעשה לה מעשה לקוחים הושיבה באפריון ומרים ואהרן מרקדין לפניהם ומלאכי השרת אומרים (תהלים קיג ט) אם הבנים שמחה. אֶת בַּת לֵוִי אפשר בת מאה ושלושים שנה היתה וקרי לה בת והאמר רבי חמא בר חנינא יוכבד היתה והיא היתה הורתה בדרך ולדתה בין החומות שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים לדתה במצרים ולא הורתה וקרי לה בת אמר רבי יהודה בר רבי זבינא שנולדו בה סימני נערות:
כ. [ עריכה ]
וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן אמר רבי יהודה מקיש לדתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לדתה שלא בצער מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה. וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא תני רבי מאיר אומר טוב שמו רבי יאשיה אומר טוביה שמו רבי יהודה אומר הגון לנביאות אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול ורבנן אמרי בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית כלו אורה כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם (בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב. ותצפנהו שלושה ירחים שלא מנו המצרים אלא משעה שהחזירה והוה מעברא בה תלתא ירחי מתחילתו. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ למה שלפי שהמצרים היו הולכין בכל בית ובית שהיו חושבין בו שנולד שם תינוק ומולכין לשם תינוק מצרי קטן והיו מבכין אותו כדי שישמע תינוק ישראל קולו ויבכה עמו והיינו דכתיב (שיר השירים ב טו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים וגו':
כא. [ עריכה ]
(שמות ב ג): "וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא" ולמה של גומא אמר רבי אלעזר שחביב עליהם לצדיקים ממונן יותר מגופן וכל כך למה שאין פושטין ידיהן בגזל רבי שמואל בר נחמן אמר דבר רך שהוא יכול לעמוד לפני רך ולפני קשה. וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת תנא חמר מבפנים וזפת מבחוץ כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע. וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וְגוֹ' {וַתָּשֶׂם בַּסּוּף} רבי אלעזר אמר ים סוף שים סוף מגיע עד נילוס רבי שמואל בר נחמן אמר אגם כמה דתימא (ישעיהו יט ו) קנה וסוף קמלו ולמה השליכה אותו ביאור כדי שיהיו חושבין האסטרולוגין שכבר הושלך למים ולא יחפשו אחריו:
כב. [ עריכה ]
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק למה עמדה מרים מרחוק אמר רבי עמרם בשם רב לפי שהיתה מרים מתנבאת ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל כיון שנולד משה נתמלא כל הבית אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקימה נבואתך היינו דכתיב (שמות טו כ) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף אחות אהרן ולא אחות משה אלא שאמרה נבואה זו כשהיא אחות אהרן ועדין לא נולד משה וכיון שהטילוהו ליאור עמדה אמה וטפחה לה על ראשה אמר לה בתי והיכן נבואתך והיינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק וגו' לדעת מה יהא בסוף נביאותה ורבנן אמרין כל הפסוק הזה על שם רוח הקודש נאמר ותתצב על שם (ש"א ג, י) ויבא ה' ויתיצב אחותו על שם (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את מרחוק על שם (ירמיהו לא ב) מרחוק ה' נראה לי לדעת מה יעשה לו על שם (ש"א ב, ג) כי אל דעות ה' {וכל הענין}:
כג. [ עריכה ]
לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר לרחוץ מגלולי בית אביה. וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת אמר רבי יוחנן אין הליכה האמורה כאן אלא לשון מיתה וכן הוא אומר (בראשית כה לב) הנה אנכי הולך למות אמרו לה גברתנו מנהגו של עולם מלך גוזר גזרה וכל העולם אינן מקימין אותה ובניו ובני ביתו מקימין אותה ואת עוברת על מצות אביך מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע. וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה טעמא דמאן דאמר ידה דכתיב אמתה וטעמא דמאן דאמר שפחתה דלא כתיב ידה על דעתה דמאן דאמר שפחתה כשבא גבריאל וחבטן בקרקע הניח לה אחת מהן דלאו דרך בת מלך לעמוד יחידה איתיבון אלבא דמאן דאמר ידה לכתוב ידה לא תברא שלכך כתיב אמתה דאשתרבובי אשתרבוב ותנינן וכן אתה מוצא (תהלים ג ח) שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת רבנן אמרין בת פרעה מצורעת היתה לפיכך ירדה לרחוץ כיון שנגעה בתבה נתרפאת לכך חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתירה:
כד. [ עריכה ]
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ {אֶת הַיֶּלֶד} ותרא לא נאמר אלא ותראהו אמר רבי יוסי בר חנינא שראתה עמו שכינה (כלומר: ותראהו לשכינה עם הילד). וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה קרי לה נער וקרי לה ילד תני הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה אם כן עשיתו בעל מום למשה רבנו עליו השלום אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתבה. בוכה היה בוכה ואומר שמא לא אזכה ואראה אחותי הממתנת לי דבר אחר והנה נער בוכה ילד היה ומנהגו כנער בא גבריאל והכה למשה כדי שיבכה ותתמלא עליו רחמים. ותחמול עליו כיון שראתה אותו בוכה חמלה עליו. ותאמר מילדי העברים זה מנין הכירה בו אמר רבי יוסי בר רבי חנינא שראתה אותו מהול זה מהו זה זה נופל ליאור ואין אחר נופל ליאור כיון שהפילו משה ליאור בטלה הגזרה כההיא דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ח יט) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים צופין ואינן יודעין מה צופין הוגין ואינן יודעין מה הוגין ראו שמושיען של ישראל במים הוא נדון עמדו וגזרו (שמות א כב) כל הבן הילוד כיון שהושלך משה למים אמרו כבר מושלך מושיען במים מיד בטלו הגזרה והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה כההיא דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (במדבר כ יג) המה מי מריבה המה ראו אצטגניני פרעה וטעו הינו דקאמר (שם יא, כא) שש מאות אלף רגלי העם וגו' אמר להם משה לישראל בשבילי נצלתם כולכם רבי חנינא בר פפא אמר אותו היום עשרים ואחד בניסן היה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה במים ביום זה אמר רבי אחא בר חנינא אותו היום ששה בסיון היה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה ילקה ביום זה איתיבון בשבעה באדר נולד משה על דעתה דמאן דאמר בששה בסיון נשלך ליאור ניחא שמשבעה באדר עד ששה בסיון יש שלשה חדשים שנטמן אלא למאן דאמר בעשרים ואחד בניסן לא ניחא ולית תברא אותה שנה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של אחרון וחודש האמצעי שלם חשב להו תלתא ירחי:
כה. [ עריכה ]
וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה וְגוֹ' {הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד} למה אמרה מרים מן העבריות וכי אסור לו למשה לינוק מחלב הנכרית לא כן תנינן (ע"ז כו, א) בת ישראל לא תניק בנה של כותית אבל כותית תניק בן ישראל ברשותה אלא למה אמרה כן לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו ופסל את כולן ולמה פסלן אמר הקדוש ברוך הוא הפה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא והיינו דכתיב (ישעי' כח, ט) את מי יורה דעה וגו' למי יורה דעה לגמולי מחלב וגו'. דבר אחר למה פסל דדיהן אמר הקדוש ברוך הוא זה עתיד לדבר עמי למחר יהיו המצריות אומרות זה שמדבר עם השכינה אני הניקיתיהו. ותלך העלמה למה קראה הכתוב עלמה שהלכה בזריזות רבי שמואל אמר שהעלימה את דבריה. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אמר רבי חמא בר רבי חנינא נתנבאת ולא ידעה מה נתנבאת היליכי שליכי הוא. וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ אמר רבי חמא בר חנינא לא דַּיָּן לצדיקים שמחזירין להם אבדתן אלא שנוטלים שכר. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ באותה שעה נתן לה הקדוש ברוך הוא מקצת שכרה שהיא היתה מחיה את הילדים וכן הקדוש ברוך הוא החזיר לה את בנה ונתן לה שכרה:
כו. [ עריכה ]
וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד עשרים וארבעה חודש הניקתהו ואתה אומר ויגדל הילד אלא שהיה גדל שלא כדרך כל הארץ. וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וְגוֹ' היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו כאלו הוא בנה ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך ולפי שהיה יפה כל מתאוים לראותו מי שהיה רואהו לא היה מעביר עצמו מעליו והיה פרעה מנשקו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו כמו שעתיד לעשות לו כשהיה גדול וכן הקדוש ברוך הוא אומר לחירם (יחזקאל כח יח) ואוציא אש מתוכך היא וגו' וכן בת פרעה מגדלת מי שעתיד לפרע מאביה ואף מלך המשיח שעתיד ליפרע מאדום יושב עמהם במדינה שנאמר (ישעי' כז, י) שם ירעה עגל ושם ירבץ וגו' והיו שם יושבין חרטומי מצרים ואמרו מתיראין אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך מהם אומרים להרגו מהם אומרים לשרפו והיה יתרו יושב ביניהן ואומר להם הנער הזה אין בו דעת אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת אם יושיט ידו לזהב יש בו דעת והרגו אותו ואם יושיט ידו לגחלת אין בו דעת ואין עליו משפט מות מיד הביאו לפניו ושלח ידו לקח הזהב ובא גבריאל ודחה את ידו ותפש את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכוה לשונו וממנו נעשה (שמות ד י) כבד פה וכבד לשון. ותקרא שמו משה מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה ואף הקדוש ברוך הוא לא קראהו בשם אחר:
כז. [ עריכה ]
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה בן עשרים שנה היה משה באותה שעה ויש אומרים בן ארבעים. ויגדל משה וכי אין הכל גדלים אלא לומר לך שהיה גדל שלא כדרך כל העולם. וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו שתי יציאות יצא אותו צדיק וכתבן הקדוש ברוך הוא זו אחר זו ויצא ביום השני הרי שתים. וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם מהו ויראה שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט והיה נותן כתפיו ומסיע לכל אחד ואחד מהן רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר ראה משוי גדול על קטן ומשוי קטן על גדול ומשוי איש על אשה ומשוי אשה על איש ומשוי זקן על בחור ומשוי בחור על זקן והיה מניח דרגון שלו והולך ומישב להם סבלותיהם ועושה כאלו מסיע לפרעה אמר הקדוש ברוך הוא אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהן מנהג אחים אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך הדא הוא דכתיב (שמות ג ד) וירא ה' כי סר לראות ראה הקדוש ברוך הוא במשה שסר מעסקיו לראות בסבלותם לפיכך ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה:
דבר אחר "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" ראה שאין להם מנוחה הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים אמר לו לך ועשה להן כמו שתאמר הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח.
"וירא איש מצרי" מה ראה אמר רבי הונא בשם בר קפרא בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים אחד שלא שינו שמותם (כמו שכתוב בשיר השירים רבה ובויקרא רבה פרשה לב) ומנין שלא נחשדו על הערוה שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב שנאמר (ויקרא כד, יא): "ושם אמו שלומית בת דברי וגו'" אמרו רבותינו זכרונם לברכה נוגשים היו מן המצריים ושוטרים מישראל נוגש ממונה על עשרה שוטרים שוטר ממונה על עשרה מישראל והיו הנוגשים הולכים לבתי השוטרים בהשכמה להוציאן למלאכתן לקריאת הגבר פעם אחת הלך נוגש מצרי אצל שוטר ישראל ונתן עיניו באשתו שהיתה יפת תאר בלי מום עמד לשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו וחזר המצרי ובא על אשתו והיתה סבורה שהוא בעלה ונתעברה מנו חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו שאל אותה שמא נגע בך אמרה לו הן וסבורה אני שאתה הוא כיון שידע הנוגש שהרגיש בו החזירו לעבודת הפרך והיה מכה אותו ומבקש להרגו והיה משה רואה אותו ומביט בו וראה ברוח הקדש מה שעשה בבית וראה מה שעתיד לעשות לו בשדה אמר ודאי זה חיב מיתה כמו שכתוב (שם כא) ומכה אדם יומת ולא עוד אלא שבא על אשתו של דתן על כך חיב הריגה שנאמר (שם כ, י) מות יומת הנואף והנואפת והינו דכתיב ויפן כה וכה וגו' ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה:
כט. [ עריכה ]
וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ כי בן מות הוא רבי יהודה אומר כי אין איש שיקנה להקדוש ברוך הוא ויהרגנו רבי נחמיה אומר ראה שאין מי שיזכיר עליו את השם ויהרגנו ורבנן אמרי ראה שאין תוחלת של צדיקים עומדות הימנו ולא מזרעו עד סוף כל הדורות כיון שראה משה כך נמלך במלאכים ואמר להם חיב זה הריגה אמרו לו הן הדא הוא דכתיב וירא כי אין איש שילמד עליו זכות. ויך את המצרי במה הרגו רבי אביתר אמר הכהו באגרוף ויש אומרים מגרפה של טיט נטל והוציא את מוחו רבנן אמרי הזכיר עליו את השם והרגו שנאמר (שמות ב יד) הלהרגני אתה אומר. ויטמנהו בחול שלא היה שם אלא ישראל טמנו בפניהן של ישראל שנמשלו לחול אמר להם אתם משולים כחול מה חול הזה אדם נוטלו מכאן ונותנו לכאן ואין קולו נשמע כך יטמן הדבר הזה ביניכם ולא ישמע וכן אתה מוצא שלא נשמע הדבר אלא על ידי העברים שנאמר ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים זה דתן ואבירם קראם נצים על שם סופם הם הם שאמרו דבר זה הם היו שהותירו מן המן הם היו שאמרו (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה הם שהמרו על ים סוף. דבר אחר נצים שהיו מתכונין להרוג זה את זה כמה דתימא (דברים כה יא) כי ינצו אנשים יחדו ואמר רבי אלעזר במצות של מיתה הכתוב מדבר. ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר אלא תכה מכאן שמשעה שאדם מרים ידו להכות חברו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע. רעך שהוא רשע כיוצא בך מלמד ששניהם רשעים:
ל. [ עריכה ]
וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְגוֹ' רבי יהודה אומר בן עשרים שנה היה משה באותה שעה אמרו לו עדין אין אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו לפי שבן ארבעים שנה לבינה ורבי נחמיה אמר בן ארבעים שנה היה אמרו לו ודאי שאתה איש אלא שאי אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו ורבנן אמרי אמרו לה והלוא בנה של יוכבד אתה והיאך קורין לך בן בתיה ואתה מבקש להיות שר ושופט עלינו נודיע עליך מה עשית למצרי. הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר אתה מבקש לא נאמר אלא אתה אומר מכאן אתה למד ששם המפורש הזכיר על המצרי והרגו כיון ששמע כן נתירא מלשון הרע וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר רבי יהודה בר רבי שלום בשם רבי חנינא הגדול ורבותינו בשם רבי אלכסנדרי אמרו היה משה מהרהר בלבו ואומר מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות כיון ששמע דבריו אמר לשון הרע יש ביניהן היאך יהיו ראוין לגאולה לכך אמר אכן נודע הדבר עתה ידעתי באיזה דבר הם משתעבדים:
לא. [ עריכה ]
וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה שעמדו דתן ואבירם והלשינו עליו. וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה שלח פרעה והביאו סיף שאין כמותה נתנו עשר פעמים על צאורו ונעשה צוארו של משה כעמוד השן ולא הזיקתו שנאמר (שיר ז, ה) צוארך כמגדל השן. וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה אמר רבי ינאי וכי אפשר לבשר ודם לברוח מפני המלכות אלא בשעה שתפסו את משה וחיבוהו להתיז את ראשו ירד מלאך מן השמים ונדמה להם בדמות משה ותפשו את המלאך וברח משה אמר רבי יהושע בן לוי נעשו כל הסנקליטין שהיו יושבין לפני פרעה מהם אלמין מהן חרשין מהן סומין והיה אומר לאלמין היכן משה ולא היו מדברים לחרשין ולא היו שומעין לסומין ולא היו רואין זה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ד יא) מי שם פה לאדם מי שם פה לפרעה שאמר בפיו הביאו את משה לבימה להרגו או מי ישום אלם מי שם הסגנים אלמים חרשים וסומין שלא הביאוך ומי עשה עצמך פקח שתברח הלא אנכי ה' שם הייתי עמך והיום אני עומד לך:
לב. [ עריכה ]
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר קלט דרך אבות שלשה נזדוגו להם זווגיהם מן הבאר יצחק יעקב ומשה ביצחק כתיב (בראשית כד סב) ויצחק בא מבוא באר וגו' ועוד שנזדוגה רבקה לאליעזר למעין יעקב (שם כט, ב) וירא והנה באר בשדה משה וישב על הבאר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת והלוא הקדוש ברוך הוא שונא עבודת כוכבים ונתן מנוס למשה אצל עובד עבודת כוכבים אלא אמרו רבותינו יתרו כומר לעבודת כוכבים היה וראה שאין בה ממש ובסר עליה והרהר לעשות תשובה עד שלא בא משה וקרא לבני עירו ואמר להם עד עכשיו הייתי משמש אתכם מעתה זקן אני בחרו לכם כומר אחר עמד והוציא כלי תשמישי עבודת כוכבים ונתן להם הכל ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו את צאנו וביקש מן הרועים לרעות לו את צאנו ולא קבלו לפיכך הוציא בנותיו. וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה מלמד שהיו מקדימות לבוא מפני פחד הרועים. וַיָּבֹאוּ הָרוֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם אפשר הוא כהן מדין והרועים מגרשים בנותיו אלא ללמדך שנדוהו וגרשו בנותיו כאשה גרושה כמה דאת אמר (שם ג, כד) ויגרש את האדם. וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁיעָן מלמד שישב להן בדין אמר דרך אנשים דולים ונשים משקות וכאן נשים דולות ואנשים משקים ויצילן לא נאמר אלא ויושיען רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר דבר של גלוי עריות באו לעשות עמהן ועמד משה והושיען נאמר כאן ויושיען ונאמר להלן (דברים כב כז) צעקה הנערה המארשה ואין מושיע לה מה להלן גלוי עריות אף כאן גלוי עריות ורבנן אמרי מלמד שהשליכו אותן למים והוציאן משה ואין ויושיען אלא לשון הצלת מים שנאמר (תהלים סט ב) הושיענו אלהים כי באו מים עד נפש. וישק את צאנם מלמד שדלה משה להם והשקה את צאנם כשם שעשה יעקב לרחל. ותבאנה אל רעואל אביהן זה יתרו ולמה נקרא שמו רעואל שנעשה רע לאל. ויאמר מדוע מהרתן בא מכאן אתה למד שכל הימים באחרונה היו באות. ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרועים וכי מצרי היה משה אלא לבושו מצרי והוא עברי. דבר אחר איש מצרי משל לאחד שנשכו הערוד והיה רץ ליתן רגליו במים נתנן לנהר וראה תינוק אחד שהוא שוקע במים ושלח ידו והצילו אמר לו התינוק אלולי אתה כבר הייתי מת אמר לו לא אני הצלתיך אלא הערוד שנשכני וברחתי הימנו הוא הצילך כך אמרו בנות יתרו למשה יישר כחך שהצלתנו מיד הרועים אמר להם משה אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם ולכך אמרו לאביהן איש מצרי כלומר מי גרם לזה שיבוא אצלנו איש מצרי שהרג. דָּלֹה דָלָה דליה אחת דלה והשקה את כל הצאן שהיו שם ונתברכו המים על ידו הדא הוא דכתיב וישק את הצאן צאננו לא נאמר אלא הצאן שאף צאן הרועים השקה ומה לנו שאף לנו דלה שהרועים השליכונו למים והוא הוציאנו. וַיֹּאמֶר אֶל בְּנוֹתָיו וְאַיּוֹ וְגוֹ' אמר להם סימן שאתם אומרות שדלה והשקה את כל הצאן זה מבני בניו של יעקב שעמד על הבאר והבאר מתברכת בשבילו. לָמָּה זֶה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ וְגוֹ' {קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם}שמא ישא אחת מכם ואין אכילת לחם האמור כאן אלא אשה ודומה לו (בראשית לט ו) כי אם הלחם אשר הוא אוכל מיד רצתה צפורה אחריו כצפור והביאה אותו ולמה נקרא שמה צפורה שטהרה הבית כצפור:
לג. [ עריכה ]
וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה רבי יהודה אומר שנשבע לו ואין ויואל אלא לשון שבועה שנאמר (ש"א יד, כד) ויואל שאול את העם ולמה השביעו אמר לו יודע אני שיעקב אביכם כשנתן לו לבן בנותיו נטלן והלך לו חוץ מדעתו שמא אם אתן לך את בתי אתה עושה לי כך מיד נשבע לו ונתן לו את צפורה ורבי נחמיה אמר קבל עליו ללון עמו ואין ויואל אלא לשון לינה שנאמר (שופטים יט ו) הואיל נא ולין ורבותינו זכרונם לברכה אמרו קבל עליו לרעות את צאנו ואין ויואל אלא לשון התחלה כיון שנשא בתו התחיל וקיבל עליו לרעות את צאנו. וַתֵּלֶד בֵּן וַיִקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם דרך הצדיקים לשום שם לבניהם לענין המאורע ביוסף מהו אומר (בראשית מא, נא-נב) ויקרא שם הבכור מנשה ואת שם השני קרא אפרים כדי להזכיר את הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא עמו אף משה קרא שם בנו גרשום על הנס שעשה לו ה' שגר היה בארץ נכריה והצליחו הקדוש ברוך הוא משם:
לד. [ עריכה ]
וַיְהִי בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם ימים של צער היו לפיכך קורא אותן רבים ודכוותה (ויקרא טו כה) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים לפי שהיו של צער קורא אותן רבים. וימת מלך מצרים שנצטרע והמצורע חשוב כמת שנאמר (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת ואומר (ישעי' ו, א) בשנת מות המלך עוזיהו. וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל למה נתאנחו לפי שאמרו חרטומי מצרים אין לך רפואה אם לא נשחוט מקטני ישראל מאה וחמישים בערב ומאה וחמישים בבקר ורחץ בדמיהם שתי פעמים ביום כיון ששמעו ישראל גזירה קשה התחילו מתאנחים וקוננים ואין ויזעקו אלא לשון קינה כדכתיב (יחזקאל כא יז) זעק והילל בן אדם וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים אינו אומר צעקתם אלא שועתם כמה דתימא (איוב כד יב) ונפש חללים תשוע וישמע אלהים את נאקתם נאקת החללים כמה דתימא (יחזקאל ל כד) ונאק נאקות חלל וכמה דתימא (איוב שם) מעיר מתים ינאקו. ויזכור אלהים את בריתו ולא היו ראוין ישראל להנצל לפי שהיו רשעים אלא בזכות אבות נגאלו הדא הוא דכתיב ויזכור אלהים את בריתו אמרו רבותינו זכרונם לברכה נעשה להם נס ונתרפא מצרעתו:
לה. [ עריכה ]
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כמה דתימא (שמות ג ז) ראה ראיתי את עני עמי וַיֵּדַע אֱלֹהִים כי ידעתי את מכאוביו. דבר אחר וַיַּרְא אֱלֹהִים שלא היה בידם מעשים טובים שיגאלו בשבילם וכן הוא מפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל טז ז) רבבה כצמח השדה נתתיך לא היה צורך לומר אלא ושערך צמח ואחר כך שדים נכונו שקודם בא סימן התחתון מן העליון אלא מהו שדים נכונו זה משה ואהרן שהיו נכונים לגאלם דכתיב (שיר ד, ה) שני שדיך כשני עפרים ושערך צמח הגיע הקץ של גאולה ואת ערום ועריה בלא מעשים טובים לכך נאמר וירא אלהים שאין בידם מעשים ליגאל בהן:
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים ידע הקדוש ברוך הוא שעליו לגאלם למען שמו בעבור הברית שכרת עם האבות וכן הוא אומר (שמות ב כד) ויזכור אלהים את בריתו וכך הוא אומר על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ט) ואעש למען שמי. דבר אחר וירא אלהים אמר ריש לקיש שראה שהן עתידין להמרות על ים סוף דכתיב (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף וידע אלהים ידע שהן עתידין לומר (שמות טו ב) זה אלי רבי יהושע בן לוי אמר ראה שעתידין לומר (שם לב, ד) אלה אלהיך ישראל וידע אלהים שעתידים להקדים נעשה לנשמע ורבנן אמרי וירא אלהים שעשו תשובה הבינונים וגם הרשעים הרהרו לעשות תשובה דכתיב (שיר ב, יג) התאנה חנטה פגיה וידע אלהים שאפילו אחד בחבירו לא היה יודע אלא הקדוש ברוך הוא לבדו וזה מכוון את לבו וזה מכוון את לבו ועושין תשובה ואף על פי שעשו תשובה לא יצאו משם אלמלא זכות האבות מפני שמדת הדין מקטרגת עליהן על העגל שהיו עתידין לעשות ועל זה נאמר (שמות יב כב) ולקחתם אגודת אזוב כנגד שהשפילו עצמן לעשות תשובה כאזוב וטבלתם בדם אשר בסף בזכות התורה שעתידין לקבל דכתיב במתן תורה (שם כד, ו) ויקח משה את הדם וכתיב (שם יב, ו) והגעתם אל המשקוף שאברהם גדול בגרים וכשם שהמשקוף גבוה כך היה גדול שבאבות ואל שתי המזוזות בזכות יצחק ויעקב ללמדך שבזכות כל אלו יצאו. דבר אחר וירא אלהים פרישות שביניהן וידע אלהים ידע שקרב הזמן שאמר לאברהם ונגלה על משה להודיעו כשהיה רועה:
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ב
שמות רבה פרשה ב פיסקא: א ב ג ד ה ו
א. [ עריכה ]
"וּמֹשֶׁה הָיָה" הדא הוא דכתיב (תהלים קג, ז): "יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו" בשר ודם מדותיו ועלילותיו מעוותות הן שנאמר (דברים כב, יד): "ושם לה עלילות דברים" אבל מדותיו ועלילותיו של הקדוש ברוך הוא רחמניות הן שנאמר (ח): "רחום וחנון ה'" ואותן מדות הודיע למשה בשעה שאמר לו (שמות לג, יג): "הודיעני נא את דרכיך" אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם, יט) "וחנותי את אשר אחון" הוי "רחום וחנון ה'".
"יודיע דרכיו למשה" שהודיע דרך הקץ למשה שנאמר "ומשה היה רועה".
"לבני ישראל עלילותיו" שעשה עלילותיו במצרים כדי שיספרו ישראל עלילותיו שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים. הדא הוא דכתיב (שם י, ב) "ולמען תספר באזני בנך".
"ורחום" שריחם על ישראל ולא נגעו בהן המכות.
"וחנון" שנתן חן העם בעיני מצרים.
"ארך אפים" שהאריך אף עמהם שהוא מטה כלפי חסד ונסתכל בטוב ולא ברע שהיו עתידים לעשות:
ב. [ עריכה ]
וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה הדא הוא דכתיב (חבקוק ב כ) וה' בהיכל קדשו אמר רבי שמואל בר נחמן עד שלא חרב בית המקדש היתה שכינה שורה בתוכו שנאמר (תהלים יא ד) ה' בהיכל קדשו ומשחרב בית המקדש נסתלקה השכינה לשמים שנאמר (שם) ה' בשמים הכין כסאו רבי אלעזר אומר לא זזה השכינה מתוך ההיכל שנאמר (דה"ב ז, טז) והיו עיני ולבי שם וגו' וכן הוא אומר (תהלים ג ה) קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה אף על פי שהוא חרב הרי הוא בקדושתוו בא וראה מה כורש אומר (עזרא א ג) הוא האלהים אשר בירושלים אמר להן אף על פי שהוא חרב האלהים אינו זז משם אמר רבי אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר (שיר ב, ט) הנה זה עומד אחר כתלנו וכתיב (תהלים יא ד) עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם א"ר ינאי אף על פי ששכינתו בשמים עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם משל למלך שהיה לו פרדס ובנה בו מגדל גבוה וצוה המלך שיתנו לתוכו פועלים שיהיו עוסקים במלאכתו אמר המלך כל מי שמתכשר במלאכתו יטול שכרו משלם וכל מי שמתעצל במלאכתו ינתן בדימוס המלך זה מלך מלכי המלכים והפרדס זה העולם שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל בתוכו לשמור התורה והתנה עמהם ואמר מי שהוא שומר את התורה הרי גן עדן לפניו ומי שאינו משמרה הרי גיהנם אף הקדוש ברוך הוא אף על פי שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם ולמי בוחן לצדיק שנאמר (תהלים יא ה) ה' צדיק יבחן [ובמה הוא בוחנו במרעה צאן] בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה שנאמר (שם עח, ע) ויקחהו ממכלאות צאן מהו ממכלאות צאן כמו (בראשית ח ב) ויכלא הגשם היה מונע הגדולים מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית ואחר כך מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה אמר הקדוש ברוך הוא מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי הדא הוא דכתיב (תהלים שם, עא) מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן אמרו רבותינו כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות כיון שהגיע משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתיפו והיה מהלך אמר הקדוש ברוך הוא יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל הוי ומשה היה רועה:
ג. [ עריכה ]
דבר אחר וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה הדא הוא דכתיב (משלי ל ה) כל אמרת אלוה צרופה אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן ואחר כך מעלהו לגדולה הרי לך שני גדולי עולם שבדקן הקדוש ברוך הוא בדבר קטן ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל שכן אליאב אומר לדוד (ש"א יז, כח) ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר מלמד שהיה דוד מקיים המשנה (ב"ק עט:) אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא נמצא אתה נאמן בצאן בא ורעה צאני שנאמר (תהלים עח עא) מאחר עלות הביאו וכן במשה הוא אומר וינהג את הצאן אחר המדבר להוציאן מן הגזל ולקחו הקדוש ברוך הוא לרעות ישראל שנאמר (שם עז, כא) נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן:
דבר אחר: "וּמֹשֶׁה הָיָה" כל מי שכתוב בו "היה" — מתוקן לכך. (בראשית ג, כב): "הן האדם היה" מתוקנת היתה המיתה לבא לעולם; שנאמר (שם א, ב) "וחשך על פני תהום" — זו מיתה, שמחשיך פני הבריות ( שם ג, א) "והנחש היה ערום" — מתוקן לפורעניות היה. בנח כתיב (שם ו, ט) "תמים היה" — מתוקן לגאולה. ביוסף כתיב (שמות א ה) "ויוסף היה" — מתוקן לפרנסה. במרדכי כתיב (אסתר ב ה) "איש יהודי היה" — מתוקן להצלה. ומשה — לגאולה. מתחלת ברייתם נתקנו לכך.
"וינהג את הצאן אחר המדבר": אמר רבי יהושע: למה היה רודף למדבר? לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר; שנאמר (שיר ג, ו) מי זאת עולה מן המדבר שהיה להם מן המדבר המן והשליו והבאר והמשכן והשכינה כהונה ומלכות וענני כבוד. דבר אחר: אמר הקדוש ברוך הוא למשה עתה עתיד להעלות ישראל ממצרים בזכות מי שדברתי עמו בין הבתרים זה אברהם ואין מדבר אלא דבור שנאמר (שם ד, ג) ומדברך נאוה ואמר רבי לוי אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה סימן זה לך במדבר אתה מניחן ומן המדבר עתה עתיד להחזירן לעתיד לבא שנאמר (הושע ב טז) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. דבר אחר למה היה רודף למדבר שצפה שהוא עתיד להחריב כרכי אומות העולם כמה דכתיב (ירמי' נ, יב) הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה. דבר אחר וינהג את הצאן אחר המדבר בישרו שישראל הקרויים צאן ימותו במדבר וכן בשעה שתבע משה צרכיהן של ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא (שיר א, ז) הגידה לי שאהבה נפשי וגו' כמה חיות בהן כמה מעוברות כמה מיניקות התקנת לתינוקות כמה ריכוכין התקנת למעוברות השיבו הקדוש ברוך הוא (שם ח) אם לא תדעי לך אם לא ידעת סופך לידע צאי לך בעקבי הצאן כלומר הצאן והגדיים אתה רועה (כלומר: האבות ימותו במדבר והבנים נכנסים) ואין אתה רועה הבנים אלא על משכנות הרועים בארץ סיחון (שלא תכנס משם והלאה).
ויבא אל הר האלהים חורבה
חמשה שמות יש לו: הר אלהים הר בשן הר גבנונים הר חורב הר סיני; הר האלהים - ששם קבלו ישראל אלהותו של הקדוש ברוך הוא; הר בשן- שכל מה שאוכל אדם בשניו בזכות התורה שניתנה בהר וכן הוא אומר (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. הר גבנונים - נקי כגבינה נקיים מכל מום; הר חורב - שממנו נטלו סנהדרין רשות להרוג בחרב. ורבי שמואל בר נחמן אמר: שמשם נטלו עובדי גלולים איפופסין שלהם, שנאמר (ישעי' ס, יב) והגוים חרב יחרבו מחורב יחרבו; הר סיני - שממנו ירדה שנאה לעובדי כוכבים:
"וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו" - הדא הוא דכתיב (שיר ה, ב):
- "אני ישנה ולבי ער" - אני ישינה מן המצות ולבי ער לעשותן.
- "תמתי" - בסיני, שנתממו עמי בסיני ואמרו (שמות כד ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". אמר רבי ינאי מה התאומים הללו אם חשש אחד בראשו חבירו מרגיש, כן אמר הקדוש ברוך הוא כביכול (תהלים צא טו) "עמו אנכי בצרה". דבר אחר מהו עמו אנכי בצרה - כשיש להם צרה אינם קוראים אלא להקדוש ברוך הוא במצרים (שמות ב כג) ותעל שועתם אל האלהים, בים (שמות יד י) ויצעקו בני ישראל אל ה', וכאלה רבים, ואומר (ישעיהו סג ט) בכל צרתם לו צר. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער? כשם שישראל שרוים בצער הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים כביכול אני שותף בצערן.
"וירא מלאך ה'" - רבי יוחנן אמר זה מיכאל רבי חנינא אמר זה גבריאל רבי יוסי הארוך בכל מקום שהיו רואין אותו היו אומרים שם רבינו הקדוש כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה. אליו מהו אליו מלמד שהיו אנשים עמו ולא ראו אלא משה בלבד כשם שכתוב בדניאל (דניאל י ז) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה. בְּלַבַּת אֵשׁ ללבבו כשיבא לסיני ויראה אותן אשות ולא יירא מהם. דבר אחר בלבת אש משני חלקיו של סנה ולמעלה כשם שהלב נתון משני חלקיו של אדם ולמעלה. מתוך הסנה שאל גוי אחד את רבי יהושע בן קרחה מה ראה הקדוש ברוך הוא לדבר עם משה מתוך הסנה אמר לו אלו מתוך חרוב או מתוך שקמה כך היית שואלני אלא להוציאך חלק אי אפשר למה מתוך הסנה ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה. בְּלַבַּת אֵשׁ בתחלה לא ירד אלא מלאך אחד שהיה ממוצע ועומד באמצע האש ואחר כך ירדה שכינה ודברה עמו מתוך הסנה. רבי אליעזר אומר מה הסנה שפל מכל האילנות שבעולם כך היו ישראל שפלים ירודים למצרים לפיכך נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר (שמות ג ח) וארד להצילו מיד מצרים רבי יוסי אומר כשם שהסנה קשה מכל האילנות וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אין יוצא בשלום כך היה שעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל השעבודים שבעולם שנאמר (שמות ג ז) ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי ומה תלמוד לומר ראה ראיתי שתי פעמים אלא מאחר שהיו מטביעין אותן בנהר היו חוזרין וכובשין אותן בבנין משל לאחד שנטל את המקל והכה שני בני אדם ושניהם קבלו את הרצועה ויודעים צערה כך היה צערן ושיעבודם של ישראל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר (שמות ג ז) כי ידעתי את מכאוביו רבי יוחנן אמר מה הסנה הזה עושין אותו גדר לגנה כך ישראל גדר לעולם. דבר אחר מה הסנה הזה גדל על כל מים כך ישראל אינן גדילים אלא בזכות התורה שנקראת מים שנאמר (ישעיהו נה א) הוי כל צמא לכו למים. דבר אחר מה הסנה הזה גדל בגינה ובנהר כך ישראל הם בעולם הזה ובעולם הבא. דבר אחר מה הסנה עושה קוצין ועושה וורדין כך ישראל יש בהן צדיקים ורשעים אמר רבי פנחס הכהן בר רבי חמא מה הסנה הזה כשאדם מכניס ידו לתוכו אינו מרגיש וכשהוא מוציאה מסתרטת כך כשירדו ישראל למצרים לא הכיר בהן בריה כשיצאו יצאו באותות ובמופתים ובמלחמה רבי יהודה בר שלום אמר מה הסנה העוף נכנס לתוכו ואינו מרגיש וכשהוא יוצא כנפיו מתמרטות כך כשירד אברהם אבינו למצרים לא הכיר בו בריה וכשיצא (בראשית יב יז) וינגע ה' את פרעה. דבר אחר מתוך הסנה רבי נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמן אומר כל האילנות יש מהן עושה עלה אחת ויש מהן שתים או שלש הדס עושה שלש שנקרא (ויקרא כג מ) עץ עבות אבל הסנה יש לו חמש עלין אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב ובזכותך ובזכות אהרן דבר אחר מתוך הסנה רמז לו שיחיה מאה ועשרים שנה כמנין הסנה. וירא והנה הסנה בוער באש מיכן אמרו האש של מעלה מעלה לולבין ושורפת ואינה אוכלת והיא שחורה האש של מטה אינה מעלה לולבין והיא אדומה ואוכלת ואינה שורפת ולמה הראה לו הקדוש ברוך למשה בענין הזה לפי שהיה מחשב בלבו ואומר שמא יהיו המצריים מכלין את ישראל לפיכך הראהו הקדוש ברוך הוא אש בוערת ואיננו אוכל אמר לו כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל כך המצריים אינן יכולין לכלות את ישראל. דבר אחר לפי שהיה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה ולא היה מבקש לבטל ממלאכתו הראה לו אותו דבר כדי שיהפוך פניו ויראה וידבר עמו שכך אתה מוצא מתחלה וירא מלאך ה' אליו ולא הלך משה וכיון שבטל ממלאכתו והלך לראות מיד (שמות ג ד) ויקרא אליו אלהים:
(שמות ג ג): "ויאמר משה אסורה נא ואראה" - רבי יוחנן אמר: חמש פסיעות פסע משה באותה שעה, שנאמר אסורה נא ואראה. רבי שמעון בן לקיש אמר: הפך פניו והביט, שנאמר (שמות ג ד): "וירא ה' כי סר לראות". כיון שהביט בו הקדוש ברוך הוא, אמר: נאה זה לרעות את ישראל.
אמר רבי יצחק: מהו כי סר לראות? אמר הקדוש ברוך הוא: כי סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן. מיד "ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה".
"ויאמר משה משה" - אתה מוצא (בראשית כב יא) באברהם אברהם יש בו פסק (שם מו, ב) יעקב יעקב יש בו פסק (ש"א ג, י) שמואל שמואל יש בו פסק אבל משה משה אין בו פסק למה כן משל לאדם שנתן עליו משאוי גדול וקורא פלוני פלוני קרובי פרוק מעלי משוי זה. דבר אחר עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם אבל במשה לא הפסיק כל ימיו תני רבי שמעון בן יוחאי מהו משה משה לשון חיבה לשון זירוז. דבר אחר משה משה הוא שלמד תורה בעולם הזה והוא עתיד ללמד בעולם הבא שעתידין ישראל לילך אצל אברהם ואומרים לו למדנו תורה והוא אומר להם לכו אצל יצחק שלמד יותר ממני ויצחק אומר לכו אצל יעקב ששימש יותר ממני ויעקב אומר להם לכו אצל משה שלמדה מפי הקדוש ברוך הוא הדא הוא דכתיב (תהלים פד ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון ואין אלהים אלא משה שנאמר (שמות ז א) ראה נתתיך אלהים לפרעה רבי אבא בר כהנא אמר כל מי שנכפל שמו הוא בשני עולמות. ויאמר הנני הנני לכהונה ולמלכות אמר לו הקדוש ברוך הוא במקום עמודו של עולם אתה עומד אברהם אמר (בראשית כב א) הנני ואתה אומר הנני בקש משה שיעמדו ממנו כהנים ומלכים אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תקרב הלום כלומר לא יהיו בניך מקריבין שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך הלום זו מלכות כמו דתימא (ש"ב ז, יח) כי הביאותני עד הלום ואומר (ש"א י, כב) הבא עוד הלום איש אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר מתוקן המלכות לדוד אף על פי כן זכה משה לשתיהן כהונה ששימש בשבעת ימי המלואים מלכות דכתיב (דברים לג ח) ויהי בישורון מלך. של נעליך כל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל וכן ביהושע (יהושע ה טו) של נעלך וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים:
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ג
שמות רבה פרשה ג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז
א. [ עריכה ]
(שמות ג ו): "וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ".
הדא הוא דכתיב (משלי יד טו): "פתי יאמין לכל דבר [וגו']". מהו פתי?
- נער, שכן בערביא קורין לנער פתיא.
- דבר אחר: אין פתי אלא לשון פתוי, כמה דתימא (שמות כב טו): "וכי יפתה איש".
אמר רבי יהושע הכהן בר נחמיה: בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על משה, טירון היה משה לנבואה.
- אמר הקדוש ברוך הוא: אם נגלה אני עליו בקול גדול אני מבעתו, בקול נמוך בוסר הוא על הנבואה. מה עשה? נגלה עליו בקולו של אביו.
- אמר משה: הנני, מה אבא מבקש?
- אמר הקדוש ברוך הוא: איני אביך אלא אלהי אביך, בפתוי באתי אליך, כדי שלא תתירא; "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב".
- שמח משה ואמר: הא אבא נמנה עם האבות, ולא עוד אלא שהוא גדול, שנזכר תחלה.
"ויסתר משה פניו": אמר, אלהי אבי עומד כאן ואיני מסתיר פני?!
רבי יהושע בן קרחה ורבי הושעיא:
אחד מהן אומר: לא יפה עשה משה כשהסתיר פניו, שאלולי לא הסתיר פניו, גלה לו הקדוש ברוך הוא למשה מה למעלה ומה למטה, ומה שהיה ומה שעתיד להיות. ובסוף ביקש לראות, שנאמר (שמות לג יח): "הראני נא את כבודך". אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אני באתי להראות לך והסתרת פניך, עכשיו אני אומר לך (שמות לג כ): "כי לא יראני האדם וחי". כשבקשתי לא בקשת.
ואמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: אף על פי כן הראה לו:
- בשכר "ויסתר משה פניו" - (שם שם יא) (שמות לג יא): "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים";
- ובשכר "כי ירא" - (שמות לד ל): "וייראו מגשת אליו";
- ובשכר "מהביט" - (במדבר יב ח): "ותמונת ה' יביט".
ורבי הושעיא רבה אמר: יפה עשה שהסתיר פניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני באתי להראות לך פנים וחלקת לי כבוד והסתרת פניך - חייך שאתה עתיד להיות אצלי בהר ארבעים יום וארבעים לילה לא לאכול ולא לשתות, ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה, שנאמר (שמות לד כט): "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו".
אבל נדב ואביהוא פרעו ראשיהן וזנו עיניהן מזיו השכינה, שנאמר (שמות כד יא): "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו", והם לא קיבלו על מה שעשו:
ב. [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" הדא הוא דכתיב (איוב יא, יא) כי הוא ידע מתי שוא ידע הקדוש ברוך הוא העם המתים על השוא לעשותו. דבר אחר ידע הקדוש ברוך הוא העם העתידים לעשות שוא ונהרגים כמה דתימא (ישעיה ג, כה) מתיך בחרב יפולו אלא (איוב שם, שם) וירא און ולא יתבונן כיצד אתה מוצא בשעה שיצאה הגר מביתו של אברהם היא ובנה מה כתיב (בראשית כא, טו-טז) ויכלו המים מן החמת ותלך ותשב לה מנגד אמר רבי ברכיה התחילה מטחת דברים כלפי מעלה אמרה רבון העולמים אתמול אמרת לי (שם טז, י) הרבה ארבה את זרעך והיום הוא מת מיד (שם כא, יז) ויקרא מלאך אלהים אל הגר אמר רבי סימון בקשו מלאכי השרת לקטרגו אמרו לפניו רבון העולמים אדם שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו את הבאר נאה להעלות לששים רבוא שהן עתידין לומר לפניך (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו אמר להם עכשיו צדיק הוא או רשע אמרו לפניו צדיק הוא אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו לכך כתיב (איוב יא, יא) וירא און ולא יתבונן וכן כשהיו ישראל במצרים ראה הקדוש ברוך הוא מה שעתידין לעשות הדא הוא דכתיב ויאמר ה' ראה ראיתי ראיתי לא נאמר אלא ראה ראיתי אמר לו הקדוש ברוך הוא משה אתה רואה ראייה אחת ואני רואה שתי ראיות אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי ואני רואה אותן מקבלין תורתי זהו ראה ראיתי זו ראיית מעשה העגל שנאמר (שמות לב, ט) ראיתי את העם הזה כשאבא לסיני ליתן להם את התורה אני יורד בטטראמולי שלי שהן מתבוננים בי ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו אף על פי כן איני דנם לפי המעשים העתידין לעשות אלא לפי הענין דהשתא כי שמעתי את צעקתם אף על פי שידעתי מכאוביו שעתידים לעשות הוי ראה ראיתי מהו כי ידעתי את מכאוביו יודע אני כמה עתידים להכאיבני במדבר כמה דתימא (תהלים עח, מ) כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון ואף על פי כן איני נמנע מלגאלם אמר רבי שמואל בר נחמן הדבר הזה שפט עתניאל בן קנז לפני הקדוש ברוך הוא אמר לפניו רבון העולם כך הבטחת את משה בין עושין רצונך בין לא עושין רצונך אתה גואלם שנאמר (שופטים ג, י) ותהי עליו רוח ה' וישפוט את ישראל לכך כתיב כי ידעתי את מכאוביו אף על פי כן אני גואלם:
ג. [ עריכה ]
וארד להצילו מיד מצרים וגו' אמר הקדוש ברוך הוא למשה אני אמרתי ליעקב אביהם (בראשית מו, ד): "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וגו'" ועתה ירדתי לכאן להעלות בניו כמו שאמרתי ליעקב אביהן ולהיכן אני מעלן אל המקום אשר הוצאתים משם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותם הדא הוא דכתיב ולהעלותו מן הארץ ההיא. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי עד עתה לא בא צעקתם לפני שלא הגיע הקץ שאמרתי לאברהם (שם טו, יג): "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה". ועתה לכה ואשלחך אל פרעה אמר רבי אלעזר לכה וודאית (הה"א שבסוף התיבה) לומר אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם:
ד. [ עריכה ]
"ויאמר משה אל האלהים מי אנכי" אמר רבי יהושע בן לוי משל למלך שהשיא את בתו ופסק ליתן לה מדינה ושפחה אחת מטרונית ונתן לה שפחה כושית אמר לו חתנו לא שפחה מטרונית פסקת ליתן לי כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו (שם מו, ד) "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" ועכשיו אתה אומר לי לכה ואשלחך אל פרעה לא אנכי הוא שאמרת לו ואנכי אעלך גם עלה. דבר אחר מי אנכי רבי נהוראי אומר אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא אתה אומר לי לך והוצא את ישראל היכן אני משכים בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה מנין לי לספק במאכל ובמשתה כמה חיות יש בהן כמה מעוברות יש בהן כמה תינוקות יש בהן כמה מיני מזונות התקנת להם להחיות שבהן כמה מיני רכוכין התקנת למעוברות כמה קליות ואגוזין התקנת לתינוקות והיכן פירושו של דבר זה בשיר השירים שנאמר (שיר א, ז) "הגידה לי שאהבה נפשי" אמר לו הקדוש ברוך הוא מן חררה שהיא יוצאת עמהן ממצרים מספיק להן שלשים יום אתה יודע איך אני עתיד להנהיגם. דבר אחר מי אנכי אמר לפניו רבונו של עולם היאך אני יכול ליכנס למקום לסטים ולמקום הורגי נפשות הוי מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו' וכי אוציא את בני ישראל מה זכות יש בידם שאוכל להוציאם אמר לו הקדוש ברוך הוא כי אהיה עמך אין אומר אהיה עמך אלא למי שהוא מתיירא וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ובדבר הזה תהיה ניכר שאתה שלוחי לפי שאהיה עמך וכל מה שתרצה אעשה אני בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה מה שאמרת באיזה זכות אוציאם ממצרים הוי יודע שבזכות התורה שהן עתידים לקבל על ידך בהר הזה הם יוצאים משם. דבר אחר האלהים מהו שאמר לו כי אנכי שלחתיך אמרו רבותינו זכרונם לברכה סימן לגאולה הראשונה שבאנכי ירדו ישראל למצרים שנאמר (בראשית מו, ד) "אנכי ארד עמך מצרימה" ובאנכי אני מעלה אתכם וסימן לגאולה האחרונה שבאנכי הם מתרפאין והן עתידים להגאל שנאמר (מלאכי ג, כג) "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא":
ה. [ עריכה ]
"ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא" אמר רבי שמעון לודייא בשם רבי סימון בשם רבי לוי אמר משה עתיד אני להעשות סרסור בינך וביניהם כשתתן להם את התורה ותאמר להם (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך. אלהי אבותיכם שלחני אליכם אותה שעה נתברר משה על עסקיו שנתיירא אם ישאלו לו מה שמו מה יאמר להם באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו הקדוש ברוך הוא את השם הגדול:
ו. [ עריכה ]
ויאמר אלהים אל משה אמר רבי אבא בר ממל אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא פעמים שאני נקרא באל שדי בצבאות באלהים בה' כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה' שאין ה' אלא מדת רחמים שנאמר (שמות לד, ו) ה' ה' אל רחום וחנון הוי אהיה אשר אהיה אני נקרא לפי מעשי רבי יצחק אומר אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם אני שהייתי ואני הוא עכשיו ואני הוא לעתיד לבא לכך כתיב אהיה שלשה פעמים. דבר אחר אהיה אשר אהיה רבי יעקב ברבי אבינא בשם רבי הונא דציפורן אמר אמר הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם בשעבוד זה אהיה עמם ובשעבוד הן הולכין ואהיה עמם אמר לפניו וכך אומר אני להם דיה לצרה בשעתה אמר לו לאו כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם לך אני מודיע להם איני מודיע. דבר אחר אהיה רבי יצחק בשם רבי אמי אמר בטיט ובלבנים הן עומדים ולטיט ולבנים הן הולכים וכן בדניאל (דניאל ח, כז) ואני דניאל נהייתי ונחליתי אמר לפניו וכך אני אומר להן אמר לו לאו אלא אהיה שלחני אליכם אמר רבי יוחנן אהיה לאשר אהיה ביחידים אבל במרובים על כרחם שלא בטובתם כשהן משוברות שיניהן מולך אני עליהם שנאמר (יחזקאל כ, לג) חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. דבר אחר דאמר רבי ענניאל בר רבי ששון אמר הקדוש ברוך הוא לכשאני מבקש אחד מן המלאכים שהוא אחד משלישו של עולם פושט ידו מן השמים ומגעת לארץ שנאמר (שם ח, ג) וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי וכשבקשתי שלשה מהן עשיתים יושבים תחת האילן שנאמר (בראשית יח, ד) והשענו תחת העץ וכשאני מבקש כבודו מלא כל העולם שנאמר (ירמי' כג, כד) הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכשבקשתי דברתי עם איוב מן הסערה שנאמר (איוב לח, א) ויען ה' את איוב מן הסערה וכאשר אני מבקש מתוך הסנה:
"ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר לבני ישראל ה' אלהי אבותיכם" לך ואמור להם בשמי שהוא מדת רחמים בו אני מתנהג עמהם בזכות אבותם. ותדע שעל אבות אברהם יצחק ויעקב אני אומר, הדא הוא דכתיב: "ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם".
וכששמע משה כך, שלא הזכיר אביו כשם שעשה בתחלה אמר לפניו: רבונו של עולם יש חוטאים בשאול אמר לו לאו אמר לפניו לשעבר אמרת שמך על אבי ועכשיו סלקת אותו. אמר לו: בתחלה פיתוי פתיתי אותך, מכאן ואילך- דברי אמת אני מדבר עמך.
"זה שמי לעלם" - חסר וא"ו, שלא יהגה אדם את השם באותיותיו; "וזה זכרי לדור דור" - שאין אומר אותו אלא בכינוי:
ח. [ עריכה ]
"לך ואספת את זקני ישראל" לעולם זקנים מעמידים את ישראל וכן הוא אומר (יהושע ח, לג) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון אימתי ישראל עומדים כשיש להם זקנים למה כשהיה בית המקדש קיים היו שואלים בזקנים שנאמר (דברים לב, ז) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל תדע לך כששלח בן הדד אל מלך ישראל שנאמר (מ"א כ, ג) כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא שלח לו מלך ישראל (שם, ד) כדברך אדוני המלך לך אני וכל אשר לי פעם שנייה שלח לו (שם, ו) כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את בתיך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה בקש כסף וזהב והם חמדה שנאמר (חגי ב ז) ובאו חמדת כל הגוים בקש נשים והם חמדה שנאמר (יחזקאל כד טז) בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך וגו' בקש בנים והם חמדה שנאמר (הושע ט טז) והמתי מחמדי בטנם הוי אומר כל מה שתבע בראשונה חמדה ומהו כל מחמד עיניך דבר שהיא חמדה מתוך חמדה זו התורה שנאמר (תהלים יט יא) הנחמדים מזהב ומפז רב כיון ששמע מלך ישראל זה אמר אין זו שלי אלא של זקנים היא מיד (מ"א שם, ז-ח) ויקרא מלך ישראל לכל זקני ישראל וגו' ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה כיון ששמע לעצת הזקנים מיד (שם, כא) ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב וגו' הוי ישראל נמלכים בזקנים ולכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך ואספת את זקני ישראל. אמור להם פקוד פקדתי אמר לו מסורה היא בידם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם לך אמור להם זה הסימן מהו פקד פקדתי פקד במצרים פקדתי על הים פקד להבא פקדתי לשעבר ואת העשוי לכם במצרים כלומר אני פוקד על המצריים מה שעושים לכם כמה דאת אמר (ש"א טו, ב) פקדתי את אשר עשה לך עמלק. ואומר אעלה אתכם אמור להם כמו שאמרתי ליעקב אביהן כן אעשה ומה אמר לו (בראשית מו ד) ואנכי אעלך גם עלה וכן יעקב אמר לבניו (שם מח, כא) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם וגו' מיד ושמעו לקולך למה שמסורת גאולה הוא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא ואחר כך ובאת אתה וזקני ישראל וגו' חלק כבוד לזקנים ואמרת אליו ה' אלהי העברים נקרא עלינו למה קורא אותם עברים על שום שעברו ים. ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים למה אמרו שלשה ימים ולא אמרו נלכה נא לעולם למה אמרו כן כדי שיטעו המצריים וירדפו אחריהם בשעה שיצאו ויאמרו לא גאלם אלא על מנת שילכו שלושת ימים ויזבחו לו והם עכבו עצמן כל כך וירדפו אחריהם בסוף שלושת ימים ויטביעם בים למדוד להם במדה שמדדו שאמרו (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה וגו':
ט. [ עריכה ]
"ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך" ראה הקדוש ברוך הוא מה עתיד פרעה הרשע לעשות ולהכביד העבודה על העם מעת שילך בשליחותו וכדי שלא יטעה בדבר הודיעו הקדוש ברוך הוא כך וכך עתיד פרעה לעשות בזמן שתלך בשליחותי כדי שלא ישיח דברים כלפי מעלה ואף על פי כן הטיח דברים כלפי מעלה ועליו נאמר (קהלת ז ז) כי העושק יהולל חכם:
י. [ עריכה ]
"ושלחתי את ידי" אעשה מה שדברתי לאברהם (בראשית טו יד) וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי כדי למדוד בהם במדתם לכך אסרב בהם ואחר אשר אשלם להם אל חיקם ישלח אתכם:
יא. [ עריכה ]
"ונתתי את חן העם" מה שאמרתי לאברהם (שם) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אני עתיד לעשות אתכם לחן בעיני מצרים כדי שישאילום וילכו מלאים בכדי שלא יהא פתחון פה לאברהם אבינו לומר (שם, יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. ושאלה אשה משכנתה וגו' מלמד שהשמלות חביב עליהם ביותר שבזמן שאדם יוצא לדרך אם אין לו שמלה הוא מכסיף. ונצלתם את מצרים עתידים לעשות מצרים כמצולה שאין בה דגה:
יב. [ עריכה ]
"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי" אותה שעה דבר משה שלא כהוגן הקדוש ברוך הוא אמר לו (שמות ג, יח) ושמעו לקולך והוא אמר והן לא יאמינו לי מיד השיבו הקדוש ברוך הוא בשיטתו נתן לו אותות לפי דבריו ראה מה כתיב אחריו ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמר מטה כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות שאתה מוציא שם רע על בני הם מאמינים בני מאמינים מאמינים שנאמר (שם ד, לא) ויאמן העם בני מאמינים שנאמר (בראשית טו, ו) והאמין בה' תפש משה מעשה הנחש שהוציא לשון הרע על בוראו שנאמר (שם ג, ה) כי יודע אלהים כשם שלקה הנחש כך זה עתיד ללקות ראה מה כתיב ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש לפי שעשה מעשה נחש לכך הראה לו את הנחש כלומר עשית מעשה של זה וינס משה מפניו מטרונה אמרה לרבי יוסי אלהי גדול מאלהיך אמר לה למה אמרה לו בשעה שנגלה אלהיכם למשה בסנה הסתיר פניו משה אבל בשעה שראה את הנחש שהוא אלהי מיד וינס משה מפניו אמר לה תיפח עצמותה בשעה שנגלה אלהינו בסנה לא היה לו מקום לברוח אנה היה בורח לשמים או לים או ליבשה מה נאמר באלהינו (ירמי' כג, כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' אבל הנחש שהוא אלהיך כיון שאדם בורח ממנו שתים או שלוש פסיעות יכול להנצל ממנו לכך כתיב וינס משה מפניו. דבר אחר למה נס לפי שחטא בדבריו שאלו לא חטא לא היה נס שאין נחש ממית אלא החטא ממית כמו שכתוב במעשה רבי חנינא בן דוסא ויאמר ה' אל משה שלח נא ידך ואחוז בזנבו והרי אמרנו למה היה הנחש כנגד משה אלא מה אות היה לישראל בכך אמר רבי אליעזר לכך נהפך המטה לנחש כנגד פרעה שנקרא נחש שנאמר (יחזקאל כט, ג) התנים הגדול ואמר (ישעי' כז, א) על לויתן נחש בריח לפי שהיה נושך את ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא ראית פרעה שהוא כנחש עתיד אתה להכותו במטה וסוף הדברים הוא יעשה כעץ מה המטה אינו נושך כך הוא לא ישך הדא הוא דכתיב שלח ידך ואחוז בזנבו למען יאמינו כי נראה אליך ה' לך עשה להם אות זה כדי שיאמינו שאני נראה אליך:
יג. [ עריכה ]
"ויאמר ה' [לו] עוד הבא [נא] ידך בחיקך" אמר לו מה הנחש כשהלשין הכיתי אותו בצרעת שנאמר (בראשית ג יד) ארור אתה מכל הבהמה כמה דאת אמר (ויקרא יג נא) צרעת ממארת אמר רבי אלעזר הלין סלעין דביה צרעין אינון אף אתה ראוי ללקות בצרעת ולמה הכניסה בחיקו לפי שדרכן של לשון הרע לומר בסתר וכן הוא אומר (תהלים קא ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית אין אצמית אלא לשון צרעת כמה דתימא (ויקרא כה כג) לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג לקח את שלו על שהלשין רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר מכאן אתה למד שכל החושד חבירו בדבר ואין בו לוקה בגופו ויאמר השב ידך אל חיקך וכי מה אות היה לישראל בזה לך אמור להם מה מצורע מטמא אף המצריים מטמאים אתכם וכשם שהוא נטהר כך הקדוש ברוך הוא עתיד לטהר לישראל כמו שכתוב והנה ידו מצורעת כשלג וברפואה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו אמרו רבותינו שלא להוציא לעז על בשרו של משה לכך לא נצטרע היד עד שיצא מחיקו אבל לענין הרפואה מתוך חיקו נתרפאת. דבר אחר מכאן שהפורעניות שוהה על הצדיקים לבא ומדת הטוב ממהרת לבא. והיה אם לא יאמינו גם לשני וגו' למה עשה לו הקדוש ברוך הוא שלש אותות כנגד אברהם יצחק ויעקב. ולקחת ממימי היאור רמז לו שעל ידי דבר שיאמר אל ישראל עתידין המים להפוך לדם והוא ילקה על ידיהם שכן כתיב (במדבר כ י) שמעו נא המורים והכה הסלע והוציא שנאמר (תהלים עח כ) הן הכה צור ויזובו מים ואין ויזובו אלא לשון דם שנאמר (ויקרא טו כה) ואשה כי יזוב זוב דמה ולכך הכה הסלע פעמים שבתחלה הוציא דם ולבסוף מים בשני האותות הראשונים את מוצא שחזרו לכמות שהיו אבל אות הדם לא חזר לכמות שהיה לפי שלא רצה למחול למשה על חטא המים ומה אות היה לישראל אמר להם בזה האות ילקו המצריים תחלה:
יד. [ עריכה ]
"ויאמר משה אל ה' בי אדני" אמר משה להקדוש ברוך הוא אתה אדון העולם ובי אתה רוצה שאהיה שליח הרי לא איש דברים אנכי וגו' אמרו חכמים שבעה ימים קודם היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה שילך בשליחותו ולא היה רוצה לילך עד מעשה הסנה הדא הוא דכתיב לא איש דברים אנכי חד מתמול שנים גם שלשה משלשום ארבעה גם חמשה מאז ששה דברך שבעה אמר רבי פנחס הכהן אמר משה אני איני איש של דברים ואיני רואה כאן דברים כי האדם שאני הולך אצלו עבד הוא ואינו מקבל מוסר שנאמר (משלי כט יט) בדברים לא יוסר עבד (נוסחא אחרת: אם איני הולך לרדותו איני הולך מיד ויאמר ה' וכו'), אם אני הולך לרדותו אני הולך מיד:
טו. [ עריכה ]
"ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם" אמר לו אם אין אתה איש דברים אל תחוש הלא אני בראתי כל פיות שבעולם ואני עשיתי אלם מי שחפצתי וחרש ועור ופקח לראייה ופקח לשמיעה ואם אני חפצתי שתהיה איש דברים תהיה כמו כן אלא לעשות בך נס אני חפץ בעת שתדבר שיהיו דבריך נכונים שאני אהיה עם פיך הדא הוא דכתיב ואנכי אהיה עם פיך מהו והורתיך רבי אבהו אמר מורה אני דברי לתוך פיך כמו חץ כמה דאת אמר (שמות יט, יג) או ירה יירה רבי סימון אומר בורא אני אותך בריה חדשה כמה דאת אמר (שם ב, ב) ותהר האשה:
טז. [ עריכה ]
"ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח" אמר רבי חייא הגדול אמר לפניו רבונו של עולם בי אתה רוצה לגאול בניו של אברהם שעשה אותך אדון על כל בריותיך שלח נא ביד תשלח אמר לפניו איזה חביב לאדם בן אחיו או בן בנו הוי אומר בן בנו כשבקשת להציל את לוט בן אחי אברהם ביד המלאכים שלחת להצילו בניו של אברהם שהם ששים רבוא בידי אתה משלח להצילם שלח ביד המלאכים שאתה רגיל לשלח. דבר אחר הגר המצרית חמשה מלאכים שלחת אצלה לששים רבוא בניה של שרה בידי אתה משלח להצילן ורבנן אמרי סבור אתה שהיה מעכב משה לילך אינו כן אלא כמכבד לאהרן שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה הוא שכתב (יחזקאל כ ה) ואודע להם בארץ מצרים ומנין שאהרן היה מתנבא שכן הוא אומר (ש"א ב, כז-כח) ויבא איש האלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר בשביל כך לא היה מבקש לילך מיד ויחר אף ה' במשה:
מה חרון אף היה שם שנטלה כהונה ממשה ונתנה לאהרן אמרו רבותינו זכרונם לברכה הלא אהרן אחיך הלוי וכי מאחר שאמר אחיך איני יודע שהוא לוי אלא אמר לו ראוי היית להיות כהן והוא לוי ולפי שאתה מסרב על דברי תהיה אתה לוי והוא כהן. ידעתי כי דבר ידבר הוא לפי שאמרת לא איש דברים אנכי לכך דבר ידבר הוא ומה שאתה סבור שהוא מיצר לא כן אלא שמח שנאמר וראך ושמח בלבו אמר רבי שמעון בר רבי יוסי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים שנאמר (שמות כח ל) והיו על לב אהרן. מה שאתה מתיירא לדבר כל אלו הדברים אני אהיה עם פיך. ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה למתורגמן. ואתה תהיה לו לאלהים אף על פי שהוא אחיך הגדול ממך יהיה מוראך עליו מכאן אמרו מורא רבך כמורא שמים אמר לו כשם שמוראי עליך כך מוראך עליו. ואת המטה הזה תקח בידך אמרת (שם ד, י) לא איש דברים אנכי (משלי כט יט) בדברים לא יוסר עבד מה עושין לעבד רודין אותו במקל כך אתה קח את המטה שתייסרנו בו הדא הוא דכתיב ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות:
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ד
שמות רבה פרשה ד פיסקא: א ב ג ד
א. [ עריכה ]
"וילך משה וישב אל יתר חותנו" הדא הוא דכתיב (תהלים כד ד) נקי כפים ובר לבב וגו' מי יוכל לעלות בהר ה' מי שיש בו מדות הללו וכולן נאמרו במשה נקי כפים זה משה שנאמר (במדבר טז טו) לא חמור אחד מהם וגו' אם נטל חמור משלהן מה שנא מן הלסטים אלא כך אמר משה כל אותן המסעות שהיינו נוסעים במדבר לא אמרתי לאחד מהן שיטול דבר משלי ויטעון על חמורו ואין נשיאה אלא לשון עמיסה כמה דתימא (בראשית מד יג) ויעמוס איש על חמורו ובר לבב זה משה שלא הלך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא עד שנתברר על עסקיו שנאמר (שמות ג יג) ואמרו לי מה שמו וגו' אשר לא נשא לשוא נפשו זה נפשו של מצרי שלא הרג את המצרי עד שעמד עליו בדין והרגו וראה שחייב מיתה ולא נשבע למרמה זה משה כשהלך אצל יתרו נשבע לו שלא ילך חוץ מדעתו וכשהלך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא הלך אצל יתרו והתיר שבועתו הדא הוא דכתיב וישב אל יתר חותנו:
ב. [ עריכה ]
דבר אחר "וילך משה" הדא הוא דכתיב (משלי יז יז) בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד מי היה אוהב הרע זה יתרו שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה מכאן אתה למד מי שקבל על עצמו לעשות מצוה אין אותה מצוה פוסקת מביתו מצותו של יתרו שקבל בתוך ביתו גואל שברח מפני השונא עמד מביתו שקבל לשונא שברח מפני הגואל והרגו איזה זה זה סיסרא שנאמר (שופטים ד יז) וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני וכתיב (שם א, טז) ובני קיני חותן משה לכך נאמר ואח לצרה יולד לפי שאהב יתרו למשה והיה לו ריע לכך נעשו בניו אחים לישראל בעת צרתן והרגה יעל לסיסרא ובשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג י) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה אמר לו רבון העולם איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו חייב לו וכן אתה מוצא באליהו בשעה שהלך אצל צרפית האלמנה מת בנה התחיל מתחנן ואומר (מ"א יז, כ) הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה וכתיב (שם, כב) וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד ולא עוד אלא שכל הפותח פתחו לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה ליטול פי שנים ברוחו כמה דתימא (מ"ב ב, ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי היה לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחיה בן אכסניא שלו וכן אליהו היה לו להחיות אבותיו כמו בן הצרפית אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו לכך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא קבלני יתרו ונהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו לכך כתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו:
ג. [ עריכה ]
דבר אחר "וילך משה" הדא הוא דכתיב (איוב כג יג) והוא באחד ומי ישיבנו דרש רבי פנחס לפי שהוא יחיד בעולם דן יחידי לכל באי עולם ואין להשיב על דבריו (כמו שכתוב במדרש שיר השירים רבה) ורבותינו אמרו מהו והוא באחד ומי ישיבנו מה שהוא גוזר גזירה על האדם אין להשיב על דבריו כמה בקש בלעם לקלל את ישראל ועל כרחו שלא בטובתו היה מברכן שנאמר (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל כמה בקש יונה שלא לילך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (יונה א ג) וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש והלך בעל כרחו שנאמר (שם ג, ג) ויקם יונה וילך אל נינוה כמה ביקש ירמיה שלא להתנבאות ונתנבא שלא בטובתו שנאמר (ירמי' א, ז) אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך כמה סרב משה שלא לילך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות ד יג) שלח נא ביד תשלח ולבסוף הלך בעל כרחו שנאמר וישב משה וילך אל יתר חותנו:
דבר אחר "וילך משה" לא היה צריך לומר אלא וישב משה אלא אמרו רבותינו בתחלה הלך אצל פרעה בשליחותו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך וישב אל יתר חותנו שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא אם יאמר לך יתרו כלום מן השבועה אמור לו בעל השבועה התיר אותי מן נדרי לכך וילך משה ואחר כך וישב אל יתר חותנו בנו של רבי חייא הגדול אמר לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו את נדרו ואם תאמר למה נאמר וילך משה להיכן הלך שהלך ליטול אשתו ובניו אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן אמר לו למצרים אמר לו אותם שהם במצרים מבקשין לצאת ואת מוליכן אמר לו למחר הן עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני לשמוע מפי הקדוש ברוך הוא (שם כ, ב) אנכי ה' אלהיך ובני לא ישמעו כמו הם מיד ויאמר יתרו למשה לך לשלום אמר לו לך לשלום ותכנס לשלום ותבא לשלום:
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ה
שמות רבה פרשה ה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג
א. [ עריכה ]
"ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה" - הדא הוא דכתיב (שיר ח, א) "מי יתנך כאח לי". באיזה אח הכתוב מדבר?
- אם תאמר בקין - והא כתיב (בראשית ד ח) ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו!
- אם תאמר כישמעאל ליצחק - הא גרסינן ישמעאל שונא ליצחק!
- אם תאמר כעשו ליעקב - הא כתיב (שם כז, מא) וישטם עשו את יעקב!
- אם תאמר כאחי יוסף - והכתיב (שם לז, ד) וישנאו אותו, וכתיב (שם, יא) ויקנאו בו אחיו!
- אלא כיוסף לבנימן.
(שיר שם) "יונק שדי אמי" - כמשה לאהרן, שנאמר "וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו". אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל נשיקות של תפלות הן, חוץ משלשה: נשיקה של גדולה, נשיקה של פרישות, נשיקה של פרקים:
- נשיקה של גדולה - שנאמר (ש"א י, א) ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו.
- נשיקה של פרישות - (רות א יד) ותשק ערפה לחמותה.
- נשיקה של פרקים - שנאמר וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.
- ויש אומרים אף נשיקה של קריבות אין בה גנאי, שנאמר (בראשית כט יא) וישק יעקב לרחל, שהיתה קרובתו.
- אמר רבי פנחס מעשה היה באח ובאחות שהיה אחד מהם בגוש חלב ואחד מהן בבית מרון נפלה דליקה בביתו של גוש חלב באתה אחותו מבית מרון ונפלה עליו והיתה מחבקתו ומנשקתו אמרה לו איני מרגלת לבא אליך אלא פחדתי דהוית אחי באננקי ופלטת ממנה.
(שיר שם) "אמצאך בחוץ אשקך" - באיזה חוץ? במדבר, מקום שנשקו אחים זה לזה, משה ואהרן:
ב. [ עריכה ]
אמר רבי חמא בן שתים עשרה שנה נתלש משה רבינו מבית אביו למה כן שאילו גידל בבית אביו ובא ואמר להן לישראל המעשים לא היו מאמינים בו שהיו אומרים אביו מסרה לו לפי שיוסף מסרה ללוי ולוי לקהת וקהת לעמרם ולכך נתלש מבית אביו וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים לפיכך האמינו בו שנאמר (שמות ד לא) ויאמן העם:
ג. [ עריכה ]
"ויאמר לו אלכה נא ואשובה" אתה מוצא כל מי שנאמר בו לך לשלום הלך וחזר וכל מי שכתוב בו בשלום הלך ולא חזר יתרו אמר למשה לך לשלום הלך וחזר:
ד. [ עריכה ]
"ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים" אמר רבי יוחנן למדתך תורה דרך ארץ שהנשבע בפני חבירו לא יתירנו אלא בפניו שלא יחשדנו שהוא נשבע לשקר שכן אתה מוצא שמשה נשבע ליתרו והלך למדין והתיר שבועתו בפניו שנאמר ויאמר ה' אל משה במדין אמר לו הקדוש ברוך הוא במדין נשבעת לך והתיר שבועתך במדין. כי מתו כל האנשים וגו' וכי מתו והלא דתן ואבירם הם והם היו עם קרח במחלקותו אלא מאי מתו שנתענו ארבעה הן חשובין כמתים סומא ומצורע ועני ומי שאין לו בנים (וכולן קרא במסכת עבודת כוכבים (ה, א)):
ה. [ עריכה ]
"ויקח משה את אשתו ואת בניו" למה הוליכן כדי שיהיו עם ישראל לקבל התורה. וירכיבם על החמור זה אחד משמונה עשר דברים ששינו חכמים לתלמי המלך. ויקח משה את המטה וגו' עשה כמו שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שם ד, יז) ואת המטה הזה תקח בידך:
ו. [ עריכה ]
"ויאמר ה' אל משה בלכתך וגו'" וכי על איזה מופת אמר אם תאמר על הנחש והצרעת והדם והלא אותן נסים לא אמר לו הקדוש ברוך הוא לעשות אלא לישראל ועוד לא מצינו שעשה משה אותן האותות לפני פרעה אלא מהו כל המופתים אשר שמתי בידך זה המטה שהיו כתובין עליו עשר מכות שהיה כתוב עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב אמר לו הקדוש ברוך הוא אלו המכות אשר שמתי בידך עשה אותם לפני פרעה על ידי המטה הזה:
ז. [ עריכה ]
"ואני אחזק את לבו" כדי ליפרע דינם מהם. "ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני וגו'" גלה לו הקדוש ברוך הוא שלא ישלח פרעה את ישראל עד מכת בכורים ולכך לא הוצרך הכתוב לפרסם לו בסוף מהו בני בכורי ישראל על יעקב אביהם אמר שקנה הבכורה כדי שיוכל לעבוד למקום "ואמרת אליו שלח את בני ויעבדני" אמר לו אם אתה מונע ממני בני בכורי מלעבדני אני אמנע ממך בנך בכורך מלעבדך שאני אהרוג את כולן:
ח. [ עריכה ]
"ויהי בדרך במלון" חביבה מילה שלא נתלה משה עליה אפילו שעה אחת לפיכך כשהיה בדרך ונתעסק במלון ונתעצל למול לאליעזר בנו מיד "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" את מוצא מלאך של רחמים היה ואף על פי כן ויבקש המיתו. "ותקח צפורה צור" וכי מנין ידעה צפורה שעל עסקי מילה נסתכן משה אלא בא המלאך ובלע למשה מראשו ועד המילה כיון שראתה צפורה שלא בלע אותו אלא עד המילה הכירה שעל עסקי המילה הוא ניזוק וידעה כמה גדול כח המילה שלא היה יכול לבלעו יותר מכאן מיד ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו. "ותאמר כי חתן דמים אתה לי" אמרה חתני תהיה אתה נתון לי בזכות דמים הללו של מילה שהרי קיימתי המצוה מיד וירף המלאך ממנו. "אז אמרה חתן דמים למולות" אמרה כמה גדול כח המילה שחתני היה חייב מיתה שנתעצל במצות המילה לעשותה ולולי היא לא ניצל:
ט. [ עריכה ]
"ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה" הדא הוא דכתיב (איוב לז ה) ירעם אל בקולו נפלאות מהו ירעם כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה בסיני הראה בקולו לישראל פלאי פלאים כיצד היה הקדוש ברוך הוא מדבר והקול יוצא ומחזיר בכל העולם ישראל שומעין את הקול בא עליהם מן הדרום והיו רצים לדרום לקבל את הקול ומדרום נהפך להם לצפון והיו רצים לצפון ומצפון נהפך למזרח והיו רצים למזרח וממזרח נהפך להם למערב והיו רצים למערב ומן המערב נהפך להן מן השמים והיו תולין עיניהן והיה נהפך בארץ והיו מביטין לארץ שנאמר (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך והיו ישראל אומרים זה לזה (איוב כח יב) והחכמה מאין תמצא והיו ישראל אומרים מהיכן הקדוש ברוך הוא בא מן המזרח או מן הדרום שנאמר (דברים לג ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכתיב (חבקוק ג ג) אלוה מתימן יבא ואומר (שמות כ טו) וכל העם רואים את הקולות הקול אין כתיב כאן אלא הקולות אמר רבי יוחנן היה הקול יוצא ונחלק לשבעים קולות לשבעים לשון כדי שישמעו כל האומות וכל אומה ואומה שומעת קול בלשון האומה ונפשותיהן יוצאות אבל ישראל היו שומעין ולא היו ניזוקין כיצד היה הקול יוצא אמר רבי תנחומא דו פרצופין היה יוצא והורג לעובדי כוכבים שלא קבלוה ונותן חיים לישראל שקבלו את התורה הוא שמשה אמר להם בסוף ארבעים שנה (דברים ה כג) כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש וגו' אתה היית שומע קולו [וחיית אבל עובדי כוכבים שומעים ומתים בוא וראה] היאך הקול יוצא אצל כל ישראל כל אחד ואחד לפי כחו הזקנים לפי כחן הבחורים לפי כחן והקטנים לפי כחן והיונקים לפי כחן והנשים לפי כחן ואף משה לפי כחו שנאמר (שמות יט יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול בקול שהיה יכול לסובלו וכן הוא אומר (תהלים כט ד) קול ה' בכח בכחו לא נאמר אלא בכח בכחו של כל אחד ואחד ואף נשים מעוברות לפי כחן הוי אומר כל אחד ואחד לפי כחו אמר רבי יוסי בר חנינא אם תמה אתה על הדבר הזה למוד מן המן שלא היה יורד לישראל אלא לפי כח של כל אחד ואחד מישראל הבחורים היו אוכלין אותו כלחם שנאמר (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו' והזקנים כצפיחת בדבש שנאמר (שם, לא) וטעמו כצפיחת בדבש ויונקים כחלב משדי אמו שנאמר (במדבר יא ח) והיה טעמו כטעם וגו' והחולים כסולת מעורב בדבש שנאמר (יחזקאל טז יט) ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך והעובדי כוכבים טעמו אותו מר וגד שנאמר (במדבר שם, ז) והמן כזרע גד הוא אמר רבי יוסי בר רבי חנינא ומה המן שהיה מין אחד נהפך לכמה מינין בשביל צורך כל אחד ואחד הקול שהיה כח בו על אחת כמה וכמה שהיה משתנה לכל אחד ואחד שלא ינזקו ומנין שהקול נחלק לקולות הרבה שלא ינזקו שנאמר (שמות כ טו) וכל העם רואים את הקולות הוי (איוב לז ה) ירעם אל בקולו נפלאות. דבר אחר ירעם אל בקולו נפלאות אמר רבי לוי שלשה קולות הולכות מסוף העולם ועד סופו והבריות ביניהן ואינן שומעות כלום ואלו הן היום והגשמים והנפש בשעה שיוצאת מן הגוף היום מנין אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי זה הכוכב שהוא שף ברקיע אינו אלא כמסר [ס"א: כמסמר] הזה שהוא נתון בעץ הגשמים מנין שנאמר (תהלים מב ח) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כיצד יש אילן ששרשיו יורדים עשרים אמה ויש שלשים ויש חמשים ויש שאינן יורדין אלא שלשה טפחים והגשמים למעלה אם אין משקין אותן אלא שלשה טפחים אותן של חמישים אמה הן מתים אם שותין של חמשים אמה טורף אותן של שלשה טפחים אלא זה תהום העליון קורא לתחתון אומר לו עלה ואני יורד ותחתון אומר לו רד ואני אעלה עד שהעליון יורד ומשקה של שלשה טפחים והתחתון עולה ומשקה אותן של חמשים אמה בוא וראה כמה בין אלו לאלו וקוראין זה לזה ובני אדם בנתיים ואינן (יודעין) [שומעין] הוי ירעם אל בקולו נפלאות והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף ובני אדם יושבין אצלו ואינן שומעין הוי ירעם אל בקולו נפלאות אמר רבי ראובן בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה במדין (שמות ד יט) לך שוב מצרימה נחלק הדבור לשני קולות ונעשה דו פרצופין והיה משה שומע במדין לך שוב מצרימה ואהרן שומע לך לקראת משה המדברה הוי ירעם אל בקולו נפלאות:
י. [ עריכה ]
"וילך ויפגשהו" הדא הוא דכתיב (תהלים פה יא) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו חסד זה אהרן שנאמר (דברים לג ח) וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך ואמת זה משה שנאמר (במדבר יב ז) לא כן עבדי משה וגו' הוי חסד ואמת נפגשו כמה דתימא וילך ויפגשהו בהר האלהים צדק זה משה שנאמר (דברים שם, כא) צדקת ה' עשה ושלום זה אהרן שנאמר (מלאכי ב ו) בשלום ובמישור הלך אתי נשקו וישק לו. אמרו רבותינו כל הנשיקות של תפלות חוץ משלוש (כדכתיב לעיל (ב"ר ע, יב). וישק לו מהו וישק לו זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה. דבר אחר וישק לו נטל כהונה ולויה זה נוטל כהונה ונותן לויה וזה נטל לויה ונותן כהונה. דבר אחר וישק לו אמר רבי שמואל בר נחמן משל לזהבי שהביאו לו מוניטה אחת וראה אותה מבפנים של חרס ומבחוץ של זהב לימים הביאו לו מוניטה שכולה זהב אמר להם הראשון חרס היה והיה מצופה זהב אבל זה כולה זהב כך נשיקה שנשק עשו ליעקב לא היה אלא לפסולת שנאמר (משלי כו כג) כסף סיגים מצופה על חרש ומה היה סופו (שם) שפתים דולקות ולב רע שלא בקש לנשקו אלא לנשכו אבל נשיקה של אהרן ומשה היתה נשיקה של אמת ועליהן הוא אומר (תהלים פה יא) חסד ואמת נפגשו רבי יהודה בר רבי סימון אומר חסד זה אהרן ואמת זה משה ורבי עזריה אומר חסד זה משה שעשה חסד עם יוסף ואמת זה אהרן דכתיב (מלאכי שם) תורת אמת היתה בפיהו הוי חסד ואמת נפגשו זה משה ואהרן. וישק לו אין אנו יודעין למי חלק הקדוש ברוך הוא כבוד אם לאהרן אם למשה יש אומרים לאהרן שהיה במצרים ומתנבא להן לישראל שעתיד הקדוש ברוך הוא לגאול אותם כדי שיבא משה ויעיד על דבריו של אהרן ויהיו ישראל אומרים אמת היה מתנבא אהרן ויש אומרים למשה כדי שיבא משה ויאמינו לדבריו:
יא. [ עריכה ]
"ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' וגו'" התחיל משה אומר לו כל הדברים וכל האותות אשר צוהו לעשות לפני העם כשם שאמר לו הקדוש ברוך הוא כן עשה (שמות ד טו) ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו:
יב. [ עריכה ]
" וילך משה ואהרן ויאספו וגו'" אמר רבי עקיבא למה נמשלו ישראל כעוף מה עוף אינו פורח אלא בכנפים אף ישראל אינן יכולין לעמוד אלא בזקנים גדולה הזקנה אם זקנים הם חביבין לפני הקדוש ברוך הוא ואם נערים נטפלה בהן ילדות תני רבי שמעון בן יוחאי בכמה מקומות שנינו שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לזקנים בסנה דכתיב (שם ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל בסיני דכתיב (שם כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' באהל מועד דכתיב (ויקרא ט א) קרא משה לאהרן ולבניו וגו' ולעתיד לבא כמו כן שנאמר (ישעי' כד, כג) כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד רבי אבין אמר עתיד הקדוש ברוך הוא להושיב את זקני ישראל כגורן והוא יושב בראש כולן כאב בית דין ודנין לעובדי כוכבים שנאמר (שם ג, יד) ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו על זקני עמו אין כתיב כאן אלא עם זקני עמו הוא יושב עמהן ודנין לעובדי כוכבים ומה הוא אומר להם (שם) ואתם בערתם הכרם אלו ישראל דכתיב (שם ה, ז) כי כרם ה' צבאות בית ישראל (שם ג, שם) גזלת העני בבתיכם וכתיב (שם יד, לב) כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו וכן היה דרך המלכים לישב כגורן עגולה שנאמר (דה"ב יח, ט) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלובשים בגדים ויושבים בגורן וכי בגורן ישבו אלא כדתנינן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואים זה את זה ושני סופרי הדיינין יושבין לפניהם וכו' אמר שלמה אני ראיתיו יושב עמהן ודן בתוכם שנאמר (משלי לא כג) נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ:
"וידבר אהרן את כל הדברים" עשה כמו שאמר הקדוש ברוך הוא (שמות ד, טז): "ודבר הוא לך אל העם".
"ויעש האותות לעיני העם" כמה שאמר למעלה.
"ויאמן העם" עשו כמו שאמר הקדוש ברוך הוא (שם ג, יח) "ושמעו לקולך" יכול לא האמינו עד שראו האותות לא אלא "וישמעו כי פקד ה'" על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות, ובמה האמינו על סימן הפקידה שאמר להם שכך היה מסורת בידם מיעקב שיעקב מסר את הסוד ליוסף ויוסף לאחיו ואשר בן יעקב מסר את הסוד לסרח בתו ועדיין היתה היא קיימת וכך אמר לה כל גואל שיבא ויאמר לבני (שם, טז) "פקד פקדתי אתכם" הוא גואל של אמת כיון שבא משה ואמר פקוד פקדתי אתכם מיד ויאמן העם במה האמינו כי שמעו הפקידה הדא הוא דכתיב כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו ויקדו על הפקידה וישתחוו על כי ראה את עניים:
יד. [ עריכה ]
"ואחר באו משה ואהרן" היכן הלכו הזקנים שלא חשב אותם עמהם שכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם ג, יח) ובאת אתה וזקני ישראל אמרו רבותינו הלכו עמהן הזקנים והיו מגנבין את עצמן ונשמטין אחד אחד שנים שנים והלכו להן כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה לא נמצא אחד שכן כתיב ואחר באו משה ואהרן והיכן הזקנים אלא שהלכו להן אמר להם הקדוש ברוך הוא כך עשיתם חייכם שאני פורע לכם אימתי בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל התורה החזירן הקדוש ברוך הוא שנאמר (שם כד, יד) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה. ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר אמר רבי חייא בר אבא אותו היום יום פרוזבוטי של פרעה היה ובאו כל המלכים כלן לכבדו והביאו דוראות של עטרות והיו מעטירין אותו שהוא יום קוזמוקרטור והביאו אלהיהן עמהן משעטרו אותו היו משה ואהרן עומדין על פתח פלטרין של פרעה נכנסו עבדיו ואמרו שני זקנים עומדין על הפתח אמר להן יעלו כיון שעלו היה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו או שמא יתנו לו כתבים ואף לא שאלו בשלומו אמר להם מי אתם אמרו לו שלוחיו של הקדוש ברוך הוא אנו מה אתם מבקשים אמרו לו כה אמר ה' שלח את עמי וגו' אותה שעה כעס ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא היה יודע לשלח לי עטרה אלא בדברים אתם באים אלי לא ידעתי את ה, וגם את ישראל לא אשלח אמר להם המתינו לי עד שאחפש בספר שלי מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלהיה התחיל קורא אלהי מואב ואלהי עמון ואלהי צידון אמר להם חפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו אמר רבי לוי משל למה הדבר דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה יצא הכהן חוץ למדינה הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם לא ראיתם בכאן רבי אמרו לו רבך לאו כהן הוא אמר להן הן אמרו לו שוטה מי ראה כהן בבית הקברות כך אמרו משה ואהרן לפרעה שוטה דרכן של מתים לתבען בין החיים שמא החיים אצל המתים אלהינו חי הוא אלו שאתה אומר מתים הם אבל אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם אמר להם בחור הוא או זקן הוא כמה שנותיו כמה עיירות כבש כמה מדינות לכד כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות אמרו לו אלהינו כחו וגבורתו מלא עולם הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף כל העולם והוא יצרך ונתן בך רוח חיים אמר להם ומה מעשיו אמרו לו (ישעי' נא, יג) נוטה שמים ויוסד ארץ קולו חוצב להבות אש מפרק הרים ומשבר סלעים קשתו אש חציו שלהבת רומחו לפיד מגינו עננים חרבו ברק יוצר הרים וגבעות מכסה הרים בעשבים מוריד גשמים וטללים מפריח דשאים ועונה חיות צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר העולם (דניאל ב כא) מהעדה מלכין ומהקם מלכין אמר להם מתחלה שקר אתם אומרים כי אני הוא אדון העולם ואני בראתי עצמי ואת נילוס שנאמר (יחזקאל כט ג) לי יאורי ואני עשיתני באותה שעה קבץ כל חכמי מצרים אמר להם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו אמרו לו שמענו שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם אמר להם הקדוש ברוך הוא לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים שנאמר (ישעי' יט, יא) חכמי יועצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם ראה מה כתיב בהן (שם) אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה (שם כט, יד) ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר השיבם אלוה שלכם איני יודע מי הוא שנאמר מי ה' אשר אשמע בקולו אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע מי ה' אמרת במי אתה לוקה מ' ארבעים י' עשרה הם חמישים מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים בים שנאמר (שמות ח טו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא ועל הים מהו אומר (שם יד, לא) וירא ישראל את היד הגדולה כמה לקו באצבע עשר מכות חשוב חמשה אצבעות שביד הגדולה לכל אחד ואחד עשר מכות הרי חמשים. דבר אחר מי ה' סרס אותו מי ים הים הודיעך ה' אתה אמרת מי ה' עתיד אתה לומר (שם ט, כז) ה' הצדיק אתה אמרת לא ידעתי את ה' עתיד אתה לומר (שם י, טז) חטאתי לה' אלהיכם אתה אמרת וגם את ישראל לא אשלח אלו היה שם אותו ישראל הזקן הייתי נותן הסל והמגריפה על כתיפו:
טו. [ עריכה ]
"ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו" אמרו משה ואהרן שמא תאמר שנינו אותו הלשון שאמר לנו הקדוש ברוך הוא ואמרנו לו כה אמר ה' אלהי ישראל ובשביל כך הקשה כנגדנו חזרו ואמרו אלהי העברים. פן יפגענו בדבר או בחרב לא היה צריך לומר אלא פן יפגעך מהו פן יפגענו ללמדך שנהגו בו כבוד ללמדך שחייב אדם לחלוק כבוד למלכות:
טז. [ עריכה ]
"ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן" מהו למה אמר להם אתם למה ודבריכם למה. לכו לסבלותיכם אמר רבי יהושע בן לוי שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך אמר להם פרעה בשביל שאתם פנוים אתם אומרים (שם ה, ח) נלכה ונזבחה לאלהינו לכו לסבלותיכם:
יז. [ עריכה ]
ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ אמר להם אם אלף אנשים אתם מבקשים או אלפים הייתי נותן שמא ששים רבוא אתם מבקשים לכו לסבלותיכם. דבר אחר אמר רבי נהוראי מנין אתה אומר שלא יצאו ישראל ממצרים אלא שנים מששים רבוא נאמר במדבר (יחזקאל כ, יג) ואומר לשפוך חמתי (עליכם) [עליהם] במדבר לכלותם ונאמר במצרים (שם שם, ח) לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בם בתוך ארץ מצרים מה במדבר לא נשתיירו בם אלא שנים מששים רבוא אף במצרים לא נשתיירו בם אלא שנים מששים רבוא הן רבים עתה עם הארץ:
יח. [ עריכה ]
"ויצו פרעה ביום ההוא" מלמד על הרשע שלא עכב לעשות עמהן רע וזו היתה גזירה רביעית. "והנוגשים אצים לאמר" אלו המצרים "השוטרים" אלו זקני ישראל. "לא תוסיפון לתת תבן לעם ואת מתכונת הלבנים" מכאן אתה למד שחשבון היה על כל אחד ואחד כמה לבנים יעשו ביום ולכך העביד בהן בתחלה בפה רך כדי שיעשו הלבנים בכל כחם ולראות כל יכולת שלהם ולפי מספר שעשו ביום הראשון גזרו עליהם לעשות כל הימים. "כי נרפים הם" אמר רבי שמעון בן יוחאי התחיל מחרק עליהם שיניו ואומר נרפים אתם לשון טינוף הוא ישתחקו עצמותיו קדושים הם. "על כן הם צועקים לאמר וגו' תכבד העבודה על האנשים" מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת לומר שהקדוש ברוך הוא גואלן לפי שהיו נוחין בשבת אמר להן פרעה "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו וגו'" אל יהו משתעשעין ואל יהו נפישין ביום השבת:
יט. [ עריכה ]
"ויצאו נוגשי העם ושוטריו" כיון שגזר כן הלך משה למדין ועשה ששה חדשים ואהרן היה יושב במצרים ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו (במדין) [למדין]. אתם קחו לכם תבן ויפץ העם בכל ארץ מצרים מפני שהיה משה במדין אמר להם הקדוש ברוך הוא למחר אני מביא עליהם מכות והם אומרים פרעה חוטא ואנו לוקין כיון שישראל יוצאין להביא תבן ולעשות היה המצרי רואהו בתוך שדהו ומשבר את שוקיו לפיכך ויפץ העם. "והנוגשים אצים לאמר" אלו מצריים הרשעים שהיו דוחקים בהן ואומרים להם כלו מעשיכם אבל השוטרים לא היו אצים שהם כשרים והיו רואין אותן בצרה גדולה ולא היו דוחקין עליהם:
כ. [ עריכה ]
"ויכו שוטרי בני ישראל" מכאן אתה למד שהיו כשרים ומסרו עצמן על ישראל וסבלו מכות כדי להקל מעליהם ולפיכך זכו לרוח הקודש שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' אמר הקדוש ברוך הוא הם לקו עליהם לפיכך יזכו לרוח הקדש ונתמנו נביאים עליהם. ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו תבן אין נתן לעבדיך ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים אחר ששה חדשים נגלה הקדוש ברוך הוא על משה במדין ואמר לו (שמות ד יט) לך שוב מצרים בא משה ממדין ואהרן ממצרים ויפגעו בהן שוטרי ישראל כשהיו יוצאין מלפני פרעה מהו נצבים אמרו רבותינו זכרונם לברכה דתן ואבירם היו עמהן שכתוב בהן (במדבר טז כז) ודתן ואבירם יצאו נצבים התחילו מחרפין ומגדפין כלפי משה ואהרן:
כא. [ עריכה ]
"ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט" אם באמת באתם משמו של הקדוש ברוך הוא ישפוט בינינו ובין פרעה ואם מעצמכם באתם ישפוט ה' בינינו וביניכם. "אשר הבאשתם את ריחנו" רבי יוחנן אמר מן המכות שהיו מכין אותם היה ריחן מבאיש ורבי שמעון בן לקיש אמר מאותן שהיו משקעין בבנין היו מתים וריחן מבאיש ורבי חייא אמר משל לנבלה שהיתה נתונה בזוית ועפר מכוסה עליה ואין ריחה עולה ובא אחר וגילה אותה והלך ריחה כך אמרו ישראל למשה משה ריח היה ביד מצרים שאנחנו עתידין ליגאל ובאתם ועכרתם אותו. "לתת חרב בידם להרגנו" אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום אמרו לו למשה למה אנו דומין לשה שבא הזאב ליטול אותו רץ הרועה אחריו להצילו מפי הזאב בין הרועה ובין הזאב נבקעת השה כך אמרו ישראל משה מבינך לבין פרעה אנו מתים:
כב. [ עריכה ]
"וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעותה לעם הזה" באותה שעה בא משה והשיב דברים לפני הקדוש ברוך הוא אמר לו למה הרעות וגו' מהו ה' למה הרעות בנוהג שבעולם בשר ודם האומר לחבירו למה אתה עושה כן הוא כועס עליו ומשה אמר לפני הקדוש ברוך הוא למה הרעותה לעם הזה אלא כך אמר לפני הקדוש ברוך נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו מדת הדין היתה ומעשה דור הפלגה של סדומיים היאך נדונו ומדת הדין היתה העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו ואם בשביל שאמר אברהם אבינו (בראשית טו ח) במה אדע כי אירשנה ואמרת לו (שם, יג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך אם כן הרי עשו וישמעאל מבניו והן צריכין להשתעבד כמו הם ואפילו כן היה לו להשתעבד דורו של יצחק או דורו של יעקב לא לעם הזה שהוא בדורי ואם תאמר מה איכפת לי אם כן למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע וגו' אמר רבי פנחס הכהן בן חמא אמר לפניו שמך הגדול גבור ונורא הוא וכל העולם כולו מתייראין ממנו ופרעה הרשע שמע שמעך והזיד מהו והצל לא הצלת רבי ישמעאל אומר והצל לא הצלת ודאי רבי עקיבא אומר יודע אני שאתה עתיד להצילם אלא מה איכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שבשביל ישראל הוא אומר לא פגעה בו מדת הדין:
"ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה במלחמות פרעה אתה רואה" ואין אתה רואה במלחמות של שלושים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ:
שמות רבה א
תבנית:דף של מדרש
שמות רבה ג
שמות רבה ד
שמות רבה ה
תבנית:סרגל ניווט