ירושלמי שבועות א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת שבועות · פרק א · הלכה ז | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ז משנה[עריכה]

אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משיח מה בין ישראל לכהנים לבין כהן משיח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים ועל טומאת מקדש וקדשיו ר שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידויו של פר מכפר על הכהנים

הלכה ז גמרא[עריכה]

ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן אנן קיימין יאות לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן למה לא תנינן משיח אשכח תני בכהן משיח הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימין אמר ר יוסי בי רבי בון ואפי תימא בדבר שיש בו חיוב קרבן נעשה כזדון כמה דתימר בזדון צריך כפרה וכפרת יוה"כ וכא צריך כפרה וכפרת יוה"כ יעמד חי מלמד שעתיד למות עד מתי הוא חי עד וכלה מכפר את הקודש דברי ר יהודה רבי שמעון אומר עד שעת ווידוי על דעתיה דרבי יודה הוידוי מעכב על דעתיה דר שמעון אין ווידוי מעכב מה מפקה מביניהון שחטו בלא ווידוי על דעתיה דר יהודה צריך להביא פר אחד על דעתיה דר שמעון אין צריך להביא פר אחד אף שעיר המשתלח כן שלחו בלא וידוי על דעתיה דרבי יודן צריך להביא שעיר אחר על דעתיה דרבי שמעון אין צריך להביא שעיר אחר התודה ושחטו ונשפך הדם את אמר צריך להביא פר אחר וצריך להתודות פעם שנייה או יצא בוידוי הראשון אף שעיר המשתלח כן שהוא צריך להגריל פעם שנייה או כבר יצא בוידויו של ראשון