מ"ג שמות כ ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות כ · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויום השביעי שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָ֣‍ֽ־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָא תַעֲבֵיד כָּל עֲבִידָא אַתְּ וּבְרָךְ וּבְרַתָּךְ עַבְדָּךְ וְאַמְתָּךְ וּבְעִירָךְ וְגִיּוֹרָךְ דִּבְקִרְוָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבָּת וְנַיַּיח קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן לָא תַעְבְדוּן כָּל עִבִידְתָּא אַתּוּן וּבְנֵיכוֹן וּבְנָתֵיכוֹן וְעַבְדֵיכוֹן וְאַמְהוֹתֵיכוֹן וְגִיּוֹרֵיכוֹן בְּקִירְוֵיכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אתה ובנך ובתך" - אלו קטנים או אינו אלא גדולים אמרת הרי כבר מוזהרים הם אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים וזהו ששנינו (שבת קכא) קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליך

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אתה ובנך ובתך" - הקטנים הזהירנו בשבת שלא יעשו הבנים הקטנים מלאכה לדעתינו וברצוננו (שבת קכא) ועבדך ואמתך העבדים שמלו וטבלו שחייבין בכל דיני השבת כישראל כמו שאמר במשנה תורה (דברים ה יד) למען ינוח עבדך ואמתך כמוך ואלו חייבין בכל המצות כנשים כמו שמפורש בדברי רבותינו (חגיגה ד) וראוי היה שיזהיר להם בעצמם כי הם עצמם מצווים בשבת אבל דבר הכתוב עמנו מפני שהעבדים ברשותינו לומר ששביתתם עלינו ואם לא נמנעם אנחנו נענשים עליהם ועוד בעבור שעם ישראל ידבר אלהים בכל עשרת הדברות

"וגרך אשר בשעריך" - על דרך הפשט גר שער לעולם הוא גר תושב שבא לגור בשערי עירנו וקבל עליו שבע מצות בני נח והוא הנקרא "גר אוכל נבלות" (ע"ז סד) שאמר בו הכתוב (דברים יד כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ולכן לא היתה בו המצוה שיאמר "לא תעשה בו מלאכה האזרח והגר" אבל לנו יצוה שלא יעשה מלאכה לצרכינו כקטנים והבהמה והוא בעצמו אין עליו זאת המצוה ועושה מלאכה לעצמו בשבת והכתוב שאמר (להלן כג יב) וינפש בן אמתך והגר הוא גר צדק שנתיהד וחזר לתורתנו שצוה אותו בשבת וכן בכל שאר המצות כאשר אמר תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם (במדבר טו טז) ולגר ולאזרח הארץ (שם ט יד) אבל מצאנו לרבותינו (במכילתא כאן) שדרשו בהפך אמרו כי וגרך אשר בשעריך על דרך הפשט הוא גר צדק והוא חייב כמונו בשביתה וינפש בן אמתך והגר (להלן כג יב) לרבות גר תושב הערל ורצונם שיהיה המוזהר תחלה הגר הנימול שחייב כמונו והכתוב השני לרבות הערל ולפיכך הוקש לבהמה שאמר (שם) למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר צוונו בשביתת כלם בשוה שלא יעשו לנו ויעשו כרצונם לעצמם וכן יהיו העבד והגר הנזכרים בעשרת הדברות שוים וחייבים בכל דין השבת כמונו כמו שאמר (דברים ה יד) למען ינוח עבדך ואמתך כמוך

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויום השביעי" למה נאמר? - לפי שהוא אומר (שמות לא טו) "כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת", עונש שמענו, אזהרה מנין? תלמוד לומר "ויום השביעי... לא תעשה כל מלאכה".

אין לי אלא עונש ואזהרה על מלאכת היום. עונש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין? תלמוד לומר (שמות לא יד) "מחלליה מות יומת". עונש שמענו, ואזהרה לא שמענו - תלמוד לומר "ויום השביעי שבת לה' אלהיך", שאין תלמוד לומר "שבת", אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה.

רבי אחאי בן יאשיה אומר: "אתה ובנך ובתך" - אלו הקטנים. או אלו הגדולים? אמרת, והלא כבר מוזהרים הם! הא, מה תלמוד לומר "אתה ובנך ובתך" - אלו קטנים.

"עבדך ואמתך" - אלו בני ברית. אתה אומר אלו בני ברית, או אינו אלא עבד ערל? כשהוא אומר (שמות כג יב) "וינפש בן אמתך והגר" - הרי עבד ערל אמור. הא מה תלמוד לומר "עבדך ואמתך"? - אלו בני ברית:
"וגרך" - זה גר צדק. או אינו אלא גר תושב? כשהוא אומר (שם) "הגר" - הרי גר תושב אמור. הא מה תלמוד לומר "וגרך"? - זה גר צדק:

<< · מ"ג שמות · כ · ט · >>