קטגוריה:שמות לב ב
ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאׇזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֤אמֶר אֲלֵ/הֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַ/זָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּ/אָזְנֵ֣י נְשֵׁי/כֶ֔ם בְּנֵי/כֶ֖ם וּ/בְנֹתֵי/כֶ֑ם וְ/הָבִ֖יאוּ אֵלָֽ/י׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וַאֲמַר לְהוֹן אַהֲרֹן פָּרִיקוּ קְדָשֵׁי דְּדַהְבָּא דִּבְאוּדְנֵי נְשֵׁיכוֹן בְּנֵיכוֹן וּבְנָתְכוֹן וְאֵיתוֹ לְוָתִי׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר לְהוֹן אַהֲרן פְּרִיקוּ קָדָשֵׁי דְדַהֲבָא דִבְאוּדְנֵי נְשֵׁיכוֹן בְּנֵיכוֹן וּבְנָתֵיכוֹן וְאַיְיתוּ לְוָתִי: |
רש"י (כל הפרק)
"באזני נשיכם" - אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים בתכשיטיהן הן שמא יתעכב הדבר ובתוך כך יבא משה והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן
"פרקו" - לשון ציווי מגזרת פרק ליחיד כמו ברכו מגזרת ברךרמב"ן (כל הפרק)
"פרקו נזמי הזהב" - בחר זהב ולא כסף בעבור שהוא מורה על מדת הדין ומראהו כמראה אש וכמו שאמרו עוד (יומא מה) זהב פרוים שדומה לדם פרים ולכן נעשה בית הקרבנות כלו זהב וכן מזבח הקטורת וכן הכרובים ודרשו בהם (מכילתא יתרו י ג) שאם עשאן של כסף הרי הן כאלהי כסף ואלהי זהב וגם דמות עגל בזהב יותר מן הכסף
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב ב.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן: פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב
(אילן סנדובסקי)
נִזְמֵי הַזָּהָב
"נִזְמֵי הַזָּהָב" היו קישוט לגברים אבל בעיקר לנשים. כמתנת ארוסין עבד אברהם נתן לרבקה "נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ" (ביאור:בראשית כד כב). אדם אוהב את הקישוטים שלו וזוכר את האדם שנתן לו את הקישוט וקשה לו להפרד מהנזם.
לאחר שאיוב החלים, חבריו ומשפחתו באו לבקר אותו וכל איש נתן לו: "אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת, וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד" (ביאור:איוב מב יא), כדי להראות כבוד.
נזם לא יכול להיות כבד מדי אחרת הוא יקרע את האוזן, לכן, כפי שכתוב באיוב, נזם זהב היה בערכו כקשיטה אחת, או כמו מטבע זהב אחת.
הקביעה שכל אדם יתן נזם זהב אחד, גרמה לצדק כלכלי, כאשר העשירים נותנים נזמים יקרים, והעניים נותנים נזמים זולים יותר, כמיטב יכולתם, והעניים מאוד לא נותנים. כך כולם תורמים שווה לערכם.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן
אהרון רצה לוודא שהאנשים באמת רוצים 'אלוהים' ומוכנים לתת מתנה יקרה להם למען כלל הציבור. אולי אהרון חשב שהאנשים יסרבו לתת נזם, או שיקח להם הרבה זמן, ובנתיים משה יחזור.
יעקב קיבל הוראה מה' "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם, וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ" (ביאור:בראשית לה א). יעקב הודיע זאת לבני ביתו: "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (ביאור:בראשית לה ב). בני ביתו של יעקב הבינו ונתנו לו "אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" (ביאור:בראשית לה ד). לא ברור אם בני ביתו של יעקב ידעו שיעקב עומד לקבור את הרכוש ולהפטר ממנו, או שהוא עמד להתיך את הזהב ורצה לבנות תרפים חדשים לאלוהיו. יעקב לא ביקש נזמים, ומהעובדה שבני משפחתו נתנו את הנזמים, ניתן להבין שאנשי ביתו של יעקב חשבו להוסיף עוד זהב כדי ליצור פסל גדול ומרשים. יש חושבים שחלק מהרחיצה והטהור שיעקב דרש היה להוריד את הנזמים, אולם אז לא היה צורך לתת אותם, אלא אחרי הרחיצה להחזיר את הנזמים הרחוצים לאוזן הרחוצה.
הרחיצה, החלפת בגדים והסרת נזמים היתה כאילו מחיקת העבר והתחלה חדשה, זהות חדשה. לאחר פריקת הנזם האנשים קיוו למתנות חדשות מהאוהבים אותם.
פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי
אהרון הגביל את כמות הזהב מכל משפחה רק לנזמים באוזני "נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם". הגברים, ראשי המשפחות שאבותיהם נפטרו, היו חופשיים מלתת נזם, או שהגברים הללו לא נשאו נזמים באוזן. כיוון שבנים נכללו, וכל איש הוא גם בנו של איש, ולא סביר שכאשר אב של איש נפטר, הבן הוציא את נזם הזהב מאוזנו, סביר שהפסוק כלל גם את כל הגברים.
אהרון הגביל את הזהב מהנזמים בלבד. אהרון לא רצה שבני ישראל יביאו את כלי הזהב שהנשים שאלו משכניהם ומגרי ביתם המצרים אשר לא יצאו ממצרים (שמות ג כב). שימוש ברכוש המצרים היה מבטל את היכולת להחזיר וכך ההשאלה היתה הופכת לגנבה.
אהרון הגביל לזהב בלבד, לכן עניים, שלא היה להם נזמי זהב, לא תרמו לעגל הזהב ולא חטאו בעשית העגל.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "שמות לב ב"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.