תרגום

​ ​

אונקלוס:	וַאֲמַר מֹשֶׁה קֳדָם יְיָ מַן אֲנָא אֲרֵי אֵיזֵיל לְוָת פַּרְעֹה וַאֲרֵי אַפֵּיק יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר משֶׁה קֳדָם יְיָ מַאן אֲנָא אֲרוּם אֵזִיל לְוַת פַּרְעה וַאֲרוּם אַפֵּיק יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל מִמִצְרָיִם:

---

מי אנוכי?

במהלך השיעור שהעביר ה' למשה מתוך האש , משה שאל שאלה וה' ענה לו, ויש הרבה ללמוד מהשאלה והתשובה:

 שמות ג י-יב:

"וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.

וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה."

ההרצאה של ה' עדיין לא נגמרה – הוא עדיין לא אמר למשה מה בדיוק הוא צריך להגיד לבני ישראל ומה בדיוק הוא צריך להגיד לפרעה (את זה הוא יסביר לו רק מפסוק טז ). אבל כבר בשלב זה ראה ה' שמשה לא מבין את השליחות – הוא רוצה לשאול שאלות. ה' נהג כמו מורה טוב – הוא לא אמר למשה: "שאלות בסוף! עכשיו אני מדבר!", כי אז משה היה חושב על השאלות שלו ולא היה מצליח להתרכז בהמשך השיעור... לכן ה' נתן למשה לשאול ומשה שאל שתי שאלות, כנגד שני החלקים של השליחות שה' הטיל עליו בפסוק הקודם. ניתן להציג את השאלות והתשובות בטבלה:

השליחויות (ג10)	ועתה לכה...	ואשלחך אל פרעה	והוצא את עמי בני ישראל ממצרים!
השאלות (ג11)	מי אנוכי...	כי אלך אל פרעה	וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?
התשובות (ג12)		כי אהיה עמך, ו זה לך האות כי אנוכי שלחתיך	בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר ה זה .

ה' ענה למשה על שתי השאלות לפי הסדר [ע"פ רש"י] :

על השאלה הראשונה: 'כשתלך אל פרעה לא תהיה לבד, " "כי אהיה עימך, וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך" " : זה – הסנה הבוער – הוא לך האות שאנוכי שלחתיך: כמו שהסנה לא ניזוק מהאש, כך גם אתה לא תינזק מפרעה. גם כאן נהג ה' כמו מורה טוב - לא הסתפק בתשובה מופשטת אלא נתן תשובה מוחשית, בדבר שמשה יכל לראות בעיניו: "וזה לך האות" ( זה = דבר מוחשי ) .

על השאלה השניה: 'גם כשתוציא את בנ"י ממצרים לא תהיה לבד, כי "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים על ההר הזה" : כשתוציא את בנ"י ממצרים תחזור איתם לכאן ותעבדו אותי'. גם כאן ה' לא הסתפק בתשובה מופשטת אלא נתן תשובה מוחשית: "על ההר ה זה ."

פירושים נוספים

רש"י : הפסוק מחולק לשניים, "בְּהוֹצִיאֲךָ" וכו' איננו האות שמדובר עליו בחלק הראשון.

מה האות? הסנה. ולפי ה רשב"ם (ו דעת מקרא ): תחושת השליחות.

מה האות ב"תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים"? משה שאל "איזה זכות יש לישראל". רשב"ם: את זה על משה להגיד לפרעה, ואז יתן להם לצאת למדבר.

קושי מרכזי בגישה זאת: חלוקת הפסוק לשני עניינים שונים.

הרמב"ן : משה חשש שבני ישראל לא יעקבו אחריו לארץ, ולכן האות תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים וכו'

קשיים: משה הרי שאל על ההוצאה ממצריים? למה לא מספיק קריאת ים סוף? בסופו של דבר גם מעמד הר סיני לא מנע את חטא המרגלים?

חנן פורת  (מעט מן האור, תשס"ו): כוונת משה בדבריו: "מִי אָנֹכִי" היא להציע לה' שלא לעשות זאת ע"י שליח, אלא בעצמו , כדי שלא יחשבו שמנהיג בשר ודם הצליח להוציא את ישראל ממצריים. ה' כן מעוניין ביצירת קשר עם העם דרך נביא (במקרה זה משה) , אך מרגיע את משה שלאחר היציאה ממצריים "תַּעַבְדוּן..." , ושם כולם יכירו בה'.

לחיזוק דבריו הוא מביא את הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ח:

א מֹשֶׁה רַבֵּנוּ--לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה: שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת--יֵשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי, שֶׁאִפְשָׁר שֶׁיֵּעָשֶׂה הָאוֹת בְּלָאט וְכִשּׁוּף. אֵלָא כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה בַּמִּדְבָּר, לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָן--לֹא לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַנְּבוּאָה...

ב וּבַמֶּה הֶאֱמִינוּ בּוֹ, בְּמַעֲמַד הַר סִינַי: שֶׁעֵינֵינוּ רָאוּ, וְלֹא זָר...

ה וְזֶה הוּא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְחִלַּת נְבוּאָתוֹ, בְּעֵת שֶׁנָּתַן לוֹ הָאוֹתוֹת לַעֲשׂוֹתָן בְּמִצְרַיִם, וְאָמַר לוֹ "וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ" (שמות ג,יח): יָדַע מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת, יֵּשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי וּמְהַרְהֵר וּמְחַשֵּׁב, וְהָיָה נִשְׁמָט מִלֵּילֵךְ, וְאָמַר "וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד,א)--עַד שֶׁהוֹדִיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵלּוּ הָאוֹתוֹת אֵינָן אֵלָא עַד שֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם; וְאַחַר שֶׁיֵּצְאוּ וְיַעַמְדוּ עַל הָהָר הַזֶּה, יִסְתַּלַק הַהִרְהוּר שֶׁמְּהַרְהֲרִין אַחֲרֶיךָ, שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כָּאן אוֹת שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי שְׁלַחְתִּיךָ בֶּאֱמֶת מִבַּתְּחִלָּה, וְלֹא יִשָּׁאֵר בְּלִבָּן הִרְהוּר. וְהוּא שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר " וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה " (שמות ג,יב).

כלומר, לפי פורת, הרמב"ם קורא את הפסוק כך: וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת (שבו יוכח לבנ"י), כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ (ולא אתה בכוחות עצמך עשית את הניסים) בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה (ושם, במעמד הר סיני, תהיה לכולם התגלות בלתי אמצעית). חנן פורת מוסיף, שמשה העניו מכל אדם, אמנם הוציא את ישראל, אך בקשתו "מִי אָנֹכִי" נתמלאה בכך שאין פרשה בתורה על שמו, וכמו כן , למרבה הפלא, שמו איננו מוזכר בהגדה של פסח.