קטגוריה:שמות ב כג
ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה.
וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמׇת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.
וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מׇת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה׃
וַיְהִי֩ וַ - ו' החיבור
יְהִי֩ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/1961
מורפ': HC/Vqw3ms בַיָּמִ֨ים בַ - מילת יחס, ה' הידיעה
יָּמִ֨ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: b/3117
מורפ': HRd/Ncmpa הָֽרַבִּ֜ים הָֽ - מילית, ה' הידיעה
רַבִּ֜ים - תואר, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: d/7227 a
מורפ': HTd/Aampa הָהֵ֗ם הָ - מילית, ה' הידיעה
הֵ֗ם - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: d/1992
מורפ': HTd/Pp3mp וַיָּ֨מָת֙ וַ - ו' החיבור
יָּ֨מָת֙ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/4191
מורפ': HC/Vqw3ms מֶ֣לֶךְ מֶ֣לֶךְ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 4428
מורפ': HNcmsc מִצְרַ֔יִם מִצְרַ֔יִם - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 4714
מורפ': HNp וַיֵּאָנְח֧וּ וַ - ו' החיבור
יֵּאָנְח֧וּ - פועל, נפעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: c/584
מורפ': HC/VNw3mp בְנֵֽי בְנֵֽי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc־יִשְׂרָאֵ֛ל יִשְׂרָאֵ֛ל - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp מִן מִן - מילת יחס
צורת יסוד: 4480 a
מורפ': HR־הָעֲבֹדָ֖ה הָ - מילית, ה' הידיעה
עֲבֹדָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/5656
מורפ': HTd/Ncfsa וַיִּזְעָ֑קוּ וַ - ו' החיבור
יִּזְעָ֑קוּ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: c/2199
מורפ': HC/Vqw3mp וַתַּ֧עַל וַ - ו' החיבור
תַּ֧עַל - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: c/5927
מורפ': HC/Vqw3fs שַׁוְעָתָ֛ם שַׁוְעָתָ֛ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 7775
מורפ': HNcfsc/Sp3mp אֶל אֶל - מילת יחס
צורת יסוד: 413
מורפ': HR־הָאֱלֹהִ֖ים הָ - מילית, ה' הידיעה
אֱלֹהִ֖ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: d/430
מורפ': HTd/Ncmpa מִן מִן - מילת יחס
צורת יסוד: 4480 a
מורפ': HR־הָעֲבֹדָֽה הָ - מילית, ה' הידיעה
עֲבֹדָֽה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/5656
מורפ': HTd/Ncfsa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וַיְהִי֩ תלישא קטנה (משרת, דרגא 5) בַיָּמִ֨ים קדמא (משרת, דרגא 5) הָֽרַבִּ֜ים גרש (שליש, דרגא 4)
הָהֵ֗ם רביעי (משנה, דרגא 3)
וַיָּ֨מָת֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
מֶ֣לֶךְ מונח (משרת, דרגא 5) מִצְרַ֔יִם זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַיֵּאָנְח֧וּ דרגא (משרת, דרגא 5) בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל תביר (משנה, דרגא 3)
מִן־הָעֲבֹדָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
וַיִּזְעָ֑קוּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וַתַּ֧עַל דרגא (משרת, דרגא 5) שַׁוְעָתָ֛ם תביר (משנה, דרגא 3)
אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)
מִן־הָעֲבֹדָֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם עברו שנים רבות, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם המלך ששיעבד את בני ישראל, ואולי קיוו להקלה בעבודה, אך זו לא הגיעה, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה בְּיוֹמַיָּא סַגִּיאַיָּא הָאִנּוּן וּמִית מַלְכָּא דְּמִצְרַיִם וְאִתְאָנַחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן פּוּלְחָנָא דַּהֲוָה קְשֵׁי עֲלֵיהוֹן וּזְעִיקוּ וּסְלֵיקַת קְבִילַתְהוֹן לִקְדָם יְיָ מִן פּוּלְחָנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בְּיוֹמַיָא סְגִיאַיָיא הָאִינוּן וְאִתְכְּתַשׁ מַלְכָּא דְמִצְרָיִם וּפַקֵיד לְקַטָלָא בּוּכְרַיָיא דִבְנֵי יִשְרָאֵל בְגִין לְמִסְחֵי בְּאַדְמֵיהוֹן וְאִתְאַנָחוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל מִן פּוּלְחָנָא דַהֲוָה קַשְׁיָא עֲלֵיהוֹן וּזְעָקוּ וּסְלֵיקַת קְבֵילְתְּהוֹן לִשְׁמֵי מְרוֹמָא דַיְיָ וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ לְמִפְרוֹקִינוּן מִן פּוּלְחָנָא: |
רש"י
"וימת מלך מצרים" - (ש"ר) נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרָיִם – נִצְטָרַע, וְהָיָה שׁוֹחֵט תִּינוֹקוֹת יִשְׂרָאֵל וְרוֹחֵץ בְּדָמָם (שמ"ר א,לד).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ואפשר לומר כי הפרשה הזאת היא רמז לגאולתנו זאת העתידה שהיא תלויה בתשובה ובתפלה כי כן בגאולת מצרים חזרו בתשובה והתפללו אל ה' העונה בעת צרה, ונתקבלה תפלתם ובא להם הגואל מיד, ועל כן סמך לו ומשה לרמוז כי ביאת הגואל תלויה בתשובה ובתפלה.
וע"ד הקבלה יתכן לפרש כי נרמז כאן ענין התפלה ומתוך הצרה וגודל השעבוד כוונו אל העשר ואל הראש ועד הסוף, וכענין שכתוב (ישעיה נח) אז תקרא וה' יענה, ולכך נרמזו כלם בכאן, הוא שאמר ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, וישמע אלהים, ויזכור אלהים כנגד היראה והחכמה והבינה. את אברהם את יצחק ואת יעקב הגדולה והגבורה והיסוד, ושני עמודים בכללן וירא אלהים כנגד התפארת וידע אלהים כנגד המלכות, ותן לבך כי לא הזכיר בני ישראל אלא עם וירא אלהים כדי לרמוז על תפארת ישראל, כי שם יצעקו בני ישראל ושם יתפללו בשאלת צרכיהם, ואליו אנו מברכים בקדיש אמן יהא שמיה רבא מברך, ואנו אומרים לעלם לעלמי עלמיא יתברך הזכיר ה' עולמות כנגד ה' ספירות שמשם ולמעלה, וצריך הוא לחבר מלת עלמיא ליתברך ואין להפסיק בהם כלל כשם שאין להפסיק הכתר מאין סוף, שמע נא ואתה דע לך.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" וימת מלך מצרים" אותו המלך שהיה רודף את משה, ולכן קרא שם בנו אחר כך אליעזר, כי אז ידע היותו נמלט ונצול מחרב פרעה: " ויזעקו" זעקו מכאב לב על עבודתם, כענין הלילי שער, זעקי עיר:
" ותעל" שועתם אל האלהים מן העבודה. לא בשביל תשובתם ותפלתם, אבל כמקנא על אכזריות המעבידים, כאמרו וגם ראיתי את הלחץ:דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים". לדעת חז"ל פירושו שנצטרע, ומפני שהם ימים של צער קורא אותן ימים רבים, וכן פי' מ"ש בשנת מות המלך עוזיהו שנצטרע, ובהשקפה ראשונה חשבתי שדבריהם בנויים על הכלל שבכ"מ שמדבר ממיתת מלך מזכיר שמו בלא תואר מלך וישכב שלמה עם אבותיו וישכב רחבעם וישכב אביה וכן כולם, וע"כ במה שהזכיר תואר, מלך מצרים, מלך עוזיה, דרשו שהיו בחיים רק שנצטרע (ושוב שמעתי כן בשם הגר"א), אולם שבתי וראיתי שהגם שכלל זה הוא בדוק בכ"מ שכתוב וישכב עם אבותיו שאז כבר חדלה המלוכה ולא יזכיר בו עוד תואר מלך, אבל במקום שכתב וימת מצאנו שני מקומות יוצאים מן הכלל, וימת מלך בני עמון (ש"ב יו"ד) ויכה את מלך ישראל וימת המלך (מ"א כ"ב). והנה כ"מ שכתוב בימים ההם, יציין לפעמים דבר שנעשה כל משך זמן ההוא, כמו בימים ההם אין מלך בישראל (שופטים יט), ולפעמים יציין דבר שנעשה בנקודה מיוחדת ביום מן הימים כמו ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו, אבל הציון בימים הרבים שמורה דבר שנעשה במשך זמן רב לא יצדק על מיתת המלך, וע"כ פי' שנצטרע והצרעת נמשך ימים רבים, שלפי ערך הצער היו רבים, כמו ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ששלשה ימים הם רבים בערך זוב הדם, ועשרה ימים יחשבו לרבים לערך מה ששחטו ג' מאות ילדי ישראל בכל יום. אולם לדעת המפרשים שמת ממש מ"ש ויהי בימים הרבים חוזר לספור הקודם שהחל קושי השעבוד משנולדה מרים, ואחר שנולד משה והושם ביאור בטלה הגזרה של השלכת הילדים והשעבוד נשאר כמו שהיה, ובימים הרבים ההם מיום לדת משה עד היום שהיו שמונים שנה לא נעשה שום התחדשות לא לטוב ולא לרע, רק דבר אחד רשום שמת מלך מצרים אשר שם עליהם שרי מסים למען ענותם, וכל הימים היו מקוים כי כשימות מלך הזה הצורר אותם יוקל מעליהם עול השעבוד ועתה שמת המלך ונשארו בשעבודם כשהיו התחילו להרגיש בצרתם ולצעוק אל ה', וידוע בדה"י הקדמונים שכל מלך שעמד במצרים היה בונה לעצמו בנינים רמים ונשאים, ובתי קברות ועמודים (פיראמידען) גבוהים ורמים, ובמותו נשבתה העבודה הזאת, רק שהמלך החדש אשר עמד התחיל בעבודות חדשות לבנות טירות ועמודים לפאר מלכותו ומקום קבורתו, ולכן הרגישו בצרתם ויאנחו מן העבודה החדשה, והיה המנהג במצרים שכל שרי המלך ועבדיו ועמו היו עוסקים ימים רבים בבכי וזעקה ומספד מר כמ"ש ויבכו אותו מצרים שבעים יום, וע"כ העבדים האלה המעונים ומרודים שעד עתה לא היו יכולים לצעוק ולבכות על ענים כי הנוגשים היו מענישים אותם על צעקתם, עתה שהשתתפו עם המצריים לצעוק ולבכות על מות המלך והם במר לבבם בכו וצעקו לה' מן העבודה, ועז"א ויאנחו ב"י מן העבודה והאנחה היא מעומק הלב והזעקה הוא בקול, שחשבו מצרים שהם נאנחים וזועקים על מות מלכם והם עשו זה מן העבודה, ומזה התעוררו אל השועה שגדר שם שועה שצועק לישועה ששועו אל ה' שיושיעם, ותעל שועתם אל האלהים הגם שהיה מן העבודה
ומסבתה כי עדן לא שבו בתשובה שלמה, בכ"ז:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
גם יש לפרש שהיו שני כיתות בישראל, הטובים שבהם צעקו והתפללו אל אלהים שיצילם מן כובד העבודה, אבל הפחותים שבהם לא התפללו אל ה', אך שזעקו כקוראי תגר על ה' וכנגדם אמר ויזעקו, ולכך לא כללם יחד כי מה שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה הם הטובים שהתפללו אל ה' כי עיקר התפלה בלב, ויזעקו מדבר בפחותים שזעקו כקוראי תגר לכך נאמר ותעל שועתם אל האלהים מן הכיתות אשר שועו אל אלהים מחמת העבודה עלתה שועה אבל לא מן כת הזועקים בלא תפילה.
ויש אומרים, שזעקה זו בנגלה אמרו בפני המצרים שהיא על מיתת המלך כמתאבלים עליו, אבל האנחה בלב מן העבודה כי מיראה לא היו רשאים לומר בפני המצרים שהם זועקים מחמת העבודה, ולכך לא ערבינהואור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ומודיע הכתוב כי אותה צעקה עלתה לפני ה', והוא אומרו: שועתם וגו' מן העבודה, פירוש, מצער העבודה, וישמע ה' את נאקתם, פירוש, הרמת קול כאבם.
עוד ירצה על דרך אומרו (תהלים, קיח): ״מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה״, כי אחת מהתפלות המתקבלות היא תפלה שמתוך צרה, וכן הוא אומר (יונה, ב): ״קראתי מצרה״, והוא אומרו: ותעל שועתם וגו' מן העבודה, פירוש, לצד שהיתה מצרת העבודה, וכפי זה, שועה זו היא תפלה וצעקת כאב הצרה הנה היא רמוזה באומרו: מן העבודה ויזעקו, ובזה ידויק על נכון טעם ששינה הכתוב לשונו; שהתחיל לומר: ויזעקו ותעל שועתם וגו', שהיה לו לומר: ותעל זעקתם וגו', אלא נתכוין לומר שהם זעקו מהצרה וגם שועו לה'. כאומרו: ותעל שועתם.
וכפי זה, שיעור הכתוב הוא על זה הדרך: ותעל שועתם ששועו לאלהים מן העבודה.
עוד, אולי אומרו: מן העבודה ירצה שלא הגיעה השועה לפני ה' על ידי אמצעי אלא ביושר עלתה מן העבודה אל האלהים שלא על ידי ״בעל כנפים יגיד דבר״ (קהלת י', כ'):
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות ב כג"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.