שמות רבה לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שמות רבה · לח · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לח[עריכה]

שמות רבה פרשה לח פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט

<< · שמות רבה · לח א · >>


א. [עריכה]

"וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם"    - הה"ד (תהלים קיט, פט): "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם".

אמר דוד כשם שאתה אמת שנאמר (ירמיה י, י): "וה' אלהים אמת" כך דברך אמת שנאמר "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם" - אל תאמר "בַּשָּׁמָיִם" אלא "כַּשָּׁמָיִם". כשם שמתחלה גזר ונעשו שמים - אף דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם שנאמר (במדבר כה, יג): "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כְּהֻנַּת עולם".

למה כך?    (ישעיה נה, יא): "כן יהיה דברי אשר יצא מפי". לכך נאמר "וזֶה הַדָּבָר":

<< · שמות רבה לח · ב · >>


ב. [עריכה]

דבר אחר: "וְזֶה הַדָּבָר"    - הא הוא דכתיב (חבקוק א, יב): "הֲלֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי וְלֹא נָמוּת...".

עד שלא עמד אדם הראשון ואכל את האילן כך הייתי אומר שלא יאכל מן האילן ולא ימות שנאמר "הֲלֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי וְלֹא נָמוּת".
אלא מפני שביטל צוויך, הבאת עליו מיתה להכות את הבריות שנאמר "ה' לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ". אתה גוזר ואומר "קדושים תהיו לאלהיכם", וכן "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם". רבון העולם אתה מבקש שנהא קדושים -- הסר ממנו המות! שנאמר "הֲלֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי וְלֹא נָמוּת".
אמר להם אי אפשר "ה' לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ":

<< · שמות רבה לח · ג · >>


ג. [עריכה]

"לְקַח פַּר בֶּן בָּקָר" --

הה"ד (תהלים קיא, ב): "גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי ה' דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם".     כשהוא רוצה הוא קוראה לשון נקבה -- שנאמר (במדבר יט, ב): "ויקחו אליך פרה אֲדֻמָּה תמימה", וכשהוא רוצה הוא קוראו לשון זכר -- שנאמר "לְקַח פַּר בֶּן בָּקָר" לכפר עליהם על מה שעתיד שנאמר (ויקרא ט, ב): "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת". לכך נאמר -- "גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי ה' דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם"


דבר אחר: שעשה הקב"ה כבוד לאהרן שהלבישו כמלאכי השרת שנאמר (מלאכי ב, ז): "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת...כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא"

א"ר יהודה מכאן אמרו כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה -- אינו כהן לעתיד לבא אלא נמאס מג' דברים שנאמר (הושע ד, ו): "כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מִכַּהֵן לי" - שכן ג' אלפין יש בו; שנמאס מן הכהונה, ומן המקדש, ומן הלויה.    אבל אם היה בן תורה הוא כמלאך שנאמר "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא".

ואם לאו ראה מה כתיב (איוב י, כב): "ארץ עֵפָתָה כמו אֹפֶל" -- זה גיהנם שהרשעים פורחים כעוף. ד"א "עֵפָתָה" -- שהרשעים עייפים בה. ומי ירד לשם? א"ר חמא מי שאינו רגיל לעשות תלמודו סדרים סדרים ובועט שנאמר "צלמות ולא סדרים".

"וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ" -- אם יגע בה.  אלו לא דיו אלא שהוא נעשה תלמידו של הקב"ה שנאמר (ישעיה נד, יד): "וכל בניך למודי ה'", וכן (שם ל, כ) "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך: "

<< · שמות רבה לח · ד · >>


ד. [עריכה]

ד"א (שמות כט, א) "זֶה הַדָּבָר".    הא הוא דכתיב (הושע יד, ג): "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" - זהו שאמר הכתוב (תהלים כו, ו-ז) "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי...לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה". יכול אף להקריב פרים ואילים? תלמוד לומר (תהילים כו, ז)"לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה".

לפי שישראל אומרים: רבון העולם הנשיאים חוטאים ומביאים קרבן ומתכפר להם, משיח חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קרבן! 

אמר להם (ויקרא ד, יג): "ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'".

אמרו לו עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות! 

אמר להם דברים אני מבקש! שנאמר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" ואני מוחל על כל עונותיכם. ואין 'דברים' אלא דברי תורה שנאמר (דברים א, א): "אלה הדברים אשר דבר משה".

אמרו לו אין אנו יודעין .

אמר להם בכו והתפללו לפני ואני מקבל.
אבותיכם כְּשֶׁנִּשְׁתַּעַבְּדוּ במצרים -- לא בתפלה פדיתי אותם?! שנאמר (שמות ב, כג): "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו"
בימי יהושע -- לא בתפלה עשיתי להם נסים?! שנאמר (יהושע ז, ו): "ויקרע יהושע שִׂמְלֹתָיו" ומה אמרתי לו (שם ח, יח) "נטה בכידון".
בימי השופטים -- בבכיה שמעתי צעקתם שנאמר (שופטים ו, ז): "ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה'"
בימי שמואל -- לא בתפלה שמעתי להם?! שנאמר (ש"א ז, ט): "ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'"
וכן אנשי ירושלים - אע"פ שהכעיסוני - בשביל שבכו לפני רחמתי עליהם שנא' (ירמיה לא, ו): "כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וגו'"

הוי איני מבקש מכם לא זבחים ולא קרבנות אלא דברים שנאמר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'"

לכך אמר דוד "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי" איני אומר להקריב לך אלא "לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה" שאני מודה לך על דברי תורה.


דבר אחר: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים".    אמר משה (דברים לג, כז): "מְעֹנָה אלהי קדם" -- אלו ישראל שבזכותן נברא העולם ועליהם העולם עומד.

רבי אומר "וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב" -- זה המן שנאמר (אסתר ז, ו): "איש צר ואויב". ולמה "צר ואויב"? אלא 'צר' למעלן 'ואויב' למטן; 'צר' לאבות 'ואויב' לבנים; 'צר' לי 'ואויב' לך.
"וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד" -- אלו בניו.

(דברים לג, כח): "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב" -- אין 'עַיִן' אלא נבואה שנאמר (ישעיה כט, י): "כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם"


א"ר שמעון בן גמליאל גדולה חיבתן של ישראל שהקב"ה משנה סדרי בראשית בשביל טובתן. שהוא מוריד להם מן מן השמים ומעלה להם מן הארץ טל שנאמר (שמות טז, יד): "ותעל שכבת הטל", וכן "אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל".

כיון שראה משה מתן שכרן של צדיקים אמר להם (דברים לג, כט): "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בה'" -- בני אדם שהן משתמשים בהקב"ה

  • "מָגֵן עֶזְרֶךָ" -- כנגד אברהם שנאמר (בראשית יד, כ): "אשר מגן צריך בידך"
  • "וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ" -- כנגד יצחק שפשט צוארו כנגד החרב
  • "וְיִכָּחֲשׁוּ אוֹיְבֶיךָ לָךְ" -- כנגד יעקב שנאמר (שם לו, ו) "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו"
  • "וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרוֹךְ" -- בימי מרדכי שנאמר (אסתר ו, יא): "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס".    מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת? אמור שהיה מתפלל בכל שעה שנאמר (שם ד, א) "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" מאחר שראה עצמו בגדולה לא הגיס לבו ולא עמד מן התפלה אלא -- (שם ו, יב) "וישב מרדכי", כשם שהיה מתחלה.

(דברים ל, ז): "ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה" - לא עליך אלא - "על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך".    ואתה תעמוד לך מן התפלה?...  לאו! אלא מה כתיב אחריו? "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'" כשם שעשה מרדכי שנאמר "וישב מרדכי אל שער המלך", שחזר לשקו ולתעניתו.

לכך נאמר "קחו עמכם דברים".

אף כאן הוא אומר "זה הדבר" לפי שלא התרצה הקב"ה לאהרן אלא ע"י התפלה שנאמר (דברים ט, כ): "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו [ואתפלל גם בעד אהרן וגו']":

<< · שמות רבה לח · ה · >>


ה. [עריכה]

דבר אחר: "וְזֶה הַדָּבָר".    הא הוא דכתיב (משלי ג, לה): "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ" -- אין כבוד אלא תורה.

תדע לך מה אמר בראש דברי הימים (דה"א, א) "אדם שת אנוש..", וכן כלן. ואין אתה מוצא באחד מהם 'כבוד' עד שמגיע ליעבץ שנאמר (דה"א ד, ט): "ויהי יעבץ נכבד מאחיו". למה כתוב בו כבוד? על שיגע בתורה. הוי - "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ".

וכן אתה מוצא באהרן. מה כתיב? (מלאכי ב, ו): "תורת אמת היתה בפיהו". מה אמר הקב"ה למשה? "וְעָשִׂיתָ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". וכל אלו בזכות התורה שהיה יגע בה. הוי - "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ":

<< · שמות רבה לח · ו · >>


ו. [עריכה]

דבר אחר: "וְזֶה הַדָּבָר".

הא הוא דכתיב (תהלים קיט, פט): "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמַיִם" -- וכי אין דברו של הקב"ה נצב בארץ אלא בשמים?

א"ר חזקיה בר חייא מפני שהבטיח הקב"ה דבר בשמים ואחר רד"ו שנים באתה ההבטחה שהבטיח הקב"ה את הצדיק.    כיצד? בשעה שאמר הקב"ה לאברהם (בראשית יב, א): "לך לך מארצך ואעשך לגוי גדול" אמר לפני הקב"ה רבש"ע מה הנאה יש לי בכל הברכות הללו והריני הולך מן העולם בלא בנים!  אמר לו הקב"ה לאברהם כבר אתה יודע שאין אתה מוליד?!  אמר לפניו רבש"ע כך אני רואה במזל שלי שאיני מוליד. אמר לו מן המזל אתה מתיירא! חייך כשם שאי אפשר לאדם למנות את הכוכבים כך אי אפשר למנות בניך!

א"ר יהודה ב"ר סימון בשם ר' חנין באותה שעה העלה הקב"ה את אברהם למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו (שם טו, ה) "הבט נא השמימה וּסְפֹר הכוכבים אם תוכל לִסְפֹּר אֹתָם ויאמר לו כה יהיה זרעך" -- א"ל כשם שאתה רואה את אלו ואי אתה יכול למנותם כך יהיה זרעך שאין אדם יכול למנותם.

וכן אתה מוצא ביעקב שהבטיחו הקב"ה וא"ל (שם כח, יד) "והיה זרעך כעפר הארץ", וכן (שם מו, ד) "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה". וקיים לו הקב"ה.

הוי -- "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמַיִם".

וכן אתה מוצא באהרן שהבטיחו הקב"ה למשה ואמר לו (שמות כח, א): "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך" וקיים לו הקב"ה.

הוי -- "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם":

<< · שמות רבה לח · ז · >>


ז. [עריכה]

אמר ר' חנינא: יבא 'קדוש' ויכנס ל'קדוש' ויקריב לפני 'קדוש' ויכפר על 'קדושים'.

  • יבא קדוש -- זה אהרן שנאמר (תהלים קו, טז): "לאהרן קדוש ה'"
  • ויכנס לקדוש -- זה מקדש שנאמר (שמות טו, יז): "מקדש ה' כוננו ידיך"
  • ויקריב לפני קדוש -- זה הקב"ה שנאמר (ויקרא יט, ב): "כי קדוש אני ה'"
  • ויכפר על קדושים -- אלו ישראל שנאמר "קְדֹשִׁים תהיו"


"לְקַח פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד..." -- א"ר פנחס הכהן בר חמא, הא הוא דכתיב (ישעיה מו, י): "מגיד מראשית אחרית".    "פַּר אֶחָד" -- זה אהרן; "וְאֵילִים שְׁנָיִם" -- זה אלעזר ואיתמר.  רמז נתן לו ששני בניו עתידין למות ואינן משמשין אלא שנים.

<< · שמות רבה לח · ח · >>


ח. [עריכה]

דבר אחר: (שמות כט, א) "וזה הדבר".

באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים?

  • א"ר חנינא בנו של רבי ישמעאל, זכות המילה היתה נכנסת עמו שנאמר (ויקרא טז, ג): "בזאת יבא אהרן" -- זו המילה כמה דאת אמר (בראשית יז, י): "זאת בריתי אשר תשמרו"; וכה"א (מלאכי ב, ה): "בריתי היתה אתו החיים והשלום".
  • ר' יצחק אומר זכות השבטים היתה נכנסת עמו שנאמר (שמות כט, א) "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם" -- מנין 'זה' י"ב.
ואלו הן י"ב אבנים שהיו נתונות על לבו של אהרן ועליהם שמות השבטים. וכסדר הזה היו נתונות:
( א ) . ראובן -- שדרגנין
( ב ) . שמעון -- שימפוזין
( ג ) . לוי -- דייקניתין
( ד ) . יהודה -- ברדינין
( ה ) . יששכר -- סנפרינון
( ו ) . זבולון -- אסמרגדין
( ז ) . דן -- כוחלין
( ח ) . נפתלי -- אבאטיס
( ט ) . גד -- הימוסיון
( י ) . אשר -- קרומטיסין
( יא ) . יוסף -- פראלוקין
( יב ) . בנימין -- מרגליטוס.
מה טעם? שיהא הקב"ה מסתכל בהם ובבגדי כהן בכניסתו ביום הכפורים ונזכר לזכות השבטים.     ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר משל לבן מלכים שהיה פדגוגו נכנס אצלו ללמד סניגוריא על בנו והיה מתיירא מן העומדים עליו שמא יפגע בו. מה עשה המלך? הלבישו פורפירא שלו שיהיו רואין אותו ומתייראין ממנו.
כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קדשי הקדשים ואלולי זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו לא היה יכול להכנס, למה שהיו מלאכי השרת שם. מה עשה לו הקב"ה? נתן לו מדמות לבושי הקודש שנאמר (שמות כח, מ): "ולבני אהרן תעשה כֻתֳּנֹת" כשם שכתוב (ישעיה נט, יז): "וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תִּלְבֹּשֶׁת ויעט כמעיל קנאה".שמות רבה לח ט

<< · שמות רבה · לח · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.