שמות רבה א כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · שמות רבה · א · כה · >>

הוסף ביאור

כה. [עריכה]

וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה וְגוֹ' {הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד} למה אמרה מרים מן העבריות וכי אסור לו למשה לינוק מחלב הנכרית לא כן תנינן (ע"ז כו, א) בת ישראל לא תניק בנה של כותית אבל כותית תניק בן ישראל ברשותה אלא למה אמרה כן לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו ופסל את כולן ולמה פסלן אמר הקדוש ברוך הוא הפה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא והיינו דכתיב (ישעי' כח, ט) את מי יורה דעה וגו' למי יורה דעה לגמולי מחלב וגו'. דבר אחר למה פסל דדיהן אמר הקדוש ברוך הוא זה עתיד לדבר עמי למחר יהיו המצריות אומרות זה שמדבר עם השכינה אני הניקיתיהו. ותלך העלמה למה קראה הכתוב עלמה שהלכה בזריזות רבי שמואל אמר שהעלימה את דבריה. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אמר רבי חמא בר רבי חנינא נתנבאת ולא ידעה מה נתנבאת היליכי שליכי הוא. וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ אמר רבי חמא בר חנינא לא דַּיָּן לצדיקים שמחזירין להם אבדתן אלא שנוטלים שכר. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ באותה שעה נתן לה הקדוש ברוך הוא מקצת שכרה שהיא היתה מחיה את הילדים וכן הקדוש ברוך הוא החזיר לה את בנה ונתן לה שכרה: