שמות רבה ב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שמות רבה · ב · א · >>

הוסף ביאור

א. [עריכה]

"וּמֹשֶׁה הָיָה" הדא הוא דכתיב (תהלים קג, ז): "יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו" בשר ודם מדותיו ועלילותיו מעוותות הן שנאמר (דברים כב, יד): "ושם לה עלילות דברים" אבל מדותיו ועלילותיו של הקדוש ברוך הוא רחמניות הן שנאמר (ח): "רחום וחנון ה'" ואותן מדות הודיע למשה בשעה שאמר לו (שמות לג, יג): "הודיעני נא את דרכיך" אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם, יט) "וחנותי את אשר אחון" הוי "רחום וחנון ה'".

"יודיע דרכיו למשה" שהודיע דרך הקץ למשה שנאמר "ומשה היה רועה".
"לבני ישראל עלילותיו" שעשה עלילותיו במצרים כדי שיספרו ישראל עלילותיו שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים. הדא הוא דכתיב (שם י, ב) "ולמען תספר באזני בנך".
"ורחום" שריחם על ישראל ולא נגעו בהן המכות.
"וחנון" שנתן חן העם בעיני מצרים.
"ארך אפים" שהאריך אף עמהם שהוא מטה כלפי חסד ונסתכל בטוב ולא ברע שהיו עתידים לעשות: