עם טעמים:
וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהֹוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
[א] ובד' בסיון נאמרה לו פרשה זאת. ויהיו לפי זה הפרשיות שלא כסדר. והרמב"ן דחה פירושו, ודברי רש"י שנויים במכילתא (לעיל יט, י) בסתם, ורבי יהודה דפליג הוא יחיד. ומה שלא נכתב קודם מתן תורה כסדר, מפני שהיה כל זה הברית על התורה שיקבלו למחר, ומפני שהיו כל המעשים האלה על התורה, סדר אותו הכתוב במקומו הראוי לו, שעל קבלת התורה היה עושה. ואם היה אפשר לעשות המעשים ולקבל בפעם אחד היה עושה, ומפני שאי אפשר, הקדים המעשים. ומכל מקום הכתוב נאמר במקומו אחר מתן תורה. ומה שאמר 'בד' בסיון נאמרה לו', שהרי אחר כך כתיב (פסוק ג) "ויספר לעם", וזהו מצות פרישה והגבלה כדפירש בסמוך (רש"י שם), וזה היה בד' בסיון כדפירש רש"י בפרשת יתרו (לעיל יט, ט-י) מן המקראות:
ואל משה אמר: מומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל, כל הפרשיות הללו עד כאן ביום ששמעו עשרת הדברים, ואל משה אמר לבדו בשעת ירידתו בו ביום עלה אל ה', למחר אתה ואהרן וגו', ואחר כן מיד ירד משה ויספר לעם את כל דברי ה' וגו' ולמחר בנה מזבח והקריב קרבנות ובו ביום עלה ויכסהו הענן ששת ימים וגו', ואל משה אמר מלאך עלה אל ה' מדלא כתיב אלי כמו שכתוב לפנינו עלה אלי ההרה:
"ואל משה אמר וגו'" - פרשה זו קודם עשרת הדברות בארבעה בסיון נאמרה לו לשון רש"י "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם" (להלן פסוק יב) לאחר מתן תורה נאמר לו כן גם אלו דבריו ז"ל. ואין הפרשיות באות כסדרן ולא כמשמען כלל. ועוד כתיב (להלן בפסוק ג) "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים", שהם המשפטים האלה הכתובים למעלה שאמר בהם (לעיל כא א) "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", כי איננו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה שכבר שמעו וידעו אותם ולא יאמר "ויספר" אלא בחדשות אשר יגיד (בראשית כד סו).
וכבר היטיב לראות ר"א שפירש הענין כסדרו ואמר כי עד הנה (מלעיל כ כב עד כג לג) ספר הברית. והנה הפרשיות כלן באות כהוגן כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה "כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (לעיל כ יח), והתחיל לחזור ולהזהיר על ע"ז "לא תעשון אתי" (שם כ יט), וצוה אותו "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" וכל המצות הבאות אחרי כן, והשלים באזהרת הע"ז שימצאו בארץ ובעובדיה (לעיל כג לב לג) ואמר לו אחרי צוותך זה להם "עלה אל ה' אתה ואהרן", והזכירה הפרשה כי משה עשה כמצות ה' ובא אל המחנה ויספר לעם את כל דברי ה' (שמות כד, ג) כאשר צוה אותו כה תאמר אל בני ישראל וגו' (לעיל כ יח) ואת כל המשפטים כאשר צוהו "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (לעיל כא א) וקבלו הכל בשמחה ואמרו "כל אשר דבר ה' נעשה", והטעם כל הדברים האלה אשר דבר לך השם נעשה כי מאמינים אנחנו בדבריך כמו שספר במשנה תורה (דברים ה כד) "ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו" ואז כתבם משה (פסוק ד) והנה משה כתב ביום ההוא בספר כל מה שנצטווה חקים ומשפטים ותורות והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל ובנה המזבח (פסוק ד) וזבח הזבחים (פסוק ה) ונתן חצי הדם על מזבח ה' וחצי הדם שם באגנות (פסוק ו) ולקח הספר שכתב מאמש וקראו באזניהם וקבלו עליהם עוד לבא בברית עמו ואמרו (פסוק ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אליך מכל אשר תצוה מאתו יתברך ואז זרק עליהם חצי הדם (פסוק ח) כי זאת אות הברית לבא השנים בחלקים שוים ואחרי שהשלים מעשיו עמהם הוצרך למלאת דבר ה' שאמר לו ה' עלה אתה ואהרן וגו' וזהו שאמר (בפסוק ט) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו' ועשה עוד מה שצווה (בפסוק ב) ונגש לבדו אל ה' והוא שאמר (בפסוק יח) ויבא משה בתוך הענן וגומר והנה מעשה הברית ביום המחרת למתן תורה ובו היתה העליה שעלה משה אל ההר (פסוק יג) וממנה נתעכב שם ארבעים יום והוא שפירש הכתוב (פסוק טז) ויקרא אל משה ביום השביעי וגו' ונאמר (פסוק יח) ויבא משה בתוך הענן וכל זה מתוקן ומבואר וראיתי במכילתא (לעיל יט י) שנחלקו בדבר יש שאמרו שהיה קודם מתן תורה בחמישי ואמר להם הרי אתם קשורים תפוסים וענובים מחר באו וקבלו עליכם את כל המצות ורבי יוסי בר' יהודה אמר בו ביום נעשו כל המעשים כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית הכל כמו שפירשנו ולזה שומעין שאמר כהלכה וטעם ואל משה אמר בעבור שהיו עד כאן המצות והמשפטים אל בני ישראל אמר עתה שהיה זה המאמר אל משה שהיא מצוה שיעשנה הוא בעצמו כי צוה אותו אחר שתשים לפניהם המצות והמשפטים ותכרות עמהם הברית עלה אתה אלי ולכך עשה המצוה הראשונה בששי והשכים בשביעי בבקר וכרת עליהם הברית ואחרי כן עלה אל ההר הוא והנקראים על הדרך אשר נצטוו וטעם עלה אל ה' דרך הפשט יזכיר שם במקום הכנוי כמו נשי למך (בראשית ד כג) ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א יב יא) וכן והאר פניך על מקדשך השמם למען ה' (דניאל ט יז) אבל בתלמוד (סנהדרין לח) שאלו עלה אלי מיבעי ליה ולכן אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו כלומר ואל משה אמר השם הנזכר בתחלת הענין ויאמר ה' אל משה (לעיל כ כב) עלה אל מטטרון שנקרא בשמי ה' והטעם עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול והכונה כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד ה' ולא יבא אל השם המיוחד כי לא יראני האדם וחי (להלן לג כ) ואין כוונת רבותינו כלל כמה שכתב רש"י למעלה (כג כא) גם במסכת סנהדרין (שם) הפך הרב הענין וכבר הזכרתי (לעיל יב יב כג כא) כוונתם בשם הזה וכל דבריהם אמת אלא שדברו בהגדה ההיא כמסתיר פנים כי רב אידי לא גלה למין ההוא השואל ענין מטטרון הגדול וסודו חלילה אבל הזכיר לו כי על המלאך מורה דרך בעולם התחתון הכתוב הזה מדבר ולפיכך אמר לו דאפילו בפרוקנא לא קבילניה דכתיב (להלן לג טו) אם אין פניך הולכים שאנו לא קבלנו שליח בלתי השם הנכבד וכבר פירשתי (לעיל כ ג) סוד הפנים וכל הענין בביאור למשכילים בו במתן התורה
ואל משה אמר עלה אל ה'. ע"ד הפשט זו קודם מתן תורה ומזה אמר ונגש משה לבדו אל ה' ובאור אל עב הענן והוא הלשון שאמר (שמות כ) ומשה נגש אל הערפל שכן אותה פרשה ג"כ של והעם רואים את הקולות קודם מתן תורה היתה.
וע"ד הקבלה ואל משה אמר השם המיוחד עלה אל ה' זהו מטטרו"ן ששמו כשם רבו, וכן דרשו רז"ל, ונקרא בשם הזה לפי שבשם הזה נכללים שתי לשונות המורים על ענינו והוא אדון ושליח, אדון מלשון חכמים שקורין אל הגברת בעלת ממשלה מטרונא, שליח מלשון יון שקורים לשליח מנטטור, ועוד יכלול ענין שלישי מלשון שמירה כי תרגום משמרת מטרת, ועל שהוא שומר העולם נקרא שומר ישראל.
והנה מתוך הוראת שמו השגנו שהוא אדון לכל מה שתחתיו שכל צבא העליונים והתחתונים הלא הם ברשותו ותחת ידו והוא השליח למי שעליו ולמעלה ממנו שהשליטהו על הכל ושמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו.
ויש לך לדעת כי לפי משמעות לשון אדון יהיה הטי"ת בשם כפול וטעם כפל הטי"ת כי שני טתי"ן עולה ח"י וישאר בשם מרון שהוא אדון. או יהיה כפל הטי"ת לפי שהוא הטור העשירי מושך כח מתשעה, והנה הוא נכתב במקומות לבעלי הקבלה בתוספת יו"ד פעם נקרא בשש אותיות כנגד שש קצוות ופעם בשבע. ומן הידוע שהוא נקרא נער ולכך הזכיר הכתוב בכורי ישראל בשם נערים שנאמר (שם כד) וישלח את נערי בני ישראל.
ויש לך לדעת כי העליה הזאת לא הוצרכה עתה בשביל אהרן ובניו ושבעים זקנים, ומה שאמר ונגש משה לבדו אל ה' הכוונה על מטטרון ג"כ והיה הכתוב ראוי לומר ונגשת לבדך כי ה' המיוחד הוא המדבר והדבור הזה למשה לבדו שאמר לו עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק. ומה שמדבר בלשון נסתר ונגש משה לבדו אל ה' אולי כי האומר ונגש משה לבדו אל ה' הוא מטטרון שאמר כן על עצמו והוא לשון צוואה שמצוה לאהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל וסמך לו מיד ויראו את אלהי ישראל, ומשה לבדו נגש יותר שכן נאמר לו עלה אלי ההרה והיה שם והעליה הזאת לתוספת השגה היתה עד שבא בתוך הענן שנאמר ויבא משה בתוך הענן.
וכבר ידעת כי המלאך הזה הוא שטעה אלישע אחר בענינו ונכשל בו להסתפק בשתי רשויות ויצא לתרבות רעה, וכן כל מי שלא נזהר בענינו הנה הוא חוטא בנפשו ומסבב לו מוקש ואשמה רבה לא יוכל כפרה. ואלי מפני זה נסמכה פרשת ואל משה אמר למלת מוקש כי ענינו למי שאינו נזהר בו מקום טעות בו נוקש ונלכד האב הראשון גם הבנים במדבר גם נדב ואביהוא, והצדיק השלם ר"ע שנזהר בענינו נכנס בשלום ויצא בשלום והוא שדרש בו (דברים לג) ואתה מרבבות קדש, אות הוא ברבבה שלו ה' צבאות שמו אדון הוא בצבא שלו והבן זה.
"ואל משה אמר עלה" אחר שסיים אמרו כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם, ופירש שלא יעלו אליו באמצעיים, ושיספיק מזבח אדמה, עם שמירת מצוותיו שפירש כדברות ובפרשת המשפטים, אמר הכתוב שכל אלה אמר וצוה בכלל לישראל, ואל משה אמר שיעלה, כמו שיעד אליו קודם מתן תורה באמרו לך רד ועלית אתה ואהרן עמך:
ואל משה אמר עלה אל ה' וגומר עד ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה. נחלקו המפרשים בדבור הזה מתי נאמר. ואמרו חכמי צרפת כי זה נאמר קודם מתן תורה כשהגביל את העם אבל חכמי ספרד קיימו וקבלו שהיה זה אחר מתן תורה כסדר הפרשיות ואמנם מתי היה זה הנה הוא כפי מה שאומר. כבר ביארה תורה שישראל באו מדבר סיני ביום הראשון לחדש השלישי שיצאו ממצרים ומשה רבינו ע"ה עלה אל האלהים ביום הב' לחדש ההוא עלה אל ההר להגיד דבר העם ותשובתו. ואז צוהו השם שירד לקדש את העם שנאמר לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם והיו נכונים ליום הג'. ר"ל הג' לאותו דבור שהוא יום ששי לחדש לקבל את התורה ובאותו יום ו' היה קול השופר והוציא משה את העם לקראת האלהים ויתיצבו בתחתית ההר ושמעו עשרת הדברות ואחרי ששמעו אותם באותו יום עצמו אמרו למשה שהיה עמהם במחנה. דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים וחייבו עצמם לשמור ולעשות ככל אשר צוה אותם משה מפי השם והקדוש ב"ה אמר אז למשה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי אך העם עם היות שמפני הפחד נעו גם נדו ויעמדו מרחוק. הנה לא רצו ללכת לאהליהם אבל עמדו שם ומשה נגש אל הערפל ושם נאמר לו פרשת אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ומצוות אלה המשפטים כלם ופרשת הנה אנכי שולח מלאך לפניך עד כי יהי' לך למוקש. וכאשר מרע"ה קבל כל זה ורצה לרדת ללמד אל העם צוהו יתברך קודם רדתו הפרשה הזאת ואל משה אמר עלה אל ה' רוצה לומר שאחרי שירד וידבר אל העם ישוב שמה ויעלה פעם אחרת הוא ואהרן ובניו ושבעים מזקני ישראל ושכלם ישתחוו מרחוק ונגש משה לבדו רוצה לומר אל הערפל אשר שם האלהים והם רוצה לומר אהרן ובניו והזקנים לא יגשו לערפל. ואמנם העם שהיו עומדים מרחוק לא יעלו עם משה בעליה ההיא כי מפני שהי' הוא ע"ה והם יחד בתחתית ההר כששמעו הדברות. הוצרך להזהיר שעתה כשיפרד משה מהם ויעלה לא יעלו גם הם אחריו אבל ישארו במקומם והנה באומרו עלה אל ה' ונגש משה אל ה' התעוררו חז"ל ואמרו בסנהדרין (ד' ל"ח) עלה אלי מיבעי ליה אמר ליה זה מטטרו"ן ששמו כשם רבו דכתיב כי שמי בקרבו וכפי מה שפירש הרמב"ן על דבריהם יהיה פירוש הכתוב ואל משה אמר הש"י עלה אל ה' שהוא מטטרו"ן שנקרא ה' כשם רבו. ואין דעתי סובל שיקרא בשם ה' ויאמר השם מיוחד ההוא בלתי לה' לבדו וכבר הוכחתי זה תוכחת מגולה נגד השמש. ואשר יראה לי יותר נכון ומתישב הוא. שאחרי שהודיע השם שליחות המלאך והזהיר השמר מפניו ושמע בקולו וגומר מיד התחיל המלאך לדבר אל משה ולצוותו בשם ה' אל עולם וזה הוא אמרו ואל משה אמר עלה אל ה' רוצה לומר ואל משה אמר המלאך הנזכר למעלה עלה אל ה' ונגש משה לבדו אל ה' כי צוה לו המלאך ההוא שיעלה משה ואהרן ובניו והזקנים שמה קודם שתתחיל הנהגת המלאך ההוא ולכן לא אמר עלה אלי אלא עלה אל ה' ונגש משה לבדו אל ה' לפי שהי' המלאך מצוה לו כל זה. והוא פירוש נאה ומתקבל מאד. הנה התבאר שכל הדבורים שנאמרו עד כאן היו אחרי ששמעו ישראל עשרת הדברות. וכלם נאמרו למשה ביום הו' ההוא והעם היה יושב מרחוק פונה אל ההר והעם משתאה מחריש עד בוא משה ע"ה ואז ירד ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ודבר ה' הם פרשת אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וכן פרשת הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכן ספר להם את כל המשפטים שבפרשת אלה המשפטים ואז ענו כל העם פה אחד כל אשר דבר ה' נעשה כלומר קבלנו על עצמנו כל המצות האלה שדבר ה' לך וכלם נשמור ונעשה ואז באותו יום הו' בערב אחרי שמשה דבר אל העם ושמע תשובתם כתב את כל דברי ה' שהוא שם כלל לכל מה שנאמר לו מהדבורים והמשפטים והשכים בבוקר יום הז' לחדש ובנה מזבח תחת ההר רוצה לומר בתחתית ההר מחנה ישראל מזבח אדמה כמו שנאמר לו. וכן בנה שנים עשר מצבות לי"ב שבטי ישראל ונכנס עם הש"י בברית חדשה בדם הברית על התורה ושלח את נערי בני ישראל שהם היו הבכורות כדברי המתרגם או הבחורים אשר כח בהם לעמוד לשרת באותן הזבחים שיהיו מקריבין פרים גדולים והנערים ההם העלו עולות על מזבח השם כבשים בני שנה שהיו כלם כליל לגבוה ועליהם נאמר עולת תמיד העשויה בהר סיני ויזבחו זבחים שלמים לאכול ולשמוח שם לפני ה' מהפרים שהביאו שמה ולקח חצי הדם וישם אותו באגנות והם כלים עגולים או מזרקים וחציו האחר זרק על מזבח ה' להורות שהעם הנבחר התאחדו עם אלהיהם כמו שהדם נושא הנפש הוא אחד בעצמו ולכן הי' חצי הדם בזריקה על מזבח השם וחציו לזרוק על העם. אבל איך זרק הדם ההוא על כל העם הרב שהיה שמה חשבו מהמפרשים שזרק אותו על הזקנים לבדו שהם אשר קרא בהן עם ואני אחשוב שזרק חצי הדם על מזבח השם וחציו על המצבות שהיו כנגד שבטי ישראל ועל זה אמר שזרק אותו על העם. מפני שהיו המצבות מורות על העם. ואמנם איך שיער החצאין ההם בדם כבר הרבו חז"ל בו הדעות וכלם בחכמה נאמרו. אך כפי הפשט נוכל לומר שהיו לפני משה כלים רבים שוים מאותם המזרקות או האגנות. והיה לוקח מן הדם מזרק אחד מלא דם לה' ומזרק אחד מלא כנגד העם וזכר הכתוב שקודם קבול הברית קרא מרע"ה באזני העם את ספר הברית. והוא מה שכתב בערב היום הו' כמו שנזכר לראות אם אחרי שנתיישבו בדעתם כל הלילה ההיא נתחרטו מקבלת המצות אם לא ואז ענו כל העם גם כן באגודה אחת כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע רוצה לומר עם היות הדבורים והמצות אשר צויתנו רבות מאד דע לך כי כל אשר דבר ה' לך נעשה ונקיים ולא בלבד המצות האלה שאמרת. אבל גם מצות אחרות אם יצוה עוד אותנו נשמע אותם ונקבלם. ולכן הוסיפו לומר ונשמע אחרי נעשה. ואפשר שאמרו ונשמע שישמעו אל דברי המלאך שישלח לפניהם כמו שצוה השמר מפניו ושמע בקולו. ואחרי שקבלו על עצמם המצות לקח משה את הדם ויזרוק על העם רוצה לומר על מצבותם המורות על השבטים או על העם עצמו ואמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה. ואחרי שפעל ועשה אדון הנביאים את כל המעשים האלה עלה והעלה עמו להר אהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל כמו שצוהו יתברך. ואין ספק שהיו מכלל הזקנים ההם אלעזר ואיתמר בני אהרן חור ופנחס יהושע וכלב בצלאל ואהליאב ודומיהם אבל קצר הכתוב בזכרונם. והנה צוה יתברך בעליה הזאת לשתי סבות. הא' כדי שיעלו ראשי העם ושוטריו לתת שבח והודאה לפניו יתברך על התורה אשר נתן לעמו ולכן אמר והשתחויתם מרחוק כי זה היה תכלית עלייתם להשתחוות למלך ה' צבאות על החסד אשר הגדיל לעשות לעמו ונחלתו. והיה עולה עמהם משה כעבד המלך נאמן ביתו שבבוא אנשים זרים להשתחוות למלך בחצר בית מלכות הוא יכניסם יבוא לפניהם ויצא לפניהם וידבר בעדם זה הוא התכלית הראשון העצמי בעליה הזאת. והתכלית השני הוא שבעבור שהיה אפשר קרוב בשליחות המלאך שיטעו ישראל באלהותו ויעבדוהו כאשר עובדים רוב האומות את אלהיהם המנהיגים אותם לכן רצה יתברך שיעלו ראשי העם עם משה אל ההר כדי ששם יזכו למדרגת הנבואה ויראו את אלהי ישראל וישיגו שאינו המלאך המנהיג אותם אבל הוא אלהי האלהים. ולכן צוה שיעלו למקום הקדוש המוכן ההוא ובאותו המעמד המקודש יכירו וידעו אדנות הש"י והיותו מושל בשכלים הנבדלים כלם ובגלגלים והנה עלה עמהם משה לא להשיג אותה ההשגה כי כבר היה שלם בה אלא מפני שהזקנים לא היו ראוים למדרגת הנבואה ההיא אם לא יצטרף אליהם משה רבינו עליו השלום שבאמצעותו היו מוכנים להנבא וכמו שאמר ואצלתי מן הרות אשר עליך ושמתי עליהם. ומזה תדע שאמרו כאן ויראו את אלהי ישראל הוא מדרגת הנבואה אמתית ושלא הרסו ועברו את גבולם ולא השיגו השגה משובשת כדעת המגנים אותה ומפני שהעם לא זכו לדבר מזה כי נתרחקו מהשלמות ועמדו בו ברחוק לכן אמר והעם לא יעלו עמו כי באמצעות משה ינבאו הזקנים אבל לא העם ויהיה אמרו ויעל משה ואהרן ויראו את אלהי ישראל כפי הדרך הזה שכלם עלו יחד וכלם ראו והשיגו זה. אבל הם השיגוהו לצורך והכרח רב ומשה רבינו עליו השלום השיגו אז כדי לעזרם ולהכין אותם לקבל אותה השגה. והנכון בעיני שהמצוה היתה למשה עלה אל ה' אתה ואהרן וגומר וכלם צוה והשתחויתם מרחוק שישתחוו למול הערפל אשר שם האלהים על התורה והמצות שנתן לעמו. וביאר שגם שמה לא היו שוים בהשגתם למשה רבינו כי הוא יגש לבדו אל ה' והם לא יגשו כל כך כמוהו והעם לא יעלו שמה והיו אם כן בזה שני קצוות. קצה השלמות משה רבינו וקצה החסרון היה העם והאמצעי ביניהם היו אהרן ובניו והזקנים. וגם באותם האמצעיים היו מדרגות כי הנה אהרן ובניו היו במדרגה גדולה מהזקנים בנבואה. ושאר הזקנים שקרא אצילי בני ישראל היו בה למטה מהם ועל זה נאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל. וביאר מיד השגת אהרן ובניו ועליהם בלבד אמר ויראו את אלהי ישראל ועל שאר הזקנים אמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. ואמנם בהשגת משה שהיה בקצה השלמות אחר זה אמר ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה ועלה אם כן כל אחד לענין השגתו. והותרה השאלה הח'. וכבר יורו דברים מצודקים על היות ההשגה הזאת תמימה אשר אין בה מום ולא השגה משובשת כדעת המגנים אותה. מהם שהנה הם כלם לא עברו על מצות השם בעלי' ההיא כי הוא צוה עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל וכן עשו שנאמר ויעל משה ואהרן וגומר ולא נוכל לומר שעברו על גבולם באותה עליה בהשתחוותם למשה בהשיגם למקומו כי הנה לא אמר הכתוב ויעלו משה ואהרן ונדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל להגיד שעלו יחד במדרגה אחת מהעליה אבל בלשון יחיד אמר ויעל משה ואהרן באותו לשון שנאמר לו עלה אל ה' אתה ואהרן מורה שמשה עלה לבדו ולא נשתתף עמו אחר במדרגת העלייה. ומהם שאם חטאו האנשים האלה איך לא פירשה התורה טעותם והכתוב לא יעלים החטא ויגלה העונש הניתן עליו. ומהם כי אם השם יתברך צוה אותם לעלות ולהשתחוות מרחוק מבואר הוא שיביטו ויראו למי ישתחוו. ומה היה אם כן החטא בשראו את אלהי ישראל. ומהם למה לא התאנף השם גם כן על אהרן והוא היה הראשון מהם אחרי משה גם אלעזר ואיתמר יהושע וכלב ופנחס שהיו מהזקנים אם טעו איך לא התחייבו גם כן כליה כ"ש שהכתוב מעיד ויראו את אלהי ישראל ויחזו את האלהים ואיך יסבול הדעת שבהיות משה רבינו עמהם מגביל אותם מלמדם להועיל מנהיגם במעגלי צדק יהרסו בעיונם ולא יצילם משה רבם מן הטעות. אף כי במקום המקודש ההוא שלא יתכן שיהיו מעיינים בחומר הראשון כדעת הרב המורה כי אם היה ענינם חקירה מדעיית עיונית מה צורך שיעלו להר. והנה באהליהם יוכלו להתעסק בפלוסופות ההוא כל שכן שבאמרו ותחת רגליו כמעש' לבנת הספיר אם היה הרצון בו שהחומר הראשון היה מסובב מהשם יתברך והוא סבתו הנה הוא מאמר צודק כי לא כיחשו מהיות שמה ביניהם אמצעיים אחרים שכלים נבדלים וגלגלים. ומאמר ותחת רגליו מורה שהיה נבדל ממנו וכן אמר הנביא יחזקאל היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל ואדע כי כרובים המה מורה שהוא נבדל מן החיה והוא סבה לה. וכן אמר ישעיהו השמים כסאי והארץ הדום רגלי. אם כן היתה השגת האצילים האלה כהשגת הנביאים ההם ואיך נאמר אם כן שטעו ואמנם מה שאמר בהם ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו אינו מורה על העונש כי יד יאמר על הנבואה כמו שאפרש ויש מי שמכריח טעותם ממה שנאמר בהם ויראו את אלהי ישראל וכתיב לא יראני האדם וחי והנה שכחו מה שנאמר ביעקב כי ראיתי אלהים. ובישעיהו וארא את ה'. ובזכריה ראיתי את ה' ועל זה הדרך נאמר כאן ויראו את אלהי ישראל:
אבל השגת הזקנים האלה לדעתי היא כמו שאבאר. הנה היוצר יתברך לא ברא כל אחד מהשלש' עולמות באופן שוה מהשלמות. אבל בכל אחד מהם ברא חלק מיוחד בשלמות מעלה מכל שאר חלקי העולם ההוא. ואותו ינהיג בעצמו וישפיע עליו מהטוב והשלמות בדבקות נמרץ בלי אמצעי גשמי ולא אמצעי שכליי הלא תראה שבעולם השכלים הנבדלים היה השכל היותר שלם ומעולה מכלם הוא העלול הראשון והוא יקבל השפע והשלמות מהסבה הראשונה יתברך מבלי אמצעי ושאר השכלים אינם באותה מדרגה מהשלמות ולא יהיה דבקותם בראשון יתברך אלא על ידי אמצעיים הם סבותיו הקודמות לו בהשתלשלות הסבות שהוא הדעת האמתי בהסתעפות השכלים מהסבה ראשונה כי כבר יורה על אמיתת זה הדעת התאחדות הנמצאות והיותם כלם כאיש אחד. וגם מפאת המתנועעים השמימיים שיחסם זה לזה במקיף ומוקף יהיה יחס המניעים בעלה ובעלול ודברי הנבואה יעידון יגידון באמיתת הדעת הזה מהשתלשלות השכלים כי הנביא אמר וקרא זה אל זה ויונתן תרגם ומקבלין דין מדין יורה שההשגה בקדושת השם יתברך מושגת אצלם בהשפעת העלה על עלולו. ולזה תקנו לומר בתפלת יוצר וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח שרצו ברשות השתלשלות הסבות כמו שאמרתי. הנה התבאר שבעולם הרוחני ימצא חלק מיוחד בשלמות ובדבוק לסבה הראשונה והוא העלול הראשון שיקבל השפע ממנו יתברך בלי אמצעי. ושאר השכלים אינם במדרגת שלמותו ולא יקבלו השפע מהראשון יתברך אלא על ידי אמצעיים והם סבותיהם המשפיעות עליהם בהשתלשלות ההוא. ואמנם בעולם הגרמים השמימיים הענין גם כן מבואר שיש בו חלק מיוחד במעלה ושלמות והוא הגלגל העליון המקיף בכל והוא מקומו של עולם אשר לעוצם מעלתו ישיג בתנועה אחת מהשלמות יותר ממה שישיגו שאר הגלגלים בתנועות רבות. ולהיותו המעולה שבכל הגלגלים היה מניעו בלי אמצעי. הסבה הראשונה יתברך לא שכל אחד כמו שהסכים בזה ארסט"ו כפי מה שהבין ממנו ב"ר עם היות שב"ס והנמשכים אחריו חשבו שהנה המניע הראשון זולת הסבה הראשונה ושהוא הראשון שבשכלים העלולים ממנו והיא מחשבה נפסדת כי איך יהיה הראשון יתברך בטל מבלי הנעה גם כי להיות התנועה ההיא מדובקת כוללת שאר התנועות והיא התנועה היומית באה מציור אחד חוייב שיהיה הוא הציור האלהי הכולל כי התאחדות הרבים בתנועה אחת ובכוונה אחת א"א שיהיה כ"א בענין אחד פשוט קושר את כלם וממנו נשפעים שאר הענינים המניעים חלקי הגלגל תנועות מיוחדות. ומצד המניע ההוא יקרא העולם אחד כמו שהאדם מפני כחו השכלי יהיה אחד אם כן צורת העולם מצד שהיא אחת באה מפועל אחד הוא הסבה הראשונה והמניע הראשון ולפיכך יאמר ב"ר שמציאות האל התבאר בחכמת הטבעיי. וכבר ביארתי בי"ב ממאמר עטרת זקנים בטול הטענות שעשה הרלב"ג בחלוף זה והכרחתי שכן היה דעת הרב המורה כשיובנו דבריו על פי אמתתם. והנה התורה האלהית אמתה הדעת הזה במה שאמר' במראת הסולם והנה ה' נצב עליו ואמ' אדוננו משה רוכב שמים בעזרך. וישעיהו אמר ואראה את ה' יושב על כסא והמשורר סלו לרוכב בערבות ביה שמו ובדברי חכמינו זכרונם לברכה יש גם כן ראיות רבות לאמת זה רוצה לומר שהמניע לגלגל העליון הוא הראשון ית'. ואמנם בעולם השפל הזה עם היותו בכללו נעדר השלמות הנה הפלא ה' מהמורכב האחרון שהוא מן האדם כולל הכחות כלם חלק מיוחד היא האומה ישראלית להשלימה לו מכל עם ולשון ולהשפיע בה הטוב והשלמות בהשגחה נפלאת ודבוק נמרץ בלי אמצעי כלל הנה אם כן היה ישראל בעולם השפל בדבקותו לראשון יתברך במדרגת העלול הראשון בעולם השכלים והגלגל העליון בעולם הגלגלים. וזאת היתה באמת השגת אצילי בני ישראל רוצה לומר שהשיגו דבקות האומה בו יתברך והשגחתו והשפעתו בה מבלי אמצעי כלל על הדרך והמדרגה שהיה משפיע על השכל העלול הראשון שאין בינו לבינו יתברך אמצעי ועל הגלגל העליון המקיף בכל שהתנועע מהנעתו יתברך מבלי אמצעות שכל אחר. ובזה הכירו וידעו מעלת העם בקבול התורה שנעשו עם קדוש לה' ודבקים בו מבלי אמצעי כמו העלול הראשון והגלגל העליון ולכן לא היו ישראל נכנעים למערכות השמימיות ולא למלאך השלוח אליהם כי כלם הם במדרגה אחת מהדבקות עמו יחברך ועל זה נאמר ויראו את אלהי ישראל שהשיגו בנבואתם שהיה הראשון יתברך אלוה מנהיג ומשגיח בישראל לא מלאך ולא שר אחר. ואמרו ותחת רגליו ירמוז אל השכלים הנבדלים ובדברי יחזקאל הנביא בא עליהם הלשון הזה כמו שאמר במראה הראשונה וממעל לרקיע אשר על ראשם כמרא' אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמרא' אדם עליו מלמעלה ומבואר הוא שאי אפשר לפרש האבן ספיר על הרקיע כיון שאותו רקיע הוא הגלגל העליון גם לדעת הרב המורה אלא על השכלים הנבדלים שהם במדרגת המציאות על הרקיע. ובמראה השנית אמר ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם הנך רואה בעיניך שהאבן ספיר בדברי יחזקאל מחוייב שיפורש על השכלים הנבדלים כיון שראה אותה על הרקיע שהוא הגלגל העליון ועל הכרובים שהם לדעת הרב המורה הגרמים השמימיים כלם. והרב רבי אברהם בן עזרא כתב וזה לשונו אמר הגאון כי ספיר הוא לבן וראיתו לבנת הספיר. ואיננו רק אדום והעד כי מנהג הלשון לכפול הטעם במלות שונות והכתוב אומר אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם. הנה שספיר הוא כמו פנינים. ועוד אם לבנת הספיר הוא לובן מה טעם לומר כמעש' עד כאן. והוא פירש לבנת הספיר מלשון לבנה והוא כמו שאמר יחזקאל כמרא' אבן ספיר כי הלבנה והאבן אחד הם שנאמר ותהי להם הלבנה לאבן ובלי ספק צדקו דבריו בפירוש לבנה שהוא אבן ושאינו מגזרת לובן. אבל לא צדקו בפירוש ספיר כי הוא אינו אדום אלא נעדר המראים ועל כן הוא מקבל את המראים כלם והראיה שהביא אינה מחוייבת כי הכתוב הגיד שהיו אדומים כפנינים וזכים כספיר והוא אמרו זכו נזיריה משלג צחו מחלב בזכותם ועם זה אדמו עצם מפנינים ולפי שיש אדום עכור ואדום זך ובהיר הגיד שהיה ספיר גזרתם רוצה לומר שהיו זכים כמו הספיר ועל דרך זה נאמר במן והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח. והכלל העולה שהזקנים ראו שהיו תחת רגלי השם השכלים הנבדלים כי מעשה ידיו הם ונבראים ממנו. והנה אמר מלת כמעשה ולא אמר כלבנת הספיר לפי שהספיר בתולדתו לא ימצא בו הזכות והבהירות אלא אחרי שבמלאכה יתוקן במעש' הראוי ואז באמצעות המעש' והתקון ההוא יהיה הספיר בהיר בשלמותו והוא הנקרא כן בלשון מתקני האבני' בלשון עם לועז ואולי שמפני שאונקלוס וכן יונתן בן עוזיאל לא ידעו טבעי הספיר ועל אי זה מין מהאבנים נאמר תרגמוהו תמיד אבן טבא. האמנם לא יעלה בלבך ממה שתרגם ותחות כורסיה יקריה כעובדא דאבן טבא שהכסא הוא השמים ושמה שתחתיו הוא החומר הראשון כי הנה עם היות שנקרא בכתובים השמים בשם כסא לא תמצא בשום מקום לא בכתוב ולא בדברי חכמינו זכרונם לברכה שנקראו השמים כסא הכבוד כי הוא שם נאמר בלבד וביחוד על מעלת הסבה הראשונה ועל השכינה העליונה הרוחנית. וכאלו אמר ותחות מעלתו ויקרו היה כעובדא דאבן טבא והוא משל ורמז לנכבדים שבנמצאים כלם שהם השכלים הנבדלים. ואחרי שזכרו התורה מהשגתם שהשיגו בתחל' שהיה הראשון יתברך אלהי ישראל ומנהיגם מבלי אמצעי בעולם השפל ושהשיגו עוד מעלת השכלים הנבדלים שהיו תחת רגלי היוצר אשר ממנו נמשך מציאותם והשפעתם זכר שראו עוד שהיה תחת רגליו גם כן כעצם השמים לטהר ואין זה מאמר המשליי כמו לבנת הספיר. אבל הוא כפשוטו ועצם השמים הוא היותר עצמי תקיף ומעולה מכל השמים לטוהר והוא הגלגל העליון המקיף בכל כי להיותו הקודם שבהם בעוצם ומעלה קראו עצם השמים רוצה לומר היותר עצום ובעל כח מהשמים. ואמר לטוהר להגיד שהוא פשוט בלי הרכבה חומרית ורמז בו גם כן שהוא חלק ואין בין שני הדברים הפרש על דרך כמוני כמוך כעמי כעמך וכמו שכתב האפוד יזכרו הרב רבי אברהם בן עזרא על כי כמוך כפרעה. ויהיה ענין הכתוב הזה שמעשה לבנת הספיר היה תחת רגלי השם ומסבתו כמו שעצם השמים היה גם כן תחת רגליו. הנה התבאר שהיתה השגתם היותו יתברך משגיח מנהיג ומשפיע על ישראל בעצמו וכבודו מבלי אמצעי אחר כמו שהיה משפיע ומשגיח על העלול הראשון מהשכלים ועל הגלגל העליון מהשמים והיא היתה אם כן השגה יקרה ונכבדת מאד וכשנסתפקו בעניני' גדולי הפלוסופים רוצה לומר אם השפעת השכלים הנבדלים הוא בהשתלשלות עלה ועלול. ואם מניע הגלגל העליון הוא הסבה הראשונה יתברך. וכל שכן שהסתפקו בהיות האומה הישראלית מושגחת מבלי אמצעי ומפני זה תרגם השלם אונקלוס ויראו את אלהי ישראל וחזו ית יקר אלהא דישראל כי זה הוא כבודו ויקרו ומסכים לזה אמר מש"ר עליו השלום כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים רוצה לומר השכלים הנבדלים ואדוני האדונים שהם מגרמים השמימיים אדני הארץ וכמו שדרשוהו במכילתא ואמר ישעיהו מסכים להשגה הזאת גם כי קדוש קדוש קדוש ה' צבאות לרמוז אל קדושתו בהנהגת שלשת העולמות. ואפשר לפרש כמעש' לבנת הספיר על הגלגל העליון החלק שאין בו כוכב וכמו שאמר עליו הנביא ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא ומה שאמר עוד וכעצם השמים יהיה ענינו וכעצמות שאר השמים והענין שראה את אלהי ישראל שהיה משגיח בגרמים השמימיים ומנהיגם ברגליו כמו שיניח ויפעל היוצר בחומר אשר בין רגליו לעשות בו כרצונו. ושהיה יש' בהנהגתו והשפעתו ית' במדרגת לבנת הספיר שהוא כגלגל העליון וכעצם השמים שהם הגלגלים ושהיה זה לישראל ר"ל בסבת הטהרה והקדושה הנמצאת בהם יותר מבכל שאר האומות. אבל מה שכתבתי ראשונה הוא היותר נכון בעיני. ואמנם אמרו ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. אחשוב שאין האצילים האלה הזקנים שכבר נזכרו בכתוב הזה אבל הם שאר החכמים ראשי המטות שהיו נצבים בתחתית ההר שהם לא עלו להר כזקנים ולא זכו להנבא כמוהם עם היותם במעלתם נאצלים מן העם בחכמה ושלמות אבל לא נבאו. לפי שלא שלח הקדוש ברוך הוא ידו רוצה לומר יד נבואתו והשפעתו עליהם. ויהיה ידו מלשון נבואה כמו (יחזקאל ל״ז:א׳) היתה עלי יד ה'. אבל זכו להשגה מועטת. והוא אומר ויחזו את האלהים רוצה לומר שהם מעצמם וידיעתם השיגו מציאותו יתברך בהשגה כללית לא באותו השלמות שהשיגו אהרן ובניו והזקנים. ולכן לא הוצרכו להתבודד ולהפרד מהמאכל והמשתה אבל ויאכלו וישתו בשמחתם. ואפשר שהיתה אכילתם מהשלמים שעשה משה קודם עלותו להר כדברי הרב רבי אברהם בן עזרא. וכפי מה שפירשתי בזה הותרה השאלה התשיעית בכללה וחלקיה:
ואל משה וגו'. משמעות הכתובים יגיד כי פרשה זו במקומה נאמרה אחר מתן תורה, ואין להאריך בכיתי הוכחות המעידים על הדבר, וכן ראיתי לראב"ע ורשב"ם ורמב"ן, שיחדיו היו תמים בדעת זו:
אלא שראיתי במכילתא סברא באין חולק עליה כי ביום ה' בחודש שהיתה הפסקה בנה משה מזבח האמור בפרשת המשפטים וכרת עמהם הברית על כמה מהמצות אשר כבר קבלום עליהם למר על ז' מצות ולמר על מה שנצטוו במרה, ויש מרבותינו שאמרו שם שעל מצות הנאמרות בפרשת בהר סיני עד סוף אם בחקותי, ומשמע מדבריו כי אלו קדמו קודם מתן תורה ועליהם כרת ברית האמור לפי שלא כרתו ברית עד עתה על שום קבלת מצוה ובחן אותם משה אם מעצמן יקיימו עליהם הברית על מה שעבר הגם שלא חייבם ה' עליו.
ואולי כי דבר משה כן לצד שרמזו ה' באומרו (לעיל י"ט ג') ותגיד לבני ישראל ודרשו ז"ל (שבת דף פז.) שנתכוון לומר לו משוך אותם בדברי אגדה וגם זה מכלל המשכת הלב שמעצמם ישבעו על הראשונות. גם מסוגיית הגמרא (שם פ"ח א) שאמרו שהקדימו ישראל נעשה לנשמע כשבא משה אליהם וירדו ס' ריבוא מלאכים וקשרו להם ב' כתרים וכו', זה יגיד שקודם מתן תורה היתה פרשה זו:
