שמות רבה לה
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה לה
[עריכה]שמות רבה פרשה לה פיסקא: א ב ג ד ה ו
על פסוק: (שמות כו טו
א. [ עריכה ]
"וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן". הה"ד (תהלים קד, טז): "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע" -- הרבה בריות ברא הקב"ה בעולמו ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן וגנזן הקב"ה מן העולם.
ואיזה? זה אור שנברא ביום ראשון דא"ר יהודה בר סימון האור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקב"ה בדורו של אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה שמעשיהם מקולקלים -- עמד וגנזו מהן שנאמר (איוב לח, טו): "וימנע מרשעים אורם".
ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (בראשית א, ד): "וירא אלהים את האור כי טוב". מהו "כי טוב"? שהיה אורו נאה לעולם ולא היה מזיק, כשמש הזה. והיכן גנזו? בגן עדן שנאמר (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק"
והרבה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בעולם ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן והיו ראויין להגנז; ולא נגנזו מפני כבוד הקב"ה. ואיזה? זה זהב. א"ר אבהו טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו בזהב. יש אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות שנאמר (בראשית ב, יב): "וזהב הארץ ההיא טוב" ומהו טוב טוביה דהוא בביתיה טוביה דהוא בלוייתיה
א"ר שמעון בן לקיש לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב. ולמה נברא? בשביל המשכן ובשביל בהמ"ק שנאמר "וזהב הארץ ההיא טוב" כמה דאת אמר (דברים ג, כה): "ההר הטוב הזה והלבנון".
שבעה זהבים היו בבית המקדש:
- זהב טוב
- זהב טהור
- זהב שחוט
- זהב סגור
- זהב מזוקק
- זהב פרוויס
- זהב מופז
- זהב טוב -- כמשמעו.
- וטהור -- שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום;
- זהב שחוט -- שהיה נמשך כחוט והיו סכין בו כשעוה הנתונה על גבי פנקס;
- זהב סגור -- שהיה סוגר כל הזהבים שהיו שם;
- זהב מזוקק -- שהיו טוחין בו את הכתלים והרי כתוב (דה"א כט, ד): "כסף מזוקק לטוח בו קירות הבתים" למה קורין אותו כסף שהיה מכסיף כל הזהבים שהיו שם;
- זהב מופז -- ר' פטריקי אחיו של ר' דרוסאי אומר שהיה דומה לגפרית הזו שהיא מוצתה באש; זהב פרוים -- ארשב"ל שהיה דומה לדם הפרים וי"א שהיה עושה פירות
ואף הארזים היו ראויין להגנז ולא נגנזו. א"ר חנינא לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים אלא לא נבראו אלא בשביל המשכן ובשביל בהמ"ק שנאמר (תהלים קד, טז): "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע" ואין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר (דברים ג, כה): "ההר הטוב הזה והלבנון".
א"ר שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כ"ד מיני ארזים הם ואין לך משובח מכולן אלא שבעה שנאמר (ישעיה מא, יט): "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן וגו'". ולמה נגנזו? שצפה הקב"ה שהן עתידין לעשות בהן מלאכת המשכן במקום שהשכינה עתידה לשכון שנאמר (תהלים קד, יז): "אשר שם צפרים יקננו" וכי תעלה על דעתך ששם צפרים היו מקננות אלא הצפרים שהיה כהן שוחט ומקריב בבהמ"ק ומהו "חסידה ברושים ביתה" וכי חסידה בארזים ביתה ומהו חסידה זה כהן גדול שנאמר (דברים לג, ח): "תומיך ואוריך לאיש חסידך":
ב. [ עריכה ]
ד"א "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים" -- למה עצי שטים? למד הקב"ה דרך ארץ לדורות שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן-עושה-פירות, אומר לו "ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו כשאמר לעשות משכן אמר לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות - אתם על אחת כמה וכמה!":
ג. [ עריכה ]
דבר אחר: "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים". מה כתיב למעלה מן הענין? "וראה ועשה" -- וכי משה עשה את המשכן? והלא כתיב "ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב"! אלא משה לתלמוד ובצלאל למעשה.
מכאן אמרו רבותינו ליתן שכר למְעַשֶה כעושה שכן מצינו במשה שעשה בצלאל למלאכת המשכן והעלה עליו הקב"ה כאלו הוא עשאו שנאמר (דה"א כא, כט): "ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר":
ד. [ עריכה ]
ד"א "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים" לא היה צריך לומר אלא "ועשית את הקרשים משכן"; מהו "למשכן"? א"ר הושעיא על שום שהוא עומד למשכן; שאם נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה יהא מתמשכן עליהן.
אמר משה לפני הקב"ה והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש ומה תהא עליהם. אמר הקב"ה אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם על כל עונותיהם. וכן הוא אומר (איכה ב, ד): "ויהרוג כל מחמדי עין":
ה. [ עריכה ]
ד"א "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים" מה כתיב למעלה (שמות כה, ג): "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת"
- "זהב" -- זו בבל שנאמר (דניאל ג, לב): "הוא צלמא ראשה די דהב טב"
- "וכסף" -- זו מדי שנאמר "חדוהי ודרעוהי די כסף"
- "נחושת" -- זו יון שנאמר "מעוהי וירכתיה די נחש"
אבל "ברזל" אין כתיב כאן; לא במקדש ולא במשכן. למה? שנמשל בו אדום שהחריבו בהמ"ק. ללמדך שמכל המלכיות יקבל הקב"ה דורון לעתיד לבא חוץ מאדום.
- והרי בבל אף היא החריבה אותו? אלא על שלא קעקעה אותו. אבל אדום מה כתיב בה: (תהלים קלז, ז): "האומרים ערו ערו עד היסוד בה" עד עכשיו היסוד בה לפיכך לא נכתב ברזל במשכן ובמקדש שמשולין בו אדום.
וכן אתה מוצא לע"ל שכל האומות עתידין להביא דורון למלך המשיח.
ומצרים מביאה תחלה וכסבור שלא לקבל מהם ואומר לו הקב"ה אכסניא נעשו לבני במצרים שנאמר (תהלים סח, לב): "יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים" מיד מקבל מהן.
נשאה כוש קל וחומר ומה מצרים ששעבדו בהן קבל מהם אנו שלא נשתעבדנו בהן על אחת כמה וכמה. מיד כוש תריץ ידיו לאלהים.
מיד כל המלכיות שומעות והן מביאות שנאמר (תהלים סח, לג): "ממלכות הארץ שירו לאלהים".
ואח"כ מלכות אדום נושאת ק"ו בעצמה ואומרת ומה הללו שאינן אחיהם קבלו מהם אנו עאכ"ו ואף היא מבקשת להביא דורון למלך המשיח ואומר לו הקב"ה (תהלים סח, לא):
"גער חית קנה" שכולה חיה מן הקנה. דבר אחר: "געור חיה" הדרה בין הקנים שנאמר (שם פ, יא) "יכרסמנה חזיר מיער".
"עדת אבירים בעגלי עמים" -- אותה שאוכלת שמנן של עמים ובאה בכחו של אברהם ואומר מהם אני עשו בן יצחק בן אברהם.
"מתרפס ברצי כסף" -- אע"פ שחטא אדם וכועסת עליו מתרת את הפס ונוטלת את הכסף והיא מתרצה לו.
ומהו "בזר עמים קרבות יחפצו"? שהיא מפזרת לישראל מתלמודה של תורה ומכנסת אותן במה שיצר הרע חפץ בו. דבר אחר: "בזר עמים קרבות יחפצו" -- שפיזרו את ישראל מן העולם. דבר אחר: "בזר עמים" -- שעשו את ישראל זרים לי והם מביאין קרבנות:
דבר אחר: "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן" -- א"ר אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה. אמר לבן ביתו עשה לי כמותה. א"ל אדוני המלך איך יכול אני לעשות כמותה? א"ל אתה בסממניך ואני בכבודי.
כך אמר הקב"ה למשה (שמות כו, טו): "וראה ועשה". אמר לפניו רבון העולם, אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו? א"ל "כתבניתם" - בתכלת ובארגמן ותולעת שני. וכשם שאתה רואה למעלה כך עַשֵה למטה שנאמר "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים" כנתון באיסטרטיא של מעלה. ואם תעשה כאותה של מעלה למטה אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה. מה למעלן (ישעיה ו, ב): "שרפים עומדין", אף למטה -- "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים". מה למעלה כוכבים אף למטן כן.
אמר רבי חייא בר אבא מלמד שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבים הנראים ברקיע:
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.