במדבר רבה יד א
א. [ עריכה ]
"בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד". הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים ס, ט): "לִי גִּלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי" תנינן תמן ג' מלכים ד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב. ג' מלכים ירבעם ואחאב ומנשה.
ר' יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעוה"ב שנאמר (דה"ב, לג): "ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתנו וישיבהו ירושלים למלכותו". אמרו למלכותו השיבו ולא השיבו לחיי העוה"ב.
ד' הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגיחזי.
מי מנאן? אמר רב אנשי כנסת הגדולה מנאום.
אמר רב יהודה אמר שמואל בקשו לצרף את שלמה עימהם ובא דמות דיוקנו של דוד ונשתטח לפניהם לא השגיחו עליו. יצאת אש מבית קדשי הקדשים וליהטה סביבותיהם ולא השגיחו עליה. יצאה בת קול ואמרה להן (משלי כב) חזית איש מהיר במלאכתו וגו' מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד שביתי בנה בז' שנים וביתו בנה בי"ג שנה יתייצב לפני חשוכים?! לאו אלא לפני מלכים יתייצב. (משלי כ"ב) בל יתייצב לפני חשוכים ולא השגיחו עליה חזרה ואמרה להם (איוב לד) המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר לא אני ומה ידעת דבר מיד נמנעו מלצרפו עימהם.
דורשי רשומות אומרים כולהם יש להם חלק לעולם הבא חוץ מבלעם. מה טעם? (תהלים ס) לי גלעד ולי מנשה וגו' מואב סיר רחצי וגו'. לי גלעד זה אחאב מלך ישראל שמת ברמות גלעד. לי מנשה כמשמעו זה מנשה בן חזקיה. אפרים מעוז ראשי זה ירבעם בן נבט אפרתי. יהודה מחוקקי זה אחיתופל דקא אתי מיהודה. מואב סיר רחצי זה גיחזי שלקה ע"י רחיצה. על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי. אמרו ישראל לפני הקב"ה ומה נעביד מלכא דישראל מקללין (תהלים נה) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. אמר הקב"ה עלי לעשותם רעים אלו לאלו. הה"ד עלי פלשת התרועעי עלי לפלש להם מעשים טובים ולעשותן רעים אלו לאלו תמן אמרו כתיב עלי פלשת התרועעי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה אם יבא מי שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו? א"ל עלי לעשותן רעים זה לזה.
דבר אחר לי גלעד ולי מנשה לפי שיש מחלוקת הרבה על המשוחים. י"א שבעה שנאמר (מיכה ה) והקמנו עליו שבעה רועים. וי"א שמונה (מיכה ה') ושמונה נסיכי אדם ואינו אלא מה שמפורש ארבעה שנאמר (זכריה ב) ויראני ה' ארבעה חרשים ואומר מה אלה באים לעשות ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר זרו וגו' אלו הן ד' חרשים דוד בא ומפרש לי גלעד זה אליהו שהיה מתושבי גלעד. לי מנשה זה משיח שעומד מבניו של מנשה שנאמר (תהלים פ) לפני אפרים ובנימין ומנשה. אפרים מעוז ראשי זה משוח מלחמה שבא מאפרים שנאמר (דברים לג) בכור שורו הדר לו. ויהודה מחוקקי זה הגואל הגדול שהוא בא מבני בניו של דוד.
מואב סיר רחצי מהו מואב סיר רחצי? אמר האלהים אף כשיבואו הגואלים הללו איני בא ומסייען עד שיבואו המואביות עימהם. על אדום אשליך נעלי מה אני עושה? שולף מנעלי ודורכן ורומסן בעקבי. וכן הוא אומר (ישעיה סג) פורה דרכתי לבדי וגו'.
משלו משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שבנה ד' פלטרין בד' מדינות. נכנס לראשונה אכל ושתה ולא שלף נעלו וכן לשניה וכן לשלישית כשבא לרביעית אכל ושתה ושלף נעלו. א"ל צאו והביאו לי כל אנשים גדולים שיש במדינה הזאת ויערכו לפני לחם. אמרו לו מפני מה כשנכנסת לראשונה אכלת ושתית ולא שלפת נעליך ובזו שלפת נעליך ואכלת ושתית? א"ל כשנכנסתי לראשונה לא הייתה דעתי מיושבת עלי וכן לשניה וכן לשלישית בכל עת הייתי אומר אימתי אראה אותה שעה שאכנס באחרונה ועכשיו שנכנסתי מיד נתיישבה דעתי עלי. אף כך הקב"ה עשה מלחמה בפרעה ובעמלק ובסיסרא ובסנחריב ובנבוכדנצר ובהמן ובמלכי יונים ולא נתקררה דעתו עד שיעשה נקמה באדום בעצמו. הוי (תהלים ס) על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי אני אפיל שתותיה של אדום ואביא גאולתכם. וכן הוא אומר (מלאכי א) המה יבנו ואני אהרוס וגו' ועיניכם תראינה.
דבר אחר לי גלעד ולי מנשה וגו' מדבר בדוד בעת שמת שאול עמד אבנר בן נר והמליך לאיש בשת בן שאול על הגלעד ועל יזרעאל ועל אפרים כמה דתימא (שמו"ב ב) ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בשת וגו' ואומר (שמו"ב ב') וימליכהו אל גלעד ואל האשורי ואל יזרעאל ואל אפרים וגו' ויזרעאל היה למנשה שכן כתוב (יהושע יז) ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק ולאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל.
התחיל דוד אומר אע"פ שאבנר מחזיק בבן שאול להמליכו על אלה השבטים עתיד הקב"ה להמליכני על כולם. הה"ד לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי. וכן הוא אומר (מלכ"א ב) ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים על כל ישראל ויהודה.
מואב סיר רחצי לפי שבשעה שברח דוד מפני שאול הוליך אביו ואמו אל מלך מואב כי היה ירא מפני שאול והיה בוטח בהם לפי שהיה מרות המואביה. הה"ד (שמו"א כב) וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים. ואומר (שמו"א כ"ב) וינחם את פני מלך מואב וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה. ולכך קראו סיר מה הבשר מתעכל בסיר כך נתעכלו שם שהרגם מלך מואב ולא נמלט מהם אלא אח אחד לדוד שברח אצל נחש מלך בני עמון ושלח מלך מואב אחריו ולא רצה ליתנו והוא החסד שעשה נחש עם דוד ולפיכך נתגרה עם המואבים. הה"ד (שמו"ב ח) ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה.
על אדום אשליך נעלי כמה דתימא (מלכ"א יא) כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום וכתיב (שמו"ב ח) ויהיה כל אדום עבדים לדוד. עלי פלשת התרועעי כמה דתימא שמו"ב ח') ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים.
דבר אחר לי גלעד וגו' אמר סומה בר כתבה בשם רבי שמעון בן לקיש אמר האלהים אם יאמר לך אדם שאין המתים חיים את אמור לו הרי אליהו שהוא בא מגלעד שנאמר (מלכ"א יז) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד הוא מעיד שכבר החייתי את המת בנה של צרפית על ידו בעוה"ז. הוי לי גלעד. ולי מנשה אם בא אדם לומר שאין האלהים מקבל את השבים הרי מנשה בן חזקיה יבא ויעיד שלא הרשיע בריה בעולם לפני כמותו ובשעת תשובה קבלתיו שנאמר (דהי"ב לג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחתנו וישיבהו ירושלים למלכותו.
אפרים מעוז ראשי אם יאמר לך אדם שאין האלהים פוקד עקרות הרי אלקנה שמהר אפרים מעיד שפקדתי את חנה שנאמר (שמו"א ב) כי פקד אלהים את חנה.
יהודה מחוקקי אם בא אדם לומר שאין האלהים מציל מן האש הרי חנניה מישאל ועזריה מעידים שהצלתים מן האש שנאמר (דניאל ג) די שלח מלאכיה ושזיב לעבודהי וגו'.
דבר אחר יהודה מחוקקי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן חיות רעות הרי דניאל שהיה מיהודה מעיד שהצלתיו מן האריות כמה דתימא (דניאל ו) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.
מואב סיר רחצי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מרפא את המצורע הרי נעמן יבא ויעיד שרפאתיו ע"י רחיצת הירדן והסרתי הצרעת מעליו כמה דתימא (מלכ"ב ה) וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר.
ולמה קרא לנעמן מואב? על שם ששמע לעצת עבדיו כמה דתימא (מלכ"ב ה') ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה וגו' לכך נקרא שמו מואב על שם אבי. דבר אחר מואב סיר רחצי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן המים יבא משה שנקרא אבי כמה דתימא (דהי"א ד) ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור וגו' שהסרתי אותו מן הטביעה על ידי רחיצת בת פרעה כמה דתימא (שמות ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור וגו' ותפתח ותראהו את הילד וגו'.
על אדום אשליך נעלי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן העץ יבא מרדכי ויעיד שהצלתיו מן העץ שהכין לו המן שהיה עמלקי מזרע אדום והשבתי לו גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ לכך נאמר על אדום אשליך נעלי על המן האדומי השלכתי נעלי שהמתי אותו בחנק בנעילת גרונו. עלי פלשת התרועעי אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל חלש מיד גיבור בלא חרב ובלא חנית יבא דוד ויעיד כמה דאת אמר (שמואל א יז) וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה כמה דתימא (שמו"א י"ז) ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו וירדפו את הפלשתים וגו'.
דבר אחר לי גלעד וגו' מדבר בארבעה שהקריבו באיסור במה. לי גלעד אמר האלהים שלא יבא אדם ויהרהר אחר אליהו שמגלעד שהקריב באיסור במה ובנה מזבח בהר הכרמל והקריב עליו קרבן ובית המקדש היה קיים והתורה אסרה עליו שנאמר (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' כי אם אל המקום וגו'. אמר הקב"ה אני הוא שאמרתי לו שיעשה כך שנאמר (מלכ"א יח) ובדברך עשיתי הוי לי גלעד.
ולי מנשה שלא יאמר אדם ויהרהר אחר גדעון בן יואש שהיה מן מנשה שנאמר (שופטים ו) הנה אלפי הדל וגו' שהקריב באיסור במה.
א"ר אבא בר כהנא ז' עבירות עבר גדעון באותה שעה שקירב והיה זר ובן כומרים והקריב בלילה ומעצי אשרה ושור מוקצה לעבודת כוכבים ושור נעבד ובאיסור במה. שהרי המשכן היה בשילה. אמר האלהים אל יהרהר אדם אחריו לשמי עשה ואני הוא שאמרתי לו שנאמר (שם שופטים ו') ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך וגו' והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת ובנית מזבח לה' אלהיך על ראש המעון הזה במערכה וגו' הוי לי מנשה.
אפרים מעוז ראשי זה יהושע בן נון שבא מאפרים שנאמר (במדבר יג) למטה אפרים הושע בן נון אם בא אדם לומר למה בנה מזבח בהר עיבל כמה דתימא (יהושע ח) אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל והלא המשכן היה שם וכתיב בתורה איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו' אמר האלהים אני הוא שאמרתי לו שנאמר (דברים כז) ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים וגו'. וכן הוא אומר כאשר צוה משה עבד ה' את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה (דברים כ"ז) מזבח אבנים שלמות אשר לא תניף עליהם ברזל והעלית עליו עולות וגו'. הוי אפרים מעוז ראשי. יהודה מחוקקי זה דוד שבא מיהודה. אם יאמר לך אדם למה הקריב דוד באיסור במה שנאמר (שמו"ב כד) ראה הבקר לעולה וגו' אמר האלהים אני הוא שאמרתי לו שנאמר והקם לה' מזבח וגו'. מואב סיר רחצי וגו' אלו שלש אומות אסר הקב"ה לישרא ל לכשנכנסו לארץ לירש את ארצם. מנין? שנאמר (דברים ב) אל תצר את מואב וגו'. וכן אדום דכתיב (דברים ב') אל תתגרו בם.
ארץ פלשתים מנין? דכתיב (שמות יג) ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא קרובה הייתה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך (בראשית כא) ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי ועדיין נכדו היה קיים. ולעתיד לבוא עתיד הקב"ה להתיר שלשתן לישראל שנאמר (ישעיה יא) ועפו בכתף פלשתים ימה וגו' ומתרגמין ויחברון כתף חד לממחי ית פלשתאי לכך נאמר עלי פלשת התרועעי .
אדום ומואב משלוח ידם כמה דתימא מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי.
דבר אחר (תהלים ס) אפרים מעוז ראשי זה שמואל בן אלקנה שהיה אפרתי והקריב באיסור במה שנאמר (שמו"א ז) ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה'.
א"ר אבא בר כהנא ג' עבירות נעשו בטלה של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה. ומנין שקבל הקב"ה קרבנו? שנאמר (שמו"א ז') ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. הוי אפרים מעוז ראשי.
דבר אחר אפרים מעוז ראשי מדבר ביהושע שהיה משבט אפרים והוא עשה מלחמה בשבת שנאמר (יהושע ו) ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות השחר ויסובו את העיר וגו'. ומנין שהייתה שבת? שאין שבעה לעולם בלא שבת ולפי שהיה יום שבת אותו יום שכבשו את יריחו לכך החרים את יריחו קדש לה' כמה דתימא (יהושע ו') והייתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' וגו'.
א"ר יהושע השבת כולה קדש וכל מה שנכבש בשבת יהיה קדש לה'. וכן הוא אומר (יהושע ו') וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא.
א"ר ברכיה הכהן כעיר הנידחת עשאה והרי עיר הנידחת אסורה בהנאה שנאמר (דברים יג) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה וגו'. וכן הוא אומר (יהושע ו) ויחרימו את כל אשר בעיר מאיש ועד אשה מנער ועד זקן ועד שור ושה וחמור לפי חרב.
אמר ר' יודא הלוי בר שלום לימד לישראל מה שאמר הקב"ה (במדבר טו) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. אמר יהושע הואיל וכבשנו אותה תחלה נקדיש את כל שללה לגבוה. אם יאמר לך אדם היאך חלל יהושע את השבת וגו'? אמור לו עפ"י הקב"ה עשה שנאמר (יהושע ו) ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי וגו' וסבתם את העיר וגו' וביום השביעי תסבו את העיר וגו' וא"א לז' ימים בלא שבת. הוי אפרים מעוז ראשי.
דבר אחר אפרים מעוז ראשי מדבר בנשיא אפרים שהקריב קרבנו לחנוכת המזבח ביום השבת שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'. מנין שיום השבת היה? לפי שכבר אמרנו אותו יום שהתחילו הנשיאים יום ראשון היה מכאן את למד שיום ז' להקרבה שבת היה שלא תאמר היאך חלל את השבת והלא אין קרבן יחיד דוחה את השבת וזה הקריב בשבת? אמר הקב"ה לא על פיו עשה שאני אמרתי למשה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריב את קרבנו לחנוכת המזבח בלא הפסק יקריבו זה אחר זה. הוי אפרים מעוז ראשי לכך נאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'.