(א)" על," נתיסד לשנה הראשונה שכבש כורש את בבל, על נהרות בבל מה שבכינו בבבל והתאבלנו על ציון, לא היה בעבור שאבדנו הטובות הגשמיות מהעושר והקנינים שדות וכרמים, כי גם על נהרות בבל שם ישבנו, ר"ל שם ישבנו ישיבת קבע, והיה לנו גם שם נחלת שדה וכרם כמ"ש (ירמיה כ"ט) בנו בתים ושבו נטעו כרמים ואכלו את פרין, ובכ"ז גם בכינו בזכרנו את ציון, מפני שזכרנו קדושת ציון, ששם היה הבהמ"ק והעבודה והשכינה ע"ז בכינו, על האושר הרוחני שנאבד מאתנו:
(ב)" על ערבים בתוכה", הגם שהיה לנו בבבל כל התענוגים הערבים ונעימים לגוף, ובכ"ז על זה בעצמו תלינו כנורותינו, ולא רצינו לשמוח בטובה, וזה בעצמו היה לנו לאבל שארץ האויב מלאה ערבות ועדן ועיר ה' חרבה:
(ג) "כי שם שאלונו שובינו דברי שיר", שהיה המנהג בימי קדם לשורר שירים בספור שבח הארץ והמדינה אשר הם בה, כמו שהיינו רגילים לשיר שירים בשבח ירושלים, ושאלונו על עסקי השיר הזה, ותוללינו (שאלונו דברי) שמחה, והיה שאלתם, שירו לנו משיר ציון, ר"ל שיר שהייתם משוררים בשבח ציון ובהצלחתכם בה, שירו לנו, כי עתה בבל היא לכם ארץ אחוזתכם כמו ירושלים, וארץ כשדים היא ארצכם כמו ארץ ישראל לפנים, וההצלחות שהיו לכם שמה הלא יש לכם עמנו, ומדוע לא תשירו על בבל השיר שהייתם שרים על ירושלים:
ביאור המילות
"ותוללינו". כמו ושוללינו בחילוף תי"ו בשי"ן מעברית לארמית, כמו פשר פתר, ורש"י ז"ל פי' מענין מהוללי בי נשבעו:
(ד) "איך", משיבים לאמר, איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, הגם שנוכל לשיר לכם שירי ההצלחה הגשמיית שהיינו שרים בציון, כי גם פה אנו מוצלחים בהצלחות, אבל שיר ה', שיר הקודש שהיינו שרים בציון, על שכינת ה' אשר בה, ועל הופעת רוה"ק והנבואה וכבוד ה' והתורה והעבודה והנסים שיר הזה האלהי איך נשיר אותו על אדמת נכר הבלתי מוכן לסגולות אלה הרוחניות:
(ה) "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", ימליץ שכמו שהימין היא מוכנת אל האדם בכל תנועותיו ועסקיו, כן ירושלים היא חבת כל תנועותינו ועסקינו, עד שא"א לשכחה כמו שא"א לשכח את הימין, ויותר מזה כי תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, שכל דבורי הוא בך ואם לא אדבר מזכרונך אהיה כאלם אשר לשונו לחכה דבקה, ולא לבד בעת שאני גולה וסורה, כי גם אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, גם אם אשמח בהצלחת עולם תהיה ירושלים עולה עליהם, עד שכל שמחה תהפך לעוצב ע"י זכרון חורבנה:
(ח) "בת בבל," והנה בבל כבר נשדדה אז ע"י כורש, אומר בת בבל השדודה וכבר החל ה' לשלם לך, אשרי שישלם לא לבד המעשה של החורבן כי גם את גמולך שגמלת לנו (שגדר הגמול הוא מי שעושה איזה דבר ע"י התפעליות אהבה או איבה) שמה שעשית לנו היה ע"י גמול והתפעליות שנאה ומשטמה, וכן ישלם לך בשנאה ונקמה, ובזה,
