קטגוריה:משלי ג לה
כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ
וּ֝כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ וּ֝/כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י
רלב"ג
"כבוד חכמים ינחלו". כי יכבדום האנשים וכל אחד מהכסילים מגביה קלון לו או אמר על צד ההפלגה כי עוצם הקלון שינחלו מפני סכלותם הוא מפריש ומסיר אותם מהמקום ההוא שהם נכרים בו:
ביאור המילות
"כבוד". מרים קלון, הקלון מסיר אותם או ירצה בו שכל אחד מהכסילים מרים ומגביה הקלון עליו מצד סכלותו:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ינחלו" - נוחלים לעצמם הכבוד.
"מרים" - כל אחד מפריש הקלון לחלקו.
מצודת ציון
"מרים" - מלשון תרומה והפרשה.
"קלון" - בזיון, והוא מלשון (ויקרא ב): "קלוי באש", כי בעבור הבזיון יתאדם הפנים כאלו נקלה באש. או הוא מלשון קַלּוּת.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"כבוד חכמים ינחלו", החכמים הם הנוהגים בחקי החכמה ינחלו כבוד, כי כבוד הנפש מאיר בם להתרומם מן הקלון שהיא התאוה שהיא פחיתת הנפש ובזיונה, והכבוד הזה יהיה להם לנחלה עולמית כמו שהנפש היא נצחית אבל "הכסילים הקלון מרים אותם", כי התאוה שהיא קלון הנפש ובזיונה ירים אותם לחלק על כבוד הנפש ולהשפילה לפני דבר נקל ונבזה שהם תאות החומר ונפש הבהמית, ועי"ז יחלקו על חקי החכמה כי ציורי הקלון והתאוה מתרוממים מעומק הנפש ויעלו על פני הלב ויתגברו על ציורי הכבוד והחכמה, וסופם לקלון וחרפה רצופה:
נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
וכסילים מרים קלון — פירש ר׳ טודרוס הלוי ז״ל: וכל מרים הכסילים כאילו עושה קלון לעצמו, שמעיד על עצמו שאינו מכיר מי ראוי לכבדו ולהרימו ומי ראוי להשפילו ולבזותו, כמו שנאמר (משלי ט ז): "יוסר לץ לוקח לו קלון" עד כאן, אבל הפריד ממלת כסילים והגיעה למלת קלון. ויש מפרשים: ולכסילים מרים השם קלון.
דבר אחר: משפטו "וכסילים מרימים קלון", ובא על דרך (משלי כח א) "וצדיקים ככפיר יבטח". דבר אחר, וכל אחד מהכסילים מרים איש קלון ובא, כמו "ואני תפלה" (תהלים קט ד).
ובמדרש: מהו מרים קלון? שכל אחד מהם ירים חלק קלון.
ובמדרש דורש "כבוד חכמים ינחלו", ביעקב כשיצא יוסף בנו לקראתו במצרים:
תרגום מצודות: החכמים נוחלים לעצמם הכבוד, והכסילים - כל אחד מרים (מפריש) הקלון (הביזיון) לחלקו.
תרגום ויקיטקסט: החכמים ראויים לקבל כבוד, זה מגיע להם כמו נחלה; אולם הכסילים ראויים לקבל קלון (בושה), כי רק הקלון מרים אותם ומעורר אותם להשתפר.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ג לה.
דקויות
איך אפשר להרים קלון?
1. מרים = מגביה ומפריש לעצמו (כמו שמפרישים תרומה), וכסילים מרים קלון = הכסיל מפריש לעצמו קלון, זה ה"תרומה" שהוא מקבל, זה חלקו בעולם (רש"י, רלב"ג פירוש ראשון, מצודות).
- אולם, לפי פירוש זה, היה ראוי לכתוב "וכסילים מרימים קלון" או "וכסיל מרים קלון". אמנם, מצאנו פסוקים נוספים שבהם הנושא בלשון רבים והנשוא בלשון יחיד, אולם אין זה הדקדוק המקובל.
2. קלון = איש קלון; וכסילים מרים קלון = רק איש קלון, איש נקלה ונבזה, מרים ומכבד את הכסילים (ע"פ רבנו יונה).
- אולם, הביטוי "איש קלון" לא נזכר בשום מקום אחר בתנ"ך; לפי דבריו, היה מתאים יותר לכתוב משהו כמו "וכסילים מרים פתי" או "וכסילים מרים אויל" (כלומר, רק פתי או אויל מכבד את הכסילים).
3. מֵרִים = מָרִים ומרירים, תואר לכסילים; וכסילים מרים קלון = הכסילים המרירים, שמעשיהם רעים ומרים, ינחלו קלון. החכמים ינחלו כבוד, והכסילים המרירים ינחלו קלון (ע"פ פרופ' מרדכי זר-כבוד ב'דעת מקרא').
- אולם, הביטוי "כסילים מרים" הוא ביטוי מוזר שאינו נמצא בשום מקום, ואין בו צורך, שהרי כל הכסילים הם מרים.
4. ולענ"ד, כסילים מרים קלון = הקלון מֵרִים את הכסילים, גורם להם להתעלות מעל הכסילות שלהם ולעשות חשבון-נפש (רלב"ג, פירוש שני).
הקבלות
ירמיהו הנביא הדגיש את חשיבות הבושה, (ירמיהו ו טו): "הֹבִישׁוּ, כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ! גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ, גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ; לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים, בְּעֵת פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ, אָמַר ה'"*. בני ישראל אינם מתביישים במעשיהם, ולכן יפלו וייכשלו; מכאן, שאילו היו מתביישים במעשיהם, לא היו נופלים ונכשלים.
כל אחד נכשל לפעמים בעבירות, אולם כל עוד הוא מתבייש במעשיו - יש לו תקווה; ברגע שהוא מתחיל להתגאות במעשיו הרעים, ולפרסם אותם ברחוב בהפגנתיות - ה' כבר אינו סולח לו.
לעיון נוסף על הענשת תלמידים בהלכה, ראו דיון ב"עצור כאן חושבים": http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1927876
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי ג לה"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.