שמות רבה א לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · שמות רבה · א · לד · >>

לד.    [ עריכה ]

וַיְהִי בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם ימים של צער היו לפיכך קורא אותן רבים ודכוותה (ויקרא טו כה) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים לפי שהיו של צער קורא אותן רבים. וימת מלך מצרים שנצטרע והמצורע חשוב כמת שנאמר (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת ואומר (ישעי' ו, א) בשנת מות המלך עוזיהו. וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל למה נתאנחו לפי שאמרו חרטומי מצרים אין לך רפואה אם לא נשחוט מקטני ישראל מאה וחמישים בערב ומאה וחמישים בבקר ורחץ בדמיהם שתי פעמים ביום כיון ששמעו ישראל גזירה קשה התחילו מתאנחים וקוננים ואין ויזעקו אלא לשון קינה כדכתיב (יחזקאל כא יז) זעק והילל בן אדם וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים אינו אומר צעקתם אלא שועתם כמה דתימא (איוב כד יב) ונפש חללים תשוע וישמע אלהים את נאקתם נאקת החללים כמה דתימא (יחזקאל ל כד) ונאק נאקות חלל וכמה דתימא (איוב שם) מעיר מתים ינאקו. ויזכור אלהים את בריתו ולא היו ראוין ישראל להנצל לפי שהיו רשעים אלא בזכות אבות נגאלו הדא הוא דכתיב ויזכור אלהים את בריתו אמרו רבותינו זכרונם לברכה נעשה להם נס ונתרפא מצרעתו: