שמות רבה א יב
ארבע גזרות גזר פרעה עליהם בתחילה: גזר וצוה לנוגשין שיהיו דוחקין בהן כדי שיהיו עושין הסכום שלהן ולא יהיו ישנין בבתיהם והוא חשב למעטן מפריה ורביה. אמר מתוך שאינן ישנין בבתיהם אינן מולידין, אמרו להן הנוגשים אם אתם הולכין לישון בבתיכם עד שאנו משלחין אחריכם בבקר היום עולה לשעה ולשתים ואין אתם משלימין את הסכום שלכם, שנאמר (שמות ה יג) "והנוגשים אצים לאמר" וגו'. והיו ישנין על הארץ, אמר להן האלהים: אני אמרתי לאברהם אביהם שאני מרבה בניו ככוכבים דכתיב (בראשית כב יז) "כי ברך אברכך והרבה ארבה" וגו', ואתם מתחכמים להן שלא ירבו נראה איזה דבר עומד או שלי או שלכם, מיד (שמות א יב) "וכאשר יענו אותו כן ירבה" וגו'
דרש רבי עקיבא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. ומה עשו? בשעה שהיו הולכות לשאוב מים הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבין מחצה מים ומחצה דגים, ומוליכות אצל בעליהן, ושופתות להם שתי קדרות, אחת של חמין ואחת של דגים, ומאכילות אותן ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן, ונזקקות להם בין שפתים שנאמר (תהלים סח יד) "אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף". בשכר ששכבו בין שפתים זכו ישראל לבזת מצרים, שנאמר: "כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף". וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן מולידיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר (שיר השירים ח ה) "תחת התפוח עוררתיך" והקדוש ברוך הוא שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר (יחזקאל טז ד) "ומולדותיך ביום הולדת אותך" וגו' ומנקט להם שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר (דברים לב יג) "וינקהו דבש מסלע" וגו' וכיון שמכירין בהם המצריים רצו להרגם ונעשה להן נס ונבלעין בקרקע ומביאין שורים וחורשין על גביהן שנאמר (תהלים קכט ג) "על גבי חרשו חורשים", ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר (יחזקאל טז ז) "רבבה כצמח השדה נתתיך" וגו' וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהם שנאמר (יחזקאל טז ז) "ותבואי בעדי עדיים" אל תקרי "בעדי עדיים" אלא 'בעדרי עדרים'. וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים הם הכירוהו תחילה שנאמר (שמות טו ב) "זה אלי ואנוהו":