לדלג לתוכן

שמות רבה לב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ד.    [ עריכה ]
"הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו" אמר הקב"ה לישראל הזהרו בשליח שאינו חוזר בשליחותי מדת הדין הוא "אַל תַּמֵּר בּוֹ" לשעבר הוא אומר (דברים ט, ז): "ממרים הייתם עם ה'" והייתי מקבל מכם אבל עכשיו "אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם".

ד"א "אֶל תַּמֵּר בּוֹ" אל תמירוני בו ואל תעשוני תמורתו שמא תאמרו הואיל והוא השר שלנו לו אנחנו עובדים והוא נושא את פשעינו לאו אלא "כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" לא כמותי שכתוב בי (מיכה ז, יח): "נושא עון ועובר על פשע" אבל הוא "לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" ולא עוד אלא שאתם גורמים לו שישמט שמי מקרבו שנאמר "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ".

ד"א "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר (נחמיה ט, ו): "ואתה מחיה את כלם" מהו כך א"ר חגאי בשם ר' יצחק ואתה מִחְיָה לכולהון ולא עוד אלא שהוא מתחייב על ידם "כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר" ידבר אין כתיב כאן אלא אדבר אם מקבלין אתם הימנו כאלו לי אתם מקבלים אם עושים אתם כן "וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ" הוי "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ":