שמות רבה ל כד
כד. [ עריכה ]
דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (ישעיה נו, א): "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה" זהו שאמר הכתוב (משלי כד, כג): "גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב". אמר הקב"ה מי גרם לדיינין שיהיו יודעין לדון ע"י שקבלתם את התורה שכתוב בה (ויקרא כו, מו): "אלה החוקים והמשפטים וְהַתּוֹרֹת" אלא הוו יודעים הכר פנים במשפט בל טוב. מהו בל טוב אלא בשעה שהדיין יושב ודן באמת כביכול מניח הקב"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו שנאמר (שופטים ב, יח): "וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט" וכיון שרואה אותו שהוא נושא פנים כביכול מסלק שכינתו ועולה לשמים והמלאכים אומרים לו רבון העולם מה יש לך והוא אומר להם ראיתי את הדיין שהוא נושא פנים ועמדתי לי משם שנאמר (תהלים יב,): "משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'". ומה הקב"ה עושה שולף חרבו כנגדו להודיע שיש דיין למעלה שנאמר (איוב יט,): "גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון". שדין כתיב שיש דין בעולם לפיכך אמר שלמה גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב. אמר לו הקב"ה לא טוב לך שאני מניחך שנאמר (נחום א,): "טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו" לכך כתיב (ישעיה, נו): "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה" ואני מקרב עצמי עמכם שנאמר (שם,): "כי קרובה ישועתי לבא". וכן אתה מוצא בנבוכדנצר כשראה את החלום נכנס דניאל אצלו וראה שהוא עתיד לטורדו שנאמר ( דניאל ד,): "ומן אנשא לך טרדין" עשה עצמו כאלו מרתת ומפחד שנאמר (שם,): "אדין דניאל די שמיה בלטשאצר אשתומם כשעה חדא". אמר לו למה את מפחד אמר לו רואה אני את החלום ואיני יכול לאמרו. אמר לו (שם,): "מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך" מי שדורש המקרא הזה עושה לדניאל מטיח דברים כלפי מעלה שאמר לנבוכדנצר מרי חלמא לשנאך אין שונאו בעולם יותר מן הקב"ה שהחריב את ביתו והגלה את בניו. ועוד גם ישראל היו שונאיו והיה מקלל אותן אלא נתן דניאל לבו כנגד הקב"ה ואמר מרי שבשמים הבא את החלום לשונאך זה. אמר נבוכדנצר לדניאל ראיתי בחלומי (שם,): "וארו אילן בגו ארעא ומזון לכולא ביה" זה מלך גוזר גזירה סוגר הים הכל מתים פותח הים הכל חיים. לכך ומזון לכולא בה. כיון שאמר לו החלום אמר לו מה אעשה היאך את מוליכני אמר לו להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק. אמר לו הקב"ה אני מסרתי את הצדקה לאברהם שנא' (בראשית יח,): "כי ידעתיו למען אשר יצוה" ואתה אומר לרשע וחטאיך בצדקה פרוק אלא אמר לנבוכדנצר עשה צדקה ופתח אוצרך שראה לישראל שיצאו ערומים מירושלים ולא היה בידם שוה פרוטה לכך אמר לו שיעשה צדקה פתח אוצרותיו והיה מפרנס לישראל י"ב חדש. (דניאל ד,): "ולקצת ירחין תרי עשר וגו'" שמע נבוכדנצר בת קול שהיו מתרגשין. אמר הקול הזה מהיכן הוא אמרו לו אותן העניים שאמרת לתת להם חלק והיינו מחלקין להם י"ב חודש כמו שאמרת. אמר אלולי נכסים שהיה לי מהיכן הייתי בונה כל המדינה הזאת לכבודי שנאמר (שם,): "ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא" ואני מבזבז כל נכסים אם ילכו נכסי אין לי כבוד נעל את האוצרות. כיון שאמר כך ענה אותו בת קול מן השמים שנאמר (שם,): "עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל". מי גרם לו לישב בשלוה י"ב חדש הצדקה. ומה אם הרשע כך ישראל על אחת כמה וכמה הוי (ישעיה, נו): "שמרו משפט ועשו צדקה. משל לאדם" שנכנס למדינה ושמע שפלוטמיא נעשית הלך ושאל ללודר. אמר מתי פלוטמיא נעשית אמר לו רחוקה היא. הלך ושאל לאותו שעושה פלוטמיא ואמר קרובה היא. אמר זה לא שאלתי ללודר ואמר לי רחוקה היא אמר לו זו היא דעתך שהיית שואל ללודר וכי רוצה הוא שאעשה פלוטמיא אינו יודע שהוא יורד ונהרג כך שאלו ישראל לבלעם אימתי תהיה ישועה אמר להם (במדבר כד,): "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב". אמר לו הקב"ה זו היא דעתכם אין אתם יודעין שסוף בלעם יורד לגיהנם ואינו רוצה שתבא ישועתי אלא היו דומים לאביכם שאמר (בראשית מט,): "לישועתך קויתי ה'" צפה לישועה שהיא קרובה לכך נאמר (ישעיה, נו): "כי קרובה ישועתי לבא". דבר אחר "כי קרובה ישועתי לבא" כי קרובה ישועתכם אינו אומר אלא ישועתי יהי שמו מבורך אלולי שהדבר כתוב א"א לאמרו. אמר להם הקב"ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה. כביכול כל ימים שאתם שם בצרה אני עמכם שנאמר (תהלים צא,): "עמו אנכי בצרה" ואני גואל לעצמי שנא' (ישעיה, נט): "וירא כי אין איש וישתומם וגו'". וכן הוא אומר ( זכריה ט,): "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע" ומושיע אין כתיב כאן אלא ונושע. הוי אפילו אין בידכם מעשים עושה הקב"ה בשבילו שנאמר (ישעיה, נו): "כי קרובה ישועתי לבא".
"דבר אחר שמרו משפט ועשו צדקה" הדא היא דכתיב (תהלים קיט,): "עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי". אמרו לו ישראל רבון העולם הסתכל שאנו מבקשים לעשות צדקה ומשפט ואנו מתייראין מן עובדי כוכבים אלא אל תמסרנו בידיהם הוי עשיתי משפט וצדק. משל לסוחר מבקש ללכת בדרך שמע שלסטים בדרך. מה עשה לקח פרקמטיא שלו ועשאה אבנים טובות ומרגליות יצא לדרך ותפשוהו לסטים. אמרו לו מה בידך אמר להם כלי זכוכית. אמרו לו מכמה זו אמר להם שתים בסלע ושלש בסלע. אמרו זה לזה בשביל אלו אנו הורגים אותו הניחוהו. נכנס למדינה התחיל פותח הגלוסקאות וישב למכור. נכנסו אותן הלסטים וראו אותו יושב ומוכר. אמרו לו בכמה זו אמר להם זו בעשרים זהובים וזו בשלשים. אמרו לו אין אתה הוא שאמרת לנו בדרך שתים בסלע שלש בסלע אמר להם הן אלא אותה שעה הייתי במקום המות עכשיו אם אין אתם נותנין לי דמיה אין אתם נוטלין אותה. כך ישראל בעולם הזה מי שהוא עושה מצות אינו יודע מתן שכרן אבל לעולם הבא כשיראו מתן שכרן של מצות הם תמהים שאין העולם כולו יכול לקבל את השכר שנאמר (ישעיה, סד): "ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה". וכי מעולם לא שמעו אלא אין העולם יכול לשמוע מהו מתן שכרן של מצות לכך נאמר כי קרובה ישועתי לבא. אמר הקב"ה אני מביא את הישועה שנא' לה' הישועה. ומי שהוא עושה משפט כותב אני עליו שהוא מקרב את הישועה. וכן אתה מוצא ביהושפט שעשה שופטים שנאמר (דה"ב, יט): "ויעמד יהושפט שופטים" וכשבאו בני עמון ומואב הן היו עומדין והקב"ה עושה מלחמתן שנאמר (שם כ טו,): "כי לא לכם המלחמה כי לאלהים" כשם שאמר משה רבינו ע"ה (שמות יד,): "ה' ילחם לכם". למה מפני שעשו את הדין גרמו הישועה שתבא לכך נאמר "שמרו משפט ועשו צדקה". הוי "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים". מה כתיב אחריו "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי":