מ"ג שמות כ יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמות כ · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
יַקַּר יָת אֲבוּךְ וְיָת אִמָּךְ בְּדִיל דְּיֵירְכוּן יוֹמָךְ עַל אַרְעָא דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
עַמִּי בֵּית יִשְרָאֵל הֲווֹ זְהִירִין גְּבַר בִּיקָרָא דְאָבוּהִי וּבִיקָרָא דְאִמֵיהּ מִן בִּגְלַל דְּיִסְגוּן יוֹמֵיכוֹן עַל אַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהִיב לְכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למען יאריכון ימיך" - (מכילתא) אם תכבד יאריכון ואם לאו יקצרון שדברי תורה נוטריקון הם נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כבד את אביך" - הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה כי השם אבינו הראשון והמוליד אבינו האחרון ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה טז) כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך ולא פירש הכתוב הכבוד שהוא נלמד מן הכבוד הנאמר למעלה באב הראשון יתברך שיודה בו שהוא אביו ולא יכפור בו לאמר על אדם אחר שהוא אביו ולא יעבדנו כבן לירושתו או לענין אחר שיצפה ממנו ולא ישא שם אביו וישבע בחיי אביו לשוא ולשקר ויכנסו בכלל הכבוד דברים אחרים כי בכל כבודו נצטווינו ומפורשים הם בדברי רבותינו (קדושין לא) וכבר אמרו (שם ל) שהוקש כבודו לכבוד המקום וכאשר המצוה הזאת היא בתחתונים כן נתן שכרה באריכות ימים בארץ אשר יתן לנו ועל דעת רבותינו (קידושין לט) ענין הכתוב למען יאריכון ימיך ו על האדמה יבטיח כי במצוה הזאת יהיו כל ימותינו ארוכים כי ימלא השם ימינו בעולם הזה ויהיו ארוכים בעולם הבא שכלו ארוך ותהיה ישיבתינו לעד על האדמה הטובה שיתן לנו ובמשנה תורה (דברים ה טז) פירש למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה והנה הם שתי הבטחות

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


כי ששת ימים עשה ה'. ע"ד הפשט שעורו בששת וכמוהו (בראשית יד) ושלש עשרה שנה מרדו.

וע"ד השכל הששת ימים עשה ה' ובכלל החדוש הם וזה יורה כי הזמן נברא ואלו אמר בששת ימים היה מורה כי הזמן היה קדמון.

וע"ד הקבלה כי ששת ימים הוא זמן עמידת העולם בישובו והמשכת השמים והארץ העליונים מלמעלה והשפעתם אל השמים והארץ למטה, וזה מבואר.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי ששת ימים עשה ה'" והמכוון מהם שידמה האדם לבוראו כפי האפשר, וזה בעיון ובתלמוד ובמעשה הבחיריי לרצון לפניו: " וינח ביום השביעי" שבו כבר נשלם כל הצריך להביא המכוון אל תכלית, ובשלמות תהיה המנוחה: " על כן ברך ה' את יום השבת" בנפש יתירה, והיא הכנה יתירה לעבודת האל יתברך:

" ויקדשהו" שיהיה כלו לה':

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

וינח ביום השביעי. כאן נתחכם ה' לאסור מלאכות אשר מנו חכמים מ' מלאכות [ח"א] שיש בהם מלאכה שאין בה שום טורח כלל בעשייתה כמו שתאמר המוציא כלי מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך וכדומה לזה רבים וחייבה התורה מיתה עליהם, ויאמר אדם מה טורח יש בדבר זה להתחייב לזה אמר הכתוב כי ששת ימים וגו' וינח וגו' פירוש ודוק והשכיל בטעם ותדע כי אין הדבר לצד הטורח לבד והרי מי שנאמר בו (ישעי' מ') לא ייעף ולא ייגע ובו לא יוצדק לומר מנוחה אלא הכוונה היא לצד הפעולה היוצאת אנו דנים הגם שלא תהיה בה יגיעה וטורח, ולזה כל ששם מלאכה עליה הגם כי יעשנה אדם בלא הרגשת דבר הרי זה חייב עליה:

עוד ירצה על זה הדרך כי ששת ימים עשה ה' וגו' פירוש כי לא עשה בתכונת בריאתם שיעמדו אלא ששת ימים, ומעתה יצטרך ה' לחדש הבריאה בכל יום ובאמצעות נפש העולם שהוא השבת שברא ה' נח מהתמדת המלאכה, וכמאמרם ז"ל (ב"ר פ"י) שהיה העולם רופף ורועד ובבא שבת עמד בקיומו, והוא אומרו וינח ביום הז' ויום זה מעמיד העולם עוד ששת ימים ובכל יום ששי לערב שכלתה תכונת העולם יבא שבת ויקיים העולם עוד ששת ימים אחרים וכן על זה הדרך, ועיין פרשת בראשית (ב' ב'):


(יא)

למען יאריכון. אמר יאריכון שמשמע מעצמם ולא אמר אאריך ימיך. אולי שירצה לומר כי מצוה זו סגולתה היא אריכות ימים מלבד שכרה מה', כי יש מצות שיש בהם סגולות נפלאות מלבד שכר אשר קבע להם ה' וזו גילה אותה ה':

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כבד את אביך ואת אמך", שומע אני בדברים? תלמוד לומר (משלי ג ט) "כבד את ה' מהונך'", במאכל ובמשתה ובכסות נקייה.

דבר אחר: כבד את אביך, לפי שנאמר (ויקרא כ ט) "איש איש כי יקלל אביו ואמו" אין לי אלא איש, אשה מנין? טומטום ואנדרוגינוס מנין? תלמוד לומר "כבד את אביך" מכל מקום. מה כבוד, לא חלק בין אשה לאיש - אף מורא לא חלקו בין איש לאשה, דברי רבי ישמעאל.

רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר (ויקרא יט ג) "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו": מה שבת, לא חלק בין איש לאשה וטומטום ואנדרוגינוס - אף מורא, לא תחלוק בין איש לאשה בין טומטום לאנדרוגינוס.

רבי אומר: חביב כבוד אב ואם לפני מי שאמר והיה העולם, ששקל כבודן ומוראן לכבודו, וקללתן לקללתו.

כתיב "כבד את אביך ואת אמך" וכנגדו כתיב (משלי ג ט) "כבד את ה' מהונך", הקיש כבוד אב ואם לכבוד המקום.
כתיב (ויקרא יט ג) "איש אמו ואביו תיראו", וכנגדו כתיב (דברים ו יג) "את ה' אלהיך תירא", הקיש מוראת אב למוראת המקום.
כתיב (שמות כא יז) "ומקלל אביו ואמו", וכנגדו כתיב (ויקרא כד טו) "איש כי יקלל אלהיו", הקיש קללת אב ואם לקללת המקום.

בא וראה מתן שכרן: נאמר (משלי ג ט) "כבד את ה' מהונך" וכנגדו כתיב (משלי ג י) "וימלאו אסמיך שבע", ואמר "כבד את אביך ואת אמך" וכנגדו "למען יאריכון ימיך".

(דברים ו יג) "את ה' אלהיך תירא", (מלאכי ג כ) "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה", (ויקרא יט ג) "איש אמו ואביו תיראו...". מה אמור בשבת? (ישעיה נח יד) "אם תשיב משבת רגלך... אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ".

רבי אליעזר אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאדם מכבד אמו יותר מאביו, לפי שהיא משדלתו בדברים - לפיכך הקדים אב לאם לכיבוד.

וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאדם מתיירא מאביו יותר מאמו, לפי שהוא מלמדו תורה - לפיכך הקדים אב לאם במורא. מקום שחסר - השלים!
או: כל הקודם במקרא - קודם במעשה? תלמוד לומר "איש אמו ואביו תיראו", מגיד ששניהם שקולין, זה בזה!

"כבד את אביך ואת אמך". אם כבדתן - "למען יאריכון ימיך", ואם לאו - למען יקצרון.

שדברי תורה נוטריקון, שכן דברי תורה נדרשין מכלל הן לאו מכלל לאו הן:

"על האדמה" - מכאן אמרו: כל מצוה שמתן שכרה בצדה - אין בית דין של מטה מוזהרין עליה:

<< · מ"ג שמות · כ · יא · >>