קטגוריה:תהלים קלז ז

<< | ספר תהלים • פרק קל"ז • פסוק ז' | >>

מהדורת הכתיב:

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה.

המהדורה המנוקדת:

זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָ͏ִם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ.

המהדורה המוטעמת:

זְכֹ֤ר יְהֹוָ֨ה ׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם
אֵת֮ י֤וֹם יְֽר֫וּשָׁלָ֥͏ִם
הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ ׀ עָ֑רוּ
עַ֗֝ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

זְכֹ֤ר יְהוָ֨ה׀ לִ/בְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם הָ֭/אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַ/יְס֥וֹד בָּֽ/הּ׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

זְכֹ֤ר מהפך (משרת, דרגא 5) יְהוָ֨ה אזלא לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)

לִבְנֵ֬י שופר עילוי (משרת, דרגא 5) אֱד֗וֹם רביע גדול (משנה, דרגא 3)

אֵת֮ צינור (משנה, דרגא 3)

י֤וֹם מהפך (משרת, דרגא 5) יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם עולה ויורד, מרכא (מלך, דרגא 2)

הָ֭אֹ֣מְרִים דחי, מונח (משנה, דרגא 3)

עָ֤רוּ מהפך לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)

עָ֑רוּ אתנחתא (מלך, דרגא 2)

עַ֝֗ד גרש מוקדם, רביע גדול (משנה, דרגא 3)

הַיְס֥וֹד מרכא (משרת, דרגא 5) בָּֽהּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם היום בו הם שמחו על כך שהבבלים החריבו את יְרוּשָׁלָ͏ִִם, הָאֹמְרִים: "עָרוּ, עָרוּ החריבו, החריבו (אדום עודדו את בבל - ר' הערות על ספר עובדיה), עַד הַיְסוֹד בָּהּ אשר בירושלים".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ערו ערו" - לשון חורבן וכן חומות בבל הרחבה ערער תתערער (ירמיהו נא נט) וכן ערות יסוד (חבקוק ג') ואינו נופל אלא על דבר שעוקרין שרשיו מהארץ

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

זכור - איננו מדבר על גלות טיטוס כאשר חשבו רבים, כי הנה אחרי כן הזכיר בת בבל.

ועוד: כי טיטוס הרשע לא היה מזרע אדום, כי אנשי רומא הם יונים בראיות רק כאשר היה אדום תחת יד ישראל, היו שמחים במפלת ישראל, וככה כתוב בספר עובדיה: גם שישי ושמחי בת אדום והחרפה שהיו האדומיים מחרפים את ישראל יום שנלכדה ירושלם ונשרף ההיכל על יד הכשדים היתה קשה לישראל יותר מצרתו.

וכן אמר: ואל תגדל פיך וזהו זכור האומרים לבבליים גלו וערו יסודות ירושלם, והנה ערו מגזרת פתהן יערה והיה ראוי להיות על משקל כלו מעשיכם והרי"ש חסירה דגש כמנהג, ובעבור שהוא סוף פסוק היתה המלה מלעיל כמו כלו בעשן כלו ובעבור היות הטעם במלת ערו האחרון באות הראשון, על כן שב גם ערו הראשון מלעיל.