מדרש רבה על תצוה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש רבה על · תצוה · >>


סדר תצוה

פרשיות: לו לז לח


<< · שמות רבה · לו · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לו

שמות רבה פרשה לו פיסקא: א ב ג ד

<< · שמות רבה · לו א · >>


א.

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה [אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר]" הדא הוא דכתיב (ירמיהו יא, טז): "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ" וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד? והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל!

  • בגפן ותאנה שנאמר (תהלים פ, ט): "גפן ממצרים תסיע"
  • תאנה שנאמר (הושע ט, י): "כבכורה בתאנה בראשיתה"
  • כתמר שנא' (שיר ז, ח): "זאת קומתך דמתה לתמר"
  • כארז שנא' (תהלים צב, יג): "כארז בלבנון ישגה"
  • כאגוז שנאמר (שיר ו, יא): "אל גנת אגוז ירדתי"
  • וקראן בכל מיני שלחים שנאמר (שם ד, יג) "שלחיך פרדס רמונים"

ובא ירמיה לומר "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר"?!

אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו, ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן, ואח"כ טוחנין אותן, ואח"כ מקיפין אותן בחבלים ומביאין אבנים, ואח"כ נותנין את שומנן.    כך ישראל -- באין עובדי כוכבים וחובטין אותם ממקום למקום, וחובשים אותן וכופתין אותם בקולרין, ומקיפין אותן טרטיוטין, ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם. מנין? שנאמר (שמות ב, כג): "ויאנחו בני ישראל". וכן (דברים ד, ל): "בצר לך ומצאוך כי אל רחום ה' אלהיך" -- הוי "זית רענן יפה פרי תואר".

דבר אחר: מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית? אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד. כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים שנאמר (דברים ז, ג): "ולא תתחתן בם".

דבר אחר: כל המשקים אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון אבל השמן אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן. כך אבותינו בשעה שהיו עושים רצונו של מקום נצבים למעלה מן העובדי כוכבים שנאמר (שם כח, א) "ונתנך ה' אלהיך עליון" הוי "זית רענן יפה פרי תאר".


דבר אחר: "זית רענן" -- הה"ד (תהלים מח, ג): "יפה נוף משוש כל הארץ". מהו "יפה נוף"? לשון יוני קורין לכלה נמפי.   "משוש כל הארץ" שלא היה אחד מישראל מיצר כשהיה ביהמ"ק קיים. למה? שהיה אדם נכנס לשם מלא עונות והיה מקריב קרבן ומתכפר לו. אין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק. הוי - "יפה נוף משוש כל הארץ".

כתיב בצור (יחזקאל כז, ג): "צור את אמרת אני כלילת יופי"-- 'את אמרת' אבל אחרים אינם אומרים. אבל ירושלים הכל אומרים שבחה שנאמר (איכה ב, טו): "הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי" וכתיב (תהלים מח, ג): "הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב"-- מקום שמקריבין בו קרבנות שנאמר (ויקרא א, יא): "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה".


לכך נאמר "זית רענן יפה פרי תואר" -- כשם שהשמן מאיר כך ביהמ"ק מאיר לכל העולם שנאמר (ישעיה ס, ג): "והלכו גוים לאורך". לכן נקראו אבותינו זית רענן שהם מאירים לכל [באמונתם]. לכך אמר הקב"ה למשה "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ":

<< · שמות רבה לו · ב · >>


ב.

לא שאני צריך להם אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם. למה? כדי להעלות אתכם בפני כל האומות שיהיו אומרים ישראל מאירים למי שמאיר לכל.

משל לפקח וסומא שהיו מהלכין. אמר הפקח לסומא בא ואני סומכך והיה הסומא מהלך כיון שנכנסו לבית אמר הפקח לסומא צא והדלק לי את הנר והאיר לי שלא תהא מחזיק לי טובה שלויתיך לכך אמרתי לך שתאיר. כך הפקח -- זה הקב"ה שנאמר (דה"ב טז, ט): "כי ה' עיניו המה משוטטות בכל הארץ"; והסומא -- אלו ישראל שנאמר (ישעיה נט, י): "נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה כשלנו בצהרים כנשף" - בעגל בששה שעות; והיה הקב"ה מאיר להם והנהיגם שנאמר (שמות יג, כא): "וה' הולך לפניהם יומם". כיון שבאו לעשות המשכן קרא למשה ואמר לו "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ" אמרו ישראל (תהלים יח, כט): "כי אתה תאיר נרי" ואתה אומר שנאיר לפניך?! אמר להם בשביל להעלות אתכם שתאירו לי כשם שהארתי לכם. לכך נאמר (ירמיהו יא, טז): "זית רענן"

<< · שמות רבה לו · ג · >>


ג.

ד"א (ירמיהו יא, טז): "זית רענן" ראה היאך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהן וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע הוא נכשל.

משל למי שעומד באפילה בא להלך מצא אבן ונכשל בה מצא ביב נופל בו הקיש פניו בקרקע למה שלא היה בידו נר. כך הדיוט שאין בידו דברי תורה מצא עבירה ונכשל בה ומת שכן רוח הקודש צווחת (משלי ה, כג): "הוא ימות באין מוסר" ואין 'מוסר' אלא ד"ת שנאמר (שם ד, יג) "החזק במוסר אל תרף". למה הוא מת לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא שנאמר (שם, יט) "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו".

אבל אותם שעוסקים בתורה הם מאירים בכל מקום. משל למי שעומד באפלה ונר בידו ראה אבן ולא נכשל ראה ביב ולא נפל למה על שהיה בידו נר שנאמר (תהלים קיט, קה): "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" וכן (משלי ד, יב): "אם תרוץ לא תכשל" וכן (שם כ, כז) "נר ה' נשמת אדם" אמר הקב"ה יהא נרי בידך ונרך בידי ואיזו נרו של הקב"ה זו תורה שנאמר (משלי ו, כג): "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" מהו "כי נר מצוה" אלא כל מי שעושה מצוה הוא כאלו מדליק נר לפני הקב"ה ומחיה נפשו שנקראת נר שנאמר "נר ה' נשמת אדם".

ומהו "ותורה אור"? אלא הרבה פעמים שאדם מחבב בלבו לעשות מצוה ויצר הרע שבתוכו אומר מה לך לעשות מצוה ומחסר את נכסיך עד שאתה נותן לאחרים תן לבניך. ויצר טוב אומר לו תן למצוה. ראה מה כתיב כי נר מצוה -- מה הנר הזה כשהוא דולק אפילו אלף אלפים קרוינין וסבקין מדליקין הימנו אור במקומו - כך כל מי שיתן למצוה אינו מחסר את נכסיו. לכך נאמר "כי נר מצוה ותורה אור":

<< · שמות רבה · לו ד · >>


ד.

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה".    הה"ד (איוב יד, טו): "תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֶנְךָ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף". בד' דברים נתאוה הקב"ה למעשה ידיו ואין 'תכסוף' אלא תאוה שנאמר (בראשית לב, ל): "כי נכסוף נכספתה", (תהלים פד, ג): "נכספה וגם כלתה נפשי".

ואלו הן ד' דברים‏[1].

  • ( א ) הקב"ה סובל עולמו שנאמר (ישעיה מו, ד): "אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט" וצוה לבני קהת שיסבלוהו שנאמר (במדבר ז, ט): "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו"
ותדע שכביכול הוא היה סובלן בשעה שבאו לירדן שנאמר (יהושע ג, טו): "והירדן מלא על כל גדותיו" ולא היו יכולין בני קהת לעבור מה עשה הקב"ה סבלם שנאמר (שם, יג) "והיה כנוח כפות רגלי הכהנים".    א"ר ברכיה הארון סובל את סובליו ולא הכהנים סבלוהו אלא הוא סבלן שנאמר (שם ד, יח) "נתקו כפות רגלי הַכֹּהֲנִים"
  • ( ב ) והקב"ה משמר עולמו שנאמר (תהלים קכא, ד): "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' שומרך" ואמר לישראל שישמרוהו שנאמר (במדבר ג, לח): "וְהַחֹנִים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה"
  • ( ג ) ומאיר לעולם דכתיב (יחזקאל מג, ב): "והארץ האירה מִכְּבֹדוֹ" ואמר לישראל "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ" הוי "לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף":


  1. ^ עי' במפרשים על כך שמונה כאן רק ג' דברים - ויקיעורך

<< · שמות רבה · לו · >>


<< · שמות רבה · לז · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לז

שמות רבה פרשה לז פיסקא: א ב ג ד

<< · שמות רבה · לז א · >>


א.

"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ".     הא הוא דכתיב (זכריה י, ד): "מִמֶּנּוּ פִנָּה, מִמֶּנּוּ יָתֵד, מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה..."

בא וראה אומות הקדמונים כשהיו מבקשים להעמיד להם מלך היו מביאים מכל מקום ומעמידים עליהם שכן הוא אומר (בראשית לו, לב): "וימלוך באדום...מדנהבה...מבצרה", וכן כולן. אבל ישראל אינו כן; אלא מהם. גדוליהם - מהם, מלכיהם - מהם, כהניהם - מהם, נביאיהם - מהם.
  • שריהם שנאמר "מִמֶּנּוּ פִנָּה" -- זה המלך דוד שנאמר (תהלים קיח, כב): "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה"
  • "מִמֶּנּוּ יָתֵד" -- זה כהן גדול שנאמר (ישעיה כב, כג): "ותקעתיו יתד במקום נאמן"
  • "מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה" -- שנאמר (דה"א יב, ב): "נושקי קשת מימינים ומשמאילים".
  • (זכריה י, ד): "מִמֶּנּוּ יֵצֵא כָּל נוֹגֵשׂ יַחְדָּיו" -- אלו סופרי הדיינין.

וכן הוא אומר "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ" -- מהיכן? "מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".    משל למלך שהיה לו אוהב ובקש למנות קתליקוס ומנהו על כל בית גנזיו. לאחר ימים בקש לעשות אסטרטיגוס והיה אותו אוהבו סבור שמא יעשהו ולא עשאו. א"ל לך ומנה אסטרטיגוס. אמר לו אדוני המלך מאיזו גינוסיא?. א"ל מגינוסיא שלך!.

כך ביקש הקב"ה למנות על מלאכת המשכן ועשאו למשה גזבר על הדיינין ועל הכל. וכשבקש לעשות הקב"ה כהן גדול היה משה סבור שהוא נעשה כ"ג. אמר לו הקב"ה לך ומנה לי כהן גדול. אמר לפניו רבון העולם מאיזה שבט אמנה לך?. אמר לו משבט לוי!. אותה השעה שמח משה אמר כך שבטי חביב. א"ל הקב"ה אהרן אחיך הוא. לכך נאמר "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך".

רבנן אמרי כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר שמש משה בכהונה גדולה. ויש אומרים לא שמש אלא שבעת ימי המלואים.

ר' ברכיה בשם ר' סימון אומר כל מ' שנה שמש משה בכהונה גדולה שנאמר (דה"א כג, יג): "בני עמרם אהרן ומשה", וכתיב (שם, יד) "ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי".

<< · שמות רבה לז · ב · >>


ב.

דבר אחר: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ". אמרו בשעה שירד משה מסיני וראה ישראל באותו מעשה - הביט באהרן והיה מקיש עליו בקורנס. והוא לא נתכוין אלא לעכבם עד שירד משה. ומשה היה סבור שהיה אהרן שותף עמהן והיה בלבו עליו. אמר לו הקב"ה משה! יודע אני כוונתו של אהרן היאך היתה לטובה!

משל לבן מלכים שזחה דעתו עליו ונטל את הצפורן לחתור בית אביו. אמר לו פדגוגו "אל תיגע עצמך. תן לי ואני אחתור". הציץ המלך עליו ואמר לו "יודע אני היאך היתה כוונתך. חייך איני משליט בריה על פלטין שלי אלא אתה!" .

כך בשעה שאמרו ישראל לאהרן (שמות לב, א): "קום עשה לנו אלהים", אמר להם (שם, ב) "פרקו נזמי הזהב". אמר להם "אני כהן, אני אעשה אותו ומקריב לפניו". והוא לא נתעסק אלא לעכבן עד שיבא משה. א"ל הקב"ה "אהרן, יודע אני היאך היתה כוונתך. חייך אין אני משליט על קרבנותיהן של בני אלא אתה!" שנאמר "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ" -- היכן א"ל הדבר הזה למשה? במשכן.

א"ר לוי משל לאוהבו של מלך קומיס ורפוסא בקש לעשות סטרטיגוס לאחד והודיע לו. א"ל אחיך הוא. כך עשה הקב"ה למשה קומיס (במדבר יב, ז): "לא כן עבדי משה", עשאו רפוסא שנאמר (שמות יח, יג): "וישב משה לשפוט את העם". בקש לעשות כ"ג הודיע לו א"ל אהרן אחיך הוא:

<< · שמות רבה לז · ג · >>


ג.

דבר אחר: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ".    הא הוא דכתיב (תהלים סה, ה): "אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ".

א"ר יצחק משל לאוהבו של מלך שתיגרו ועשאו פרוטיקאטור שלא יהא זז מפלטין ואוכל מותריו של מלך. כך אהרן היה שוה לכל ישראל ועשאו הקב"ה כהן גדול ואמר לו (ויקרא כא, יב): "ומן המקדש לא יצא" ואכל מותריו של הקב"ה שנאמר (שם ב, י) "והנותרת מן המנחה":

<< · שמות רבה · לז ד · >>


ד.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ": הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים קיט, צב): "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי": כשאמר הקב"ה למשה "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ", הרע לו. אמר לו "תורה היתה לי ונתתיה לך, שאלולי היא אבדתי עולמי". משל לחכם שנטל קרובתו ועשתה עמו עשר שנים ולא ילדה, אמר לה "בקשי לי אשה", אמר לה "יכול אני ליטול חוץ מרשותך, אלא שהייתי מבקש ענותנותך". כך אמר הקב"ה למשה "יכול הייתי לעשות לאחיך כהן גדול חוץ מדעתך, אלא שהייתי מבקש שתהא גדול עליו".

"מתוך בני ישראל" - מכל הארצות בחר הקב"ה בארץ ישראל, ומא"י בחר בבהמ"ק, ומבהמ"ק לא בחר אלא בבית קדשי הקדשים. כך, בחר הקב"ה בישראל, ומישראל לא בחר אלא שבט לוי, ומשבט לוי בחר אהרן, שנאמר (ש"א ב, כח): "וּבָחֹר אֹתוֹ מכל שבטי ישראל".

תרומה לצד והמעשר לצד, נדב ואביהוא לצד אלעזר ואיתמר לצד, אלעזר ואיתמר נבחרו, שנאמר "ובחר אתו מכל שבטי ישראל". לכך נאמר (תהלים סה, ה): "אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ":

<< · שמות רבה · לז · >>


<< · שמות רבה · לח · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לח

שמות רבה פרשה לח פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט

<< · שמות רבה · לח א · >>


א.

"וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם"    - הה"ד (תהלים קיט, פט): "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם".

אמר דוד כשם שאתה אמת שנאמר (ירמיה י, י): "וה' אלהים אמת" כך דברך אמת שנאמר "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם" - אל תאמר "בַּשָּׁמָיִם" אלא "כַּשָּׁמָיִם". כשם שמתחלה גזר ונעשו שמים - אף דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם שנאמר (במדבר כה, יג): "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כְּהֻנַּת עולם".

למה כך?    (ישעיה נה, יא): "כן יהיה דברי אשר יצא מפי". לכך נאמר "וזֶה הַדָּבָר":

<< · שמות רבה לח · ב · >>


ב.

דבר אחר: "וְזֶה הַדָּבָר"    - הא הוא דכתיב (חבקוק א, יב): "הֲלֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי וְלֹא נָמוּת...".

עד שלא עמד אדם הראשון ואכל את האילן כך הייתי אומר שלא יאכל מן האילן ולא ימות שנאמר "הֲלֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי וְלֹא נָמוּת".
אלא מפני שביטל צוויך, הבאת עליו מיתה להכות את הבריות שנאמר "ה' לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ". אתה גוזר ואומר "קדושים תהיו לאלהיכם", וכן "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם". רבון העולם אתה מבקש שנהא קדושים -- הסר ממנו המות! שנאמר "הֲלֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי וְלֹא נָמוּת".
אמר להם אי אפשר "ה' לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ":

<< · שמות רבה לח · ג · >>


ג.

"לְקַח פַּר בֶּן בָּקָר" --

הה"ד (תהלים קיא, ב): "גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי ה' דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם".     כשהוא רוצה הוא קוראה לשון נקבה -- שנאמר (במדבר יט, ב): "ויקחו אליך פרה אֲדֻמָּה תמימה", וכשהוא רוצה הוא קוראו לשון זכר -- שנאמר "לְקַח פַּר בֶּן בָּקָר" לכפר עליהם על מה שעתיד שנאמר (ויקרא ט, ב): "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת". לכך נאמר -- "גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי ה' דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם"


דבר אחר: שעשה הקב"ה כבוד לאהרן שהלבישו כמלאכי השרת שנאמר (מלאכי ב, ז): "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת...כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא"

א"ר יהודה מכאן אמרו כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה -- אינו כהן לעתיד לבא אלא נמאס מג' דברים שנאמר (הושע ד, ו): "כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מִכַּהֵן לי" - שכן ג' אלפין יש בו; שנמאס מן הכהונה, ומן המקדש, ומן הלויה.    אבל אם היה בן תורה הוא כמלאך שנאמר "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא".

ואם לאו ראה מה כתיב (איוב י, כב): "ארץ עֵפָתָה כמו אֹפֶל" -- זה גיהנם שהרשעים פורחים כעוף. ד"א "עֵפָתָה" -- שהרשעים עייפים בה. ומי ירד לשם? א"ר חמא מי שאינו רגיל לעשות תלמודו סדרים סדרים ובועט שנאמר "צלמות ולא סדרים".

"וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ" -- אם יגע בה.  אלו לא דיו אלא שהוא נעשה תלמידו של הקב"ה שנאמר (ישעיה נד, יד): "וכל בניך למודי ה'", וכן (שם ל, כ) "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך: "

<< · שמות רבה לח · ד · >>


ד.

ד"א (שמות כט, א) "זֶה הַדָּבָר".    הא הוא דכתיב (הושע יד, ג): "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" - זהו שאמר הכתוב (תהלים כו, ו-ז) "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי...לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה". יכול אף להקריב פרים ואילים? תלמוד לומר (תהילים כו, ז)"לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה".

לפי שישראל אומרים: רבון העולם הנשיאים חוטאים ומביאים קרבן ומתכפר להם, משיח חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קרבן! 

אמר להם (ויקרא ד, יג): "ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'".

אמרו לו עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות! 

אמר להם דברים אני מבקש! שנאמר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" ואני מוחל על כל עונותיכם. ואין 'דברים' אלא דברי תורה שנאמר (דברים א, א): "אלה הדברים אשר דבר משה".

אמרו לו אין אנו יודעין .

אמר להם בכו והתפללו לפני ואני מקבל.
אבותיכם כְּשֶׁנִּשְׁתַּעַבְּדוּ במצרים -- לא בתפלה פדיתי אותם?! שנאמר (שמות ב, כג): "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו"
בימי יהושע -- לא בתפלה עשיתי להם נסים?! שנאמר (יהושע ז, ו): "ויקרע יהושע שִׂמְלֹתָיו" ומה אמרתי לו (שם ח, יח) "נטה בכידון".
בימי השופטים -- בבכיה שמעתי צעקתם שנאמר (שופטים ו, ז): "ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה'"
בימי שמואל -- לא בתפלה שמעתי להם?! שנאמר (ש"א ז, ט): "ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'"
וכן אנשי ירושלים - אע"פ שהכעיסוני - בשביל שבכו לפני רחמתי עליהם שנא' (ירמיה לא, ו): "כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וגו'"

הוי איני מבקש מכם לא זבחים ולא קרבנות אלא דברים שנאמר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'"

לכך אמר דוד "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי" איני אומר להקריב לך אלא "לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה" שאני מודה לך על דברי תורה.


דבר אחר: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים".    אמר משה (דברים לג, כז): "מְעֹנָה אלהי קדם" -- אלו ישראל שבזכותן נברא העולם ועליהם העולם עומד.

רבי אומר "וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב" -- זה המן שנאמר (אסתר ז, ו): "איש צר ואויב". ולמה "צר ואויב"? אלא 'צר' למעלן 'ואויב' למטן; 'צר' לאבות 'ואויב' לבנים; 'צר' לי 'ואויב' לך.
"וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד" -- אלו בניו.

(דברים לג, כח): "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב" -- אין 'עַיִן' אלא נבואה שנאמר (ישעיה כט, י): "כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם"


א"ר שמעון בן גמליאל גדולה חיבתן של ישראל שהקב"ה משנה סדרי בראשית בשביל טובתן. שהוא מוריד להם מן מן השמים ומעלה להם מן הארץ טל שנאמר (שמות טז, יד): "ותעל שכבת הטל", וכן "אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל".

כיון שראה משה מתן שכרן של צדיקים אמר להם (דברים לג, כט): "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בה'" -- בני אדם שהן משתמשים בהקב"ה

  • "מָגֵן עֶזְרֶךָ" -- כנגד אברהם שנאמר (בראשית יד, כ): "אשר מגן צריך בידך"
  • "וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ" -- כנגד יצחק שפשט צוארו כנגד החרב
  • "וְיִכָּחֲשׁוּ אוֹיְבֶיךָ לָךְ" -- כנגד יעקב שנאמר (שם לו, ו) "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו"
  • "וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרוֹךְ" -- בימי מרדכי שנאמר (אסתר ו, יא): "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס".    מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת? אמור שהיה מתפלל בכל שעה שנאמר (שם ד, א) "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" מאחר שראה עצמו בגדולה לא הגיס לבו ולא עמד מן התפלה אלא -- (שם ו, יב) "וישב מרדכי", כשם שהיה מתחלה.

(דברים ל, ז): "ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה" - לא עליך אלא - "על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך".    ואתה תעמוד לך מן התפלה?...  לאו! אלא מה כתיב אחריו? "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'" כשם שעשה מרדכי שנאמר "וישב מרדכי אל שער המלך", שחזר לשקו ולתעניתו.

לכך נאמר "קחו עמכם דברים".

אף כאן הוא אומר "זה הדבר" לפי שלא התרצה הקב"ה לאהרן אלא ע"י התפלה שנאמר (דברים ט, כ): "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו [ואתפלל גם בעד אהרן וגו']":

<< · שמות רבה לח · ה · >>


ה.

דבר אחר: "וְזֶה הַדָּבָר".    הא הוא דכתיב (משלי ג, לה): "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ" -- אין כבוד אלא תורה.

תדע לך מה אמר בראש דברי הימים (דה"א, א) "אדם שת אנוש..", וכן כלן. ואין אתה מוצא באחד מהם 'כבוד' עד שמגיע ליעבץ שנאמר (דה"א ד, ט): "ויהי יעבץ נכבד מאחיו". למה כתוב בו כבוד? על שיגע בתורה. הוי - "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ".

וכן אתה מוצא באהרן. מה כתיב? (מלאכי ב, ו): "תורת אמת היתה בפיהו". מה אמר הקב"ה למשה? "וְעָשִׂיתָ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". וכל אלו בזכות התורה שהיה יגע בה. הוי - "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ":

<< · שמות רבה לח · ו · >>


ו.

דבר אחר: "וְזֶה הַדָּבָר".

הא הוא דכתיב (תהלים קיט, פט): "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמַיִם" -- וכי אין דברו של הקב"ה נצב בארץ אלא בשמים?

א"ר חזקיה בר חייא מפני שהבטיח הקב"ה דבר בשמים ואחר רד"ו שנים באתה ההבטחה שהבטיח הקב"ה את הצדיק.    כיצד? בשעה שאמר הקב"ה לאברהם (בראשית יב, א): "לך לך מארצך ואעשך לגוי גדול" אמר לפני הקב"ה רבש"ע מה הנאה יש לי בכל הברכות הללו והריני הולך מן העולם בלא בנים!  אמר לו הקב"ה לאברהם כבר אתה יודע שאין אתה מוליד?!  אמר לפניו רבש"ע כך אני רואה במזל שלי שאיני מוליד. אמר לו מן המזל אתה מתיירא! חייך כשם שאי אפשר לאדם למנות את הכוכבים כך אי אפשר למנות בניך!

א"ר יהודה ב"ר סימון בשם ר' חנין באותה שעה העלה הקב"ה את אברהם למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו (שם טו, ה) "הבט נא השמימה וּסְפֹר הכוכבים אם תוכל לִסְפֹּר אֹתָם ויאמר לו כה יהיה זרעך" -- א"ל כשם שאתה רואה את אלו ואי אתה יכול למנותם כך יהיה זרעך שאין אדם יכול למנותם.

וכן אתה מוצא ביעקב שהבטיחו הקב"ה וא"ל (שם כח, יד) "והיה זרעך כעפר הארץ", וכן (שם מו, ד) "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה". וקיים לו הקב"ה.

הוי -- "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמַיִם".

וכן אתה מוצא באהרן שהבטיחו הקב"ה למשה ואמר לו (שמות כח, א): "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך" וקיים לו הקב"ה.

הוי -- "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם":

<< · שמות רבה לח · ז · >>


ז.

אמר ר' חנינא: יבא 'קדוש' ויכנס ל'קדוש' ויקריב לפני 'קדוש' ויכפר על 'קדושים'.

  • יבא קדוש -- זה אהרן שנאמר (תהלים קו, טז): "לאהרן קדוש ה'"
  • ויכנס לקדוש -- זה מקדש שנאמר (שמות טו, יז): "מקדש ה' כוננו ידיך"
  • ויקריב לפני קדוש -- זה הקב"ה שנאמר (ויקרא יט, ב): "כי קדוש אני ה'"
  • ויכפר על קדושים -- אלו ישראל שנאמר "קְדֹשִׁים תהיו"


"לְקַח פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד..." -- א"ר פנחס הכהן בר חמא, הא הוא דכתיב (ישעיה מו, י): "מגיד מראשית אחרית".    "פַּר אֶחָד" -- זה אהרן; "וְאֵילִים שְׁנָיִם" -- זה אלעזר ואיתמר.  רמז נתן לו ששני בניו עתידין למות ואינן משמשין אלא שנים.

<< · שמות רבה לח · ח · >>


ח.

דבר אחר: (שמות כט, א) "וזה הדבר".

באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים?

  • א"ר חנינא בנו של רבי ישמעאל, זכות המילה היתה נכנסת עמו שנאמר (ויקרא טז, ג): "בזאת יבא אהרן" -- זו המילה כמה דאת אמר (בראשית יז, י): "זאת בריתי אשר תשמרו"; וכה"א (מלאכי ב, ה): "בריתי היתה אתו החיים והשלום".
  • ר' יצחק אומר זכות השבטים היתה נכנסת עמו שנאמר (שמות כט, א) "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם" -- מנין 'זה' י"ב.
ואלו הן י"ב אבנים שהיו נתונות על לבו של אהרן ועליהם שמות השבטים. וכסדר הזה היו נתונות:
( א ) . ראובן -- שדרגנין
( ב ) . שמעון -- שימפוזין
( ג ) . לוי -- דייקניתין
( ד ) . יהודה -- ברדינין
( ה ) . יששכר -- סנפרינון
( ו ) . זבולון -- אסמרגדין
( ז ) . דן -- כוחלין
( ח ) . נפתלי -- אבאטיס
( ט ) . גד -- הימוסיון
( י ) . אשר -- קרומטיסין
( יא ) . יוסף -- פראלוקין
( יב ) . בנימין -- מרגליטוס.
מה טעם? שיהא הקב"ה מסתכל בהם ובבגדי כהן בכניסתו ביום הכפורים ונזכר לזכות השבטים.     ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר משל לבן מלכים שהיה פדגוגו נכנס אצלו ללמד סניגוריא על בנו והיה מתיירא מן העומדים עליו שמא יפגע בו. מה עשה המלך? הלבישו פורפירא שלו שיהיו רואין אותו ומתייראין ממנו.
כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קדשי הקדשים ואלולי זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו לא היה יכול להכנס, למה שהיו מלאכי השרת שם. מה עשה לו הקב"ה? נתן לו מדמות לבושי הקודש שנאמר (שמות כח, מ): "ולבני אהרן תעשה כֻתֳּנֹת" כשם שכתוב (ישעיה נט, יז): "וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תִּלְבֹּשֶׁת ויעט כמעיל קנאה".

<< · שמות רבה לח · ט


ט.

"וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן" (שמות כח, יז) - כיצד היו נתונים?

  • "טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת"
    • על אודם היה כתוב אברהם יצחק ויעקב ראובן
    • על פטדה היה כתוב שמעון
    • על ברקת היה כתוב לוי
  • "וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם"
    • על נופך היה כתוב יהודה
    • על ספיר היה כתוב יששכר
    • על יהלום היה כתוב זבולן
  • "וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוּ וְאַחְלָמָה"
    • על לשם היה כתוב דן
    • על שבו היה כתוב נפתלי
    • על אחלמה היה כתוב גד
  • "וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה"
    • על תרשיש היה כתוב אשר
    • על שוהם היה כתוב יהוסף
    • על ישפה היה כתוב בנימין שבטי יְשֻׁרוּן:

<< · שמות רבה · לח · >>