מ"ג שמות כ י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות כ · י · >>

מקרא

כתיב: כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך יהוה את יום השבת ויקדשהו

מנוקד: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

עם טעמים: כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃

תרגום

​​

אונקלוס:
אֲרֵי שִׁתָּא יוֹמִין עֲבַד יְיָ יָת שְׁמַיָּא וְיָת אַרְעָא יָת יַמָּא וְיָת כָּל דִּבְהוֹן וְנָח בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה עַל כֵּן בָּרֵיךְ יְיָ יָת יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא וְקַדְּשֵׁיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם בְּשִׁתָּא יוֹמִין בָּרָא יְיָ יַת שְׁמַיָא וְיַת אַרְעָא יַת יַמָא וְיַת כָּל מַה דְּאִית בְּהוֹן וְנַח בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה בְּגִין כֵּן בְּרִיךְ יְיָ יַת יוֹמָא דְשַׁבְּתָא וְקַדִּישׁ יָתֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וינח ביום השביעי" - כביכול הכתיב בעצמו מנוחה ללמד הימנו ק"ו לאדם שמלאכתו בעמל וביגיעה שיהא נוח בשבת

"ברך ויקדשהו" - ברכו במן לכופלו בששי לחם משנה וקדשו במן שלא היה יורד בו

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" - אמר שיהיה יום השבת מבורך וקדוש כי צוה בזכירה לברך אותו ולהדרו וצוה בשביתה שיהיה לנו קדוש ולא נעשה בו מלאכה ור"א אמר כי ברך ה' היום הזה וקדשו שזימן אותו לקבל בו הנפש תוספת חכמה יותר מכל הימים ודרך האמת כתבתיו (בבראשית ב ב) בפסוק ויכלו ומשם תשכיל ותבין כי ששת ימים עשה ה' לא יחסר בי"ת אבל כי ששת ימים עשה ה' וביום השביעי שבת וינפש (להלן לא יז)

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי ששת ימים וגו'" - מגיד שהים שקול כנגד כל מעשה בראשית:

"וינח ביום השביעי". וכי יש לפניו יגיעה? והלא כבר נאמר (ישעיה מ כח) "לא ייעף ולא ייגע" ואומר (ישעיה מ כט) "נותן ליעף כח", ואומר (תהלים לג ו) "בדבר ה' שמים נעשו". ומה תלמוד לומר "וינח"? אלא כביכול הכתיב על עצמו, שברא את עולמו בששה ימים ונח בשביעי.

והרי דברים קל וחומר: מי שאין לפניו יגיעה הכתיב על עצמו שברא עולמו בששה ונח בשביעי, אדם שנאמר בו (איוב ה ז) "אדם לעמל יולד" - על אחת כמה וכמה:

"על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו": ברכו במן וקדשו במן, דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: ברכו במן וקדשו בברכה.

רבי יצחק אומר: ברכו במן וקדשו במקושש.

רבי שמעון בן יוחאי אומר: ברכו במן וקדשו במאורות.
רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון: ברכו במן וקדשו במאור פניו של אדם הראשון "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו":

<< · מ"ג שמות · כ · י · >>