שמות רבה ד ב
דבר אחר "וילך משה" הדא הוא דכתיב (משלי יז יז) בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד מי היה אוהב הרע זה יתרו שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה מכאן אתה למד מי שקבל על עצמו לעשות מצוה אין אותה מצוה פוסקת מביתו מצותו של יתרו שקבל בתוך ביתו גואל שברח מפני השונא עמד מביתו שקבל לשונא שברח מפני הגואל והרגו איזה זה זה סיסרא שנאמר (שופטים ד יז) וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני וכתיב (שם א, טז) ובני קיני חותן משה לכך נאמר ואח לצרה יולד לפי שאהב יתרו למשה והיה לו ריע לכך נעשו בניו אחים לישראל בעת צרתן והרגה יעל לסיסרא ובשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג י) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה אמר לו רבון העולם איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו חייב לו וכן אתה מוצא באליהו בשעה שהלך אצל צרפית האלמנה מת בנה התחיל מתחנן ואומר (מ"א יז, כ) הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה וכתיב (שם, כב) וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד ולא עוד אלא שכל הפותח פתחו לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה ליטול פי שנים ברוחו כמה דתימא (מ"ב ב, ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי היה לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחיה בן אכסניא שלו וכן אליהו היה לו להחיות אבותיו כמו בן הצרפית אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו לכך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא קבלני יתרו ונהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו לכך כתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו: