ביאור:בבלי יבמות דף קא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
היו שניהם כהנים [- הוא אונן עליהם והם אוננים עליו; הוא אינו מטמא להם והם אינן מטמאים לו; הוא אינו יורש אותן, אבל הם יורשין אותו; ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה...]: תנו רבנן [תוספתא יבמות פ"יב מ"ז [ליברמן]]: 'הכה זה וחזר והכה זה, קלל זה וחזר וקלל זה, קלל שניהם בבת אחת, הכה שניהם בבת אחת [1] – חייב [2]; רבי יהודה אומר: בבת אחת חייב (דבהתראת ודאי התרו בו: "אל תכה שניהם, שבמכה זו אתה מתחייב"), בזה אחר זה פטור (דאיכא שתי התראות, וכל חדא וחדא הוה התראת ספק; ולתנא קמא התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עבר)'. והתניא: 'רבי יהודה אומר: 'פטור בבת אחת'!? תרי תנאי אליבא דרבי יהודה. מאי טעמא דמאן דפטר (בבת אחת? הא ודאי התראה היא)? אמר רבי חנינא: נאמר ברכה למטה (באביו ואמו) ונאמר ברכה למעלה (כלפי מעלה כי יקלל אלהיו (ויקרא כד טו)): מה למעלה שאין בה שותפות - אף למטה שאין בה שותפות; ואיתקש הכאה לקללה (בפרשת 'ואלה המשפטים' סמכן הענין, אלא שפסוק אחד מפסיק ביניהן; ואיכא למאן דאמר היקש הוא, ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין פה א)).
ועולה במשמרו [עולה במשמרו של זה ושל זה, ואינו חולק]: וכי מאחר דאינו חולק - למה עולה? 'למה עולה?' האמר בעינא דניעביד מצוה (בתמיה גרסינן לה: דקא אמרת 'למה עולה' הא ודאי בלא חלוקה ניחא ליה למיעבד עבודה)! אלא 'עלה' לא קתני (אלא בעי הכי: 'עלה' לא קתני, דניתני 'עלה במשמרו אינו חולק'), אלא 'עולה' - בעל כרחו (דאף על גב דאינו חולק - כפינן ליה לעבוד)? אמר רב אחא בר חנינא אמר אביי אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: משום פגם משפחה [3].
ואם היו שניהם במשמר [אחד - נוטל חלק אחד]: מאי שנא שני משמרות, דלא, דאזיל להא משמרה ומדחו ליה ואזיל להא משמרה ומדחו ליה - משמר אחד נמי אזיל להאי בית אב ומדחו ליה? [4] אמר רב פפא: הכי קאמר: אם היו שניהם משמר אחד ובית אב אחד - נוטל חלק אחד.
הדרן עלך נושאין על האנוסה
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-
[עריכה]יבמות פרק שנים עשר 'מצות חליצה'
- דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל - לא אבה יבמי.
- דברים כה,ח: וקראו לו זקני עירו ודברו אליו; ועמד ואמר 'לא חפצתי לקחתה';
- דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו.
- דברים כה,י: ונקרא שמו בישראל: בית חלוץ הנעל.
משנה: מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות [5]. חלצה במנעל [6] - חליצתה כשרה [7]; באנפיליא [8] - חליצתה פסולה [9]. בסנדל שיש לו עקב [10] – כשר, ושאין לו עקב – פסול. מן הארכובה ולמטה - חליצה כשרה; מן הארכובה ולמעלה [11] - חליצה פסולה. חלצה בסנדל שאין שלו, או בסנדל של עץ, או בשל שמאל בימין - חליצה כשרה [12]; חלצה בגדול [13] שהוא יכול להלוך בו, או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו - חליצתה כשרה.
גמרא: ומאחר דאפילו שלשה הדיוטות - דיינין למה לי? הא קא משמע לן: דבעינן בשלשה שיודעים להקרות [14] כעין דיינים.
תנינא להא, דתנו רבנן [תוספתא מסכת יבמות [15] פרק יב הלכה ט ]: 'מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים. רבי יהודה אומר: בחמשה.' מאי טעמא דתנא קמא? דתניא: 'זקנים [16] – שנים, ואין בית דין שקול; מוסיפין עליהן עוד אחד - הרי כאן שלשה.' ורבי יהודה? 'זקני' [17] - שנים, 'זקנים' (דברים כה ז) – שנים [18], ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן חמשה. ותנא קמא - האי 'זקני' מאי עביד ליה? מיבעי ליה לרבויי אפילו שלשה הדיוטות. ורבי יהודה - הדיוטות מנא ליה? נפקא ליה 'מלעיני' [כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים...], דאמר מר: 'לעיני' – פרט לסומים; ומדאיצטריך 'לעיני' למעוטי סומים - שמע מינה דאפילו הדיוטות, דאי סלקא דעתך סנהדרין בעינן - למה לי למעוטי סומין? מדתני רב יוסף [שהוא עצמו נעשה סומא] נפקא, דתני רב יוסף: 'כשם שבית דין מנוקים בצדק - כך בית דין מנוקים מכל מום,
שנאמר (שיר השירים ד ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך [19]. ואידך - ההוא 'לעיני' מאי עביד ליה? ההוא - לכדרבא הוא דאתא, דאמר רבא: צריכי דייני למיחזי רוקא דקא נפיק מפומא דיבמה דכתיב 'לעיני הזקנים וירקה'. ואידך נמי מיבעי ליה לכדרבא? אין הכא נמי. ואלא הדיוטות מנא ליה? נפקא מ'בישראל' [20] - ישראל כל דהו. ואידך האי 'ישראל' מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה: 'בישראל - בבית דין של ישראל ולא, בבית דין של גרים.' ואידך? 'בישראל' אחרינא כתיב [21]. ואידך? מיבעי ליה לכדתניא: 'אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבין לפני רבי טרפון ובאה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם 'חלוץ הנעל. ואידך? מ'ונקרא' נפקא. אלא מעתה 'וקראו' [22] – שנים, 'ודברו' [23] – שנים!? הכי נמי. לרבי יהודה הרי כאן תשעה, לרבנן הרי כאן שבעה!? ההוא מיבעי ליה לכדתניא: 'וקראו לו - ולא שלוחם; ודברו אליו - מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו: שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו 'מה לך אצל ילדה' 'מה לך אצל זקנה' 'כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך'.
אמר רבא: אמר רב נחמן: הלכה: חליצה בשלשה, הואיל וסתם לן תנא כוותיה [24].
אמר ליה רבא: לרב נחמן , אי הכי - מיאון נמי, דתנן: 'המיאון והחליצה בשלשה' [25]; וכי תימא הכי נמי – והתניא: 'מיאון: בית שמאי אומרים בית דין [26] מומחין, ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין; אלו ואלו מודים שצריך שלשה. רבי יוסי ברבי יהודה, ורבי אלעזר ברבי יוסי מכשירין בשנים', ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: הלכה כאותו הזוג! התם חד סתמא והכא תרי סתמי [27]. התם נמי תרי סתמי נינהו, דתנן [28] מיאנה או שחלצה בפניו - ישאנה [29], מפני שהוא בבית דין' [30]! אלא התם תרי סתמי, הכא תלתא סתמי. מכדי הא סתמא והא סתמא - מה לי חד סתם מה לי תרי סתם מה לי תלתא? אלא אמר רב נחמן בר יצחק: הואיל וסתם במקום מחלוקת , דתנן [סנהדרין פ"א מ"ג]: 'סמיכת זקנים ועגלה ערופה בשלשה - דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: בחמשה. החליצה והמיאונין בשלשה.' - ולא קפליג רבי יהודה, שמע מינה הדר ביה רבי יהודה – שמע מינה. [31].
אמר רבא: צריכי דייני למיקבע דוכתא [32], דכתיב [דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו] ועלתה יבמתו השערה [33] אל הזקנים [ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל - לא אבה יבמי]. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא בחמשה; כמאן? כרבי יהודה. והא הדר ביה? לפרסומי מילתא [34].
רב אשי איקלע לבי רב כהנא; אמר ליה: סליק מר לגבן למלויי בי חמשה. אמר רב כהנא: הוה קאימנא קמיה דרב יהודה ואמר לי תא סק לזירזא דקני [35] לאיצטרופי בי חמשה' [לבוא לדון בהרכב חמשה, ולכן היה צריך לזרז – כי לא חשבו שיש טעם להשלים את השלשה שכבר ישבו לחמשה דיינים]. אמרו ליה: למה לי חמשה? אמר להו: כי היכי דליפרסם מילתא.
רב שמואל בר יהודה הוה קאי קמיה דרב יהודה. אמר ליה: סק תא לזירזא דקני לאצטרופי בי חמשה לפרסומי מילתא. אמר ליה: תנינא [36] 'בישראל - בבית דין ישראל ולא בב"ד של גרים [37], ואנא - גר אנא [38]! אמר רב יהודה: כגון רב שמואל בר יהודה - מפיקנא ממונא אפומיה. 'מפיקנא'? סלקא דעתא? והא 'על פי שנים עדים' אמר רחמנא!? אלא מרענא שטרא אפומיה [39].
אמר רבא:
הערות
[עריכה]- ^ שחבטן במקל בהכאה אחת
- ^ שהרי אחד מהם אביו (קסבר התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עובר והכהו)
- ^ שתי משפחות שבושין עליו שיאמרו בני אדם "פסול הוא לעבודה"; (ובני משמרות יכולין לכופו ולומר לו "הואיל ואומרים עליך שאתה ממשפחה שלנו - עבוד במשמר שלנו, שלא יאמרו בני אדם שלא ראוך עובד במשמר אחר "פסול הוא זה"; וכן במשמרו של אחר)
- ^ כל משמר חלוק לששה בתי אבות, וכל אחד עובד את יומו ונוטל עורות קדשים הבאים ביומו.
- ^ שאינן מסנהדרי עירן; בגמרא פריך 'אי דיינין?'
- ^ מנעל - של עור רך הוא, כעין שלנו
- ^ אבל לכתחלה לא, כדמפרש לקמן: משום מנעל המרופט שניטל גבו; אבל עיקר חליצה בסנדל, והוא של עור קשה ומבושל; ומשנפחת - אין לו תקנה ואין דרך לנועלו
- ^ של בגד; קלצו"ן בלע"ז
- ^ דמידי דמגין בעינן, דכתיב (דברים כה ט) 'נעלו' - ונעל מידי דמגין הוא, דכתיב (יחזקאל טז י) 'ואנעלך תחש' והוא עור
- ^ שול"א בלע"ז
- ^ שנחתך רגלו מן הארכובה וחלץ מן הארכובה ולמעלה
- ^ אבל חליצה של שמאל קתני בפירקין (לקמן קד,א) פלוגתא
- ^ סנדל שלא היה למדת רגלו אבל
- ^ ליבם - "לא חפצתי לקחתה" (דברים כה ח) "מאן יבמי להקים וגו' "ככה יעשה לאיש" וכולן בלשון הקדש
- ^ ליברמן
- ^ ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים (דברים כה ז)
- ^ וקראו לו זקני עירו (דברים כה ח)
- ^ אבל ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים (דברים כה ט) לא קא חשיב, דכיון דכתיב 'הזקנים' - אהנך דלעיל קאי
- ^ דאיירי בסנהדרין
- ^ להקים לאחיו שם בישראל (פסוק ז)
- ^ פסוק י
- ^ פסוק ח
- ^ שם
- ^ במתניתין
- ^ וסתמא היא בפרק קמא דסנהדרין [משנה ג]
- ^ סנהדרין
- ^ חליצה תרי סתמי נינהו: הך מתניתין דידן והך דסנהדרין
- ^ בפרק 'כיצד' יבמות פרק ב משנה י: 'מי שאסר את האשה בנדר - הרי זה לא ישאנה
- ^ וליכא משום הסר ממך עקשות פה
- ^ כלומר: לא יחיד היה שם, דנימא בשבילו נתכוין, שהרי בית דין היה שם; ואין בית דין פחות משלשה
- ^ הואיל וסתמא במקום מחלוקת היא, שנחלק שם רבי יהודה בדבר אחר, ובדבר זה לא נחלק - שמע מינה הדר ביה; אבל מיאון - לאו סתמא במקום מחלוקת היא, דהנך תנאי: רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי - לא מייתינן התם אפלוגתא אחריתי, דנימא 'מדלא איפלוג בהא שמע מינה הדרי בהו'
- ^ לשם כך
- ^ מקום מזומן לכך משמע [לשער הידוע]
- ^ דחלוצה היא, ולא לינסבא לכהן; אי נמי דליתו אינשי וליקפצו עלה
- ^ חבילה של קנים, והלכו לישב שם לשם חליצה זו
- ^ 'תנינא' - גרסינן: יש ברייתא בידי, וקתני בה:
- ^ והכי אמר לעיל: דרב שמואל בר יהודה קתני לה
- ^ הוא ואביו נתגיירו, הלכך פסילנא לחליצה
- ^ דאי אומר "ידענא ביה דפריע" - לא מיזדקיקנא למיגבא ביה