קטגוריה:שמות כ יב
נוסח המקרא
לא תרצח
לא תנאף
לא תגנב
לא תענה ברעך עד שקר.
לֹא תִרְצָח
לֹא תִנְאָף
לֹא תִגְנֹב
לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח׃
לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף׃
לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃
לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃
לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽ֑ף לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְ/רֵעֲ/ךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תִקְטוּל נְפַשׁ לָא תְגוּף לָא תִגְנוּב לָא תַסְהֵיד בְּחַבְרָךְ סָהֲדוּתָא דְּשִׁקְרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תֶהֱווּן קְטוֹלִין לָא חַבְרִין וְלָא שׁוּתְּפִין עִם קְטוֹלִין וְלָא יִתְחָמֵי בִּכְנִשְׁתְּהוֹן דְּיִשְרָאֵל עִם קְטוֹלִין וְלָא יְקוּמוּן בְּנֵיכוֹן מִן בַּתְרֵיכוֹן וְיִלְפוּן לְחוֹד הִינוּן לְמֶהֱוֵי עִם קְטוֹלִין אֲרוּם בְּחוֹבֵי קְטוֹלַיָא חַרְבָּא נָפִיק עַל עַלְמָא:
לא תנאף עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תֶהֱווּן גִּיּוּרִין לָא חַבְרִין וְלָא שׁוּתָּפִין עִם גִּיּוּרִין וְלָא יִתְחָמֵי בִּכְנִשְׁתְּהוֹן דְּיִשְרָאֵל עִם גִּיּוּרִין דְּלָא יְקוּמוּן בְּנֵיכוֹן מִן בַּתְרֵיכוֹן וְיִלְפוּן לְחוֹד הִינוּן לְמֶהֱוֵי עִם גִּיּוּרִין אֲרוּם בְּחוֹבֵי גִיּוּרָא מוֹתָא נָפִיק עַל עַלְמָא: לא תגנוב עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תֶהֱווּן גַּנָּבִין לָא חַבְרִין וְלָא שׁוּתָּפִין עִם גַּנָּבִין וְלָא יִתְחָמֵי בִּכְנִשְׁתְּהוֹן דְּיִשְרָאֵל עִם גַּנָּבִין דְּלָא יְקוּמוּן בְּנֵיכוֹן מִן בַּתְרֵיכוֹן וְיִלְפוּן לְחוֹד הִינוּן לְמֶהֱוֵי עִם גַּנָּבִין אֲרוּם בְּחוֹבֵי גַנָבַיָא כַּפְנָא נָפִיק עַל עַלְמָא: לא תענה עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תֶהֱווּן מְסַהֲדִין בְּחַבְרֵיכוֹן סַהֲדֵי שִׁיקְרָא לָא חַבְרִין וְלָא שׁוּתָּפִין עִם מְסַהְדִין סַהֲדֵי שִׁקְרָא וְלָא יִתְחָמֵי בִּכְנִשְׁתְּהוֹן דְּיִשְרָאֵל עִם מְסַהֲדִין סַהֲדֵי שִׁיקְרָא דְלָא יְקוּמוּן בְּנֵיכוֹן בַּתְרֵיכוֹן וְיִלְפוּן לְחוֹד הִינוּן לְמֶהֱוֵי עִם מְסַהֲדִין סַהֲדֵי שִׁיקְרָא אֲרוּם בְּחוֹבֵי סַהֲדֵי שִׁיקְרָא עֲנָנָן סַלְקִין וּמִטְרָא לָא נָחִית וּבְצוֹרָתָא אַתְיָא עַל עַלְמָא: |
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
לֹא תִנְאָף למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא כ י) "מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת", עונש שמענו, אזהרה לא שמענו - תלמוד לומר לֹא תִנְאָף.
לֹא תִגְנֹב למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות כא טז) "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ..." עונש שמענו, אזהרה מנין? תלמוד לומר לֹא תִגְנֹב, הרי זה אזהרה לגונב נפש;
- אתה אומר לגונב נפש, או אינו, אלא אזהרה לגונב ממון? כשהוא אומר (ויקרא יט יא) "לֹא תִּגְנֹבוּ" - הרי אזהרה לגונב ממון, הא, מה תלמוד לומר "לֹא תִגְנֹב"? בגונב נפשות הכתוב מדבר;
- או הרי זה לגונב ממון, והלה אזהרה לגונב נפש?
- אמרת, צא ולמד משלש עשרה מדות: שלש מצות נאמרו בענין זה, שתים מפורשות ואחת סתומה. נלמד סתומה ממפורשות: מה מפורשות, מצות שחייבין עליהן מיתת בית דין - אף סתומה, מצוה שחייבין עליה מיתת בית דין;
- הא, אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: הרי זה אזהרה לגונב נפש, והלה אזהרה לגונב ממון.
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק י (עריכה)
רש"י
"לא תגנב" - בגונב נפשות הכתוב מדבר לא תגנובו בגונב ממון או אינו אלא זה בגונב ממון ולהלן בגונב נפשות אמרת דבר הלמד מענינו מה לא תרצח לא תנאף מדבר בדבר שחייבין עליהם מיתת בית דין אף לא תגנוב דבר שחייב עליו מיתת בית דין (סנהדרין פו)
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לֹא תִגְנֹב – בְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. "לֹא תִּגְנֹבוּ" (ויקרא יט,יא), בְּגוֹנֵב מָמוֹן. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא זֶה בְּגוֹנֵב מָמוֹן, וּלְהַלָּן בְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת? אָמַרְתָּ, דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ: מַה לֹא תִרְצַח, לֹא תִנְאָף, מְדַבֵּר בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִיתַת בֵּית דִּין, אַף לֹא תִגְנֹב, דָּבָר שֶׁחַיָּב עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין (סנהדרין פ"ו ע"א).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ממלאכתו והיה ממציא האישים תמיד בדרך זה, לא היה מציאות לאבות ומולידים כי היו נבראים תמיד מאת ה', רק ע"י ששבת ממלאכה זו בשבת, הניח קיום העולם ע"י התמדת האישים ע"י אבות המולידים, ובזה יש להאבות שותפות עם ה' שהם יוציאו הגויות וה' יתן נשמה ויפיח רוח חיים, ולכן סמך כבוד אב ואם אצל שבת, כמ"ש איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו והוקש כבודם לכבוד המקום, ובאשר מכבד אותם ע"י שהיו סבה לגופו הגשמי, השכר הוא לאורך ימים הגשמים, ובדברות האחרונות הוסיף ולמען ייטב לך, כי יש בני אדם שחושבים שהרעות שבעולם הם יותר מן הטובות וקצים ומואסים בחייהם ומקללים את אבותם שהביאו אותם אל המציאות הזה שהוא לרעתם [וכמ"ש בפי' משלי ע"פ מקלל אביו ואמו ידעך נרו באישון חשך (משלי כ)], לכן אמר ולמען ייטב לך, שע"י שתכבד או"א ותחשב שהחיים הם טובים כן ייטב לך באמת. והנה בב"ק (דף נד ע"ב) שאל ר' חנינא בן עגול את ר' חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב, א"ל עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהם טוב אם לאו, כלך אצל ר' תנחום שהיה רגיל אצל ריב"ל שהיה בקי באגדה וכו', א"ל הואיל וסופן להשתבר, וכי סופן להשתבר מאי הוה, אמר רב אשי ח"ו פסקה טובה מישראל. והדבר פלאי שהשיב שלא ידע אם נאמר בהם טוב? ונראה פי' כי הטוב והרע הם שמות מצטרפים, שיען שיצויר רע בעולם יאמר טוב על ההפך של הרע. אבל אם לא היה הרע נמצא בעולם לא יפול לשון טוב, שהטוב הוא שלילת הרע. והנה במ"ש חרות על הלוחות פליגי חז"ל שי"א חירות ממלאך המות וי"א חירות מן היסורין ושעבוד מלכיות, הנה מ"ד חירות ממלאך המות ס"ל שאם לא היו ישראל חוטאים אז בעגל, היה מלאך המות נסתלק מן העולם ולא היה שום רע במציאות כמו שיהיה לעת"ל שאמר ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב (ישעיה סה), ולפי דעתו לא היה יכול לכתוב בהדברות הראשונות למען ייטב לך כי אחר שלא היה שום רעה במציאות אין ג"כ מציאות לשם טוב שהוא שלילת הרע, ורק בדברות האחרונות שכבר חזרו הרעות בעולם ע"י החטא כתב למען ייטב לך, וא"כ מה שכתב בדברות האחרונות למען ייטב לך אינו טוב, שזה מורה שיש רע בעולם שלכן מבטיח על הטוב, וזה בעצמו מה שנאמר בהם טוב מציין שיש רעות ואין זה לטובה, רק באשר יש דעה שחירות הוא משעבוד מלכיות לא ממלאך המות ולדעה זו היה עדיין מציאות לרע. ולמ"ד זה מ"ש למען ייטב לך הוא טוב, ובאשר ר' חייא בר אבא לא היה בקי באגדה ולא ידע אם חירות ממלאך המות, וא"כ לא נאמר טוב, או חירות משעבוד מלכיות ונאמר בהם טוב, לכן אמר שאלני אם נאמר בהם טוב, ר"ל שלא ידעתי אם זה טובה או לא, רק כלך אצל ריב"ל וא"ל הואיל וסופן להשתבר שהם היה דעתם שחירות הוא משעבוד מלכיות, וא"כ היה ראוי שיאמר טוב בראשונות אחר שהיו גם אז רעות בעולם רק מטעם אחר, ומ"ש כאשר צוך ה' אלהיך, כי אחר שהבטיח מתן שכר על מצוה זו הזהיר שלא יעשו ע"מ לקבל פרס, רק באשר צוה ה' על זה, ופי' חז"ל כאשר צוך במרה, ששם נצטוו על מצות שבת וכבוד אב ואם, ולא הוצרך לומר זה בדברות הראשונות שאז הקדימו
נעשה לנשמע והיו בתכלית השלמות ובודאי יעשו הכל לשם ה' בלבד, משא"כ בדברות השניות שנפלו ממדרגתם הזהירם ע"ז:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
למען יארכון. חסר יו"ד שאין אריכות ימים בעוה"ז שנברא בה' אלא בעוה"ב שנברא ביו"ד:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות כ יב.
לֹא תִרְצָח
דברות בסיסיות
הדברות מדברות בזכר יחיד - אתה לא תרצח, תנאף, תגנוב.
סביר שגם נשים כפופות לחוקים האלה ואינן פטורות בגלל חולשתן או מעמדן בחברה ובמשפחה.
לֹא תִרְצָח
"תִרְצָח" - שורש 'ר-צ-ח' - לקיחת חיי אדם בכוונה תחילה (מילוג), ככתוב: "כֹּה אָמַר יְהֹוָה: הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ" (מלכים א כא יט).
בתרגום לאנגלית שינו ללא תהרוג - וזה איסור על כל הריגה, אפילו בהגנה אישית, במלחמה צודקת, בשגגה, ברשלנות.
כדי להגן על אדם שהרג בשגגה, התורה קבעה ערי מקלט לחפים מפשע, ככתוב: "וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט" (במדבר לה יב).
לֹא תִנְאָף
"תִנְאָף" - שורש 'נ-א-ף' - קיים יחסי מין עם מי שאינה אשתו; בגד (מילוג). לפי ההגדרה הזאת כל יחסי מין עם נשוי לאחר או רווק, זכר או נקבה, צעיר או מבוגר, אדם או חיה, בחוסר הסכמה אפילו עם אשתו, אסורים.
התורה צמצמה את העבירה לאשת איש, ככתוב: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת" (ויקרא כ י), אולם יש חוקים נוספים שדנים במקרים השונים, וסביר שהדברה כוללת את כל המקרים.
לֹא תִגְנֹב
"תִגְנֹב" - שורש 'ג-נ-ב' - לקח ללא רשות מה ששייך לאחר או לציבור; בָּזַז, גָּזַל, חָמַס, כִּיֵּס, לִסְטֵם, סָחַב, עָשַׁק, בסתר או בגלוי (מילוג). דוגמא: "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים" (ביאור:בראשית מ טו), "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא טז).
גנבה היא עבירה רחבה מאוד, ניתן להכליל את רוב הדברות בגנבה: גנבת חיים, רכוש, דעת, זמן, כבוד, אמון, שלוה. כך קבלת שוחד, רבית נושכת, עבדות, שכר דירה מופקע, פציעת אדם זמנית או לצמיתות, מרמה, הטעיה.
- כל מעשה הגורע מאדם אחר וגורם לו צער, הוא גנבה.
- וכדי להמנע מזה אדם חייב להיות רגיש לזולתו ולפועל כדברי אלוהים: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ביאור:ויקרא יט יח).
כיוון שכל עבירה הפוגעת באדם וביכולתו להנות מחייו היא 'גנבה', חז"ל צמצמו את הגנבה לחיי אדם (לעבדות) שעונשה מיתה, כפי שכתוב בחוקי חמורבי מספר 14 (במורחב לכל אדם ולא רק לילד של איש), וכפי שרש"י כותב: ""לא תגנב" - בגונב נפשות הכתוב מדבר, לא תגנובו בגונב ממון או אינו אלא זה בגונב ממון, ולהלן בגונב נפשות אמרת דבר הלמד מענינו מה לא תרצח לא תנאף מדבר בדבר שחייבין עליהם מיתת בית דין אף לא תגנוב דבר שחייב עליו מיתת בית דין (סנהדרין פו)"
לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר
לשקר - שורש 'ש-ק-ר' - לא אמר אמת, הוליך שולל, רימה, הוֹנָה, נתן רושם מוטעה, בלבל, הטעה, בדה, כיזב, מְתַעְתֵּעַ.
התרגום לאנלית צמצם את הדברה ל'לא תשקר' - לא תשקר בשום דבר, אף פעם.
אולם התורה הראתה בגרות והבינה שאי אפשר לא לשקר או להגזים. אי אפשר להגיד לבת זוגתך: 'את לא נראת יפה'!
רק במשפט, תחת שבועה ואזהרה, כאשר השקר 'יענה' ויגרום לענויים שלא בצדק לנאשם, אז אסור לשקר בדבר משמעותי. כמובן כאשר הנאשם מסביר את המקרה חובה לשקול בקפדנות את דבריו כי יש לו סיבה חשובה להסיט מהאמת ולהציל את חייו או רכושו.
אולם ניתן להיות עד שקר גם בלי משפט כאשר דנים בנושא חשוב, לדוגמא יעקב היה עד שקר לאביו, כדי לגנוב את ברכת עשו, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו: אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ. עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי" (ביאור:בראשית כז יט).
מכיוון שהיה ברור שעדים טועים ואולי משקרים בכוונה, התורה דרשה שני עדים, ובמקרים קשים אפילו שלושה ויותר, ככתוב: "עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר" (ביאור:דברים יט טו). היום, בזכות טכנולוגיה, ניתן למצוא אשמה לפי עובדות שמעבר לספק סביר, אפילו כאשר אין עדים.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
- ^ זאת ע"פ מסורת חז"ל שקבעו: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". להרחבה נוספת, ראו בספרו של הרב מרדכי ברויאר, "פרקי מועדות", הוצאת "חורב" ירושלים, פרק יז.
- ^ זאת ע"פ מסורת חז"ל שקבעו: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". להרחבה נוספת, ראו בספרו של הרב מרדכי ברויאר, "פרקי מועדות", הוצאת "חורב" ירושלים, פרק יז.
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 7 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 7 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "שמות כ יב"
קטגוריה זו מכילה את 46 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 46 דפים.