שמות רבה א כד
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ {אֶת הַיֶּלֶד} ותרא לא נאמר אלא ותראהו אמר רבי יוסי בר חנינא שראתה עמו שכינה (כלומר: ותראהו לשכינה עם הילד). וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה קרי לה נער וקרי לה ילד תני הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה אם כן עשיתו בעל מום למשה רבנו עליו השלום אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתבה. בוכה היה בוכה ואומר שמא לא אזכה ואראה אחותי הממתנת לי דבר אחר והנה נער בוכה ילד היה ומנהגו כנער בא גבריאל והכה למשה כדי שיבכה ותתמלא עליו רחמים. ותחמול עליו כיון שראתה אותו בוכה חמלה עליו. ותאמר מילדי העברים זה מנין הכירה בו אמר רבי יוסי בר רבי חנינא שראתה אותו מהול זה מהו זה זה נופל ליאור ואין אחר נופל ליאור כיון שהפילו משה ליאור בטלה הגזרה כההיא דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ח יט) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים צופין ואינן יודעין מה צופין הוגין ואינן יודעין מה הוגין ראו שמושיען של ישראל במים הוא נדון עמדו וגזרו (שמות א כב) כל הבן הילוד כיון שהושלך משה למים אמרו כבר מושלך מושיען במים מיד בטלו הגזרה והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה כההיא דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (במדבר כ יג) המה מי מריבה המה ראו אצטגניני פרעה וטעו הינו דקאמר (שם יא, כא) שש מאות אלף רגלי העם וגו' אמר להם משה לישראל בשבילי נצלתם כולכם רבי חנינא בר פפא אמר אותו היום עשרים ואחד בניסן היה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה במים ביום זה אמר רבי אחא בר חנינא אותו היום ששה בסיון היה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה ילקה ביום זה איתיבון בשבעה באדר נולד משה על דעתה דמאן דאמר בששה בסיון נשלך ליאור ניחא שמשבעה באדר עד ששה בסיון יש שלשה חדשים שנטמן אלא למאן דאמר בעשרים ואחד בניסן לא ניחא ולית תברא אותה שנה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של אחרון וחודש האמצעי שלם חשב להו תלתא ירחי: