רש"י על שמות ב
<< · רש"י על שמות · ב · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
"גמא" - גמי בלשון משנה ובלע"ז יונק"ו (בינזע) ודבר רך הוא ועומד בפני רך ובפני קשה
"בחמר ובזפת" - זפת מבחוץ וטיט מבפנים כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת
"ותשם בסוף" - הוא לשון אגם רושי"ל (בלע"ז שילפראהר) ודומה לו (ישעיהו יט) קנה וסוף קמלופסוק ה
"על יד היאור" - אצל היאור, כמו (שמואל ב יד) ראו חלקת יואב על ידי, והוא לשון יד ממש, שיד האדם סמוכה לו.
ורבותינו דרשו (בבלי סוטה יב:). הולכת לשון מיתה, כמו הנה אנכי הולך למות (בראשית כה); הולכות למות, לפי שמיחו בה. והכתוב מסייען, כי למה לנו לכתוב ונערותיה הולכות?
"את אמתה" - את שפחתה.
ורבותינו דרשו לשון יד, אבל לפי דקדוק לשון הקודש היה לו להנקד אמּתה מ"ם דגושה, והם דרשו את אמתה את ידה, שנשתרבבה אמתה אמות הרבה (בבלי סוטה יב:).פסוק ו
ומדרשו: שראתה עמו שכינה (שמות רבה; בבלי סוטה יב:).
"והנה נער בכה" - קולו כנער.פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
"וירא בסבלותם" - (ב"ר) נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם
"איש מצרי" - (ש"ר) נוגש היה ממונה על שוטרי ישראל והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם
"מכה איש עברי" - מלקהו ורודהו ובעלה של שלומית בת דברי היה ונתן עיניו בה ובלילה העמידו והוציאו מביתו והוא חזר ונכנס לבית ובא על אשתו כסבורה שהוא בעלה וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר היה מכהו ורודהו כל היוםפסוק יב
פסוק יג
"נצים" - מריבים.
"למה תכה" - אף על פי שלא הכהו, נקרא "רשע" בהרמת יד.
"רעך" - רשע כמותך.
ראו גם ביאור:שמות ב יג.פסוק יד
"הלהרגני אתה אומר" - מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש
"ויירא משה" - כפשוטו ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל
"אכן נודע הדבר" - כמשמעו ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל ע' אומות להיות נרדים בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראויים לכךפסוק טו
"ויבקש להרוג את משה" - מסרו לקוסטינר להרגו ולא שלטה בו החרב הוא שאמר משה ויצילני מחרב פרעה
"וישב בארץ מדין" - נתעכב שם כמו וישב יעקב
"וישב על הבאר" - למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר