שמות רבה א כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · שמות רבה · א · כט · >>

הוסף ביאור

כט. [עריכה]

וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ כי בן מות הוא רבי יהודה אומר כי אין איש שיקנה להקדוש ברוך הוא ויהרגנו רבי נחמיה אומר ראה שאין מי שיזכיר עליו את השם ויהרגנו ורבנן אמרי ראה שאין תוחלת של צדיקים עומדות הימנו ולא מזרעו עד סוף כל הדורות כיון שראה משה כך נמלך במלאכים ואמר להם חיב זה הריגה אמרו לו הן הדא הוא דכתיב וירא כי אין איש שילמד עליו זכות. ויך את המצרי במה הרגו רבי אביתר אמר הכהו באגרוף ויש אומרים מגרפה של טיט נטל והוציא את מוחו רבנן אמרי הזכיר עליו את השם והרגו שנאמר (שמות ב יד) הלהרגני אתה אומר. ויטמנהו בחול שלא היה שם אלא ישראל טמנו בפניהן של ישראל שנמשלו לחול אמר להם אתם משולים כחול מה חול הזה אדם נוטלו מכאן ונותנו לכאן ואין קולו נשמע כך יטמן הדבר הזה ביניכם ולא ישמע וכן אתה מוצא שלא נשמע הדבר אלא על ידי העברים שנאמר ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים זה דתן ואבירם קראם נצים על שם סופם הם הם שאמרו דבר זה הם היו שהותירו מן המן הם היו שאמרו (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה הם שהמרו על ים סוף. דבר אחר נצים שהיו מתכונין להרוג זה את זה כמה דתימא (דברים כה יא) כי ינצו אנשים יחדו ואמר רבי אלעזר במצות של מיתה הכתוב מדבר. ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר אלא תכה מכאן שמשעה שאדם מרים ידו להכות חברו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע. רעך שהוא רשע כיוצא בך מלמד ששניהם רשעים: