(שמואל א ז ח): "וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל שְׁמוּאֵל 'אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ מִזְּעֹק אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים!'"

שמואל א ז ט: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד, ויעלה[וַיַּעֲלֵהוּ] עוֹלָה כָּלִיל לה', וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲנֵהוּ ה'"

זעקה זו של שמואל מסמלת את המהפך הרוחני שעברו בני ישראל בימיו ובזכותו.

בפעם הקודמת שבני ישראל נלחמו בפלשתים, הם לא זעקו ולא התפללו אל ה':

(שמואל א ד ג): "וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל 'לָמָּה נְגָפָנוּ ה' הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים? - נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה', וַיָּבֹא בְקִרְבֵּנוּ, וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ.   וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, חָפְנִי וּפִינְחָס".

לא היה קשר ישיר בין העם לבין ה' - הם התייחסו לארון ה' כאל חפץ מאגי ש'יביא להם מזל' ויעזור להם לנצח במלחמה.

גישה זו היתה, כנראה, אשמתם של הכהנים, חפני ופינחס בני עלי, שהשתמשו בכהונתם כאמצעי להגדיל את כבודם ואת רכושם, (שמואל א ב כט): "לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן? וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי!". הם חינכו את הציבור לפנות אליהם כאל "בּאבּוֹת", שמחלקים ברכות וקמיעות תמורת תשלום שמן (או כבשה שמנה...).

השינוי התחיל אצל חנה ; היא היתה האשה הראשונה מזה זמן רב, שבאה אל המשכן, לא כדי לקנות ברכה מהכהנים, אלא כדי להתפלל אל ה' בעצמה. לכן, (שמואל א א יג): "וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה"( פירוט ) - הוא לא היה רגיל שאנשים באים למשכן להתפלל אל ה' בעצמם.

חנה התפללה אל ה' שייתן לה בן, וה' קיבל את תפילתה ונתן לה בן - את שמואל . שמואל למד מחנה אמו את חשיבותה של התפילה. כאשר נעשה מנהיג, הוא לימד את בני ישראל, שהעיקר בעיני ה' הוא לא החפצים המוחשיים כגון הארון, אלא התפילה הפשוטה והישירה אל ה'.

בני ישראל זכו לעשות תשובה גמורה, "לפי הספר": "אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה" ( רמב"ם הלכות תשובה ב א ) . הם הגיעו לאותו מצב בדיוק - מלחמה עם פלשתים, ובמקום לבקש את ארון ה' - הם ביקשו תפילה.

מפלגת התפילה של חנה ושמואל, ניצחה את מפלגת הארון של חפני ופינחס.

אראל השוואתך נכונה בין הרבנים הבאבות והמקובלים לבין חפני ופנחס בני עלי

בספר שמואל א פרק ב כתוב:

(כב) וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֹוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבֻן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד

והמקרה של הרב מוטי אילון עוד יותר רע כי הוא שכב את הגברים אשר חשבו כי הם צובאים פתח אהל מועד

-- daian moshe, 2013-01-01 20:50:24