שמות רבה לז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · שמות רבה לז · ב · >>

הוסף ביאור

ב. [עריכה]

דבר אחר: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ". אמרו בשעה שירד משה מסיני וראה ישראל באותו מעשה - הביט באהרן והיה מקיש עליו בקורנס. והוא לא נתכוין אלא לעכבם עד שירד משה. ומשה היה סבור שהיה אהרן שותף עמהן והיה בלבו עליו. אמר לו הקב"ה משה! יודע אני כוונתו של אהרן היאך היתה לטובה!

משל לבן מלכים שזחה דעתו עליו ונטל את הצפורן לחתור בית אביו. אמר לו פדגוגו "אל תיגע עצמך. תן לי ואני אחתור". הציץ המלך עליו ואמר לו "יודע אני היאך היתה כוונתך. חייך איני משליט בריה על פלטין שלי אלא אתה!" .

כך בשעה שאמרו ישראל לאהרן (שמות לב, א): "קום עשה לנו אלהים", אמר להם (שם, ב) "פרקו נזמי הזהב". אמר להם "אני כהן, אני אעשה אותו ומקריב לפניו". והוא לא נתעסק אלא לעכבן עד שיבא משה. א"ל הקב"ה "אהרן, יודע אני היאך היתה כוונתך. חייך אין אני משליט על קרבנותיהן של בני אלא אתה!" שנאמר "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ" -- היכן א"ל הדבר הזה למשה? במשכן.

א"ר לוי משל לאוהבו של מלך קומיס ורפוסא בקש לעשות סטרטיגוס לאחד והודיע לו. א"ל אחיך הוא. כך עשה הקב"ה למשה קומיס (במדבר יב, ז): "לא כן עבדי משה", עשאו רפוסא שנאמר (שמות יח, יג): "וישב משה לשפוט את העם". בקש לעשות כ"ג הודיע לו א"ל אהרן אחיך הוא: