מדרש רבה על משפטים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש רבה על · משפטים · >>


סדר משפטים

פרשיות: ל לא לב


<< · שמות רבה · ל · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ל

שמות רבה פרשה ל פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

<< · שמות רבה · ל א · >>


א.

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (תהלים צט, ד) ועוז מלך משפט אהב. אימתי נתן העוז להקב"ה בשעה שהוא עושה את הדין בעובדי כוכבים. שכן אתה מוצא בנבוכדנצר הרשע על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ד, כז) הלא דא היא בבל רבתא. אמר לו הקב"ה רשע ליחה סרוחה נתגאית ואמרת בתקוף חסני ויקר הדרי ואין אתה יודע שהכל שלי הגדולה שלי והחסן שלי הכבוד שלי וההדר שלי. וכן דוד אומר (דה"א כט, יא) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת. ואומר (תהלים קד, א) ה' אלהי גדלת מאד. אמר הקב"ה לנבוכדנצר מעט מלכות שנתנה לך משלי הוא. וכן דניאל אומר לו (דניאל ב, לז) די אלה שמיא מלכותא חסנא תוקפא ויקרא יהיב לך. ואתה אמרת בתקוף חסני ויקר הדרי הוי ועוז מלך משפט אהב העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו. ומה שכתוב (תהלים צט, ד) אתה כוננת מישרים אתה כוננת ישרות לאוהביך שע"י המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה ובאין לידי משפט והם עושין שלום.

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם עד מתי אי אתה עושה דין בעובדי כוכבים אמר להם עד שתגיע עונתן ליבצר שנאמר (ישעיה כז, ב) ביום ההוא כרם חמר ענו לה כלום קוטף אדם את כרמו קודם שיתבשל אלא מאחר שהוא מבושל הוא קוטפו ונותנו בגת ודורכו ומזמר והן עונין אחריו. כך אמר הקב"ה לישראל המתינו לי עד שתגיע עונתה של אדום ואני דורך אותה שנאמר (תהלים ס, י) על אדום אשליך נעלי אני פותח לכם ואתם עונים אחרי לכך נאמר כרם חמר ענו לה. (ישעיה כז, ג) אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה אני הוא שמשמר אותה להשקותה כוסות הרבה שנאמר לרגעים אשקנה אם בא אני להביט בהם מכלה אני אותם מן העולם אלא חמה אין לי כשם שהם מתמלאין חמה על בני אלא מה אני עושה להם (ישעיה שם, ד) אפשעה בה אציתנה יחד. אמר רבי לוי אמר הקב"ה לעובדי כוכבים ישראל שלי הם שנאמר (ויקרא כה, נה) כי לי בני ישראל עבדים. והחמה שלי שנא' (נחום א, ב) נוקם ה' ובעל חמה ואתם מתמלאים משלי על שלי שנאמר (ישעיה שם) מי יתנני שמיר ושית במלחמה. ורבנן אמרין אמר להם הקב"ה אם משנה אני מדת הדין שלי בברק אחד אני מכלה אותן שנאמר (דברים לב, מא) אם שנותי ברק חרבי. ומה אני עושה ותאחז במשפט ידי. וכן הוא אומר (ישעיה שם, ה) או יחזיק במעוזי ואין מעוזי אלא דין שנא' (תהלים צט, ד) ועוז מלך משפט אהב. אמר להם הקב"ה לישראל כשם שאני יכול לעבור את הדין על עובדי כוכבים ואני איני מעביר אלא תופס אני בדין כך אתם לא תצאו חוץ לדין שנאמר ואלה המשפטים:

<< · שמות רבה ל · ב · >>


ב.

מה כתיב למעלה מן הענין ולא תעלה במעלות על מזבחי. וכתיב "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" וכי מה ענין זה אצל זה וכי ערותן של כהנים היתה מגולה והרי כתיב (שמות כח, מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה אלא אמר רבי אבינא כשם שהזהיר הקב"ה את הכהנים שלא יהו פוסעין פסיעות גסות על גבי המזבח אלא יהו מהלכין עקב בצד גודל כך הזהיר הקב"ה את הדיינין שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין:

<< · שמות רבה ל · ג · >>


ג.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" אמר רבי אבהו בכל מקום שכתוב ואלה מוסיף על הראשונים ובכל מקום שכתוב אלה פוסל את הראשונים. כיצד (בראשית ב, ד) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם". ומה פסל שהיה בורא שמים וארץ והיה מסתכל בהם ולא היו ערבים עליו והיה מחזירן לתוהו ובוהו כיון שראה שמים וארץ אלו ערבו לפניו. אמר אלו תולדות. לפיכך אלה תולדות השמים והארץ אבל הראשונים לא היו תולדות. כיוצא בו (שם ו, ט) אלה תולדות נח. ומה פסל דורו של אנוש ודור המבול וקינן וחביריו לפיכך אמר (שם י, ב) בני יפת גומר ומגוג. וכיוצא בו (שם כה, יב) "ואלה תֹּלְדֹת ישמעאל בן אברם" מוסיף על הראשונים. ומי הם מה שכתוב למעלה שנאמר (שם, ב) ותלד לו את זמרן ואת יקשן. ואף כאן ואלה תֹּלְדֹת ישמעאל בן אברהם בכור ישמעאל נביות רשעים היו כיוצא בהן. כיוצא בו (שם, יט) "ואלה תּוֹלְדֹת יצחק בן אברהם" מוסיף על הראשונים על מה שכתוב למעלה הימנו בני ישמעאל. ומי היה זה עשו ובניו שהיה בנו של יצחק. וא"כ יש לומר הואיל ואין כתוב אלא ואלה תולדות אף יעקב שהוא תולדות יצחק בכלל עשו אתה מוצא כל תולדות שבמקרא חסרים חוץ משנים אלה תולדות השמים והארץ. (רות ד, יח) ואלה תולדות פרץ. וטעם גדול יש להם למה אמר אלה תולדות השמים והארץ מלא מפני שברא הקב"ה את עולמו ולא היה מלאך המות בעולם ובשביל כך הוא מלא וכיון שחטא אדם וחוה חסר הקב"ה כל תולדות שבמקרא וכיון שעמד פרץ נעשה תולדות שלו מלא שהמשיח עומד הימנו ובימיו הקב"ה מבליע המות שנאמר (ישעיה כה, ח) בלע המות לנצח. לפיכך תולדות השמים והארץ ותולדות פרץ מלא ולכך תולדת יצחק חסר להוציא יעקב מכלל הרשעים. כיוצא בו "אלה תֹּלְדוֹת יעקב" פסל לאלופי עשו. כיוצא בו (שמות א, א) ואלה שמות בני ישראל מוסיף על הראשונים. ומי היו אלו שכתב למעלה (בראשית מו, ט) בני ראובן ובני שמעון. כיוצא בו (במדבר ג, א) ואלה תולדות אהרן מוסיף על הראשונים. ומי היו אלו שכתב למעלה (שם א, מד) כל הפקודים אשר פקד משה ואהרן מה הראשונים היו צדיקים אף אלו צדיקים. אף כאן ואלה המשפטים מוסיף על הראשונים. מה שכתוב למעלה (שמות טו, כה) "שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט".


דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" מה כתיב למעלה מן הפרשה (שם יח, כב) ושפטו את העם בכל עת. ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצע. משל למטרונה שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע. כך התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע. וכן הוא אומר (משלי ח, כ) באורח צדקה אהלך. התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת. אהלך בדרכן של עושי צדקה בתוך נתיבות משפט התורה באמצע ודינין מלפניה ודינין מאחריה. מלפניה שנא' שם שם לו חוק ומשפט. ודינין מאחריה שנאמר ואלה המשפטים:

<< · שמות רבה ל · ד · >>


ד.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" שלשה דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו ואלו הן ישראל והתורה והדינים ישראל כמה נצטער עליהם ונקראו על שמו שנאמר (ישעיה סג, יא) ויזכור ימי עולם משה עמו התורה שנאמר (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי. הדינין שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. וכן אסתר נתנה נפשה על ישראל ונקראו על שמה שנאמר (אסתר ד, ח) ולבקש מלפניו על עמה:

<< · שמות רבה ל · ה · >>


ה.

בא וראה כמה משובחת פרשה זו כמה פרשיות בה וכמה אזהרות הזהיר הקב"ה לישראל בפרשה זו. "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" "כִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה" "וּמַכֵּה אָבִיו" ומה ענין אלו לאלו אמר להם הקב"ה לישראל אני קניתי אתכם במצרים בעשר מכות שהראיתי שנאמר ( תהלים קלט, יד) נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד כשם שאתם מצווים לא תעבוד באחיך יותר מו' שנים שלא בראתי את העולם אלא לו' ימים לפיכך נתתי לך ו' שנים שתהא רשאי לעבוד בעבד עברי. "כִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה" בת אחת היתה לי ומכרתיה לכם שאין אתם מוציאין אותה אלא חבושה בארון "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" נהגו בה כבוד ששביתם אותה מאצלי שנאמר (שם סח, יט) עלית למרום שבית שבי. וכן דוד משבח (שם קמז, א) הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים. ר' שמואל אומר הזהיר הקב"ה קל בחמור שהרבה אזהרות יש כאן כגון מכה אביו ואמו. אמר הקב"ה חם אבי כנען לא הכה אלא ראה בלבד עכשיו הוא ובניו עבדים לעולם המקלל והמכה עאכ"ו ומי היו אלו עשרת השבטים שלא רצו ליתן עליהם עולו של הקב"ה ובא סנחריב עליהם והגלם. משל למלך שהיו לו עשרה בנים ומרדו בו ובטלו עשר דיוטגמאות שלו ציווי מלך. אמר להם כשם שבטלתם שלי כך אני משלח לזבוב ויפרע מכם. כך עשרת השבטים מרדו בהקב"ה ובטלו את התורה שנאמר (ירמיה ה, יב) כחשו בה' ויאמרו לא הוא הביא עליהם הזבוב שנאמר (ישעיה ז, יח) ישרוק ה' לזבוב זה סנחריב הוי אם בטלו ישראל את המצות כאילו מקללין אב ואם ואין אב אלא הקב"ה שנאמר (שם סד, ז) ועתה ה' אבינו אתה. וְאֵם זו התורה שנאמר (משלי א, ח) ואל תטוש תורת אמך והיא מגודלת בסיני שנאמר (שם ד, יא) בדרך חכמה הוריתיך:

<< · שמות רבה ל · ו · >>


ו.

בא וראה כמה צוה הקב"ה בפרשה זו על כל דבר ודבר שנאמר "כִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה" אם מתה "וְנָתַתָּ נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" ואם לא מתה עונשין אותו ממון עד עכשיו לא ראה האור אלא נתון במעי אמו שבכל דבר ודבר התורה מזהרת לישראל. משל לבן מלכים שהזהירו אביו שלא יתקל בכל דבר וילקה והוא חביב עליו כבבת עינו. כך הקב"ה הזהיר לישראל על המצות. למה שהם חביבין עליו יותר מן המלאכים שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. וכן דוד אמר (תהלים צט, ח) ה' [אלהינו] אתה עניתם אל נושא היית להם ונוקם על עלילותם:

<< · שמות רבה ל · ז · >>


ז.

ר' יהודה אומר אמרו ישראל להקב"ה הרבה דיני מצות יש כאן "כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה [וְגוֹ' חֲמִשָׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה]" לפי ששור גנבנו ועשינו עגל לפיכך חמשה בקר שלמנו תחתיו שמתו תחתיו אבותינו במדבר. וארבע צאן תחת השה ארבע מלכיות שמלכו בנו ושגנבנו ליוסף עשינו ארבע מאות שנה משועבדים במצרים.
ולמה בשור נותן חמישה ובשה אינו נותן אלא ארבעה בשור נותן חמשה שהוא מוציאו בפרהסיא. משל לשנים שעלו לבימה לידון אחד שמכר בנו של שר ואחד שזרק אבן באיקונין של שר. אותו שזרק אבן באיקונין של שר לקח חמשה קטפורס מכות. ואותו שמכר בנו של שר משלם ארבע מאות לרבו. לכך כתיב חמשה בקר. אמר דוד (תהלים קמג, ב) ואל תבא במשפט את עבדך:

<< · שמות רבה ל · ח · >>


ח.

"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן". ר' יוסי אומר (שמות א, א) למה אהב אלהים יתומים ואלמנות אלא שאין עיניהם תלויות אלא בו שנאמר (תהלים סח, ו): "אבי יתומים ודיין אלמנות". לכך כל הגוזלן כאלו גוזל להקב"ה שהוא אביהם שבשמים והוא כועס עליו שנאמר "וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם". משל לבת מלכים שסרחה על אביה והיו לה בנים וטרפה אותם עליו והלכה לה כשהוא רואה אותם כאלו רואה את בתו לפניו ומי שהוא נוגע בהן נפרע ממנו. כך ישראל היו בציון והקב"ה שרוי ביניהן שנאמר (תהלים קלב, יד): "זאת מנוחתי עדי עד". וכיון שחטאו טרפה אף היא השליכה בניה עליו שנאמר (איכה ה, ג): "יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות". וכשהוא רואה לישראל שעושים מצותיו מתנחם על מה שעשה בציון ומבקש לה זכות שנאמר (זכריה ח, ג): "שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים". וכן דוד אומר (תהלים קכו, ד): "שובה ה' את שביתנו":

<< · שמות רבה ל · ט · >>


ט.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (תהלים קמז, יט): "מגיד דבריו ליעקב" אלו הדברות. "חוקיו ומשפטיו לישראל" אלו המשפטים. לפי שאין מדותיו של הקב"ה כמדת ב"ו מדת ב"ו מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום הקב"ה אינו כן אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור. מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע ור"א בן עזריה ור' עקיבא שהלכו לרומי ודרשו שם אין דרכיו של הקב"ה כבשר ודם שהוא גוזר גזירה והוא אומר לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום והקב"ה אינו כן. היה שם מין אחד אחר שיצאו אמר להם אין דבריכם אלא כזב לא אמרתם אלהים אומר ועושה. למה אינו משמר את השבת אמרו לו רשע שבעולם אין אדם רשאי לטלטל בתוך חצירו בשבת אמר לו הן. אמרו לו העליונים והתחתונים חצירו של הקב"ה שנאמר (ישעיה ו, ג): "מלא כל הארץ כבודו" ואפילו אדם עובר עבירה אינו מטלטל מלא קומתו אמר לו הן. אמרו לו כתיב (ירמיה כג, כד): "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא". דבר אחר מגיד דבריו ליעקב אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי ב"ר חנינא משל למלך שהיה לו פרדס והיה נוטע בו כל מיני אילנות ולא היה נכנס לתוכו אלא הוא שהיה משמרו משעמדו בניו על פרקן אמר לו בני הפרדס הזה אני הייתי משמרו ולא הנחתי אדם להכנס בתוכו אתם תהיו משמרין אותו כדרך שהייתי אני משמרו. כך אמר האלהים לישראל עד שלא בראתי את העולם הזה התקנתי את התורה שנאמר (משלי ח, ל): "ואהיה אצלו אמון". מהו אמון אומן שנאמר (במדבר יא, יב): "כאשר ישא האומן את היונק" לא נתתיה לאחד מן עובדי כוכבים אלא לישראל שכיון שעמדו ישראל ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" מיד נתנה להם. הוי מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי. אלא למי ליעקב שבחרו מכל העובדי כוכבים ולא נתן להם אלא מקצת. נתן לאדם ו' מצות הוסיף לנח אחת לאברהם ח' ליעקב ט' אבל לישראל נתן להם הכל. אמר רבי סימון בשם ר' חנינא משל למלך שהיה לפניו שלחן ערוך ומיני תבשילין. נכנס עבדו נתן לו חתיכה שני נתן לו ביצה שלישי נתן לו ירק וכן לכל או"א. נכנס בנו נתן לו כל השולחן לפניו. אמר לו לאלו נתתי מנה מנה אבל את הכל נתתי ברשותך. כך הקב"ה לא נתן לעובדי כוכבים אלא מקצת מצות אבל כשעמדו ישראל אמר להם הרי כל התורה כולה לכם שנאמר (תהלים קמז, כ): "לא עשה כן לכל גוי". אמר ר' אלעזר משל למלך שיצא למלחמה והיו הלגיונות עמו והיה שוחט בהמה והיה מחלק לכל אחד ואחד מנה כדי שיגיע. הציץ בנו ואמר לו מה אתה נותן לי אמר לו ממה שהתקנתי לעצמי. לפיכך נתן האלהים לעובדי כוכבים מצות גולמיות שיגעו בהן ולא הפריש בהן בין טומאה לטהרה באו ישראל ופירש להם המצות כל אחד ואחד עונשה ומתן שכרה שנאמר (שיר א, ב). לכך נאמר "חקיו ומשפטיו לישראל":

<< · שמות רבה ל · י · >>


י.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" מהו ואלה בא וראה כמה חיבב הקב"ה למשה שבשעה שחיסדו אותו דתן ואבירם במצרים שאמרו לו (שמות ב, יד): "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו". אמר לו הקב"ה בזה שחיסדתם אותו אני נותן לו גדולה שנאמר ואלה המשפטים. דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים". לפי ששמע משה מיתרו שאמר (שם יח, כא) "ואתה תחזה מכל העם" ארבע מדות אמר לו ולא מצא אלא אחת שנאמר (שם, כה) "ויבחר משה אנשי חיל" ומינה אותם שופטים על ישראל. אמר לו הקב"ה נתתי לך את המשפט ולאחרים מנית ואינן יודעין לֵךְ אתה ולמדם שנאמר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים":

<< · שמות רבה ל · יא · >>


יא.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות יט, טז): "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" בבקר ניתנה התורה ובערב נתנו המשפטים הדא היא דכתיב (איוב ד, כ): "מבקר לערב יֻכַּתוּ". משל לשנים שירדו למקמא לעסוק במלאכה אחד אומן ואחד הדיוט. מי גרם להדיוט ללקות לפי שלא היה לו מי שילמדנו. כך הקב"ה עמד על הר סיני ומחזיק בדין שנאמר (דברים לב, מא): "ותאחז במשפט ידי". אמר דוד (תהלים ז, ט): "שפטני ה' כצדקי" בדק ולא היה לו שילמדנו ולקה התחיל צווח (שם קמג, ב) "ואל תבא במשפט את עבדך". כל כך אימתי עד שלא סידר לפניו את המשפטים לקיים מה שנאמר מבקר לערב יֻכַּתוּ.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" מהו (איוב ד, כ): "מבלי משים לנצח יאבדו" אמר איוב להקב"ה (שם כג, ג) "מי יתן ידעתי ואמצאהו" (ד) "אערכה לפניו משפט". משל לבריון שהיה שכור. בעט בפלקי והוציא איסרין רגם איקונין של מלך קלל לשוטר אמר הודיעני באיזה המקום המלך שרוי ואני מלמדו את הדין. נכנס הראו לו המלך יושב בבימה סגר למטרונה וטרד אפרכוס סימא לדוכוס נתן קטריקי לקרטוס קרב קיסין למגיסטיר. כיון שראה המלך עושה כך נתיירא. אמר בבקשה מכם שכור הייתי ולא ידעתי כח המלך. כך היה איוב עומד וצווח מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט. רגם האיקונין שאמר (שם ג, ב) "יאבד יום אולד בו". בעט בפילקי והוציא איסרין (שם, ח) "יחשכו כוכבי נשפו". קלל לשלטון (שם, ה) "הלילה ההוא יקחהו אֹפֶל". ראה המלך יושב בבימה סגר למטרונה (במדבר יב, י): "והנה מרים מצורעת כשלג". טרד למשה (יב) "לכן לא תביאו את הקהל הזה". סימא לדוכוס זה יצחק שנאמר (בראשית כז, א): "ותכהין עיניו מראות". נתן קטריקי לאברהם שנאמר (שם טו, יג) "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך". קרב קיסין על יעקב (שם לב, לא) "והוא צֹלֵעַ על ירכו". כשראה איוב אמר בבקשה ממך שכור הייתי שנאמר (איוב יט, ד): "ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי". וכל כך למה שלא היו יודעין כחו של דין. הוי "מבלי משים לנצח יאבדו":

<< · שמות רבה ל · יב · >>


יב.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים [אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם]" הדא היא דכתיב (תהלים קמז, יט): "מגיד דבריו ליעקב [חוקיו ומשפטיו לישראל". (כ) "לא עשה כן לכל גוי]". פעם אחת אמר לו עקילס לאדריינוס המלך רוצה אני להתגייר ולהעשות ישראל. אמר לו לאומה זו אתה מבקש כמה בזיתי אותה כמה הרגתי אותה לירודה שבאומות אתה מבקש להתערב מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר אמר לו הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום ב' כמה יש משנברא העולם ועל מה העולם עומד ותורתן אמת. אמר לו לך ולמד תורתן ואל תמול. אמר לו עקילס אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל שכן כתוב "מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי". ולמי לבני ישראל:

<< · שמות רבה ל · יג · >>


יג.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (משלי כט, ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ" זה הקב"ה שברא את עולמו בדין שנאמר (בראשית א, א): "בראשית ברא אלהים". ברא ה' לא נאמר אלא אלהים ויאמר ה' יהי רקיע אינו אומר אלא אלהים וכן כולהון. וכן דוד אומר (תהלים עה, ח): "כי אלהים שופט ללמדך שבדין נברא העולם". "ואיש תרומות יהרסנה". זה אדם. מה דרכה של אשה בשעה שהיא מבקשת להפריש חלתה מגבלת את הקמח ואח"כ נוטלת חלה כך עשה האלהים גבל את העולם ואח"כ נטל אדם שנאמר (בראשית ב, ו): "ואד יעלה מן הארץ" ואח"כ (ז) "וייצר". כיון שחטא אמר לו האלהים (שם ג, יז) "ארורה האדמה בעבורך" לכך נאמר "ואיש תרומות".

דבר אחר "מלך במשפט יעמיד ארץ". זה יהושפט שנאמר (דה"ב יט, ו): "ויאמר יהושפט אל השופטים". ראו מה אתם עושים. "ואיש תרומות יהרסנה" זה חכם שהוא יודע הלכות ומדרשות ואגדות. ויתום ואלמנה הולכין אצלו שיעשה דין ביניהן והוא אומר להן עסוק אני במשנתי איני פנוי ואמר לו האלהים מעלה אני עליך כאלו החרבת את העולם לכך נאמר "ואיש תרומות יהרסנה". דבר אחר "מלך במשפט יעמיד ארץ" אלו ישראל שנאמר (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". "ואיש תרומות יהרסנה" אלו דור המבול שלא היו עושין את הדין. ראה מה כתיב בהם (איוב כד, ג): "חמור יתומים ינהגו יטו אביונים מדרך". אמר רבי אחא בקש הקב"ה ליתן להם ארבעה דברים תורה ויסורין ועבודת קרבנות ותפלה ולא בקשו שנאמר (שם כא, יד) "ויאמרו לאל סור ממנו" אלו היסורין. "ודעת דרכיך לא חפצנו" זה תורה. "ומה שדי כי נעבדנו" אלו הקרבנות. "ומה נועיל כי נפגע בו" זה תפלה. אמר להם הקב"ה מי גרם לכם שתאבדו מן הערב של העוה"ז ומן הבקר של העוה"ב מפני שלא קבלתם את התורה שיש בה דין שנאמר (שם ד, כ) "מבקר לערב יֻכַּתּוּ". למה "מבלי משים לנצח יאבדו" ואין "משים" אלא דינין שנאמר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם":

<< · שמות רבה ל · יד · >>


יד.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" דוד אמר (תהלים יט, י): "יראת ה' טהורה עומדת לעד". מהו כך אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות ואגדות ואם אין בו יראת חטא אין בידו כלום. משל לאדם שאמר לחבירו יש לי אלף מדות של תבואה יש לי אלף מדות של שמן ואלף של יין. אמר לו חבירו יש לך אפותיקאות אוצר ליתן אותן בהם אם יש לך כן הכל שלך ואם לאו אין בידך כלום. כך אדם שונה הכל אמרו לו אם יש לך יראת חטא הכל שלך שנאמר (ישעיה לג, ו): "והיה אמונת עתיך וגו' יראת ה' היא אוצרו" לכך נאמר יראת ה' טהורה. והנביא צווח (שם א, כז) "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה":

<< · שמות רבה ל · טו · >>


טו.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (תהלים עב, א): "לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וגו' ידין עמך בצדק". ר' אומר כשם שהזהיר הקב"ה על הדברות כך הזהיר על הדין. למה שבו העולם תלוי שנאמר (משלי כט, ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ" ובו ציון נבנית שנאמר (ישעיה א, כז): "ציון במשפט תפדה" ובו צדיקים מתגדלין שנאמר (תהלים קו, ג): "אשרי שומרי משפט". אתה מוצא משפטים הרבה יש בענין הזה לפי שאמר הקדוש ברוך הוא (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". מהו אומר על עבד עברי "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" אמר הקב"ה כשם שבראתי את העולם לו' ימים ונחתי בשביעי כך יעשה עמך ו' שנים ויצא בן חורין. מהו שכתב לפניו "אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא" אם נכנס יחידי יצא יחידי אם באשתו יצא עמה. "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְגוֹ'" ואין ישראל נכנסין למדה הזו אלא אם כן פשעו במצות לפי שחביבין ישראל כבבת העין העליונה שנאמר (זכריה ב, יב): "כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" אלו הסופרים והחכמים שתקנו הסייג הזה. משל למלך שאמר לבנו יעשה עם פלוני ולא יצערנו הלך ועשה אף על פי שעשה עמו חנם לא הניח שלא היה מצערו כשנתרצה לבנו גזר על מצעריו להרגן. כך גזר הקב"ה שיהו ישראל משועבדים במצרים עד שירצה ויחזירם עמדו עליהם ושעבדו אותם בחוזק לא שמרדו בהן אלא אמר להם האלהים הנהג בהם כעבדים ויעשו צרכיהם עד שתשלם הגזירה אלא אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה. כך אחר הדברות הזהיר הקב"ה על המשפטים שלא יעברו עליהם ישראל ויעשה להם כשם שעשה למצרים לכך אמר הנביא להם לישראל (שם ז, ט-י) "אמת ומשפט שְׁפֹטוּ [וגו'] ואלמנה ויתום וגר ועני אל תַּעֲשֹׁקוּ":

<< · שמות רבה ל · טז · >>


טז.

ר' נתן אומר נאה לאלהים הדין שהוא שומרו ואינו נושא פנים שנאמר (ירמיה ט, כג): "כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ" שכן מצינו באברהם שעמד בעשר נסיונות ולא נשא (לו) פנים אלא בדבר אחד שאמר (בראשית טו, יג): "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" אלא הוא היה מבקש מן האלהים שישמור המשפט שנאמר (בראשית יח, כה): "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". ראה שלמה המלך היאך נתפש במצודה שנאמר (איוב ה, יג): "לוכד חכמים בערמם". וכמה רוחות ושדים כבש שלמה והורה המשפט לכל ולבסוף נלכד בזקנתו והתחיל מפחד מן הרוחות שנאמר (שיר ג, ח): "איש חרבו על ירכו מפחד בלילות" והיו הרוחות מתחלה מתבעתים מפניו ולבסוף התחיל מפחד מפניהם לכך אין מצוה שלא הזהיר עליה הקב"ה שנאמר "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה". מי גרם לו כך אלא עיבור הדין שעיבר על אחרים. "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת" מי גרם לו מיתה שלא נסתכל בתורה שכתוב בה (בראשית ט, ו): "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". משל לאדם שקפח איקונין של מלך ועלה לבימה. אמר המלך לא קראת בדיוטגמא שלי שכל מי שנוגע באיקונין שלי הוא אבד. למה לא חסת על עצמך כך אם הרג אדם נפש מישראל כאלו הוא מעביר איקונין של מלך והוא נידון ואין לו חיים שאדם נברא בדמות מלאכי השרת ואם הרג בשגגה נתן לו האלהים מקום שיברח לשם ואם הרג במזיד אפילו כהן גדול הוא - נהרג. אין לך גדול משאול שנאמר (ש"ב א, כד): "בנות ישראל אל שאול בכינה". מי גבה הימנו הדם שהיה בידו במיתתו. לא ישראל גבו אותו אלא הגבעונים שנאמר (ש"ב כא, ו): "יותן לנו שבעה אנשים מבניו". הכהנים מחלו לו והגבעונים לא מחלו לו לכך ריחקם האלהים שנאמר (ש"ב כא, ב): "והגבעונים לא מבני ישראל המה" ומן הדבר הזה היה דוד מתיירא שנאמר (תהלים נא, טז): "הצילני מדמים אלהים":

<< · שמות רבה ל · יז · >>


יז.

ר' שמעון אומר הרבה אזהרות כתובות כאן שנאמר "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ". אין דבר טוב ואין שלום יוצא מתוך מריבה. קין לא נגע באחיו אלא מתוך מריבה. "וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף" והזהיר האלהים כאן שנאמר "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ". למה כתוב אלהים כאן על כל דבר ודבר אלא שהבריות שטופים ביצר הרע שנאמר (בראשית ח,): "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" אם בלעו הקב"ה ליצר הרע הרי הכל באין לתחת כנפיו והקב"ה המיתהו. אתה מוצא יצר הרע הוא מרגיל את האדם לחטוא והוא הורגו שנאמר (חבקוק א,): "ממנו משפטו ושאתו יצא" לכך הזהיר הקב"ה על המשפטים שבתורה שנאמר ואלה המשפטים. אמר הקב"ה שמרו משפט בעולם הזה ואני מציל אתכם מן המשפט של גיהנם לפיכך הקב"ה דן לרשעים על כל הדינין האלה שנאמר (יחזקאל לד, כ): "הנני אני ושפטתי בין שה בִרְיָה ובין שה רזה". מצרים שיעבדה את ישראל ונפרע הימנה ודנה במצרים ודנה בים. למה היו דומין ללסטים שנכנסו לכרמו של מלך ורצצו גפנים. בא המלך ומצא כרמו מחובל ונתמלא חימה וירד על הלסטים לא היה צריך לא לדבר ולא לבריה אלא הוא ירד וקצצן ועקרן כשם שעשו לכרמו של מלך. כך מצרים דנו בניו של אלהים דינין קשים נתמלא עליהן הקב"ה חימה והכם מכה ראשונה ושניה ולא שבע מדמם שְׁפָטָם עשר פעמים ואמר לא עשיתי להן כלום באו לים והרג המונים שאין להן חקר. ומנין שאין פרעה מתנחם על המונו עד שיראה לגוג שנאמר (שם לב, לא) "אותם יראה פרעה ונחם על כל המונו":

<< · שמות רבה ל · יח · >>


יח.

ר' מאיר אומר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" נתן הקב"ה משפט לזקני ישראל כשם שסנהדרין יושבת במרום לפני האלהים שנאמר (דניאל ז,): "חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב וגו' דינא יתיב וספרין פתיחין" ישב הקב"ה שנקרא עתיק יומין שיפרע מאלו שבאו עליו בגאוה שנאמר (ש"א, ב): "אל תרבו תדברו גבוהה". משל למלך שהבריונים שלו גינו אותו בפורפירא שהוא לבוש. אמר לו המלך הנחתם הכל ועסקתם בפורפירא שאני לבוש חייכם שאני מחליפה ונפרע מכם כך אלו הרשעים שנגעו בעתיק יומין לא שהוא זקן אלא שייגעו במעשיהם כדתיב (מלאכי ג,): "הוגעתם ה' בדבריכם". אמר לו אני מחליפה שנאמר (ישעיה סג, ב): "מדוע אדום ללבושך" ופורע מכם שנאמר (שם מב, יג) "ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה":

<< · שמות רבה ל · יט · >>


יט.

אמר ר' אלעזר כל התורה תלויה במשפט לכך נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות לפי שהבריות מעבירין על הדין והוא נפרע מהם ומלמד את באי עולם שלא הפך את סדום עד שעברה את הדין שנאמר (יחזקאל טז,): "גאון שבעת לחם ושלות השקט" ואף ירושלים לא גלתה עד שעיברה את הדין שנאמר (ישעיה, א): "יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם". ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה והלא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו והלא שמעון ולוי גבורים והאחרים אלא שדן דין אמת לתמר לכן נעשה דיין העולם. משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה. כך יהודה בא דין תמר לפניו שתשרף והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפין אותו הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר. ואמר (בראשית לח,): "צדקה ממני" ועשאו הקב"ה נשיא. וכן היה בן זומא אומר ודורש נתביישת בעולם הזה אין אתה מתבייש מן הקב"ה לעולם הבא שהוא אש אוכלה. למה שאין בושתו של העולם הזה כלום אלא בושת עמידתו של העולם הבא שנאמר (תהלים לב,): "על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו'":

<< · שמות רבה ל · כ · >>


כ.

ור' יהושע אומר: אמר הקב"ה: לפי שהרביתי עליכם דינין, אני מרבה עליכם שכר, והזהרתי אתכם על כל המצות שהיא חייכם, שנאמר (קהלת ח, ה): "שומר מצוה לא ידע דבר רע". וכן כל ענין שכתוב בפרשה הזו, להורג נפש, למכה שור, למבעיר בעירה, כל אחת ואחת כתבתי עונשה בצדה ושכרה בצדה.

משל למלך שהתקין שני דרכים, אחת מליאה קוצים ודרדרים וסיראות ואחת מליאה בושם. והעורים הולכין בדרך הרע, והקוצים מוסיפים מכה על מכותיהם; והפקחים הולכין בדרך הטובה, ונמצאו הם הולכין וכליהם מתבשמים הימנה. כך האלהים התקין שני דרכים: לצדיקים אחד ולרשעים אחד. מי שאין לו עינים, הולך בדרך רשעים ונתקל ואין לו עמידה, כבלעם הרשע שנטרף מן העולם, וכדואג ואחיתופל שנתרחקו מן החיים, וכגיחזי שיצא מן העולם ריקם; אבל הצדיקים, שמהלכים בתומם, הם זוכים ובניהם אחריהם, שנאמר (משלי כ, ז): "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו".

<< · שמות רבה ל · כא · >>


כא.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הרבה הוא דינן של רשעים מה שמוכן להם. מה כתיב בהם (תהלים יא, ו): "ימטר על רשעים פחים וגו'" לפי שהן עוברין על המצות ועל הדין שבתורה שלא ניתנו אלא אחר הדברות לכך עונשן חמור שהוא מבטל את הדברות. כיצד בטלו ישראל "לא יהיה לך" ומחל להם שאין בעבודת כוכבים ממש אלא קנאה שנאמר (דברים לב, טז): "יקניאוהו בזרים בתועבות יכעיסוהו". וכן כתיב (תהלים קו,): "וימירו את כבודם בתבנית שור". וכשחטאו ישראל בשטים בזנות נפלו מהן כ"ד אלף. משל לבת מלכים ששיחקה לסריס כעס עליה המלך. אמרו לו והלא לסריס שיחקה. אמר לא כעסתי אלא על שהרגילה את עצמה לשחוק ולזנות. וכן שנו רבותינו שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה כיון שזינתה אמרו לאביה לקתה כ"ד קטפורוס ושתק. כך ישראל מה נהנו מעבודת כוכבים שלא רואה ולא שומעת ולא מדברת שנאמר (שם קטו,): "כמוהם יהיו עושיהם" אבל הזנות שהוא דבר של ממש לקו עליו ונמחל להם על עבודת כוכבים אבל על הדינין ועל המצות האלו הזהירן הקב"ה שנאמר (משלי ז, ב): "שמור מצותי וחיה" וכן "כתבם על לוח לבך".

<< · שמות רבה ל · כב · >>


כב.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" יש לעובדי כוכבים שופטים ויש לישראל שופטים ואין אתה יודע מה ביניהם. משל לחולה שנכנס הרופא אצלו לבקרו. אמר לבני ביתו האכילוהו כל מה שהוא מבקש. נכנס אצל אחר אמר להם הזהרו בו שלא יאכל דבר פלוני. אמרו לו לראשון אמרת שיאכל מה שירצה ולשני אמרת שלא יאכל דבר פלוני אמר להם הראשון אינו לחיים לפיכך אמרתי שיאכל כל מה שירצה אבל זה שהוא לחיים אמרתי הזהרו בו כך לעובדי כוכבים שנפרשים ואינן עוסקים בתורה ואינן עושין אותה שנאמר (יחזקאל כ, כה): "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים" אבל המצות כתיב בהן (ויקרא יח, ה): "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם":

<< · שמות רבה ל · כג · >>


כג.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (תהלים צט,): "ועוז מלך משפט אהב". אמר להם משה לישראל הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו אם אין אתם עושין את הדינין נוטל תורתו מכם. למה שלא נתן לכם הקב"ה את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין שנאמר ועוז מלך משפט אהב. ואם עשיתם את הדינין עתיד הקב"ה להחזיר לכם בתי דינין שלכם שנאמר (ישעיה, א): "ואשיבה שופטיך כבראשונה". מה כתיב אחריו "ציון במשפט תפדה":

<< · שמות רבה · ל כד · >>


כד.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (ישעיה נו, א): "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה" זהו שאמר הכתוב (משלי כד, כג): "גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב". אמר הקב"ה מי גרם לדיינין שיהיו יודעין לדון ע"י שקבלתם את התורה שכתוב בה (ויקרא כו, מו): "אלה החוקים והמשפטים וְהַתּוֹרֹת" אלא הוו יודעים הכר פנים במשפט בל טוב. מהו בל טוב אלא בשעה שהדיין יושב ודן באמת כביכול מניח הקב"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו שנאמר (שופטים ב, יח): "וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט" וכיון שרואה אותו שהוא נושא פנים כביכול מסלק שכינתו ועולה לשמים והמלאכים אומרים לו רבון העולם מה יש לך והוא אומר להם ראיתי את הדיין שהוא נושא פנים ועמדתי לי משם שנאמר (תהלים יב,): "משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'". ומה הקב"ה עושה שולף חרבו כנגדו להודיע שיש דיין למעלה שנאמר (איוב יט,): "גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון". שדין כתיב שיש דין בעולם לפיכך אמר שלמה גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב. אמר לו הקב"ה לא טוב לך שאני מניחך שנאמר (נחום א,): "טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו" לכך כתיב (ישעיה, נו): "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה" ואני מקרב עצמי עמכם שנאמר (שם,): "כי קרובה ישועתי לבא". וכן אתה מוצא בנבוכדנצר כשראה את החלום נכנס דניאל אצלו וראה שהוא עתיד לטורדו שנאמר ( דניאל ד,): "ומן אנשא לך טרדין" עשה עצמו כאלו מרתת ומפחד שנאמר (שם,): "אדין דניאל די שמיה בלטשאצר אשתומם כשעה חדא". אמר לו למה את מפחד אמר לו רואה אני את החלום ואיני יכול לאמרו. אמר לו (שם,): "מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך" מי שדורש המקרא הזה עושה לדניאל מטיח דברים כלפי מעלה שאמר לנבוכדנצר מרי חלמא לשנאך אין שונאו בעולם יותר מן הקב"ה שהחריב את ביתו והגלה את בניו. ועוד גם ישראל היו שונאיו והיה מקלל אותן אלא נתן דניאל לבו כנגד הקב"ה ואמר מרי שבשמים הבא את החלום לשונאך זה. אמר נבוכדנצר לדניאל ראיתי בחלומי (שם,): "וארו אילן בגו ארעא ומזון לכולא ביה" זה מלך גוזר גזירה סוגר הים הכל מתים פותח הים הכל חיים. לכך ומזון לכולא בה. כיון שאמר לו החלום אמר לו מה אעשה היאך את מוליכני אמר לו להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק. אמר לו הקב"ה אני מסרתי את הצדקה לאברהם שנא' (בראשית יח,): "כי ידעתיו למען אשר יצוה" ואתה אומר לרשע וחטאיך בצדקה פרוק אלא אמר לנבוכדנצר עשה צדקה ופתח אוצרך שראה לישראל שיצאו ערומים מירושלים ולא היה בידם שוה פרוטה לכך אמר לו שיעשה צדקה פתח אוצרותיו והיה מפרנס לישראל י"ב חדש. (דניאל ד,): "ולקצת ירחין תרי עשר וגו'" שמע נבוכדנצר בת קול שהיו מתרגשין. אמר הקול הזה מהיכן הוא אמרו לו אותן העניים שאמרת לתת להם חלק והיינו מחלקין להם י"ב חודש כמו שאמרת. אמר אלולי נכסים שהיה לי מהיכן הייתי בונה כל המדינה הזאת לכבודי שנאמר (שם,): "ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא" ואני מבזבז כל נכסים אם ילכו נכסי אין לי כבוד נעל את האוצרות. כיון שאמר כך ענה אותו בת קול מן השמים שנאמר (שם,): "עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל". מי גרם לו לישב בשלוה י"ב חדש הצדקה. ומה אם הרשע כך ישראל על אחת כמה וכמה הוי (ישעיה, נו): "שמרו משפט ועשו צדקה. משל לאדם" שנכנס למדינה ושמע שפלוטמיא נעשית הלך ושאל ללודר. אמר מתי פלוטמיא נעשית אמר לו רחוקה היא. הלך ושאל לאותו שעושה פלוטמיא ואמר קרובה היא. אמר זה לא שאלתי ללודר ואמר לי רחוקה היא אמר לו זו היא דעתך שהיית שואל ללודר וכי רוצה הוא שאעשה פלוטמיא אינו יודע שהוא יורד ונהרג כך שאלו ישראל לבלעם אימתי תהיה ישועה אמר להם (במדבר כד,): "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב". אמר לו הקב"ה זו היא דעתכם אין אתם יודעין שסוף בלעם יורד לגיהנם ואינו רוצה שתבא ישועתי אלא היו דומים לאביכם שאמר (בראשית מט,): "לישועתך קויתי ה'" צפה לישועה שהיא קרובה לכך נאמר (ישעיה, נו): "כי קרובה ישועתי לבא". דבר אחר "כי קרובה ישועתי לבא" כי קרובה ישועתכם אינו אומר אלא ישועתי יהי שמו מבורך אלולי שהדבר כתוב א"א לאמרו. אמר להם הקב"ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה. כביכול כל ימים שאתם שם בצרה אני עמכם שנאמר (תהלים צא,): "עמו אנכי בצרה" ואני גואל לעצמי שנא' (ישעיה, נט): "וירא כי אין איש וישתומם וגו'". וכן הוא אומר ( זכריה ט,): "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע" ומושיע אין כתיב כאן אלא ונושע. הוי אפילו אין בידכם מעשים עושה הקב"ה בשבילו שנאמר (ישעיה, נו): "כי קרובה ישועתי לבא".
"דבר אחר שמרו משפט ועשו צדקה" הדא היא דכתיב (תהלים קיט,): "עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי". אמרו לו ישראל רבון העולם הסתכל שאנו מבקשים לעשות צדקה ומשפט ואנו מתייראין מן עובדי כוכבים אלא אל תמסרנו בידיהם הוי עשיתי משפט וצדק. משל לסוחר מבקש ללכת בדרך שמע שלסטים בדרך. מה עשה לקח פרקמטיא שלו ועשאה אבנים טובות ומרגליות יצא לדרך ותפשוהו לסטים. אמרו לו מה בידך אמר להם כלי זכוכית. אמרו לו מכמה זו אמר להם שתים בסלע ושלש בסלע. אמרו זה לזה בשביל אלו אנו הורגים אותו הניחוהו. נכנס למדינה התחיל פותח הגלוסקאות וישב למכור. נכנסו אותן הלסטים וראו אותו יושב ומוכר. אמרו לו בכמה זו אמר להם זו בעשרים זהובים וזו בשלשים. אמרו לו אין אתה הוא שאמרת לנו בדרך שתים בסלע שלש בסלע אמר להם הן אלא אותה שעה הייתי במקום המות עכשיו אם אין אתם נותנין לי דמיה אין אתם נוטלין אותה. כך ישראל בעולם הזה מי שהוא עושה מצות אינו יודע מתן שכרן אבל לעולם הבא כשיראו מתן שכרן של מצות הם תמהים שאין העולם כולו יכול לקבל את השכר שנאמר (ישעיה, סד): "ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה". וכי מעולם לא שמעו אלא אין העולם יכול לשמוע מהו מתן שכרן של מצות לכך נאמר כי קרובה ישועתי לבא. אמר הקב"ה אני מביא את הישועה שנא' לה' הישועה. ומי שהוא עושה משפט כותב אני עליו שהוא מקרב את הישועה. וכן אתה מוצא ביהושפט שעשה שופטים שנאמר (דה"ב, יט): "ויעמד יהושפט שופטים" וכשבאו בני עמון ומואב הן היו עומדין והקב"ה עושה מלחמתן שנאמר (שם כ טו,): "כי לא לכם המלחמה כי לאלהים" כשם שאמר משה רבינו ע"ה (שמות יד,): "ה' ילחם לכם". למה מפני שעשו את הדין גרמו הישועה שתבא לכך נאמר "שמרו משפט ועשו צדקה". הוי "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים". מה כתיב אחריו "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי":

<< · שמות רבה · ל · >>


<< · שמות רבה · לא · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לא

שמות רבה פרשה לא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז

<< · שמות רבה · לא א · >>


א.

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (תהלים קיב, ה): "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט" אין בריה שאינה חייבת לאלהים אלא שהוא חנון ורחום ומוחל על כל הראשונים שנאמר (שם עט, ח) "אל תזכר לנו עונות ראשונים" משל לאחד שלוה מן דיוסטוס ושכחו לאחר זמן בא ועמד לפניו אמר לו יודע אני שאני חייב לך אמר לו למה הזכרת חוב הראשון כבר בטל הוא מלבי כך אדון העולם הבריות חוטאין לפניו והוא מסתכל שאין עושין תשובה והוא מניח להם ראשון ראשון וכשהם שבים באין להזכיר החוב שעשו בראשונה והוא אומר להם אל תזכרו ראשונות מנין אתה אומר שאם שב אדם ועשה תשובה אפילו יש בידו עונות הרבה הוא עושה אותן זכיות דכתיב (יחזקאל לג, יט): "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה" (שם לג, יט) "כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו". לכך הוא מזהיר על העני "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" לא תעמידנו ערום "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי" וכן דוד אומר (תהלים לד, יח): "צעקו וה' שמע":

<< · שמות רבה לא · ב · >>


ב.

ר' אבהו אומר כתיב (שמות כג, יד): "שלש רגלים תחוג לי בשנה" הקב"ה קבע שלש רגלים והתורה בזכות האבות שאינן באין לפני הקב"ה ריקנין ואף בדורות הללו אע"פ שהן מצרים אין התורה זזה מהן שנאמר (ישעיה נט, כא): "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו'". משל לאחד שהיה לו עסק לפני המלך והיו לו סניגורין מפייסין עליו כך אדם עושה מצות והוא בן תורה וגומל חסדים והשטן עומד ומקטרג וסניגורין עומדין כנגדו מלמדין זכות שנאמר (משלי יח, טז): "מתן אדם ירחיב לו" מה שהוא עושה עם העניים מסייעין אותו לכך נאמר (תהלים מא, ב): "אשרי משכיל אל דל":

<< · שמות רבה לא · ג · >>


ג.

ד"א "אם כסף תלוה את עמי" הה"ד (קהלת ה, יב): "יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע" אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים ומנסה העני אם יכול לקבל יסורין ואינו כועס שנאמר (ישעיה נח, ז): "ועניים מרודים תביא בית" ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות הרי הוא אוכל ממונו בעוה"ז והקרן קיימת לו לעולם הבא והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם שנאמר (תהלים מא, ב): "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'" ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לע"ל שנאמר (שם יח, כח) "כי אתה עם עני תושיע" ממי אתה למד מאיוב שנתייסר בעוה"ז ושלם לו הקב"ה כפלים שנאמר (איוב מב, י): "ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה" אבל העשיר שעינו רעה הולך הוא וממונו מן העוה"ז שנאמר "ואבד העושר ההוא בענין רע" שעינו רעה כנגד גבאי צדקה למה שגלגל הוא בעולם לא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר ומי שהוא עני היום עני למחר אלא לזה מוריד ולזה מעלה שנאמר (תהלים עה, ח): "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" בא וראה יש עושר שהוא עושה רע לבעליו ויש עושר שעושה טוב לבעליו עושה רע לבעליו זה עשרו של קרח שהוא היה עשיר מכל ישראל וכתיב (במדבר טז, לג): "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה" דבר אחר זה עשרו של המן הרשע שנאמר (אסתר ה, יא): "ויספר להם המן את כבוד עשרו" וכתיב (שם ט, כה) "ותלו אותו ואת בניו על העץ" ושהוא טוב לבעליו זה עשרו של יהושפט שנאמר (דה"ב יח, א): "ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב" ומה היה לו (שם יח, א) "ויצעק יהושפט וה' עזרו" ויש גבורה שהיא טובה לבעליה ויש שהיא רעה לבעליה טובה לבעליה זה דוד שכתוב (ש"א יח, ז): "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" ומשם אהבוהו כל ישראל שנאמר (שם י, טז) "וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד" רעה לבעליה זו גבורתו של גלית שהיה עומד ומחרף ומה היה לו שמת ככלב שנאמר (שם יז, נא) "ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינוסו" ויש חכמה טובה לבעליה ויש רעה לבעליה טובה לבעליה זה יהושע שנאמר (דברים לד, ט): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" למה הוא דומה לגיפיון שמשקה כל המדינה והכל משבחין אותו אמר להם אחד שבחו למעין שמספיק לזה כך היו משבחים ליהושע שהיה משקה כל ישראל מחכמתו אמר להם שבחו למשה שכך העמיד שנאמר "כי סמך משה את ידיו עליו" רעה לבעליה זה בלעם שנאמר (במדבר כד, ד): "נאם שומע אמרי אל" ומה היה לו (שם  לא, ח) "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" לכך נאמר עושר שמור לבעליו לרעתו:

<< · שמות רבה לא · ד · >>


ד.

ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (תהלים טו, ה): "כספו לא נתן בנשך" בא וראה כל מי שיש בו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה ברבית מעלין עליו כאלו קיים המצות כלן שנאמר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם ומי היה זה עובדיה שהיה עשיר אפוטרופוס של אחאב שנאמר (מ"א יח, ג): "ויקרא אחאב אל עבדיהו אשר על הבית" והיה עשיר יותר מדאי והוציא כל ממונו לצדקה שהיה זן את הנביאים כיון שבא כל אותו הרעה היה לוה בנשך מן יהורם בן אחאב מה שהיה מספיק לנביאים זה קיים כספו לא נתן בנשך אבל יהורם שהלוה ברבית אמר האלהים עד עכשיו זה קיים יבא יהוא ויהרוג אותו שנאמר (מ"ב ט, כד): "ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרועיו ויצא החצי מלבו" ולמה בין זרועותיו ויצא מלבו לפי שהקשה את לבו ופשט ידיו לקבל הרבית לקיים מה שנאמר (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה" לכך מזהיר להם אם כסף תלוה את עמי ואף בירושלים היו עושין כן שנאמר (ישעיה א, כב): "כספך היה לסיגים" ומה נעשה להם (ירמיה ו, ל): "כסף נמאס קראו להם" וכן (יחזקאל ז, יט): "כספם בחוצות ישליכו" למה על שעברו על מה שכתוב בתורה (ויקרא כה, לז): "את כספך לא תתן לו בנשך":

<< · שמות רבה לא · ה · >>


ה.

דבר אחר "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" כיון שבנה שלמה את הבית אמר להקב"ה בתפלתו רבון העולם אם יש אדם שיתפלל לפניך שתתן לו ממון ואתה יודע שרע לו אל תתן לו ואם ראית אדם נאה בעשרו תן לו שנאמר (דה"ב ו, ל): "ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו" לפי שבעולם הזה היו הרשעים עשירים ונתונים בשלוה והשקט והצדיקים עניים אבל לעתיד לבא כשיפתח הקב"ה לצדיקים אוצרות גן עדן הרשעים שאכלו נשך ותרבית עתידין להיות נושכין בשיניהם את בשרם שנאמר (קהלת ד, ה): "הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו" והם אומרים ולואי היינו פועלים והיינו טוענין בכתפנו ולואי שהיינו עבדים ויהיה לנו כך שנאמר (שם, ו) "טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח" לכך נאמר "אם כסף תלוה את עמי" אמרו ישראל לפני הקב"ה ומי הם עמך אמר להם העניים שנאמר (ישעיה מט, יג): "כי נחם ה' עמו וענייו ירחם" מדת ב"ו אם היו לו עניים קרובים והוא עשיר אינו מודה בהם שנאמר (משלי יט, ז): "כל אחי רש שנאוהו" והקב"ה אינו כן שנאמר (דה"א כט, יב): "והעושר והכבוד מלפניך" ואינו מחופף אלא על העניים שנאמר (ישעיה יד, לב): "כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו" לכך נאמר אם כסף תלוה את עמי אמר דוד רבון העולם ישב עולמך שנאמר (תהלים סא, ח): "ישב עולם לפני אלהים" א"ל הקב"ה אם אעשה את עולמי שוה "חסד ואמת מן ינצרוהו":

<< · שמות רבה לא · ו · >>


ו.

"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" אם הלוית אותו לא תדחקנו שאם יש לו שדה או כרם לא תאמר לו טול לך מנה ועשה מהם פרקמטיא וכתוב לי אפותיקי על שדך או על כרמך למחר הוא מפסיד הפרקמטיא ואתה נוטל את שדהו או את כרמו לכך כתיב לא תהיה לו כנושה מכאן אתה למד שכל מי שלוקח רבית אין ירא אלהים וכן יחזקאל אומר (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה" משל לאחד שהיה אילוגין שלו נקרא לפני הדיין אמר הדיין עד עכשיו הוא קיים כך אמר הקב"ה "וחי לא יחיה נשך ותרבית לקח". ד"א אמר הקב"ה מי שחיה ברבית בעולם הזה לא יחיה בעולם הבא והוליד בן ולא לקח רבית אמרו לו אביו היה לוקח רבית אומר להם מה איכפת לי ואני כתבתי (שם יח, כ) "בן לא ישא בעון האב הנפש החוטאת היא תמות" אמר להם הקב"ה אתם אומרים שימות הבן אפילו אביו אם רצה לעשות תשובה וליטול לו חיים אני מקבלו שנאמר (שם יח, כא) "והרשע כי ישוב" אם בכל לבבו הוא שב אני מקבלו לפיכך נאמר לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך לא היה צ"ל אלא לא תשים מהו לא תשימון אלו העדים והערב והדיינין והסופר שאלולי הם לא יטול כלום לפיכך לוקים כולם ומנין שהלוה לוקה שנאמר לא תשיך לאחיך למה הרבית דומה למי שנשכו נחש ולא הרגיש מי נשכו ולא ידע עד שנתבטבט עליו כך הרבית אין אדם מרגיש בו עד שתתבטבט עליו:

<< · שמות רבה לא · ז · >>


ז.

"אִם חָבֹל תַּחְבֹּל" א"ל האלהים אם חייב הוא לך אף אתה חייב לי שנאמר (דה"ב ו, לו): "כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא" שני דברים יש כאן "חבול תחבול" לימדך הכתוב שהוא נוטל יתד של מחרישה השכים הוא השיבו כתוב אחד אומר "עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ" וכתוב אחד אומר (דברים כד, יג): "וכבוא השמש" אמור מעתה שאתה צריך להחזיר לו במה שיישן שאמר הכתוב "עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ" ובבקר אתה צריך להחזיר לו יתד של מחרישה וכן אתה אומר בפועל (שם כד, טו) "ביומו תתן שכרו" למה "כי עני הוא" ואומר "כִּי הוּא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ" שאין לו "בַּמֶּה יִשְׁכָּב" והוא יושב כל הלילה ויהא צנה פוגעת בו והוא צועק אלי ואני עונה אותו שנאמר "וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" שני דברים יש כאן דומין זה לזה בשכיר כתוב ביומו תתן שכרו כגון שהיה מהלך והחמור אחריו מכרו לו אלומה אחת ונתנה בכתפו והחמור בא בדרך אחר האלומה ומקוה לאכלה מה עשה לו אדונו קשר לו האלומה למעלה הימנו אמרו לו רשע כל הדרך רץ בשבילה ולא נתתה בפניו כך שכיר עמל ומצטער כל היום שהוא מקוה לשכרו ומוציאו ריקם וכן כתוב (דברים כד, טו): "ואליו הוא נושא את נפשו":

<< · שמות רבה לא · ח · >>


ח.

"וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" מה כתיב אחריו "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל" ומה ענין זה לזה אמרו רבותינו מעשה באחד שהיה לו דין ובא אצל הדיין וזיכה אותו ובא ויצא אותו שנזדכה ואמר פלוני השופט אין כמותו בעולם אחר ימים היה לו דין ובא אצלו וחייבו יצא מלפניו ואמר אין דיין שוטה הימנו אמרו לו אתמול היה משובח והיום שוטה לכך הזהיר לך הכתוב "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל" ואם קללת תבואתך אתה מקלל שנאמר "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר" לכך נכתבו זה אחר זה וכן אתה מוצא כשהדיינין מתקללין התבואה מתמעטת שנאמר (רות א, א): "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ" לכך נאמר "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר" לא תפריש מעשרות שלא כתקנן לא תפריש מעשר ואח"כ תרומה ולא מעשר שני ואח"כ מעשר ראשון לכך נאמר לא תאחר ואם הפרשתם כתקנן בנים זכרים אני נותן לך שנאמר "בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי" שבכורי ישראל במדבר היו כהנים שנאמר (שם, ה) "וישלח את נערי בני ישראל" וכשחטאו בעגל הוציאן הקב"ה והעמיד לוים תחתם שכן הוא אומר (במדבר ג, יב): "ואני לקחתי את הלוים תחת כל בכור" לכך נאמר "בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי":

<< · שמות רבה לא · ט · >>


ט.

"כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשׁוֹרְךָ" (ויקרא כב, כז): "ומיום השמיני והלאה" וכן כתיב "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי" ואם נתת אין אתה נותן משלך אלא משלי וכה"א (דה"א כט, יד): "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" ואם עשית כן "אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" וכן כתיב (ירמיה ב, ג): "קדש ישראל לה' ראשית תְּבוּאָתֹה" כשם שהערימה הזאת עומדת והכהן יורד לתוכה ונוטל מתוכה התרומה כך עשה הקב"ה את העולם ערימה ונטל אבותינו שהם תרומתו שנאמר "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" ולכך אמר הקב"ה לישראל בשביל שאתם תרומה אין לכם רשות לאכול טרפה שנאמר "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אֹתוֹ" למה לכלב אמר הקב"ה חייבים אתם לכלבים שבשעה שהרגתי בכורי מצרים והיו המצריים יושבין כל הלילה וקוברין מתיהם והכלבים נובחין להם ולישראל אינן נובחין שנאמר (שמות יא, ז): "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" לפיכך אתם חייבים לכלבים שנאמר "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אֹתוֹ" מה הכלבים אחד נובח וכולם מתקבצים ונובחים על חנם אבל אתם לא תהיו כן מפני שאתם אנשי קדש שנאמר "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי":

<< · שמות רבה לא · י · >>


י.

ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (ירמיה ו, ל): "כסף נמאס קראו להם" בשעה שגלו ישראל מירושלים הוציאו אותם השונאין בקולרין והיו אומות העולם אומרים אין הקב"ה חפץ באומה הזו שנאמר כסף נמאס קראו להם מה הכסף הזה נצרף ונעשה כלי ושוב נצרף ונעשה כלי וכן פעמים הרבה ובאחרונה האדם פורכו בידו ואינו נעשה עוד למלאכה כן ישראל היו אומרים שאין להם תקומה שמאסן הקב"ה שנאמר כסף נמאס קראו להם כיון ששמע ירמיה זה בא לו אצל הקב"ה א"ל רבון העולם אמת שמאסת את בניך הה"ד (שם יד, יט) "המאוס מאסת את יהודה ואם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא" משל לאחד שהיה מכה לאשתו אמר לו שושבינה עד מתי אתה מכה אותה אם לגרשה אתה רוצה הכה אותה עד שתמות ואם אין אתה רוצה אותה למה אתה מכה אותה א"ל אפילו כל פלטין שלי חרב לאשתי איני מגרש כך אמר ירמיה להקב"ה אם לגרשנו אתה רוצה הכה אותנו עד שנמות שנאמר (איכה ה, כב): "כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד" ואם לאו מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא א"ל הקב"ה אפילו אני מחריב עולמי איני מגרש ישראל שנאמר (ירמיה לא, לו): "כה אמר ה' אם ימדו שמים ממעל" אלא אמר הקב"ה אעפ"כ תנאי התניתי עמהם אם יחטאו יהא ביהמ"ק מתמשכן עליהם שנאמר (ויקרא כו, יא): "ונתתי משכני בתוככם" אל תהי קורא מִשְׁכָּנִי אלא מַשְׁכּוֹנִי וכן בלעם אומר (במדבר כד, ה): "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" שני משכונות ונקראו אוהליך כשהם בנויים ומשכנותיך כשהם חרבים לא מפני שאני חייב לעובדי כוכבים אני ממשכן להם משכני אלא עונותיכם גרמו לכם שאמשכן להם מקדשי אלולי כן למה אני חייב שנאמר (ישעיה נ, א): "כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם" וכן התניתי עם משה עליהם שנאמר "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" ואם תעברו על המצות האלו אני ממשכן שתי משכונות שנאמר "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ" א"ל משה ולעולם הם ממושכנים א"ל לאו אלא "עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ" עד שיבא משיח שנאמר (מלאכי ג, כ): "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא":

<< · שמות רבה לא · יא · >>


יא.

ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (משלי כח, ח): "מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יִקְבְּצֶנּוּ" יש אדם שהוא עשיר ומלוה ברבית ומכנס ממון הרבה והוא מת בלא בנים וכל הממון שלו נכנס לטמיון מה המלך עושה באותו ממון בונה בימסאות ומרחצאות ואיצטבאות ובתי כסאות כדי שיהא לצרכי העניים הוי לחונן דלים יקבצנו. ד"א "מרבה הונו בנשך" זה עשו הרשע שהוא מלוה בנשך ותרבית ולמי הוא מכניס כל הממון לישראל שנאמר "לחונן דלים" ונאמר (יחזקאל לט, י): "ושללו את שֹׁלְלֵיהֶם ובזזו את בֹּזְזֵיהֶם" לפיכך הזהיר הקב"ה את ישראל שלא ילוו ברבית כדי שלא יאכלו אחרים את נכסיהם הרי "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי":

<< · שמות רבה לא · יב · >>


* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

יב.

דבר אחר "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה": הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי יט, יז): "מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו". עד היכן? (שם כב, ז) "עבד לוה לאיש מלוה".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ": אין בעולם קשה מן העניות, שהוא קשה מכל יסורין שבעולם. אמרו רבותינו: כל היסורין לצד אחד, והעניות לצד אחד. רצונך לידע - בא וראה, כשהיה השטן מקטרג איוב להקב"ה ואומר לו "נתת לו ממון ובנים ואתה חס עליהם", שנאמר (איוב א, י): "הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו", ואומר (שם, ט) "החנם ירא איוב אלהים ואולם שלח נא ידך", אמר לו הקב"ה: מה אתה רוצה, עניות או יסורין? אמר לו איוב: רבון העולם, מקבל אני עלי כל יסורין שבעולם ולא עניות, כשאצא לשוק ואין בידי פרוטה לקנות מה אוכל? כיון שנתייסר, מה כתיב? התחיל צווח כנגד מדת הדין, שנאמר (שם כג, ג) "מי יתן ידעתי ואמצאהו". אמר לו אליהוא: מה אתה צווח, לא אמרת שאינך מבקש העניות אלא היסורין? לא אתה שבחרת היסורין? שנאמר (שם לו, כא) "השמר לך, אל תפן אל און, כי על זה בחרת מֵעֹנִי". לכך קשה עניות מכל היסורין, לכך נאמר "את העני עמך". אמר הקב"ה לא דיו עניותו אלא שאתה נוטל הימנו רבית - הוי "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ":

<< · שמות רבה לא · יג · >>


יג.

דבר אחר "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" לא עמך הוא העני אלא עמי הוא וכן אמר דוד (תהלים יח, כח): "כי אתה עם עני תושיע" אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם מדת ב"ו מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני אינו מודה בו רואה קרובו נטמן מפניו שהוא מתבייש להשיח עמו לפי שהוא עני וכן שלמה אומר (משלי יט, ז): "כל אחי רש שנאוהו" ואומר (שם יד, כ) "גם לרעהו ישנא רש" וכן איוב אמר (איוב יט, יד): "חדלו קרובי וגו'" ואם היה עשיר הכל נדבקים בו ואוהבים אותו שנאמר (משלי יד, כ): "ואוהבי עשיר רבים" אבל הקב"ה אינו כן מי הם עמו העניים רואה לעני ונדבק בו רצונך לידע ראה מה כתיב (ישעיה סו, א): "כה אמר ה' השמים כסאי" מה כתיב אחריו (שם ב, ואל זה אביט אל עני וגו') וכן משה אומר לישראל (דברים ז, ז): "לא מרבכם חשק ה'" וכתיב "כי אתם המעט מכל העמים" וכשיתרצה לציון על מי הוא מרחם תחלה על העניים שנאמר (ישעיה יד, לב): "כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו" וכן (שם מט, יג) "כי נחם ה' עמו וענייו ירחם" הוי "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" אין העני עמך אלא עמי לכך נאמר "כי אתה עם עני תושיע":
"לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" לא תנשוך את העני כשם שנשך הנחש את האדם ועקרו לו ולתולדותיו וכן אתה לא תראה את העני שיש לו בתים או שדות או כרמים או עבד או אמה ואתה עוקף עליו ונוטלו הימנו לכך כתיב לא תהיה לו כנושה לא תנשכנו לא תהיה כנחש שהוא ערום לרעה (ויקרא כה, לו): "אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך" ולא תאמר לו שאל לך אני מלוה אותך ולמחר רבית עולה ואתה נוטל את שלו ומעלה אני עליך שחבלת בו שנאמר "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ" מיכן אתה למד שכל מי שנוטל רבית מישראל אינו ירא מן המקום משל למי שרצח והביאוהו לפני השלטון כיון שקרא את נוטרין שלו אמר עד עכשיו חי כך כל מי שנוטל רבית מעלה עליו הכתוב כאלו עשה את כל הרעות והעבירות שבעולם שנאמר (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח" והקב"ה אומר עד עכשיו הוא חי "וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה" אבל מי שהוא מלוה בלא רבית מעלה עליו הקב"ה כאלו עשה כל המצות שנאמר (תהלים טו, ה): "כספו לא נתן בנשך וגו'":

<< · שמות רבה לא · יד · >>


יד.

דבר אחר "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" הה"ד (תהלים עה, ח): "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" למה דומה העולם הזה לגלגל שבגנה כלי חרס שבו התחתונים עולים מלאים והעליונים יורדין ריקנין כך לא כל מי שהוא עשיר היום הוא עשיר למחר ולא מי שהוא עני היום עני למחר למה שגלגל הוא בעולם (דברים טו, י): "כי בגלל הדבר הזה" א"ר אחא גלגל הוא בעולם שנאמר (משלי כ, כו): "מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן" ואין אופן אלא גלגל שנאמר (שמות יד, כה): "ויסר את אֹפַן מרכבותיו" אשריו כל מי שידו פשוטה לעניים ראה מה כתיב (משלי כב, ב): "עשיר ורש נפגשו עושה כִלָּם ה'" וכן (שם כט, יג) "רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'" העני קנה חיי העוה"ז והעשיר קנה חיי העוה"ב ועני שפשט ידו ואין בעל הבית רוצה ליתן לו "עֹשֵׂה כִלָּם ה'" מי שעשה את זה עשיר הוא עתיד לעשותו עני ומי שעשה את זה עני הוא עתיד לעשותו עשיר אין לך מדה קשה מן העניות שכל מי שהוא מדוקדק בעניות כאלו דבוקין בו כל יסורים שבעולם וכאלו באו עליו כל הקללות שבמשנה תורה ואמרו רבותינו אלו נתקבצו כל יסורין לצד אחד והעניות לצד אחד העניות מכרעת לכולן:
"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" בא וראה כל מי שהוא מלוה ברבית עובר על כל העבירות שבתורה ואינו מוצא מי שילמד עליו זכות כיצד אדם שחטא אחת מכל העבירות ועומד לפני הקב"ה בדין המלאכים עומדין אלו מלמדים זכות ואלו מלמדים חובה שנאמר (דה"ב יח, יח): "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים על ימינו ושמאלו" אבל מי שמלוה לישראל ברבית אין אחד מהם מלמד לו זכות שנאמר (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה" וכל אדם מישראל שמלוה לחבירו ואינו נוטל רבית כאלו קיים כל המצות שכן דוד אומר (תהלים טו, א): "ה' מי יגור באהלך" וכתיב (שם, ה) "כספו לא נתן בנשך וגו'":

<< · שמות רבה לא · טו · >>


טו.

"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" הה"ד (תהלים קיב, ה): "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט" בא וראה, כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה:

  • היום לוה מן הלילה והלילה מן היום, ואינן דנין זה עם זה כבריות, שנאמר (שם  יט, ג) "יום ליום יביע אומר".
  • הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה, וכשהקב"ה רוצה אינם יוצאים, שנאמר (איוב ט, ז): "האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום".
  • האור לוה מן השמש והשמש מן האור, שנאמר (חבקוק ג, יא): "שמש ירח עמד זבולה".
  • החכמה לוה מן הבינה והבינה מן החכמה, שנאמר (משלי ז, ד): "אמור לחכמה אחותי את".
  • השמים לוין מן הארץ והארץ מהשמים, שנאמר (דברים כח, יב): "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים".
  • החסד לוה מן הצדקה והצדקה מן החסד, שנאמר (משלי כא, כא): "רודף צדקה וחסד".
  • התורה לוה מן המצות והמצות מן התורה, שנאמר (שם ז, ב) "שמור מצותי".

בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה ועושים שלום זה עם זה בלא דברים, בשר ודם לוה מחבירו ומבקש לבולעו ברבית ובגזל!

ואלו שנוטלין רבית, אומרים להקב"ה:

"למה אין אתה נוטל מעולמך שכר שהבריות בתוכו, שכר הארץ שאתה משקה, שכר הצמחים אתה מעלה, שכר המאורות שאתה מאיר, שכר הנשמה שנפחת, שכר הגוף שאתה שומר?"

אמר להם הקב"ה:

"ראו כמה הלויתי ואיני נוטל רבית, ומה הלויתה הארץ ואינה נוטלת רבית, אלא אני נוטל הקרן שהלויתי והיא נוטלת את שלה, שנאמר (קהלת יב, ז): "וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה"".

אוי למי שנוטל רבית! מה נאמר בו? (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה".

  • משל למלך שפתח לאחד אוצרו. התחיל מונה בו עניים, הורג בו אלמנות, מבזה בו אביונים, מפשיט בו בני אדם ועושה אותם ערומים, ועשה בו חמס וגזל, וממלא אותו שקר, ומפסיד אוצרו של מלך.
  • כך הקב"ה פותח אוצרות ונותן לבריות מכספו וזהבו, שהם שלו, שנאמר (חגי ב, ח): "לי הכסף ולי הזהב". התחיל עני שהוא לוה מן העשיר, נוטל הימנו רבית, הורג בו אלמנות, אם לוותה ממנו אלמנה הרי הוא דוחקה ליטול הימנה רבית, מבזה בו אביונים אם בקשו ממנו צדקה הרי הוא מדקדק עמהם, והאלהים אומר (משלי יז, ה): "לועג לרש חרף עושהו". מפשיט בו ערומים, אם חייב לו מנה או יותר נוטל טליתו הימנו ויושב ערום ומתבייש, ועושה בו חמס וגזל, שהם מוסרים בידו משכונם והוא בולעם והקב"ה אומר (ישעיה לג, א): "הוי שודד ואתה לא שדוד", הקב"ה נתן לו ממון של אמת ועושה אותו שקר, שנאמר (הושע י, יג): "חרשתם רשע עולתה קצרתם", לכך אתם עוברים מן העולם שנאמר (משלי י, כה): "כעבור סופה ואין רשע".

לכך הקב"ה מזהיר בתורה: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי". ואם אינו משלם לך, דייך שאני קורא אותו רשע, שנאמר (תהלים לז, כא): "לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן".

-

<< · שמות רבה לא · טז · >>


טז.

"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל" - ר' מאיר אמר:

  • על הכל הזהיר הקב"ה על דייני ישראל, שהם מלמדים אותן משפט, ועל הנשיא, שנאמר "אלהים לא תקלל".
  • וכן אתה מוצא, שלא לקה קרח ועדתו אלא על שפשט ידו במשה ואהרן.
  • וכן אנשי ירושלים לקו על שבזו הנביאים שנאמר (דה"ב לו, טז): "ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים", וכתיב (ירמיה ה, י): "חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב".
  • לכך הזהיר הקב"ה על כבודן של זקנים ושל צדיקים. וכן הוא אומר (משלי א, ו): "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם".

למה הזהיר עליהם? לפי שהם מזהירים את ישראל מן עבודת כוכבים. על כן נאמר (שמות כג, יג): "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו".

מה כתיב אחריו? (שם, יז) "שלש פעמים בשנה" - קבע אלהים שלשה רגלים:

  • חג המצות שבו עשה נסים להם במצרים,
  • חג הקציר שבו ניתנה תורה לישראל שאוכלים מפירותיה בעולם הזה, שנאמר (משלי ח, יט): "טוב פריי מחרוץ ומפז",
  • חג האסיף שבו האלהים ממלא בתיהם ברכה; שנאמר (שם ג, ט) "כבד את ה' מהונך [, ומראשית כל תבואתך; וימלאו אסמיך שבע, ותירוש יקביך יפרוצו]".

לכך הוא אומר: (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך [תביא בית ה' אלהיך]":

<< · שמות רבה · לא · יז


יז.

ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (משלי כח, כב): "נבהל להון איש רע עין" זה קין שהבהיל עצמו ליטול העולם כיצד כשהיה עם אחיו שנאמר (בראשית ד, ח): "ויהי בהיותם בשדה" אמרו זה לזה בא ונחלוק העולם אמר קין טול אתה את המטלטלין ואני הקרקעות וחלקו ביניהם נטל הבל את המטלטלין וקין את הקרקעות וחשב להוציאו מן העולם היה הבל מהלך בעולם וקין רודפו אמר לו צא מתוך שלי והיה הולך להרים ואומר צא מתוך שלי עד שעמד עליו והרגו הוי "נבהל להון איש רע עין" זה קין שהיתה עינו רעה באחיו "ולא ידע כי חסר יבואנו" ומה חסרון הגיע לו שאמר הקב"ה (בראשית ד, יב): "נע ונד תהיה בארץ" ומהו כן שכל מקום שהולך הקב"ה היה מביא לו רעה לרגליו והיו מכין אותו ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו ושלמה קורא עליו (קהלת ו, ג): "אם יוליד איש מאה" זה קין שהוליד מאה בנים "ושנים רבות יחיה" שחיה כמו שחיה אדם "ורב שיהיו ימי שניו" שהוסיף ימים על ימי אביו תשכ"ו שנים "ונפשו לא תשבע מן הטובה" שלא תשבע נפשו בממונו שנאמר "נע ונד תהיה בארץ" וגם קבורה לא היתה לו שהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו "אמרתי טוב ממנו הנפל" זה הבל אחיו שעמד עליו והפילו הרוג בשדה.    דבר אחר "נבהל להון" זה עפרון בשעה שמתה שרה והיה אברהם מבקש מקום לקברה אמר להם (בראשית כג, ח): "שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר" מיד הלכו ומנוהו אותו היום אסטרטיגוס שר ומושל עליהם אמרו לו מכור את המערה לאברהם אמר להם איני מוכרה לו אמרו לו אם אין אתה עושה אנו מעבירין אותך מן אסטרטיגוס שלך מיד עמד אברהם ושקל לו אמר ר' חמא כל שקל האמור בתורה סלעים ובנביאים ליטרין ובכתובים קנטרין א"ר יהודה בן פזי חוץ משקלי עפרון שהיו קנטרין מה היה אמר עפרון לאברהם אם אתה נותן לי ד' מאות שקל כסף מן סחורת ביתך אתה נותנה לי וע"י שהכניס עין רעה בממונו של אברהם חסרו הכתוב וי"ו הוי ולא ידע כי חסר יבואנו האיש שעינו רעה חסרו הכתוב וי"ו ולא עוד אלא שלא נקראת המערה לשמו אלא לשמן של בני חת שנאמר (שם כה, י) "אשר קנה אברהם מאת בני חת" מעפרון אינו אומר אלא "מאת בני חת".    דבר אחר "נבהל להון" זה עשו בשעה שמת יצחק באו יעקב ועשו וחלקו את הכל אמר יעקב רשע זה עתיד הוא ליכנס הוא ובניו למערת המכפלה ויהא לו חלק ודירה עם הצדיקים הקבורים בתוכה מיד עמד ונטל את כל הממון שהיה בידו ועשה אותו כרי ואמר לעשו אחי חלק שיש לך במערה זו תרצה או הכסף והזהב הזה באותה שעה אמר עשו הרי זה בית קבורה מצוי בכל מקום ובשביל קבר אחד שיש לי במערה אני מאבד כל הממון הזה מיד עמד ונטל כל אותו הממון ונתן לו חלקו הוא שיעקב אומר ליוסף (שם נ, ה) "בקברי אשר כריתי לי" קניתי אין כתיב כאן אלא "כריתי" אמר להן כרי של דנרין נתתי לעשו הוי ולא ידע כי חסר יבואנו ומהו חסר שלא נכנס במערת המכפלה.    דבר אחר "נבהל להון" זה השואל שהיתה עינו צרה לשכור שתי פרות כאחת והוא שואל אחת ושוכר אחת וע"י שלא שכר אלא אחת אם מתה או נשברה הוא משלם אם שכר ומתה אמרה תורה (שמות כב, יד): "אם שכיר הוא בא בשכרו" הוי "נבהל להון איש רע עין" שהיתה עינו רעה לשכור מתוך כך "ולא ידע כי חסר יבואנו" הוא שכתוב (שם, יג) "בעליו אין עמו שלם ישלם".    דבר אחר "נבהל להון" א"ר לוי זה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי והיה לו שדה אחת והיתה עושה אלף מדות ומוציא ממנה מאה מדות למעשר ומן המותר היה מתפרנס הוא ובני ביתו בשעת פטירתו קרא לבנו ואמר לו בני תן דעתך על שדה זו כך וכך מדות היא עושה כך וכך מדות למעשר וממנה הייתי מתפרנס כל ימי כשנפטר מן העולם שנה ראשונה זרע אותה הבן עשתה אלף מדות והוציא ממנה מאה למעשר שנה שניה נכנס בו עין רעה פיחת עשרה ופיחתה היא מאה וכן שלישית וכן רביעית וכן חמישית עד שעמדה על מעשרותיה כיון שראו קרוביו כך עמדו ולבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו אמר להן לא באתם אלא לשמוח עלי אמרו לו ח"ו לא באנו אלא לשמוח עמך לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן ועכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית הוי "ולא ידע כי חסר יבואנו".    ד"א נבהל להון א"ר יצחק זה שהיה מלוה ברבית שהיתה עינו צרה להלוות לישראל בלא רבית "ולא ידע כי חסר יבואנו" כמו שכתוב (משלי כח, ח): "מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו" ואיזה חונן דלים זה עשו וכי עשו חונן דלים הוא והלא עושק דלים הוא אלא כגון הגמונים ודוכסים ואפרכין שהן יוצאין לעיירות וגוזלין ובוזזין וכשהם חוזרין אומרים הביאו לנו עניים ונפרנסם והמשל הדיוט אומר מנאפת בתפוחים וחולקת לחולין.    ד"א מהו "לחונן דלים יקבצנו" שכל מה שמלכות בבל מכנסת בעוה"ז הקב"ה נותנו לישראל לעתיד לבא שנאמר (ישעיה כג, יח): "והיה סחרה ואתננה קודש לה'".    ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" אמר הקב"ה "אם כסף תלוה" ולא תקח ממנו רבית "אַתְּ עִמִּי" מה אני איני מוט לעולם אף אתה אין אתה מוט לעולם שנאמר (תהלים טו, ה): "כספו לא נתן בנשך" וכתיב "עשה אלה לא ימוט לעולם":

<< · שמות רבה · לא · >>


<< · שמות רבה · לב · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לב

שמות רבה פרשה לב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט

<< · שמות רבה · לב א · >>


א.

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ" הה"ד (תהלים פב, ו): "אני אמרתי אלהים אתם" אלו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה לא היתה גליות ולא מלאך המות שולט בהן וכה"א (שמות לב, טז): "והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות" מהו חרות ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר חירות מן גליות ור' נחמיה אומר חירות ממלאך המות בשעה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אמר הקב"ה אדם הראשון צויתיו מצוה אחת כדי שיקיימנה והשויתיו למלאכי השרת שנאמר (בראשית ג, כב): "הן האדם היה כאחד ממנו" אלו שהן עושין ומקיימין תרי"ג מצות חוץ מן הכללים ומן הפרטים ומן הדקדוקים אינו דין שיהיו הן חיין וקיימין לעולם וכה"א (במדבר כא, יט): "וממתנה נחליאל" שנחלו מהקב"ה שיהיו חיים וקיימין לעולם כיון שאמרו (שמות לב, ח): "אלה אלהיך ישראל" בא מות עליהן אמר הקב"ה בשיטתו של אדם הראשון הלכתם שלא עמד בנסיונו ג' שעות ובתשע שעות נקנסה עליו מיתה אני אמרתי אלהים אתם והלכתם אחר מדותיו של אדה"ר (תהלים פב, ז): "אכן כאדם תמותון" מהו "וכאחד השרים תפולו" אמר רבי יהודה או כאדם או כחוה    ד"א "וכאחד השרים תפלו" א"ר פנחס הכהן ב"ר חמא אמר להם הקב"ה הפלתם עצמכם לשעבר הייתם משתמשים ע"י רוח הקודש עכשיו אין אתם משתמשים אלא ע"י מלאך הוי "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ":

<< · שמות רבה לב · ב · >>


ב.

ד"א "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" הה"ד (ירמיה ג, יט): " ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים [ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי וגו' ואֹמר אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי]" מהו"אשיתך" אמר הקב"ה משעה שעמדתם בסיני וקבלתם את התורה וכתבתי שאני אוהב אתכם שנאמר (דברים ז, ח): "כי מאהבת ה' אתכם" ואחר שאהבתי אתכם היאך אני יכול לשנוא אתכם "איך אשיתך בבנים" ואין אשיתך אלא שנאה שנאמר (בראשית ג, טו): "ואיבה אשית". ד"א "איך אשיתך בבנים" ר' יהושע אומר חייבתם עצמכם כדכתיב (שמות כא, ל): "ככל אשר יושת עליו" ור' ברכיה אמר ביירתם מלשון: שדה בּוּר עצמכם כדכתיב (ישעיה ה, ו): "שמיר ושית"

"ואתן לך ארץ חמדה" למה נקראת חמדה שבהמ"ק נתון בתוכה הה"ד (תהלים סח, יז): "ההר חמד אלהים לשבתו".

ד"א "ארץ חמדה" שחמדו לה כל המלכים שבין העי ובין יריחו אינו אלא ג' מילין לזו מלך ולזו מלך.

ד"א "ארץ חמדה" רבנין אמרי ארץ שנחמדו לה אבות העולם אברהם שנאמר (בראשית יב, א): "לך לך מארצך" יצחק (שם כו, ג) "גור בארץ הזאת" יעקב (שם מז, ל) "ונשאתני ממצרים" ולמה הם מתחמדים לה אמר רשב"ל מפני שהם חיים תחלה לימות המשיח ומהו "נחלת צבי" למה הוא מושלה לצבי מה הצבי משאדם מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו כך בשעה שזכו ישראל אין ארץ ישראל מחזקת פירותיה.

ד"א מה צבי זה קל לאכול כך א"י פירותיה קלין לאכול ורבנין אמרי מה צבי זה רגליו קלין יותר מכל בהמה ומן החיה כך א"י ממהרת לבשל פירותיה יותר מכל הארצות וכל כך למה אמר להם הקב"ה לישראל כדי שיהא שמי מיוחד עליכם "ואומר אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי" אתם לא עשיתם כן אלא (ירמיה ג, כ): "אכן בגדה אשה מרעה"

רבנן אמרי מאישה אין כתיב כאן אלא מרעה מה אשה זו אינה יכולה למרוד בבעלה אלא ברעה היא יכולה לכפור בו למה שאין ביניהן גמיסקין שטר כתובה כך אמר הקב"ה לישראל לא עשיתוני כבעל אלא כרע כשם שהאשה בוגדה ברעה כך בגדתם בי בית ישראל א"ר יהודה ב"ר סימון הלואי כאשה ברעה שכל זמן שהוא נותן לה שכר היא נשמעת לו פסק הימנה שכר אומרת לו כלום הייתי משועבדת לך אלא בשביל השכר כך אמר הקב"ה לישראל כלום חסרתי אתכם עד שכפרתם בי הוי אכן בגדה אשה מרעה.

ד"א "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ" אמר הקב"ה לישראל אלו זכיתם אני בעצמי נעשיתי לכם שליח כדרך שעשיתי לכם במדבר שנאמר (שמות יג, כא): "וה' הולך לפניהם יומם" ועכשיו שלא זכיתם הריני מוסר אתכם לשליח שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ":

<< · שמות רבה לב · ג · >>


ג.

ואימתי נמסרו לשליח בשעה שעבדו עבודת כוכבים מנין שכן אמר הקב"ה למשה (שמות לב, לד): "לך נחה את העם" אמר משה (שם, טו) "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" ועוד אמר משה רבון העולם מה בינינו לבין עובדי כוכבים לנו נביאים ולהם נביאים לנו שר ולהם שר א"ר לוי שתי מדות טובות בטל הקב"ה מעובדי כוכבים שלא יעמדו עליהם נביאים ושלא ימסרו ישראל לשר כל ימי משה כיון שמת משה חזר אותו השר למקומו שכן יהושע ראהו שנאמר (יהושע ה, יג): "ויהי בהיות יהושע ביריחו ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי" לכך נאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ":

<< · שמות רבה לב · ד · >>


ד.

"הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו" אמר הקב"ה לישראל הזהרו בשליח שאינו חוזר בשליחותי מדת הדין הוא "אַל תַּמֵּר בּוֹ" לשעבר הוא אומר (דברים ט, ז): "ממרים הייתם עם ה'" והייתי מקבל מכם אבל עכשיו "אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם".

ד"א "אֶל תַּמֵּר בּוֹ" אל תמירוני בו ואל תעשוני תמורתו שמא תאמרו הואיל והוא השר שלנו לו אנחנו עובדים והוא נושא את פשעינו לאו אלא "כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" לא כמותי שכתוב בי (מיכה ז, יח): "נושא עון ועובר על פשע" אבל הוא "לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" ולא עוד אלא שאתם גורמים לו שישמט שמי מקרבו שנאמר "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ".

ד"א "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר (נחמיה ט, ו): "ואתה מחיה את כלם" מהו כך א"ר חגאי בשם ר' יצחק ואתה מִחְיָה לכולהון ולא עוד אלא שהוא מתחייב על ידם "כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר" ידבר אין כתיב כאן אלא אדבר אם מקבלין אתם הימנו כאלו לי אתם מקבלים אם עושים אתם כן "וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ" הוי "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ":

<< · שמות רבה לב · ה · >>


ה.

ר' יצחק פתח (ירמיה ג, יט): "ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים [וגו' ואמר אבי תקראי לי וגו'] אכן בגדה אשה מֵרֵעָהּ". "ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים" כל הנסים והגבורות שעשיתי לכם לא שתתנו שכרי אלא שתהיו מכבדים אותי כבנים וקוראים אותי אביכם "ואמר אבי תקראי לי" ומה נסים עשיתי לבריה בעולם יותר מכם שעשיתי לכם שהייתם מהלכים אחרי ואני מהלך לפניכם ומאיר לכם שנאמר (שמות יג, כא): "וה' הולך לפניהם יומם" "ואמר אבי תקראי לי" ואתם מה עשיתם "אכן בגדה אשה מרעה" מאישה אין כתיב כאן אלא מרעה למה אלא אדם שהוא נוטל אשה ועושה עמה ימים הרבה אפי' העני אשתו אינה כופרת בו אלא אומרת בשעה שהיה עשיר האכילני והלבישני ועכשיו שהעני איני כופרת בו ובשעה שהיא זונה אם נתן לה הרי היא מודה לו ואם לא נתן לה אינה מכרת אותו לכך נאמר "אכן בגדה אשה מרעה". ד"א הזונה בשעה שיש לה אוהב והוא מכבדה בחפץ היא מראתו לחברותיה ואומרת ראו כמה כבדני אוהבי ואתם בית ישראל לא עשיתם כן אלא עשיתי לכם נסים וגבורות שהיו ענני כבוד מקיפין אתכם והמן יורד והבאר עולה והשליו מצוי ולא קלסתם אותי (יחזקאל טז, לא): "ולא הייתם כזונה לקלס אתנן" שנאמר (ירמיה ב, ו): "ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים" אף אני (שמות לג, ג): "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" אלא מה אעשה "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ":

<< · שמות רבה לב · ו · >>


ו.

ד"א "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ" הה"ד (תהלים לד, ח): "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" עושה אדם מצוה אחת הקב"ה נותן לו מלאך אחד לשמרו שנאמר חונה מלאך ה' עושה שתי מצות הקב"ה נותן לו שני מלאכים לשמרו שנאמר (שם צא, יא) "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" עשה הרבה מצות נותן לו הקב"ה חצי מחנהו שנאמר (שם, ז) "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך" והוא חצי מחנהו שנאמר (שם סח, יח) "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן":

<< · שמות רבה לב · ז · >>


ז.

ד"א "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ"הה(תהלים פב, ו): "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" כשעמדו ישראל בסיני וקבלו את התורה אמר הקב"ה למלאך המות על כל עובדי כוכבים יש לך רשות בהם ועל אומה זו אין לך רשות בה שהם חלקי. כשם שאני חי וקיים כך בני קיימין שנא' (דברים לב, ח): "בהנחל עליון גוים" וכתיב (שם, ט) "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו".

ולא רציתם אלא חבלתם מעשיכם ואמרתם לעגל אלה אלהיך ישראל ולכך (תהלים פב, ז): "אכן כאדם תמותון". מה עובדי כוכבים משתמשים בשרים אף אתם כן שנאמר "הנה אנכי שלח מלאך".

וכן אתה מוצא שהראה הקב"ה ליעקב שרי כל מלכות ומלכות שנאמר (בראשית כח, יב): "ויחלם והנה סלם מצב ארצה" הראה לו כמה אומות וכמה איפרכין וכמה שילטונין עומדים מכל מלכות ומלכות וכשם שהראה לו אותן עומדים כך הראה לו אותן נופלין שנאמר "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו". אמר לו הקב"ה עלה אף אתה. אמר לו יעקב מתיירא אני שמא ארד כשם שירדו אלו. א"ל הקב"ה אל תתירא כשם שאיני יורד מגדולתי כך לא אתה ולא בניך יורדים מגדולתם שנאמר "והנה ה' נצב עליו". אימתי? בשעה שהם עושים רצוני. ובשעה שאמרתם "אלה אלהיך ישראל" ועזבתם אותי והלכתם בדרכי עובדי כוכבים -- מה עובדי כוכבים בשרים אף אתם בשרים שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ":

<< · שמות רבה לב · ח · >>


ח.

א"ל משה מלאך אתה משלח עמי כך היו התנאים לא אמרת (שמות ג, ח): "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא" ועתה אתה אומר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ". (שמות לג, טו): "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" א"ל (שם, ג) "כי לא אעלה בקרבך" אמר משה הרי אמרת מלאך ואני אומר "אם אין פניך הולכים" נראה דברי מי עומדים הה"ד (שם, יב) "ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי" א"ל הקב"ה חייך (שם, יד) "פני ילכו והניחותי לך" ורוח הקודש צווחת (קהלת ח, ד): "באשר דבר מלך שלטון וגו' שומר מצוה לא ידע דבר רע":

<< · שמות רבה · לב ט · >>


ט.

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ" -- א"ל הקב"ה למשה הם מי ששמר את האבות הוא ישמור את הבנים וכן אתה מוצא באברהם כשבירך את יצחק בנו א"ל (בראשית כד, ז): "ה' אלהי השמים וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך" ויעקב אבינו מה אמר לבניו? (שם מח, טז) "המלאך הגואל אותי וגו'" - אמר להם הוא גאלני מיד עשו הוא הצילני מיד לבן; הוא זנני ופרנסני בשני רעבון.

אמר הקב"ה למשה אף עכשיו מי ששמר את האבות ישמור את הבנים שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי" - בכל מקום שהמלאך נראה השכינה נראית שנאמר (שמות ג, ב): "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש" ומיד "ויקרא אליו אלהים". ולא עוד אלא בשעה שצועקים ישראל לפניו תבא להם תשועה כך בסנה שנאמר (שם, ט) "הנה צעקת בני ישראל באה אלי" וכן בגדעון (שופטים ו, יא): "ויבא מלאך וגו' וירא אליו מלאך ה' וגו'" (שם, יד) "ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל". וכן לעתיד לבא בשעה שיגלה הגאולה בא על ישראל שנאמר (מלאכי ג, א): "הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני":

<< · שמות רבה · לב · >>