מדרש רבה על תרומה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש רבה על · תרומה · >>


סדר תרומה[עריכה]

פרשיות: לג לד לה


<< · שמות רבה · לג · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לג[עריכה]

שמות רבה פרשה לג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח

<< · שמות רבה · לג א · >>


א. [עריכה]

"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי ד, ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" - אל תעזובו את המקח שנתתי לכם:

  • יש לך אדם שלוקח מקח יש בו זהב אין בו כסף יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר (תהלים יב, ז): "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף" יש בו זהב שנאמר (שם יט, יא) "הנחמדים מזהב ומפז רב".
  • יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים שנאמר (שיר ד, יג): "שלחיך פרדס רמונים".
  • יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינן יודעין מהו אבל משכר הסרסור נתודע מה לקח, כך התורה אין אדם יודע מה היא אלא משכר שלקח משה שנאמר (שמות לד, כט): "ומשה לא ידע כי קרן אור פניו בדברו אתו".
  • ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו? אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא לפרוש ממנה איני יכול לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ:".

<< · שמות רבה לג · ב · >>


ב. [עריכה]

דבר אחר "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". הה"ד (תהלים סח, יט): "עלית למרום שבית שבי [לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון יה אלהים]" כל עִלּוּיֶיךָ לא היה אלא מן המרום "עלית למרום" (שמות יט, ג): "ומשה עלה אל האלהים" (שם כ, יח) "ומשה נגש אל הערפל" "שבית שבי" מלך בשעה שחיילותיו נשבים הוא מיצר תאמר אף כאן כך ת"ל "לקחת" ובשעה שאדם מוכר הוא מיצר ת"ל מתנות באדם אמר להם כך אני מעלה עליכם כאלו מתנה נתתיה לכם אף סוררים אמר הקב"ה למשה מה עובדי כוכבים אומרין שאיני חוזר עמהם על שעבדו עבודת כוכבים שנאמר (דברים ט, יב): "סרו מהר" אפילו סוררים הן איני מניח אותם ועמהם אני דר שנאמר "אף סוררים לשכון יה אלהים":

<< · שמות רבה לג · ג · >>


ג. [עריכה]

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה": הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שיר ה, ב): "אני ישנה ולבי ער [וגו' פתחי לי אחתי רעיתי וגו' שראשי נמלא טל]". אמרה כנסת ישראל:

  • אני ישנתי לי מן הקץ, אלא הקב"ה ער, שנאמר (תהלים עג, כו): "צור לבבי וחלקי אלהים לעולם".
  • "אני ישנה" מן המצות, אבל זכות אבותי עומדת לי, "ולבי ער".
  • "אני ישנה" ממעשה העגל, "ולבי ער", והקב"ה מרתיק עלי, הוי "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה".

"פתחי לי אחותי רעיתי" - עד מתי אהיה מתהלך בלא בית? "שראשי נמלא טל"! אלא עשו לי מקדש, שלא אהיה בחוץ.

<< · שמות רבה לג · ד · >>


ד. [עריכה]

ד"א "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" רבי ברכיה פתח (דה"א כט, יא): "לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ" -- אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן

למטן (מ"א ח, יב): "אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל" וכתיב (שם, יג) "בָּנֹה בניתי בית זבול לך"
  • למעלן (ישעיה, ו): "שרפים עומדים ממעל לו"
למטן "עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים"
למטן "וַיִּהְיוּ הַכְּרוּבִים"
למטן (מ"א ז, לג): "ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה" וכן (יחזקאל א, טו): "והנה אופן אחד בארץ"
למטן (ש"א א, ט): "היכל ה'"
למטן (שמות יב, מא): "יָצְאוּ כל צבאות ה'"
למטן "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם"
  • למעלן כסא ה'
למטן (ירמיה יז, יב): "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו"
למטן (ש"ב ד, ב): "ושני אנשים שרי גדודים"
למטן (דברים א, י): "והנכם היום ככוכבי השמים לרב"
למטן (ויקרא טז, ד): "כתונת בד קדש ילבש"
למטן ולמטן (מלאכי ב, ז): "כי מלאך ה' צבאות הוא"
למטן ולמטן (שמות כ, כא): "מזבח אדמה תעשה לי"
למטן (במדבר כד, ה): "מה טבו אהליך יעקב"
למטן ולמטן "עֶשֶׂר יְרִיעוֹת"
למטן (שמות כז, כ): "שמן זית זך כתית למאור"

ולא עוד אלא שחביבין כל מה שלמטן משל למעלן. תדע לך שהניח מה שלמעלן וירד בשלמטן שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". הוי - "כי כל בשמים ובארץ" ואומר (חגי ב, ח): "לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות":

<< · שמות רבה · לג · ה · >>


* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ה. [עריכה]

ד"א "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" - הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב: (משלי כב, א): "נבחר שם מֵעֹשֶׁר רב [מכסף ומזהב חן טוב]":

נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים קו, כג): "לולי משה בחירו", וכן הוא אומר (שמות לג, יז): "ואדעך בשם", מעשרו של קרח, שנאמר (במדבר טז, יז): "חמשים ומאתים מַחְתֹּת". א"ל אמר ליה, אמר לו הקב"ה: מפני שיש לך עושר אתה מתגאה?! נבחר שמו של משה מכל עשרך של כסף ושל זהב! הוי "מכסף ומזהב חן טוב".

ד"א נבחר שמו של פנחס מן עשרו של זמרי, שהיה נשיא שבט שמעון. ומה עשה זמרי?

  • עליו אמר שלמה (משלי כא, כט): "העז איש רשע בפניו" - זה זמרי, "וישר הוא יבין דרכו" - זה פנחס. ומה העז זמרי? אלא כיון שבאה כזבי בקש ליטלה, אמרה לו 'איני נשמעת לך, שכן ציווני אבא שלא אהיה נשמעת אלא למשה'. אמר לה 'אני גדול ממשה, שהוא משבט ג' ואני משבט ב'. ורצונך לידע שאני גדול ממשה? בפניו אני נוטל אותך, שנאמר (במדבר כה, ו): "והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה", שהיה מקיש דברים כנגדו. א"ל אמר ליה, אמר לו 'משה, זו אסורה או מותרת?' אמר לו 'אסורה היא לך'. א"ל זמרי 'אתה הוא הנאמן של תורה, שהקב"ה מתגאה בך ואומר (שם יב, ז) "לא כן עבדי משה", שאתה אומר אסורה זו, אף אשתך שנטלת אסורה היא לך! זו מדינית וזו מדינית! זו גדולה בת אבות ואשתך בת כומר!' הוי "לעיני משה". ושלמה צווח "העז איש רשע בפניו".
  • וכיון שראו אותו היו בוכים, שנאמר (שם כה, ו) "והמה בוכים". א"ל הקב"ה 'משה, בוכה אתה? והיכן חכמתך, שאמרת דבר והבלעת לקרח, ועכשיו אתה בוכה?' ורוח הקדש צווחת (תהלים עו, ו): "אשתוללו אבירי לב נמו שנתם". א"ל אמר ליה, אמר לו 'משה, (משלי כא, ל): "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'"!'.
  • אמר הקב"ה 'יודע אני מי מוכן לדבר זה'. מה כתיב אחריו - (שם, לא) "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה". אמר ר' יוסי: דרש פנחס בעצמו 'ומה אם הסוס, שהוא נותן נפשו ליום מלחמה, אפילו הוא מת נותן נפשו על בעליו - אני על קדושת שמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה!' (במדבר כה, ז): "וירא פינחס בן אלעזר" - התחיל אומר בינו לבין עצמו 'ומה אעשה? איני יכול! שנים יכולין לאחד, שמא אחד יכול לשנים?!' עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו, הנגף נוגף, והקב"ה אומר '(משלי כד, י): "התרפית ביום צרה וגו' הצל לקוחים למות כי תאמר הן לא ידענו זה" - אני מעיד עליך, שנאמר (שם, יב) "הלא תֹכֵן לבות הוא יבין"'.
  • נכנס פנחס, ומצא אותם שקבעם הקב"ה זה עם זה, והיו כרוכין זה בזה, ולא היו יכולין להפרש עצמן, ודקר שניהם דרך דביקתן, שנאמר (במדבר כה, ח): "וַיִּדְקֹר את שניהם". כיון שיצא, נכנסו שבטו של זמרי. מה עשה הקב"ה? נגף את כולן. כיון שראה פנחס את הנגף, עמד והיה מתפלל, שנאמר (תהלים קו, ל): "ויעמד פינחס ויפלל". מיד קרא הקב"ה למשה ואמר לו: בא ואודיעך מי העמיד זרעו של אברהם, שנאמר "פינחס בן אלעזר"; לכך נאמר "נבחר שם מעשר רב".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף נבחר שמו של מרדכי מעשרו של המן. אמר ר' יאשיה: מה עשה אותו רשע? הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש. א"ל אמר ליה, אמר לו הקב"ה 'חייך, "נבחר מכסף ומזהב חן טוב" - נבחר חנה של אסתר, שנאמר (אסתר ב, טו): "ותהי אסתר נושאת חן". כיון שבא הרשע עם הממון, א"ל אמר ליה, אמר לו המלך (שם ג, יא) "הכסף נתון לך". אמר הקב"ה 'כך אתם מוכרים שלי על שלי, שנאמר (ויקרא כה, נה): "כי לי בני ישראל עבדים", וכתיב (חגי ב, ח): "לי הכסף והזהב" - חייך, מה שאמרת "הכסף נתון לך וגו'" כך (אסתר ח, א): "ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן".

<< · שמות רבה לג · ו · >>


ו. [עריכה]

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה": הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי ד, ב): "כי לקח טוב נתתי לכם". אמר ר' ברכיה הכהן ברבי:

  • בנוהג שבעולם, אדם מוכר חפץ בתוך ביתו, הוא עצב עליו; והקב"ה נתן תורה לישראל ושמח, הוי "לקח טוב וגו'".
  • בנוהג שבעולם, אדם לוקח חפץ, מיצר לשמרה; אבל התורה משמרת בעליה, שנאמר (שם ו, כב) "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך".
  • בנוהג שבעולם, אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו? אבל הקב"ה נתן תורה לישראל, ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים, הוי "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה".

-

<< · שמות רבה לג · ז · >>


ז. [עריכה]

ד"א "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" הה"ד (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה" דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נתנו לישראל ע"י משה שכן מנין תורה. ואם תאמר אינן אלא תרי"א ושתים היכן הם? אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום ותרי"א אמר להם משה שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה וגו'".

אל תקרי "מורשה" אלא "ירושה" -- ירושה היא לישראל לעולם. משל לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים אפילו לאחר כמה שנים אינו בוש מפני שהוא אומר לירושת אבותי אני חוזר -- כך תלמיד חכם שהוא פורש מן התורה והלך והתעסק בדברים אחרים אפילו לאחר כמה שנים הוא מבקש לחזור אינו בוש מפני שאומר לירושת אבותי אני חוזר.

ד"א "מורשה" אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה מה חתן זה כל זמן שלא נשא ארוסתו הוא הוה פראדורין לבית חמיו משנשאה הרי אביה בא אצלה כך עד שלא נתנה תורה לישראל (שמות יט, ג): "ומשה עלה אל האלהים" משנתנה תורה אמר הקדוש ברוך הוא למשה "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם":

ד"א אל תהי קורא "מורשה" אלא מאורסה מלמד שהתורה ארוסה לישראל שנאמר (הושע ב, כא): "וארשתיך לי לעולם".    ומנין שהיא כאשת איש לעובדי כוכבים? שנאמר (משלי ו, כז): "היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו":

<< · שמות רבה · לג ח · >>


ח. [עריכה]

ד"א "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן אמר לפניו רבש"ע יכולין הם ישראל לעשותו א"ל הקב"ה אפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנאמר "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ".

אמרו רבנן אף במן שהיה יורד לישראל היו יורדות בו אבנים טובות ומרגליות והיו הגדולים שבהן באין ומלקטים אותן והיו גונזין אותן תדע שכן הוא שנאמר (שמות לו, ג): "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר" וכי בבקר היו מביאין בצהרים לא היו מביאים אלא ממה שהיה המן מוריד להם הביאו וכן הוא אומר (שם לה, כז) "וְהַנְּשִׂאִם הביאו".

"וְזֹאת הַתְּרוּמָה" א"ר טביומי בשעה שהגיע זמנו של יעקב אבינו ליפטר מן העולם קרא לבניו אמר להם היו יודעין שהקב"ה עתיד לומר לבניכם לעשות משכן אלא יהיו כל צרכיו מוכנים בידכם שנאמר (בראשית מח, כא): "והיה אלהים עמכם" וכי תעלה על דעתך כשהיה יעקב אבינו חי לא היה הקב"ה עם בניו אלא כך אמר להם עתיד הוא לומר לכם "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" והוא יורד ומשרה שכינתו בתוככם שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

ויש מהם שהתקינו עצמן לדברים ויש מהן ששכחו וכשבא משה ועשו המשכן יש מהם שהביאו מעצמן ויש מהם שלא הביאו אלא ממה שהיה מונח בידו שכן הוא אומר (שמות לה, כג): "כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן" ואומר (שם, כד) "כל אשר נמצא אתו עצי שטים":

<< · שמות רבה · לג · >>


<< · שמות רבה · לד · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לד[עריכה]

שמות רבה פרשה לד פיסקא: א ב ג

<< · שמות רבה · לד א · >>


א. [עריכה]

"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים" הה"ד (איוב לז, כג): "שדי לא מְצָאנֻהוּ שגיא כֹחַ" אמר רבינו הגדול צריכין אנו להחזיק טובה לאיוב שכל מה שאמר אליהוא בא הוא והוסיף על דבריו אמר איוב לחביריו מה אתם סוברים שכל מה שאמרתם הוא כל שבחו מי יוכל לספר כל שבחיו וגבורותיו של הקב"ה כל הדברים שדברתם (איוב כו, יד): "הן אלה קצות דרכיו" בא אליהוא ואמר "שדי לא מצאנהו שגיא כח" מי ששומע הפסוק הזה אומר שמא חירופים הוא חס ושלום אלא כך אמר אליהוא לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה עם בריותיו שאין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו לא בא על האדם אלא לפי כחו אתה מוצא כשנתן הקב"ה את התורה לישראל אלו היה בא עליהם בחוזק כחו לא היו יכולין לעמוד שנאמר (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לשמוע וגו'" אלא לא בא עליהם אלא לפי כחם שנאמר (תהלים כט, ד): "קול ה' בכח" בכחו אינו אומר אלא בכח לפי כחו של כל אחד ואחד. ד"א "שדי לא מצאנהו שגיא כח" בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן התחיל מתמיה ואומר כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים והוא אומר עשה לי משכן ועוד היה מסתכל וראה ששלמה עומד ובונה בית המקדש שהוא גדול מן המשכן ואמר לפני הקב"ה (מ"א ח, כז): "כי האמנם ישב אלהים על הארץ" אמר משה ומה בית המקדש שהוא יותר ויותר מן המשכן שלמה אומר כן, משכן על אחת כמה וכמה לכך אמר משה (תהלים צא, א): "יֹשֵׁב בסתר עליון" א"ר יהודה בר ר' סימון יושב בסתר הוא עליון על כל בריותיו מהו "בצל שדי" בצל אל בצל רחום בצל חנון אין כתיב כאן אלא "בצל שדי" בצל שעשה בצלאל לכך נאמר "בצל שדי יתלונן" אמר הקב"ה לא כשם שאתה סבור כך אני סבור אלא עשרים קרש בצפון ועשרים בדרום ושמונה במערב ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה:

<< · שמות רבה לד · ב · >>


ב. [עריכה]

ד"א "וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים" מה כתיב למעלה "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" מיד "וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים", מה התורה קדמה לכל כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים, מה האור קדם לכל מעשה בראשית דכתיב (בראשית א, ג): "ויאמר אלהים יהי אור" ואף במשכן בתורה שנקראת אור דכתיב (משלי ו, כג): "כי נר מצוה ותורה אור" קדמו מעשיה לכל הכלים.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וְעָשׂוּ אֲרוֹן" מפני מה בכל הכלים האלה כתיב "ועשית" ובארון כתיב "וְעָשׂוּ אֲרוֹן" א"ר יהודה ב"ר שלום א"ל הקב"ה יבאו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה.

א"ר שמעון בן יוחאי ג' כתרים הם:

כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה
  • כתר מלכות - זה השלחן דכתיב בו (שמות כה, כד): "זר זהב סביב".
  • כתר כהונה - זה המזבח דכתיב בו (שם ל, ג) "זר זהב סביב".
  • וכתר תורה - זה הארון דכתיב בו "זֵר זָהָב".

למה נכתבים זָר ונקראים זֵר אלא לומר לך אם אדם זוכה נעשים לו זֵר ואם לאו זָר.

ומפני מה בכולן כתיב "ועשית לו" ובארון כתיב "וְעָשִׂיתָ עָלָיו" ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן:

<< · שמות רבה · לד ג · >>


ג. [עריכה]

ד"א "וְעָשׂוּ [אֲרוֹן]" מה כתיב למעלן "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" אמר הקב"ה לישראל:

  • אתם צאני ואני רועה שנאמר (יחזקאל לד, לא): "וְאַתֵּן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" ואני רועה שנאמר (תהלים פ, ב): "רֹעֵה ישראל האזינה" עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם לכך נאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
  • אתם כרם שנאמר (ישעיה ה, ז): "כי כרם ה' צבאות בית ישראל" ואני שומר שנאמר (תהלים קכא, ד): "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" עשו סוכה לשומר שישמור אתכם.
  • אתם בנים ואני אביכם שנאמר (דברים יד, א): "בנים אתם לה' אלהיכם" ואני אביכם שנאמר (ירמיה לא, ח): "כי הייתי לישראל לאב" כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו וכן הוא אומר (משלי יז, ו): "עטרת זקנים בני בנים" עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו לכך נאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ":

_

<< · שמות רבה · לד · >>


<< · שמות רבה · לה · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לה[עריכה]

שמות רבה פרשה לה פיסקא: א ב ג ד ה ו

על פסוק: (שמות כו טו

<< · שמות רבה · לה א · >>


א. [עריכה]

"וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן".    הה"ד (תהלים קד, טז): "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע" -- הרבה בריות ברא הקב"ה בעולמו ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן וגנזן הקב"ה מן העולם.

ואיזה? זה אור שנברא ביום ראשון דא"ר יהודה בר סימון האור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקב"ה בדורו של אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה שמעשיהם מקולקלים -- עמד וגנזו מהן שנאמר (איוב לח, טו): "וימנע מרשעים אורם".

ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (בראשית א, ד): "וירא אלהים את האור כי טוב". מהו "כי טוב"? שהיה אורו נאה לעולם ולא היה מזיק, כשמש הזה. והיכן גנזו? בגן עדן שנאמר (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק"

והרבה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בעולם ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן והיו ראויין להגנז; ולא נגנזו מפני כבוד הקב"ה. ואיזה? זה זהב.    א"ר אבהו טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו בזהב. יש אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות שנאמר (בראשית ב, יב): "וזהב הארץ ההיא טוב" ומהו טוב טוביה דהוא בביתיה טוביה דהוא בלוייתיה

א"ר שמעון בן לקיש לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב. ולמה נברא? בשביל המשכן ובשביל בהמ"ק שנאמר "וזהב הארץ ההיא טוב" כמה דאת אמר (דברים ג, כה): "ההר הטוב הזה והלבנון".

שבעה זהבים היו בבית המקדש:

  1. זהב טוב
  2. זהב טהור
  3. זהב שחוט
  4. זהב סגור
  5. זהב מזוקק
  6. זהב פרוויס
  7. זהב מופז
    • זהב טוב -- כמשמעו.
    • וטהור -- שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום;
    • זהב שחוט -- שהיה נמשך כחוט והיו סכין בו כשעוה הנתונה על גבי פנקס;
    • זהב סגור -- שהיה סוגר כל הזהבים שהיו שם;
    • זהב מזוקק -- שהיו טוחין בו את הכתלים והרי כתוב (דה"א כט, ד): "כסף מזוקק לטוח בו קירות הבתים" למה קורין אותו כסף שהיה מכסיף כל הזהבים שהיו שם;
    • זהב מופז -- ר' פטריקי אחיו של ר' דרוסאי אומר שהיה דומה לגפרית הזו שהיא מוצתה באש; זהב פרוים -- ארשב"ל שהיה דומה לדם הפרים וי"א שהיה עושה פירות


ואף הארזים היו ראויין להגנז ולא נגנזו. א"ר חנינא לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים אלא לא נבראו אלא בשביל המשכן ובשביל בהמ"ק שנאמר (תהלים קד, טז): "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע" ואין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר (דברים ג, כה): "ההר הטוב הזה והלבנון".

א"ר שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כ"ד מיני ארזים הם ואין לך משובח מכולן אלא שבעה שנאמר (ישעיה מא, יט): "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן וגו'".    ולמה נגנזו? שצפה הקב"ה שהן עתידין לעשות בהן מלאכת המשכן במקום שהשכינה עתידה לשכון שנאמר (תהלים קד, יז): "אשר שם צפרים יקננו" וכי תעלה על דעתך ששם צפרים היו מקננות אלא הצפרים שהיה כהן שוחט ומקריב בבהמ"ק ומהו "חסידה ברושים ביתה" וכי חסידה בארזים ביתה ומהו חסידה זה כהן גדול שנאמר (דברים לג, ח): "תומיך ואוריך לאיש חסידך":

<< · שמות רבה לה · ב · >>


ב. [עריכה]

ד"א "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים" -- למה עצי שטים? למד הקב"ה דרך ארץ לדורות שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן-עושה-פירות, אומר לו "ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו כשאמר לעשות משכן אמר לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות - אתם על אחת כמה וכמה!":

<< · שמות רבה לה · ג · >>


ג. [עריכה]

דבר אחר: "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים". מה כתיב למעלה מן הענין? "וראה ועשה" -- וכי משה עשה את המשכן? והלא כתיב "ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב"!    אלא משה לתלמוד ובצלאל למעשה.

מכאן אמרו רבותינו ליתן שכר למְעַשֶה כעושה שכן מצינו במשה שעשה בצלאל למלאכת המשכן והעלה עליו הקב"ה כאלו הוא עשאו שנאמר (דה"א כא, כט): "ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר":

<< · שמות רבה לה · ד · >>


ד. [עריכה]

ד"א "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים" לא היה צריך לומר אלא "ועשית את הקרשים משכן"; מהו "למשכן"?    א"ר הושעיא על שום שהוא עומד למשכן; שאם נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה יהא מתמשכן עליהן.

אמר משה לפני הקב"ה והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש ומה תהא עליהם. אמר הקב"ה אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם על כל עונותיהם. וכן הוא אומר (איכה ב, ד): "ויהרוג כל מחמדי עין":

<< · שמות רבה לה · ה · >>


ה. [עריכה]

ד"א "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים" מה כתיב למעלה (שמות כה, ג): "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת"

  • "זהב" -- זו בבל שנאמר (דניאל ג, לב): "הוא צלמא ראשה די דהב טב"
  • "וכסף" -- זו מדי שנאמר "חדוהי ודרעוהי די כסף"
  • "נחושת" -- זו יון שנאמר "מעוהי וירכתיה די נחש"

אבל "ברזל" אין כתיב כאן; לא במקדש ולא במשכן. למה? שנמשל בו אדום שהחריבו בהמ"ק. ללמדך שמכל המלכיות יקבל הקב"ה דורון לעתיד לבא חוץ מאדום.

והרי בבל אף היא החריבה אותו? אלא על שלא קעקעה אותו. אבל אדום מה כתיב בה: (תהלים קלז, ז): "האומרים ערו ערו עד היסוד בה" עד עכשיו היסוד בה לפיכך לא נכתב ברזל במשכן ובמקדש שמשולין בו אדום.


וכן אתה מוצא לע"ל שכל האומות עתידין להביא דורון למלך המשיח.
ומצרים מביאה תחלה וכסבור שלא לקבל מהם ואומר לו הקב"ה אכסניא נעשו לבני במצרים שנאמר (תהלים סח, לב): "יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים" מיד מקבל מהן.
נשאה כוש קל וחומר ומה מצרים ששעבדו בהן קבל מהם אנו שלא נשתעבדנו בהן על אחת כמה וכמה. מיד כוש תריץ ידיו לאלהים.
מיד כל המלכיות שומעות והן מביאות שנאמר (תהלים סח, לג): "ממלכות הארץ שירו לאלהים".


ואח"כ מלכות אדום נושאת ק"ו בעצמה ואומרת ומה הללו שאינן אחיהם קבלו מהם אנו עאכ"ו ואף היא מבקשת להביא דורון למלך המשיח ואומר לו הקב"ה (תהלים סח, לא):
"גער חית קנה" שכולה חיה מן הקנה.    דבר אחר: "געור חיה" הדרה בין הקנים שנאמר (שם פ, יא) "יכרסמנה חזיר מיער".
"עדת אבירים בעגלי עמים" -- אותה שאוכלת שמנן של עמים ובאה בכחו של אברהם ואומר מהם אני עשו בן יצחק בן אברהם.
"מתרפס ברצי כסף" -- אע"פ שחטא אדם וכועסת עליו מתרת את הפס ונוטלת את הכסף והיא מתרצה לו.


ומהו "בזר עמים קרבות יחפצו"? שהיא מפזרת לישראל מתלמודה של תורה ומכנסת אותן במה שיצר הרע חפץ בו.    דבר אחר: "בזר עמים קרבות יחפצו" -- שפיזרו את ישראל מן העולם.    דבר אחר: "בזר עמים" -- שעשו את ישראל זרים לי והם מביאין קרבנות:

<< · שמות רבה · לה ו · >>


ו. [עריכה]

דבר אחר: "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן" -- א"ר אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה. אמר לבן ביתו עשה לי כמותה. א"ל אדוני המלך איך יכול אני לעשות כמותה? א"ל אתה בסממניך ואני בכבודי.

כך אמר הקב"ה למשה (שמות כו, טו): "וראה ועשה". אמר לפניו רבון העולם, אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו? א"ל "כתבניתם" - בתכלת ובארגמן ותולעת שני. וכשם שאתה רואה למעלה כך עַשֵה למטה שנאמר "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים" כנתון באיסטרטיא של מעלה.    ואם תעשה כאותה של מעלה למטה אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה. מה למעלן (ישעיה ו, ב): "שרפים עומדין", אף למטה -- "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים". מה למעלה כוכבים אף למטן כן.

אמר רבי חייא בר אבא מלמד שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבים הנראים ברקיע:

<< · שמות רבה · לה · >>