לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבועות/פרק ראשון

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק ראשון – שבועות שתים

[עריכה]

-----------------------------------דף א

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות א


ירושלמי שבועות, פרק א, הלכה א

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד א] מתני’: שבועות, שתים שהן ארבע. ידיעות הטומאה, שתים שהן ארבע. יציאות השבת, שתים שהן ארבע. מראות נגעים, שנים שהן ארבעה:


גמ’: תמן תנינן, יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ. מהו שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ? האם הכוונה שתים לחיוב לבעל הבית העומד בפנים, כשעשה מלאכה שלמה של הוצאה או הכנסה. ושתים לפטור, כשעשה רק חלק מהמלאכה. ובאותה צורה, שתים לחיוב ושתים לפטור לעני העומד בחוץ. או שהכוונה, שתים שהן ארבע שעליהם חייב להביא קרבן בפנים במקדש. שנים על הוצאה והכנסה לבעל הבית, ושנים על הוצאה והכנסה לעני. ושתים שהם ארבע בחוץ. שבעל הבית והעני פטורים מקרבן, לפי שעשו רק חלק מהמלאכה ? נישמעינה מן הדא דתנן. שבועות שתים שהן ארבע וכ”ו יציאות השבת שתים שהן ארבע. ולמה לא תנינן שנים שהם ארבע בפנים ושנים שהן ארבע בחוץ ? אמר רבי אבא רבי אבא°. תמן כולהון לחיוב, ברם הכא חיוב ופטור אתינן מיתני. הדא אמרה, ארבע לחיוב וארבע לפטור. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מתניתא אמרה כן, דתנן, שבועות שתים שהן ארבע. וכי לא כולם לחיוב? רואים שבמטבע הלשון הזה משתמש התנא כשדין כל הארבע זהה לחיוב או לפטור. ודכוותה יציאות השבת שתים שהן ארבע לחיוב. והא תני דלתות ההיכל שתים שהן ארבע. שכל דלת היתה מורכבת משני חלקים. אית לך מימר לחיוב ולא לפטור? אלא ממטבע הלשון אי אפשר להביא ראיה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד ב] ולמה לא ניתני שנים עשר? ארבע לחיוב ושמונה לפטור? שנים שבעל הבית עשה את כל המלאכה ושנים שהעני עשה את כל המלאכה שני עקירות לעני ושני הנחות של בעל הבית. כשהעני עוקר ומכניס ובעל הבית נוטל ומניח הרי כאן שתים אחד לעני ואחד לבעל הבית. כשהעני עוקר ומניח בידו של בעל הבית ובעל הבית מכניס ומניח הרי עוד שתים שני עקירות של בעל הבית ושני הנחות של העני כשבעל הבית עוקר ומוציא והעני נוטל ומניח כשבעל הבית עוקר ומניח בידו של העני והעני מוציא ומניח. הרי עוד ארבעה לא אתינן מיתני, אלא עקירות, שהן פטור שהוא כנגד שיכול לבא לידי חיוב אם היה מסיים את המלאכה. תנן, פשט העני את ידו לפנים. ונתן לתוך ידו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא. העני חייב, ובעל הבית פטור. פשט בעל הבית את ידו לחוץ. ונתן לתוך ידו של עני, או שנטל מתוכה והכניס. בעל הבית חייב, והעני פטור. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. ההן פטור דתנינן הכא, פטור ומותר. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. עני ועשיר אחד הן, ומנו אותן חכמים שנים. הכנסה והוצאה אחד הן, ומנו אותן חכמים שנים שהרי אמר התנא יציאות השבת. וכי אפשר לאמר שאין הכנסה בכלל? והא קא מפרש הכנסה לאלתר דתנן פשט העני את ידו לפנים דהיינו הכנסה. וכן מדתנן בל”ט אבות מלאכה, המוציא מרשות לרשות. ולא נאמר מרשות היחיד לרשות הרבים. וכי אפשר לאמר שאין המכניס בכלל? וכן נישמעינה מן הדא דאמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הכניס חצי גרוגרת והוציא חצי גרוגרת חייב. ואם הכנסה והוצאה היו שני מלאכות שונות, איך מצטרפים ? מניין א_אשהוצאה קרוייה מלאכה? אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°. רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° שמע להן מן הדא, דכתיב (שמות ויקהל לו ו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר, איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש, ויכלא העם מהביא. שנמנעו העם מלהוציא מבתיהן וליתן לגיזברים. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. אפילו הכנסה את שמע מינה. כשם שנמנעו העם מלהוציא מבתיהן וליתן לגזברין, כך נמנעו הגיזברין מלקבל מידן ולהכניס ללישכה. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. °רבי אחא רבי אחא (תנא) שמע כולהן מן הדין קרייא, דכתיב (ירמיהו י"ז, כ"ב) השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים, ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל מלאכה לא תעשו. שמע מינה דהוצאה והכנסה קרוים מלאכה. אמר רבי אבין רבי אבין° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ורבי מנא רבי מנא° אמר לה סתם בלי לציין בשם מי נאמרו הדברים. מתניתין מני לא °רבי ישמעאל רבי ישמעאל ולא °רבי עקיבא רבי עקיבא? דתנינן תרתי כללין, ולא דמיין דין לדין. שבועות שתים שהן ארבע. שאוכל ושלא אוכל, שאכלתי ושלא אכלתי. אי °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, הא אינו מחייב על לשעבר, ומביא רק שני קרבנות. ומראות נגעים שנים שהן ארבע, ומביא ארבע קרבנות. ותנן ידיעות הטומאה שתיים שהן ארבע. ששכח שהוא טמא, ואכל קדש או נכנס למקדש. ושידע שהוא טמא, ושכח שזה קדש או שזה מקדש. ואי °רבי עקיבא רבי עקיבא, הא אמר על העלם טומאה הוא חייב, ואינו חייב על העלם מקדש וקדש, ואינו מביא אלא שני קרבנות, וגבי נגעים תנן, מראות נגעים שנים שהן ארבע ומביא ארבע קרבנות. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, רבי אבין רבי אבין° פתר לה כולה לחיוב, ולצדדין קתני. שבועות שתים שהן ארבע כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שמחייב על לשעבר. ידיעות הטמאה שנים שהן ארבע כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

1 א_א מיי' פי"ב מהל' שבת הלכה ח', סמ"ג לאוין סה :

-----------------------------------דף ב

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות ב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד א] למה לי להעמיד את ידיעות הטומאה כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אפילו כ°רבי עקיבה רבי עקיבא אתיא היא. אם נעמיד את המשנה בחיוב מלקות. שלא פטר °רבי עקיבא רבי עקיבא בידיעת הטומאה והעלם מקדש או העלם הקדש אלא מקרבן, אבל מלקות חייב. אמר לו אי למלקות אין כאן אלא שתים, שהרי צריך שידע שהוא טמא ושזה מקדש או קדש. ואין לנו אלא להעמיד בחיוב קרבנות. ומאן אית ליה העלם טומאה והעלם מקדש חייב קרבן, °רבי ישמעאל רבי ישמעאל ולא כ°רבי עקיבה רבי עקיבא. ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, פעמים שיש כאן העלם טומאה והעלם מקדש, וחייב על כל אחת ואחת. היך עבידא? ניטמא וידע, נעלמה ממנו טומאה, ונכנס למקדש ויצא וידע. ושוב נעלם הימינו מקדש ונכנס למקדש ויצא וידע. הרי כאן העלם טומאה והעלם מקדש, וחייב על כל אחת ואחת. ופעמים שיש כאן כמה ידיעות וכמה העלימות ואינו חייב אלא אחת. היך. עבידא ? ניטמא וידע, נעלמה הימינו טומאה, ונכנס למקדש, עד שהוא בהעלם טומאה נעלמה הימינו מקדש. ונכנס למקדש ויצא, וידע שהוא טמא, ואמר טומאה זו אין חייבין עליה קרבן, וידע שהוא מקדש ונכנס למקדש ויצא אפילו כמה פעמים ובסוף ידע. הרי כאן כמה ידיעות והעלימות ואינו חייב אלא אחת. שאינו חייב, עד שידע מהטומאה ומהמקדש ושחייבים קרבן, שידיעה חלקית אינה מחלקת. תנן, מראות נגעים שנים שהן ארבעה. תנן התם, בהרת עזה כשלג. שניה לה כסיד ההיכל. השאת כצמר הלבן. שניה לה כקרום הביצה. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, שאל °יהושע בן רבי עקיבה יהושע בן רבי עקיבה את °רבי עקיבה רבי עקיבא. מפני מה אמרו מראות נגעים שתים שהן ארבעה? אמר לו ואם לאו מה יאמרו? אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא. אמר לו לומר שמצטרפין זה עם זה. אמר לו. ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה. אמר לו לומר שאם אין א_בבקי בהן ובשמותן אין רואה הנגעים. ומניין א_גשמצטרפין זה עם זה? אמר רבי מנא רבי מנא° מדתנן שתים שהם ארבע. מנו אותן חכמים שנים, ומנו אותן ארבעה. מה שנים מצטרפין זה עם זה נלמד מפסוק בהמשך. אף ארבעה מצטרפין זה עם זה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי אבין רבי אבין°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד ב] אם בשאינו מינו השאת והבהרת שהם אבות שונים מצטרף לא כל שכן מין במינו הבהרת וסיד ההיכל, השאת וקרום ביצה. שהם אב ותולדה. ומנין שהשאת והבהרת מצטרפין מדין תורה ? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. דכתיב (ויקרא תזריע יג ב) והיה בעור בשרו לנגע צרעת. והיו בלשון רבים בעור בשרו לנגע צרעת, אין כתיב כאן. אלא והיה בלשון יחיד בעור בשרו לנגע צרעת. מלמד שהם מצטרפין זה עם זה כאילו הם אחד לטמא בכגריס. תני חזקיה חזקיה בן רבי חייא° (ויקרא תזריע יג ב) לנגעי צרעת אין כתיב. אלא לנגע צרעת. מלמד שהם מצטרפין זה עם זה. אמר לו. ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא, ומצטרפין זה עם זה כל שנים צמודים לפי הסדר שמנו חכמים, בהרת עזה כשלג ושניה לה כסיד ההיכל, השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה. ואל יאמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה? אמר לו אמרה המשנה שנים שהם ארבע מלמד שאינן זה למעלה מזה אלא יחס של אבות ותולדות. ויהא זה למעלה מזה? אם אומר את כן, נמצאת אומר הכהה טמא. ואף הכהה מן הכהה טמא. שסדר הנגעים כך הוא. בהרת, השאת, ושניה לבהרת כסיד ההיכל, ושניה לשאת כקרום ביצה, ואם אתה אומר שזה למעלה מזה, נמצא שהקרום כהה מן הכהה מן השאת, והתורה אמרה, (ויקרא תזריע יג ו) והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטיהרו הכהן. הא אם פשה, טמא. ודווקא הכהה טמא אם פשה. אבל הכהה מן הכהה, אפילו פשה, טהור. נמצאתה אומר, מראות נגעים שנים שהם ארבע. ואינם זה למעלה מזה על פי הלובן בהרת וסיד ושאת וקרום, אלא שני אבות והיינו שני מיני לובן ושתי תולדות, בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל, השאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה אבל אינם זה מתחת לזה אלא שני קבוצות והשאת והסיד שוות

-----------------------------------דף ג

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות ג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד א] ותייא כיי דאמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. משל לשני מלכים ושני איפרכין. מלכו של זה, גדול ממלכו של זה כך הבהרת לבנה מהשאת. ואיפרכו של זה, גדול מאיפרכו של זה הסיד לבן מקרום ביצה. אבל אין איפרכו של זה, גדול ממלכו של זה אלא שווה לו הסיד שווה לצמר לבן. וכשהולכים בדרך אין איפרכו של המלך הגדול מקדים את המלך האחר, אלא שני המלכים צועדים זה ליד זה והאפרכים הולכים מאחרי מלכיהם. על פי זה, הבהרת והשאת הולכים זה בצד זה. סיד ההיכל שהוא לבן יותר מקרום הביצה הולך אחר השאת אף שהוא לבן כמותו, וקרום הביצה הולך אחר הסיד. ושמואל שמואל (אמורא)° אמר. משל לשני מלכים ושני שגריריהן. מלכו של זה, גדול ממלכו של זה כך הבהרת לבנה מהשאת. ושגרירו של זה, גדול משל זה הסיד לבן מקרום ביצה. אבל אין שגרירו של זה, גדול ממלכו של זה אלא שווה לו הסיד שווה לצמר לבן. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° בשם רב אחא בר אחווא רב אחא בר אחווא° משל למלך ורב חיליה, וארקבטא שהוא גדול מרב חיליה, וריש גלותא, שהוא קטן מארקבתא כך סיד ההיכל, אף על פי שבמראה הלובן הוא שווה לשאת אליו הוא שייך הוא מופיע אחריו. וקרום הביצה הולך אחר סיד ההיכל, כמו שהריש גלותא אחר הארקבטא. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מתניתא אמרה, שאינן זה למעלה מזה. \\\\הבריתא באה להוכיח בקל וחומר שלבהרת יש לה תולדה כסיד ההיכל שמצטרפת עמה, כמו שלשאת יש תולדה קרום ביצה מהתורה שמצטרף עמה דילפינן ליה מדכתיב לשאת ולספחת וספחת לשון טפילה:\\\ תני, אם השאת שכהה מן הכהה שלה טהור שהרי קרום ביצה כהה מן השאת, ובוהק שהוא כהה ממנו והוא טהור יש לה מראה שני קרום ביצה שמצטרף אליו. בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא שהרי השאת כהה מהבהרת, וקרום ביצה כהה ממנו והוא טמא לא כל שכן שיהא לה מראה שני שיצטרף אליו, וזה סיד ההיכל? ממה שאמרה הבריתא שקרום ביצה הוא רק כהה משאת ולא כהה מן הכהה, משמע שסיד ההיכל אינו בין השאת לקרום אלא תולדה של הבהרת. אמר לו הבריתא משובשת דחמי מה אמר, שני יש לה תולדה, שלישי לא כל שכן שיהיה לה תולדה. שאת שתחתיה רק קרום יש לה תולדה, בהרת שהיא חמורה יותר שיש גם שלישי תחתיה שאת וכרום, לא כל שכן שיהיה לה תולדה. והרי כרום אינו שיך לבהרת אלא לשאת ולמה הוא מונה אותו כשלישי לבהרת ? אמר לו לא כפי שהבנתה שיש לבהרת שלישי היינו שכקרום ביצה שיך לבהרת, אלא הכוונה שיש עוד שני מראות כהות ממנה שהם טמאות, בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא. כהה ממנה זו שאת, כהה ממנה זו כקרום ביצה. אבל כקרום ביצה מינה של שאת. ולא ממינה של בהרת. כתיב (ויקרא תזריע יג ב) אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת. שאת זו שאת. בהרת זו בהרת. ספחת, זה שני לבהרת. וכתיב ומראה עמוק מן העור. זה שני לשאת. מה לשון שאת? מוגבהת. כמראה הצל שנראה גבוה ממראה חמה. מהו לשון עמוק? עמוקה ממראה חמה שהיא עמוקה ממראה הצל. מהו לשון ספחת? טפילה. שנאמר (שמואל א ב לו) ספחיני נא אל אחת הכהונות וגו'. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, זו דברי °רבי ישמעאל רבי ישמעאל ו°רבי עקיבה רבי עקיבא שאמר ששניה לבהרת נלמד מהמילה ספחת ושניה לשאת נלמד מהמילה עמוק. אבל לדברי חכמים, המקור לשני לשאת ולבהרת שווה. שמזה שכתבה תורה ספחת בין שאת לבהרת, נילמד שיש שנייה לזה ולזה. מתניתא אמרה כן דתנן (משנה נגעים ז ב) נשתנו מראיהם בין להקל בין להחמיר. כיצד להקל? הייתה כשלג ונעשית כסיד ההיכל, או הייתה כצמר לבן ונעשית כקרום הביצה. נעשית מספחת שאת או מספחת עזה וכ”ו משמע שגם שני לשאת וגם שני לבהרת נקרא ספחת

ירושלמי שבועות, פרק א, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: כל א_דשיש בה ידיעה בתחילה, וידיעה בסוף, והעלם בנתיים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד ב] הרי זה בעולה ויורד.א_ה יש בה ידיעה בתחילה, ואין בה ידיעה בסוף. שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים תולה, עד שיתוודע לו ויביא בעולה ויורד:


גמ’: ומניין לידיעה בתחילה ובסוף והעלם בנתיים בטמאת מקדש וקדשיו? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ה ב) ונעלם ממנו והוא טמא ואשם. (ויקרא ויקרא ה ג) ונעלם ממנו והוא ידע ואשם. ונעלם ונעלם שני פעמים, הטיל הכתוב ידיעה בין שני העלמות ודרשינן הכי וידע קודם ונעלם ממנו וידע אחר ונעלם ממנו מכלל שבאת לו ידיעה בתחילה ובסוף, והעלם בנתיים. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שסובר ששניהם בהעלם טמאה דדרש ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש. וממה שהטיל הכתוב ידיעה בין שני העלמות. דרשינן כאילו נכתב וידע קודם ונעלם ממנו וידע אחר ונעלם ממנו. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל שסובר שמדובר בשני הלכות שונות העלם אחד מדבר בהעלם טמאה והשני בהעלם מקדש וקדשיו. מניין? °רבי ישמעאל רבי ישמעאל כ°רבי רבי יהודה הנשיא. ד°רבי רבי יהודה הנשיא אמר, ונעלם ממנו. מכלל א_ושידע. וכתיב (ויקרא ויקרא ה ג) ונעלם ממנו והוא ידע, הרי שתי ידיעות. מד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל כ°רבי רבי יהודה הנשיא. °רבי רבי יהודה הנשיא כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל ? דאי לא כן קשה לדעת °רבי רבי יהודה הנשיא למה צריך לכתוב פעמים ונעלם אפי' כ°רבי עקיבה רבי עקיבא אתייא היא. צריך לכתוב פעמים ונעלם ללמד אחת לידיעה והעלם בטומאת מקדש. ואחת לידיעה והעלם בטומאת הקודש. ואית דבעי נישמעינה שצריך ידיעה בסוף מן הכא דכתיב (ויקרא ויקרא ה ג) והוא ידע ואשם. והלא כבר נאמר (ויקרא ויקרא ה ב) והוא טמא ואשם שצריך ידיעה בתחילה. אלא אם אינו עניין לידיעה בתחילה, תניהו עניין לידיעה בסוף. רבי בון רבי אבין° בעי. למה לי פסוק ללמד שצריך ידיעה בסוף כדי לחייב קרבן, אם לא נודע לו בסוף היך מביא קרבן? אלא נאמר והוא טמא ואשם והוא ידע.כך שהידיעה נאמרה לבסוף. וכיוון שאין צורך ללמד שצריך ידיעה בסוף שהרי אם אין ידיעה היאך מביא קרבן, אלא אם אינו עניין לידיעה בסוף, תניהו לידיעה בתחילה. התיבון. הרי כתיב בחיוב חטאת(ויקרא ויקרא ד כג) או הודע אליו חטאתו והביא. מעתה, אם אינו עניין לידיעה בסוף, תניהו עניין לידיעת תחילה. והרי כדי להתחייב חטאת אין צריך בידיעה בתחילה? פתר לה במחויבי חטאות ואשמות וודאין א_זשעבר עליהן יום הכיפורים, שמביאין חטאתם אחר יום הכיפורים. כך שהידיעה שנאמרה לבסוף אינה מיותרת אלא באה ללמד שאם נודע לו אפילו אחר יום הכיפורים חייב להביא קרבן. שאילולי כן הייתי חושב שיהיו כחייבי אשמות תלויין שנודע לו אחר יום הכיפורים שפטורין.

-----------------------------------דף ד

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות ד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד א] תלמוד לומר או הודע אליו חטאתו והביא. לחייב אף בשנודע לו לאחר יום הכיפורים. ומניין שאין הטמא חייב קרבן עולה ויורד אלא על טומאת מקדש וקדשיו שנכנס למקדש או אכל קדשים בטמאה? הואיל והזהיר וענש על זדון טומאה. וחייב נמי קרבן על שגגת טומאה. בהכרח שבאותו שענש והזהיר בזדון, בו חייב קרבן על השוגג. מה עונש ואזהרה האמור להלן, בטומאת מקדש וקדשיו. דבטמאת מקדש כתיב (במדבר נשא ה ג) ולא יטמאו את מחניהם וכתיב (במדבר חקת יט כ) כי את מקדש ה' טמא ונכרת האיש ההוא. ובטמאת הקדשים כתיב (ויקרא אמור כב ד) בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר, וכתיב (ויקרא ויקרא ז ח) והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא. אף כשחייב קרבן על טמאה בשוגג, לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו. אמר °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב. מתוך שאמר (דברים כי תבא כו יד) לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא. יכול ישראל שאכל מעשר כשהוא אונן או טמא, יביא קרבן? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ה ה) והיה כי יאשם לאחת מאלה. יש מאלה חייב, ויש מאלה פטור. אולי אוציא את המעשר שלא יהיה חייב קרבן לפי שאינו בעון מיתה. אבל לא אוציא את האוכל תרומה בטמאה, שהיא בעון מיתה. שנאמר (ויקרא אמור כב ט) ומתו בו כי יחללוהו. תלמוד לומר לאחת מאלה. יש מאלה חייב, ויש מאלה פטור. אולי חייב על האוכל תרומה בטמאה דילפינן אשם אשם כתיב הכא (ויקרא ויקרא ה ג) והוא ידע ואשם וכתיב התם (ויקרא אמור כב טז) והשיאו אותם עון אשמה. מה להלן בתרומה אף כאן בתרומה. ולא כל חייבי קרבנות מעבודה זרה למדתה? שהוקשה כל התורה לעבודה זרה, דכתיב בעבודה זרה. תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה ולנפש העושה ביד רמה. מה עבודה זרה מיוחדת, שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתה חטאת. יצאת תרומה, שאינה אלא עון מיתה. דכתיב (ויקרא אמור כב ט) ומתו בו כי יחללוהו, ואינו מביא חטאת. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° קומי רבי מנא רבי מנא°. אי מעבודה זרה למדתה לכל התורה כולה, וילמד מעבודה זרה לכל דבר ויהיה די בידיעה אחת בסוף. ולמה הצרכנו בטומאת מקדש וקדשיו, ידיעה תחילה וסוף? אמר לו. עבודה זרה בחטאת קבוע, וטומאת מקדש וקדשיו בעולה ויורד. ואין למידין קבוע מעולה ויורד, ולא עולה ויורד מקבוע. אם כך חזרה הקושיה למקומה. מה חמית מימר  ראיתה לומר בטומאת הקודש הכתוב מדבר? אולי בתרומה הכתוב מדבר ? נאמר כאן בקרבן עולה ויורד (ויקרא ויקרא ה ב) או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה. ונאמר להלן (ויקרא צו ז כא) ונפש כי תגע בכל טמא וכו' או בבהמה טמאה וכו' ואכל מבשר זבח השלמים. מה בהמה טמאה האמורה להלן, בטומאת הקודש. אף בהמה טמאה האמורה כאן, בטומאת הקודש. אין לי אלא טומאת הקדש. טומאת מקדש מניין? בטומאת קדש כתיב (ויקרא אמור כב ג) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא. ובטומאת המקדש כתיב. טמא יהיה, עוד טומאתו בו. מה טומאת קדש, בעולה ויורד, אף טומאת המקדש, בעולה ויורד. מה חמית מימר  ראיתה לומר דקרא בטמא שאכל קדש טהור, אולי בטהור שאכל קדש טמא? תלמוד לומר וטומאתו עליו. בטומאת הגוף, ולא בטומאת בשר. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר מדכתיב, ונפש כי תגע בכל טמא, ואכל מבשר זבח השלמים, ונכרתה הנפש ההיא. בטומאת הגוף, ולא בטומאת בשר. רבי חייא רבי חייא רבה° אומר. כתיב (ויקרא אמור כב ג)כל איש אשר יקרב מכל זרערכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה’ וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה’. נאמרו קדשים בלשון רבים ונאמר טומאה בלשון יחיד, דכתיב וטומאתו עליו. הא מה אני מקיים וטומאתו עליו? בטומאת הגוף ולא בטומאת בשר קדשים. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, לא דיבר אלא במי שטומאה פורשת ממנו שיכול להיטהר, דכתיב עליו. בעודה עליו שלא טבל ונטהר. יצא בשר, שאין טומאה פורשת ממנו שאין לו טהרה במקוה. תנן, יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף, שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים תולה עד שיוודע לו. אם לכשיוודע לו חייב להביא קרבן, אם כן מה הועיל לו יום הכיפורים? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. נעשית לו יום הכיפורים כאשם תלוי, שתולה לו שלא יבואו עליו יסורים. אי נמי, מת לפני יום הכיפורים עונה בה. אחר יום הכיפורים כבר כיפר. כתיב בשעיר הנעשה בפנים (ויקרא אחרי מות טז טז) וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל וגו'. יש לי בעניין זה שלש טמאות. טומאת עבודה זרה. שנאמר (ויקרא קדושים כ ג) למען טמא את מקדשי. גילוי עריות. שנאמר (ויקרא אחרי מות יח ל) לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם. שפיכות דמים. שנאמר (במדבר מסעי לה לד) ולא תטמאו את הארץ. יכול על כל הטמאות הללו שעיר זה מכפר? תלמוד לומר, מטומאות, ולא כל טומאות. מה מצינו שחלק הכתוב משאר חטאים להקל עליו ? בטומאת מקדש וקדשיו שדינו בקרבן עולה ויורד. אף כאן בשעיר הפנימי שבא להקל ולכפר בלא חיסרון כיס לחוטא לא נחלוק אלא בטומאת מקדש וקדשיו דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד ב] ממקומו הוא מוכרע. שנאמר, וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל. כל טומאה שבקודש. יכול על כל טומאת מקדש וקדשיו שעיר זה יכפר, אפילו על שיש בה ידיעה תחילה וסוף ? תלמוד לומר ומפשעיהם, ופשעיהם אילו המורדין. וכן הוא אומר (מלכים ב ג', ז') מלך מואב פשע בי. מכאן שאינו מכפר אלא על טמאות שדומות למרדים. מה מרדים אינם בני קרבן, אף הטמאות שעליהם מכפר השעיר, שאינם בני קרבן. יצאו טמאות מקדש וקדשיו שיש בו ידיעה תחילה וסוף שחיב קרבן, ואין השעיר מכפר. יצא כל שהיתה בו ידיע תחילה ואין בו ידיע בסוף, שהשעיר תולה ואינו מכפר

ירושלמי שבועות, פרק א, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: א_חאין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף. שעיר הנעשה בחוץ ויום הכיפורים מכפר. שנאמר (במדבר פינחס כט יא) מלבד חטאת הכיפורים. על מה שזה מכפר, זה מכפר. מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה? אף החיצון לא יכפר, אלא על דבר שיש בו ידיעה:


גמ’: מה חמית מימר  ראיתה לומר הפנימי תולה והחיצון מכפר? אולי החיצון תולה והפנימי מכפר, או זה וזה יתלו, או זה וזה יכפרו? מאי כדון? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. חמית לריש לקיש ריש לקיש° אותיב מילה קומי  שאל דבר לפני רבי יוחנן רבי יוחנן°. ואתיב ליה  והשיב לו ונראה לי שמחלוקי כפרות היא מילתא. ולית אנא ידע מה אמר ליה. אמר לו רבי זירא רבי זירא° . דילמא דא היא מה דחמית ולא שאל אותו בחלוקי כפרות אלא בהמשך למשנה הקדמת. דבעי ריש לקיש ריש לקיש° מה חמית מימר  ראיתה לומר דקרא שמדבר על חיוב קרבן עולה ויורד בטמא שאכל קדש טהור? נימא בטהור שאכל טמא? ואתיב ליה  והשיב לו רבי יוחנן רבי יוחנן°, תלמוד לומר וטומאתו עליו. בטומאת הגוף ולא בטומאת בשר. תנן, יש בה ידיעה בתחילה, ואין בה ידיעה בסוף. שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים תולה. אין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף. שעיר הנעשה בחוץ ויום הכיפורים מכפר. מה חמית מימר  ראיתה לומר הפנימי תולה והחיצון מכפר? למה לא נאמר שהחיצון תולה והפנימי מכפר, או שזה וזה תולים, או שזה וזה מכפרים ? מאי כדון? בשעיר המשתלח כתיב (ויקרא אחרי מות טז כא) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. עונות, אילו הזדונות. פשעיהם, אילו המרדים. חטאתם, אילו השגגות. וכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם. ונשא פירושו יכפר. אמר רבי אמי רבי אמי° בשם ריש לקיש ריש לקיש°. ונשא השעיר עליו את כל עונותם. תפש הזדונות והניח השגגות. לומר, מה שעיר המשתלח מכפר על זדונות, שאין בהן חיוב קרבן. אף שעיר הנעשה בחוץ מכפר על השגגות, שאין בהן חיוב קרבן. כגון שלא הייתה בהם ידיע בתחילה ולא יבואו לידי חיוב קרבן. אם שעיר המשתלח לא מכפר על חייבי חטאות, למה באו לכאן ולמה מתוודה עליהם? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי יסא רבי אסי°, לתלייה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

8 א_ח מיי' פי"א מהל' שגגות הלכה ט':


-----------------------------------דף ה

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות ה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד א] למה חייבים לאמר שמדובר בחטאים שחייב עליהם קרבן ויתלו. אולי נאמר שמכפר על אוכלי שקצים ורמשים שהם במלקות ואין בהם חיוב קרבן? אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זירא רבי זירא° . גזירא שווה חטאתם חטאתם. כתיב הכא בשעיר המשתלח (ויקרא אחרי מות טז כא) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם., וכתיב התם בחייבי חטאות (במדבר נשא ה ז) והתוודו את חטאתם אשר עשו. מה חטאתם שנאמר להלן, בחטאים שיש בהן חיוב קרבן חטאת. אף חטאתם שנאמר כאן, בשיש בהן חיוב חטאת. יצאו שגגות אכלי שקצים ורמשים שאין בהן חיוב קרבן. תני, על טמאת מקדש וקדשיו יש בה ידיעה בתחילה, ואין בה ידיעה בסוף. שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים תולה. מה שיירתה לשעיר הנעשה בחוץ ? אין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף. ועל כרחך שמכפר כפרה גמורה. דמה שמשייר שעיר הנעשה בחוץ, שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים תולה. ובשאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף, לא יבא לידי חיוב קרבן לעולם ולא שייך לתלות, ועל כרחך שמכפר כפרה גמורה

ירושלמי שבועות, פרק א, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: א_טועל שאין בה ידיעה בתחילה ולא בסוף, שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. שעירי רגלים מכפרין, אבל לא שעירי ראשי חדשים. ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין? על טהור שאכל טמא. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו. היה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל טמא. ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף. ושל יום הכיפורים מכפרין, על שאין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו. מה הן שיקרבו זה בזה? אמר להן, יקרבו. אמרו לו. הואיל ואין כפרתן שוה, היאך הם קריבים? אמר להן. כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד ב]

גמ’: תנן, ועל שאין בה ידיעה בתחילה ולא בסוף, שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דכתיב בשעיר ראש חדש (במדבר פינחס כח טו) ושעיר עזים אחד לחטאת לה'. חטא שאין יודע בו אלא ה', שעיר זה מכפר. אין לי אלא שעיר של ראש חדש, שעירי רגלים מניין? אמר רבי זירא רבי זירא° בשעיר הרגלים כתיב (במדבר פינחס כח כב) ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם. ושעיר, וי"ו מוסיף על ענין ראשון דמה שמכפר זה מכפר זה. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° ורבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ביום חנוכת המשכן שהיה בראש חדש ניסן הקריבו בו שלושה שעירים. שעיר נחשון שעיר חטאת המילואים ושעיר ראש חדש וכתיב (ויקרא שמיני י יז) מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש, כי קדש קדשים היא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה. מה אנן קיימין? אם בשעיר נחשון? רק על שבטו מכפר, ולא עוון העדה. אם בשעיר של מילואים ? אין כיוצא בו לדורות. אם כך למה השיב אהרן למשה אם שמעת בקדשי שעה שנאכלו באנינות, מי שמעת בקדשי דורות. הא גם זה שנשרף היה קדשי שעה. אלא כן אנן קיימין, בשעיר של ראש חדש. תנן, ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין? על טהור שאכל טמא. מאי כדון? נאמר כאן בשעיר שנשרף נשיאות עון דכתיב, (ויקרא שמיני י יז) לשאת את עוון העדה. ונאמר להלן גבי ציץ נשיאות עון, דכתיב (שמות תצוה כח לח) ונשא אהרן את עון הקדשים. מה להלן עון הקריבין ולא עון המקריבין. שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על הדם והחלב והבשר של עולה שקרב בטומאה. אף כאן עון הקריבין שהבשר טמא ולא עון המקריבין. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי חלק על שיטת °רבי מאיר רבי מאיר. ד°רבי מאיר רבי מאיר סבר שכל השעירים כפרתם שווה על טמאת מקדש וקדשיו. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי סובר ששעירי רגלים ושל ראש חדש מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף. ושעיר חיצון של יום הכיפורים מכפר על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי חלק על שיטת °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי וסובר ששעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל טמא. ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף. ושל יום הכיפורים מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° אף שאמר °רבי מאיר רבי מאיר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו. מודה °רבי מאיר רבי מאיר בשעיר הנעשה בפנים שבא על שהייתה לו ידיעה בתחילה ולא ידיעה בסוף, ואף שנקרא חטאת אין מכפר אלא תולה. ואתייא כרבי יונה רבי יונה° דאמר בשם רבי זעירא רבי זעירא° (ויקרא אחרי מות טז ט) והקריב את אשר עלה עליו הגורל לה’ ועשהו חטאת. לתלייה כאילו נאמר ועשהו עד שיוודא לו ויביא חטאת שלא ישתנה שאין קרבן שני שפועל כמותו. שעיר שלא קרב ברגל, ייקרב בראש חדש. לא קרב בראש

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 א_ט מיי' פי"א מהל' שגגות הלכה ט':


[ע"ב]


-----------------------------------דף ו

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות ו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד א] חדש, יקרב ביום הכיפורים, לא קרב ביום הכיפורים יקרב ברגל הבא. שמתחילה לא הוקדשו קרבנות ציבור, אלא ליקרב על מזבח החיצון לכל מה שצריך. ולא כבר כיפר באחר ? והוה חטאת שנתכפרו בעליה ואף שחטאת ציבור אינה מתה אינה קרבה אלא תראה עד שתסתאב אמר רבי מנא רבי מנא° מכיון דכתיב (דברים ראה טז טז) חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות, כמי שכולן מכפרין כפרה אחת. אמר רבי בון רבי אבין° מכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמי שכולן מכפרין כפרה אחת וכאילו עומדים להקרבה בכל אחד מהזמנים הללו כשירצו. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא רבי אסי°. העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, א_יאין צריך להזכיר של ראש חדש. שזיכרון אחד עולה לראש השנה ולראש חדש. אמר רבי אחא בר פפא רבי אחא בר פפא°. ותני כן, דתנן, העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה בשחרית. °בית שמאי בית שמאי אומרים, מתפלל שמונה ואומר ברכה של שבת בפני עצמה ושל ראש השנה בפני עצמה. ו°בית הלל בית הלל אומרים, שבע. מתחיל בשל שבת וחותם בשל שבת ומזכיר של ראש השנה באמצע. במוסף. °בית שמאי בית שמאי אומרים, עשר. שלושה ראשונות ושלושה אחרונות, ואחת של שבת, ואומר קדושת היום ברכה בפני עצמה וכולל מלכויות עמה. וברכה לזיכרונות וברכה לשופרות. ו°בית הלל בית הלל אומרים א_יאתשע. שכולל של שבת וקדושת היום עם מלכויות בברכה אחת וחותם מקדש השבת וישראל ויום הזיכרון. ואם צריך להזכיר של ראש חדש, ל°בית שמאי בית שמאי היה צריך להיות אחת עשרה ברכות לפי שצריך להוסיף ברכה לראש חדש. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. במה פליגין °בית הלל בית הלל ו°בית שמאי בית שמאי ? בדבר שטעון ברכה בפני עצמו. ברם הכא בראש חדש אף °בית שמאי בית שמאי מודים. שכן אפילו בחול אינו קובע ברכה לעצמו אלא כוללן בעבודה. ויזכיר בעבודה? אלא ודאי זיכרון אחד עולה לשניהם. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי, שני שעירים שמקריבין בראש השנה, מסתמא אחת מהן מחמת ראש חדש הוא בא. ואת אמרת אין צריך להזכיר ראש חדש? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, לא יאות רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מקשי. דתני, שני כבשי עצרת, ושני שעירי ראש השנה. אם כיפר הראשון, על מה שני מכפר? על טומאה שאירעה בין זה לזה. ולא °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא? הרי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי חולק כפרות וסובר ששעיר ראש חדש ושעיר ראש השנה מכפרים על חטאים שונים ומאי קשיא ליה על מה שני מכפר, הא חלוקין הן, דמא שמכפר זה לא מכפר זה. אלא ודאי, זה וזה מחמת ראש השנה הן באין. אמר רבי אמברי רבי אמברי°. לית יכיל לומר שאין אחד מהם משום ראש חודש, דכתיב (במדבר פינחס כט ו) מלבד עולת החדש, שמע מינא שגם שעיר ראש חדש היה קרב בראש השנה. ועוד מהדא דתני, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר שלשים ושני שעירים קריבין לציבור בכל שנה ושנה וכ”ו. שנים עשר לשנים עשר חדשי השנה וכ”ו שמע מינא שאף בראש השנה היה קרב של ראש חדש. חד בר אביי, עבר קמי תיבותא, ולא אדכר דריש ירחא, וקלסוניה  אחד מתלמידי אביי עבר לפני התיבה בראש השנה ולא הזכיר של ראש חדש ושבחוהו. רב הושעיה רב הושעיה° בעי. הגע עצמך ששחטו שניהן כאחת. מה אית לך טומאה שאירעה בין זה לזה? אמר רבי בון רבי אבין°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד ב] אילו ישראל כשירין ולא נטמאו כלל. שמא אינן מביאין מה שקבעה להן תורה? אף הכא, אף על פי שהראשון כיפר, מקריב גם את השני. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, קרבנות ציבור שניתוותרו. לדברי חכמים, משנין מיד ואין צריך שירעו עד שיסתאבו. דלב בית דין מתנה עליהם שאם לא יצטרכו להם יפדו אותם כשהם תמימים. לדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, אין משנין מיד אלא ירעו עד שיסתאבו. אם לדברי חכמים משנין, למה הקשו ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מהו שיקרבו זה בזה? הרי לשיטתם פשיטה שקרבים. בשיטתו השיבוהו. בשיטתך שאת אומר אין משנין, מהו שיקרבו זה בזה? מאי טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. לפי שאין קרבנות הציבור נקבעין, אלא בקביעה שבתחילה. אמר רבי יודן רבי יודן°. ותני כן דתני, לשם ששה דברים הזבח נזבח. לשם הזבח שהוא קרב לשמו, שצריך שיהא קדש לשמו משעה הראשונה. וטעמייהו דרבנן, דסבירא ליה דשאני קרבנות ציבור דלב בית דין מתנה עליהן

ירושלמי שבועות, פרק א, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: °רבי שמעון בן יהודה רבי שמעון בן יהודה אומר משמו. שעירי ראשי חדשים, מכפרין על הטהור שאכל מן הקדש הטמא. מוסף עליהם של רגלים. שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא. ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף. מוסף עליהן של יום הכיפורים. שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף. ועל שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו. אומר היה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שיקרבו זה בזה? אמר להן הין אמרו לו. אם כן, יהו של יום הכיפורים קריבין לראשי חדשים. אבל היאך של ראשי חדשים קריבין ביום הכיפורים, לכפר כפרה שאינה שלהן? אמר להן. כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו:


גמ’: אמר רבי יוסי דרומייא רבי יוסי דרומייא° קומי רבי יונה רבי יונה°. כך צורכה למיתני. אם כן יהו של ראשי חדשים קריבין ביום הכיפורים, שכן מעלין בקודש ולא מורידין. דמעיקרא לא בא אלא לכפר על טהור שאכל את הטמא. ועכשיו בא לכפר גם על טמא שאכל את הטהור. אבל של יום הכיפורים אין קריבין בראש חדש, שאין מורידין בקדש, שעכשיו כפרתו מועטת ממה שהיתה בתחלה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. רבי בון רבי אבין° פתר לה פתר חורין. אם כן יהו של יום הכיפורים קריבין בראשי חדשים. לפי שהם מכפרין כפרתן וכפרת ראשי חדשים. אבל של ראשי חדשים אין קריבין ביום הכיפורים. שאין הם מכפרין אלא כפרתן בלבד. דאילו מי שאכל חמשה זיתים חלב בחמש העלמות, והפריש ארבעה קרבנות, וסבור שהן חמשה. שמא כיפר? ואילו מי שאכל ארבעה זיתים חלב בארבע העלמות, והפריש חמשה קרבנות דסבור שהם חמש. לא כל שכן שכיפר? וכך היה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. שלשים ושנים שעירים קריבין על הציבור בכל שנה. שלשים ואחד בחוץ ונאכלין. ואחד בפנים ואינו נאכל. ושעיר המשתלח. שנים עשר לשנים עשר חדשי שנה. שמונה בחג. שבעה בפסח. שנים בעצרת. אחד בגלל היום ואחד בגלל הלחם. אחד בראש השנה רואים שהשני בא בגלל ראש חדש. ואחד ביום הכיפורים. כיון ששמע משה, שכל ל”ב השעירים באים לכפר על ספק טומאת מקדש וקדשיו אמר, מעתה מי שבאת לידו ספק עבירה צריך להביא כל קרבנות הללו? אמר רבי תנחומא רבי תנחומא° בשם ריש לקיש ריש לקיש°. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ששעיר המשתלח יכפר על כל מי שיש ספק עבירה בידו דכתיב, והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל לכל חטאותם ולכל פשעיהם. התחיל ואמר (תהילים ק א) מזמור לתודה על שם והתודה עליו.

ירושלמי שבועות, פרק א, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: א_יבועל זדון טומאת מקדש וקדשיו, שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפר. א_יגועל שאר עבירות שבתורה. הקלות והחמורות. הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע. עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין, שעיר המשתלח מכפר:


גמ’: תנן, ועל שאר עבירות שבתורה וכ”ו שעיר המשתלח מכפר. הדא היא כך כוונת המשנה מכפר על הזדונות ותולה על השגגות ואינו נפטר מלהביא קרבן חטאת אחר יום הכיפורים. תנן, ועל שאר עבירות שבתורה. הקלות והחמורות. הזדונות והשגגות. הודע ולא הודע. עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין. לא הן קלות, עשה ולא תעשה? לא הן חמורות, כריתות ומיתות בית דין ? אמר רבי יהודה רבי יהודה° כיני מתניתא  כך כוונת המשנה. הקלות והחמורות. א_ידאותן הקלות, בין שעשאן בזדון בין שעשאן בשגגה


-----------------------------------דף ז

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות ז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד א] ואותן השגגות, בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן. א_טוואילו הן קלות. עשה ולא תעשה. ואלו הן החמורות. כריתות ומיתות בית דין. כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות ותולה על השגגות. אף שעיר המשתלח כן. ניחה שמכפר על לא הודע. אבל על הודע הרי חייב להביא קרבן ? ולא כן תני, מניין למחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יום הכיפורים א_טזשחייבין להביא אחר יום הכיפורים, וחייבי אשמות תלויין פטורין. ואיך המשנה אומרת ששעיר יום הכיפורים מכפר על הודע ? אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא°. לעולם בספק עברות שבידו שאם היה נודע לו עליהם היה חייב אשמות תלויין. והכי קאמר בין שנתוודע לו בהן, בין שלא נתוודע לו בהן. תנן, (משנה כריתות א א) שלשים ושש כריתות בתורה וכ”ו והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים וכ”ו על אלו חייבים על זדונם כרת ועל שגגתם חטאת ועל לא הודע שלהן אשם תלוי. איך יתכן שיהיה חייב אשם תלוי על אכילה ביום הכיפורים ולא כבר כיפר יום הכיפורים? אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בשם לוי שובדא לוי שובדא°, במורד ביום הכיפורים שאינו רוצה בכפרת יום הכיפורים היא מתניתא. ולמה לא אמר בשלא נתוודע בהן הספק ביום הכיפורים אלא רק אחריו ? מילתיה אמרה שאפילו לא נתוודע לו בהן ביום הכיפורים, יום הכיפורים מכפר. תנן השעיר מכפר על עשה ועל לא תעשה. על עשה אף על פי שלא עשה תשובה. ועל לא תעשה, אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זירא רבי זירא° , והוא שעשה תשובה. האומר אין העולה מכפרת או אין העולה מכפרת עלי, מכפרת היא על כורחו. אי איפשי שתכפר לי, אינה מכפרת לו על כרחו. האומר אין יום הכיפורים מכפר, יום הכיפורים מכפר הוא לו על כורחו. אי איפשי שיכפר לי, מכפר הוא לו על כורחו. שיום הכיפורים מכפר אף לשאינם שבים. אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל רבי חנניה בריה דרבי הלל°, מאי טעמה דיום הכיפור מכפר בעל כרחו ? לא כולא מן הדין בר נשא מימר למלכא דלית את מלך. העולה מכפרת על הרהור הלב מאי טעמא? שנאמר (יחזקאל כ', ל"ב) והעולה על רוחכם היו לא תהיה. כאילו נאמר העלה באה לכפר על רוחכם אם הרהרתם בדברים שהיו לא תהיה, וכן באיוב הוא אומר (איוב א', ה') והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם וגו' דאמר אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם. הדא אמרה שהעולה מכפרת על הרהור הלב. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר על כל עבירות שבתורה יום הכיפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומיפר ברית ומגלה פנים בתורה. שאם עשה תשובה מתכפר לו, ואם לאו אין מתכפר לו. רבי זבידא רבי זבידא° אמר. רבי יסא רבי אסי° מקשי, מיסבור סבר °רבי רבי יהודה הנשיא שיום הכיפורים מכפר בלא תשובה? והתנינן, מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה ? רבי אשיין רבי אשיין° רבי יונה רבי יונה° ורבי אבא רבי אבא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, לדברי °רבי רבי יהודה הנשיא יום הכיפורים. מכפר בלא תשובה, ומיתה ממרקת בלא תשובה. דתני, יום מיתה כיום תשובה. מהו יום תשובה? יום הכיפורים. מאן תניתה? °רבי רבי יהודה הנשיא. הווי אומר הדא דתנינן תמן מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה, דלא כ°רבי רבי יהודה הנשיא. שאל °רבי מתיא בן חרש רבי מתיא בן חרש את °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. אמר לו. שמעתה א_יזארבעה חלוקי כפרה שהיה °רבי ישמעאל רבי ישמעאל דורש? אמר לו. שלשה הן, חוץ מן התשובה. כתוב אחד אומר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד ב] (ירמיהו ג', י"ד) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. וכתוב אחד אומר (ויקרא אחרי מות טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו'. וכתוב אחד אומר (תהלים פ"ט, ל"ג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. וכתוב אחד אומר (ישעיהו כ"ב, י"ד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. כיצד? העובר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שיימחל לו עליו הכתוב אומר, שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. העובר על מצות לא תעשה ושב מיד. התשובה תולה, ויום הכיפורים מכפר. עליו הכתוב אומר, כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין במזיד. התשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה. והייסורין מכפרין מחצה. עליו הכתוב אומר, ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. אבל מי שנתחלל שם שמים על ידו. אין כח לא לתשובה לתלות, ולא ליום הכיפורים לכפר, ולא לייסורין למרק. אלא תשובה ויום הכיפורים תולין, ומיתה ממרקת עם הייסורין. עליו הכתוב אומר, אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. הא למדנו, שהמיתה ממרקת. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. זו דברי °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי ישמעאל רבי ישמעאל ו°רבי עקיבה רבי עקיבא. אבל חכמים אומרים, א_יחשעיר המשתלח מכפר. ואם אין שעיר, יום הכיפורים מכפר. כיצד יום הכיפורים מכפר? רבי זירא רבי זירא° אמר כל היום מכפר כל שהוא כל שהוא מתחילת היום ועד סופו. רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° אמר, בסוף. מה ביניהון ? מת מיד או באמצע יום הכיפורים. על דעתיה דרבי זירא רבי זירא° כיפר מיד. על דעתיה דרבי חנינה רבי חנינא בר חמא° לא כיפר. אמר רבי זירא רבי זירא° ומתניתא מסייעא לרבי חנינה רבי חנינא בר חמא° דתנן, חומר בשעיר מה שאין כן ביום הכיפורים, וביום הכיפורים מה שאין כן בשעיר. חומר ביום הכיפורים מבשעיר, שיום הכיפורים מכפר בלא שעיר, ושעיר אין מכפר בלא יום הכיפורים. חומר בשעיר מביום הכיפורים, שהשעיר מכפר, מיד ויום הכיפורים משתחשך. אמר רבי הונא רב הונא° איתותב. קומי רבי ירמיה רבי ירמיה° למה צריך שיום הכיפורים יכפר בסופו, הרי כבר כיפר השעיר ? ואמר, תיפתר שנפסל השעיר והיה בדעתן להביא שעיר אחר ולא הביאו. שאז יום הכיפור מכפר רק בסוף. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בעי. ואין הקדוש ברוך הוא רואה את הנולד ויודע שלא ימצאו, ולמה לא יכפר מיד? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° בעה. כתיב (משלי י"ג, ו') צדקה תצר תם, דרך ורשעים תסלף חטאת (משלי י"ג, כ"א) חטאים תרדף רעה, ואת צדיק ישלם טוב (משלי ג', ל"ד) אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן (שמואל א ב ט) רגלי חסידיו ישמור, ורשעים בחושך ידמו (משלי ג', ל"ה) כבוד חכמים ינחלו, וכסילים מרים קלון. מכל הפסוקים האלה קשה שלכאורה העושה מצות מונעים אותו מלחטא והעובר עבירות מונעים ממנו לעשות מצווה וכי סייגין סיגה  וכי גודרים גדר, ותרעין תריעה  ונועלים את השער. כדי שהחוטא לא יחזור בתשובה והצדיק לא יחטא ? אלא כיני במתחזק ברשעו. דכיוון שכבר הורגל בה לא יבא לשנות מהרגלו. תנן התם, כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ, לא במהרה הוא חוטא. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית, מיכן והילך הקדוש ברוך הוא משמרו. מה טעמא? דכתיב (איוב ל"ג, כ"ט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. אמר רבי זעירה רבי זעירא°. ובלחוד דלא יתיב ליה ומה טעמא? דכתיב (קהלת ד', י"ב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק. לא לעולם ינתק, אין כתיב. אלא לא במהרה ינתק. אין אטרחת עליו, הוא מפסק. אמר רבי הונא רב הונא° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. הקדוש ברוך הוא אין לפניו שכחה הא בשביל ישראל כביכול הוא נעשה שכחן. מה טעמא? דכתיב (מיכה ז', י"ח) נושא עון. נשא כתיב. וכן דוד אמר (תהלים פ"ה, ג') נשאת עון עמך, כסית כל חטאתם סלה.

ירושלמי שבועות, פרק א, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: אחד ישראל, ואחד כהנים, ואחד כהן משיח. מה בין ישראל לכהנים לבין כהן משיח? אלא שדם הפר א_יטמכפר על הכהנים ועל טומאת מקדש וקדשיו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל. כך דם הפר מכפר על הכהנים. כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל. כך וידויו של פר מכפר על הכהנים:


גמ’: תנן, אחד ישראל, ואחד כהנים, ואחד כהן משיח. וכ”ו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל. כך דם הפר מכפר על הכהנים. ולא תנינן בדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כהן משיח. ולמה לא תנינן בדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כהן משיח? אין תימר שטומאת מקדש וקדשיו כדבר שיש בו חיוב קרבן וכמו שאין יום הכיפורים מכפר על חייבי חטאות, אף בטמאת מקדש וקדשיו יום הכיפורים אינו מכפר עד שיביא קרבן, אלא שהתורה אמרה שהפר והשעיר יהיו קרבן, יאות לא תנינן משיח, שהרי כהן משיח פטור מקרבן על טומאת מקדש וקדשיו. אבל אין תימר שטמאת מקדש וקדשיו אף שמביא קרבן עולה ויורד נחשב כדבר שאין בו חיוב קרבן, אלא שגזרת הכתוב שביום הכיפורים יקריבו פר ושעיר לכפר על טמאת מקדש וקדשיו. אם כך אין שום הבדל בן כהן רגיל לכהן משיח, ולמה לא תנינן משיח? אשכח תני כהן משיח. הדא אמרה שטמאת מקדש וקדשיו. אף על פי שמביא קרבן עולה ויורד. נחשב כדבר שאין בו חיוב קרבן אלא שגזרת הכתוב שביום הכיפורים יקריבו פר ושעיר לכפר על טמאת מקדש וקדשיו. לכן הזכיר גם כהן משיח. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. אין מכאן ראיה. דאפילו תימא שטומאת מקדש וקדשיו כדבר שיש בו חיוב קרבן, וכמו שאין יום הכיפורים פוטר חייבי חטאות עד שיביאו קרבן, אף בטמאת מקדש וקדשיו יום הכיפורים אינו מכפר עד שיביא קרבן. אלא שהתורה אמרה שהפר והשעיר יהיו קרבן, וכהן משיח שפטור מקרבן על טמאת מקדש וקדשיו לא שייך בו. בכל זאת הברייתא הזכירה כהן משיח

-----------------------------------דף ח

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות ח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד א] דנעשה כזדון. כמה דתימר בזדון צריך כפרה אלא שאינו בר קרבן וכפרת יום הכיפורים מכפרת. אף הכא כהן משיח. אף על גב דאינו בר קרבן, יום הכיפורים מכפר. כתיב (ויקרא אחרי מות טז י) יעמד חי, מלמד שהוא עתיד למות. עד מתי הוא צריך להיות חי? עד אחר מתן דמים של שני דכתיב (ויקרא אחרי מות טז כ) וכלה מכפר את הקודש דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר א_כעד שעת ווידוי. על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אין הוידוי מעכב, על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ווידוי מעכב. מה מפקה מביניהון ? שחט את הפר בלא ווידוי. על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אינו צריך להביא פר אחר. על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי צריך להביא פר אחר. אף שעיר המשתלח כן. שלחו בלא וידוי. על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אינו צריך להביא שעיר אחר על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי צריך להביא שעיר אחר. התודה ושחטו את הפר ונשפך הדם את אמר צריך להביא פר אחר, צריך להתודות פעם שנייה או יצא בוידוי הראשון? אף בשעיר המשתלח כן. אם מת שעיר המשתלח אחר שנעשו כל עבודות שבפנים וכבר אין צורך בשעיר לה’ האם צריך להגריל עליו פעם שנייה, או כבר יצא בהגרילו של ראשון ויכול לקחת אחד בלי הגרלה ?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

20 א_כ מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':


[ע"ב]

הדרן עלך פרק שבועות שתים

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_שבועות/פרק_ראשון"