ביאור:תהלים קלז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: a26d7

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י תהלים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ       (מהדורות נוספות של תהלים קלז)


Eduard Bendemann- Die trauernden Juden im Exil um 1832.jpg
על נהרות בבל, אדוארד בנדמן – 1832
א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל כאשר גורשנו מארץ ישראל והגענו לשפת הנהר בבבל – שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
ב עַל עֲרָבִים עצי ערבה בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ ביקשו, ציוו שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר שנאמר שירה, וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה ואויבנו הלועגים לנו ביקשו מאיתנו לאמר (שירי) שמחה: "שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן!".
ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה, עַל אַדְמַת נֵכָר?
ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ‍ִִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי תשכח יד ימיני איך לעשות את פעולותיה.
ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אזכור אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי בכל פעם שיש לי שמחה.
ז זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם היום בו הם החריבו את יְרוּשָׁלָ‍ִִם, הָאֹמְרִים: "עָרוּ, עָרוּ החריבו, החריבו, עַד הַיְסוֹד בָּהּ אשר בירושלים".
ח בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה לשון קללה, שהלוואי ותהיה שדודה - אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ זכות תהיה למי שישלם לך אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ.
ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ" (פסוק ב) - סביר להניח שהם תלו את הכינורות בתוך השיחים, כי לא רצו ששוביהם יבקשו מהם לנגן (כפי שאכן מסופר בפסוק הבא). מדוע לא שברו אותם או השליכו למים? בדעת מקרא (הערה 3) מציעים שהם לא רצו לאבד בידיהם את הכינורות שהיו מנגנים בהם שירי קודש בציון, או שאולי הם קיוו להחביא אותם שם ולאסוף אותם יותר מאוחר לאחר ששוביהם יניחו להם. מהאמור בעזרא ג' פס' ט-יא מסתברת ההשערה שהחבאת הכינורות היא ביטוי לתקווה ליום הגאולה ולשימוש העתידי שייעשה בהם בשיבת ציון.

מתוך הערך בוויקיפדיה:

  • "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ" (פסוקים ה-ו) - נוהגים לאמר פסוקים אלו בחתונה כדי ל"העלות את ירושלים על ראש שמחתנו", ובסמוך שובר החתן כוס לזכר חורבן המקדש.
  • ישנו מנהג לומר את המזמור כולו כהקדמה לברכת המזון בימים שבהם אומרים תחנון, אבל בימים שבהם אין אומרים תחנון מחליפים אותו בשיר המעלות (מזמור קכ"ו).