לדלג לתוכן

ביאור:תהלים יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י תהלים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ       (מהדורות נוספות של תהלים יט)



פסוק ח (למעלה) - מתוך תנ"ך קניקוט
א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד:
ב הַשָּׁמַיִם העוצמה המתגלת בהתבוננות בשמים מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל,
וּמַעֲשֵׂה יָדָיו ואת גדולת מעשיו של ה' מַגִּיד הָרָקִיעַ כביכול הרקיע מספר עליה (כאשר מסתכלים על הרקיע מרגישים בגדולת מעשיו של ה').
ג יוֹם לְיוֹם כל יום שעובר, מספר ליום הבא אחריו יַבִּיעַ אֹמֶר ידבר בשבחיו של ה',
וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת יגיד את דברי החכמה שבהם יש להלל את ה'.
ד אֵין אֹמֶר את דברי היום והלילה אי אפשר לשמוע בשמיעה רגילה וְאֵין דְּבָרִים,
בְּלִי ולא נִשְׁמָע קוֹלָם.
ה בְּכָל הָאָרֶץ אך למרות שלא שומעים אותם, בכל זאת, בכל העולם יָצָא קַוָּם יצא קול קריאתם
וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם ודברם מגיע עד קצה העולם,

לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם הכין ה' אוהל בתוכם (השמש נמצאת בתוך אוהל גדול והוא השמים, ומשם היא יוצאת להאיר כפי שמתואר בפסוק הבא).


ו וְהוּא השמש כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ,
יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח בדרך.
ז מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ יוצאת השמש,
וּתְקוּפָתוֹ וסיבובו של השמש עַל קְצוֹתָם מקצה אחד של השמים לקצה השני,
וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ אין מקום בעולם שנסתר מחום השמש.
ח תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה שלמה ומדריכה ללכת בדרך התום, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ מחזירה כוח לעייף.
עֵדוּת יְהוָה התורה שהיא עדות לברית בין ה' לעם ישראל נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי.
ט פִּקּוּדֵי ציוויי יְהוָה יְשָׁרִים מורים ללכת בדרך הישר, מְשַׂמְּחֵי לֵב.
מִצְוַת יְהוָה בָּרָה טהורה, מְאִירַת עֵינָיִם.
י יִרְאַת יְהוָה טְהוֹרָה מביאה את האדם לידי טהרה, עוֹמֶדֶת לָעַד.
מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו כולם.
יא הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז פז הוא סוג של זהב רָב,
וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים נופת וצוף הן מילים נרדפות לדבש.

יב גַּם ואכן עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם,
בְּשָׁמְרָם ובכך ששמרתי על המצוות עֵקֶב קיבלתי תגמול רָב.

יג שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מי יכול לדעת את כל השגיאות שעשה?
מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי.
יד גַּם מִזֵּדִים מרשעים (שתחת שילטונם אני לעיתים נאלץ לחטוא) חֲשֹׂךְ מנע, הצל את עַבְדֶּךָ,
אַל יִמְשְׁלוּ בִי, אָז כאשר אזכה להנצל משילטון הרשעים אֵיתָם אהיה תם, ללא מום,
וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב.


טו יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי ומחשבות ליבי (ואפשר גם לפרש: ניגוני ליבי) לְפָנֶיךָ,                                                       
יְהוָה צוּרִי מבטחי וְגֹאֲלִי.                                                       


הערות

  • רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר שני, נו) מסביר את הקשר שבין שני חלקי הפרק:
אמר החבר: התבונן נא ביסוד שעליו בנה דוד את מזמורו בשבח התורה בתחלה הוא מתאר את השמש בפסוק השמים מספרים כבוד אל והוא מספר על אורה החודר בכל על זך עצמה על ישר דרכה ועל יפי מראיה אך מיד אחר זה הוא אומר תורת ה' תמימה וכו' כאלו הוא אומר אל תתפלאו על תארי השמש האלה כי התורה מאירה ובהירה יותר והיא גם מפרסמת ונעלה ומועילה יותר
לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו, לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום, כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי עשר – 'ואת ארצי חילקו'! איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום! ... מזמור י"ט בתהלים כולל בתוכו שני חלקים: בחלקו הראשון רואים אנו את נפלאות ד' בטבע והתגלותו בבריאה "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" וכו'. ואילו בחלקו השני מתוארים תורת ד', מצות ד' ויראת ד' המאירים והטהורים. ב"כוזרי" ובמהר"ל נתבארה הקבלה זו: כוחו של ד' מתגלה בעולם הטבע האדיר, אולם, מעלים בקודש, גדולה מידת עוצם התגלותו בתורה וביראה שניתנה לישראל, "ישראל אשר בך אתפאר". כזה הוא אף מזמור שנת הי"ט: מתוך הטבע הארצי נבוא אל הרוחני והשמימי - בונים בחול ואחר-כך מקדישים. מצווים אנו לעסוק בגילוי הקודש מתוך היסוד הארצי, לסייע להקב"ה במעשה בראשית, "תנו עוז לאלהים", "גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו".

כשלושה שבועות לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים והנאום הפך בעיני תלמידיו לנבואה.

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.