צורת יסוד: c/6258
מורפ': HC/Dלְכָ֔הלְכָ֔ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד ה - סיומת, ה' נוספת
צורת יסוד: 3212
מורפ': HVqv2ms/Shוְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖וְ - ו' החיבור אֶֽשְׁלָחֲ - פועל, קל, עתיד, גוף ראשון, משותף, יחיד ךָ֖ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/7971
מורפ': HC/Vqi1cs/Sp2msאֶלאֶל - מילת יחס
צורת יסוד: 413
מורפ': HR־פַּרְעֹ֑הפַּרְעֹ֑ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 6547
מורפ': HNpוְהוֹצֵ֛אוְ - ו' החיבור הוֹצֵ֛א - פועל, הפעיל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/3318
מורפ': HC/Vhv2msאֶתאֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־עַמִּ֥יעַמִּ֥ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 5971 a
מורפ': HNcmsc/Sp1csבְנֵֽיבְנֵֽי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc־יִשְׂרָאֵ֖ליִשְׂרָאֵ֖ל - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3478
מורפ': HNpמִמִּצְרָֽיִםמִ - מילת יחס מִּצְרָֽיִם - שם עצם, פרטי
עם טעמים:
וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
[ו] ואם תאמר מה יועילו דבריך וכו'. דאם לא כן הוי למכתב 'ואשלחך אל פרעה להוציא את בני ישראל', ומדכתיב "והוצא" שמע מינה דכל אחד ואחד מילתא בפני עצמו (כ"ה ברא"ם). וכך פירושו 'ואם תאמר מה יועילו דבריך', ואמר לו יועילו "והוצא". והשתא כל אחד ואחד דבור בפני עצמו. והא דלא כתיב 'ואשלחך אל פרעה להוציא' ויהיה דבור אחד, משום דבא לומר דודאי יועילו דבריו ויהיה מוציא ישראל, אבל 'ואשלחך אל פרעה להוציא' היה משמע כי עיקר השליחות רק שידבר אל פרעה שישלח אותם, ואפשר כי אחר יוציאם, ואז היה משה אומר אם אחר יוציאם ילך אחר גם כן, לפיכך אמר דודאי יועילו דבריך שאתה תוציא אותם. אי נמי כי לשון 'ואשלחך אל פרעה להוציא' אינו משמע הוצאה לגמרי, כי להוציא מקור בא על המחשבה, כמו שנתבאר אצל "ולקחת את אשי" (ר' בראשית ל, טו), שרוצה לומר שאתה רוצה ליקח את אישי, וכך היה פירושו 'ואשלחך להוציא' שירצה להוציא, ולפיכך כתיב "והוצא" שודאי יוציא:
ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. היה לו לומר ועתה לך, ועל דרך הפשט תוספת הה"א להורות על חמשה ימים שעתידין שיחנו בהר סיני, זהו מראש חדש סיון עד יום ששי שבו קבלו התורה ועל כן אמר וזה לך האות אות הה"א הנוספת שהוא חשבון חמשה, ואמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה חמשה ימים ובששי תקבלו את התורה.
וע"ד הקבלה תוספת ה"א במלת לכה היא ה"א אחרונה שבשם ועל כן אמר וזה לך האות כי אות הה"א יקרא זה כלשון (שמות טו) זה אלי ואנוהו, בעבור זה עשה ה' לי, ועל כן אמר כי אהיה עמך והנה אות הברית שיהיה עמו ואין לך אות גדול מזה וראוי שיאמינו הכל.
"ועתה". אחר שלא אושיעם ע"י השמים והטבע רק אגאלם באותות ובמופתים ובנפלאות שע"ז צריך שליח ב"ו שעל ידו אתרה בו וע"י אעשה את האותות, אתה הוא המוכן
והראוי לדבר, ועז"א במדרש לכה שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, וזה עפ"י המבואר לחכמי הלשון שהפעלים שיבואו בה"א בסוף מורים על הבקשה וגלות הרצון, שאל"כ היל"ל לך בלא ה"א, ובאר לו שיהיה שליחותו לשני דברים, א] ואשלחך אל פרעה להתרות בו ולהכותו באותות ובמופתים, ב] והוצא את עמי, שהוא שליחות אל ישראל להחזירם
בתשובה שיבדלו מטומאת מצרים ושיסכימו ללכת אחרי במדבר בארץ לא זרועה:
לכה ואשלחך וגו'. טעם שהוצרך לומר ואשלחך ללא צורך כי מן הסתם כשיאמר לו לכה ודאי כי הוא המשלחו, גם הקדים ההליכה קודם הזכרת השליחות, לומר כי לא הליכה זו לבד היא השליחות אלא אחר ההליכה תהיה התמדת השליחות, כמו שכן היה שאחר שהלך הוא שהיה שולחו פעם אחר פעם להוציא וגו'. עוד רמז לו כי לא בהליכה זו לחוד יוציא בני ישראל אלא שיחזור שליחות אחר שליחות, והכוונה בזה כי עתידות ישמיעהו שלא יתרצה פרעה לשלחם תכף ומיד. עוד ירצה על דרך אומרם (מכות דף י:) בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, לזה אמר אליו לכה פי' אם אתה חפץ במצוה זו ללכת אז אני אשלים חפצך ואשלחך, ומזה אתה למד שאם הוא ימאס מהלוך לא ישלחנו:
ואולי כי לזה היה משה משיב בטענות כיון שלא ראה דבר מלך שלטון אלא אם ירצה היה מגלה דעתו כי יש לו טענות מונעות והיה ה' משיבו על כל טענה וטענה כדי שילך מדעתו ורצונו כאשר אבאר בסמוך. עוד ירצה על דרך מה שפירשתי בפרשת וישב בשליחות יעקב ליוסף פי' לכה ואם תחוש למקרה רע ואשלחך ושלוחי מצוה אינן ניזוקין, והיא שעמדה לו בדרך במלון (לקמן ד' כד) שלא המיתו המלאך:
