שמות רבה לב ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ט.    [ עריכה ]
"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ" -- א"ל הקב"ה למשה הם מי ששמר את האבות הוא ישמור את הבנים וכן אתה מוצא באברהם כשבירך את יצחק בנו א"ל (בראשית כד, ז): "ה' אלהי השמים וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך" ויעקב אבינו מה אמר לבניו? (שם מח, טז) "המלאך הגואל אותי וגו'" - אמר להם הוא גאלני מיד עשו הוא הצילני מיד לבן; הוא זנני ופרנסני בשני רעבון.

אמר הקב"ה למשה אף עכשיו מי ששמר את האבות ישמור את הבנים שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי" - בכל מקום שהמלאך נראה השכינה נראית שנאמר (שמות ג, ב): "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש" ומיד "ויקרא אליו אלהים". ולא עוד אלא בשעה שצועקים ישראל לפניו תבא להם תשועה כך בסנה שנאמר (שם, ט) "הנה צעקת בני ישראל באה אלי" וכן בגדעון (שופטים ו, יא): "ויבא מלאך וגו' וירא אליו מלאך ה' וגו'" (שם, יד) "ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל". וכן לעתיד לבא בשעה שיגלה הגאולה בא על ישראל שנאמר (מלאכי ג, א): "הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני":