מלבי"ם על תהלים קלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · קלח · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


(א) "לדוד", ידבר על שני מיני הנהגות שינהג ה' את עולמו, א] הנהגה התמידית שישגיח באמצעות הטבע, ב] הנהגה הנסיית שינהיג שלא ע"י אמצעי ושליח רק הוא לבדו, על ההנהגה הנסיית אומר אודך בכל לבי נגד אלהים אזמרך, שיצייר שבאופן הנהגה זו המודה על הטוב עומד נגד אלהים פנים אל פנים, בלי אמצעי, ורואה את המלך עצמו, איך עשה לו טובה בעצמו ונותן לו הודאה בעמדו נגדו:

ביאור המילות

(א-ב) "אודך, אודה שמך". עי' למעלה (ז' י"ח) שהודאת השם קטן מן המודה אליו בעצמו, ובא בעת שה' מסתתר בנסים נסתרים, רק נודע ע"י שמו שהוא הנהגת העולם כפי הטבע, הראשון מצוייר שעומד נגד אלהים, והשני מצוייר שעומד נגד היכלו מבחוץ:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב) "אשתחוה", ונגד ההנהגה השנית שהיא באמצעות הטבע, מצייר שאינו עומד נגד אלהים בהודאתו, כי המלך מסתתר בהיכלו, ר"ל בשמים, ולפניו עומדים שלוחיו שהם שרי המערכת אשר באמצעותם ישגיח ויעשה נסים נסתרים, ובזה אשתחוה אל היכל קדשך. ואודה את שמך. כי המלך יושב בהיכלו בחדרי חדרים והוא עצמו בלתי נודע רק שמו, (ומבואר אצלנו תמיד שהשם יצייר את הענין שבו נודע ונתפרסם, ולא עצמו, ואצל ה' יצייר ההנהגה הרגילה הטבעיית), ונגד ההנהגה הראשונה אמר על חסדך, ונגד השניה אמר על אמתך, שכבר התבאר שחסד מציין הנהגה הפלאיית, ואמת מציין הנהגת הטבע. כי הגדלת, ר"ל הגם ששמך (שזה מורה ההנהגה הטבעיית) גדול מאוד, וגם ע"י פרסום שמך בהנהגה הקבועה ההולך בדרך הטבע התגדלת ונודעת לעיני רבים עמים, בכ"ז אמרתך היינו בעת שיתגלה אמרתך, שלא כמלך המסתתר בהיכלו רק כמלך המתגלה ופוקד והכל שומעים אמרותיו ופקודותיו, ר"ל בעת תענה אל הצדיקים המתפללים אליך ותעשה להם נסים שלא ע"פ הטבע, זה הגדלת על כל שמך, זה גדול יתר מאד מן שמך הנודע ע"י ההנהגה הרגילה הטבעיית, עתה באר מה היא אמרתך שהזכיר. היא.

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ג - ד) "ביום קראתי ותענני", בעת שקראתי בתפלה ואתה תענני בעצמך, שאז תתן אמרתך לענות למתפלל ולעשות לו נס, אז יודוך ה' כל מלכי ארץ יען ששמעו אמרי פיך שאינך דומה לעשירי ב"א המסתתרים בהיכליהם ובלתי עונים לקוראים, ואמרותיהם לא נשמעו, רק כי שמעו אמרי פיך, שאתה מדבר ועונה בעצמך (ומ"ש תרהיבני בנפשי עז הוא מאמר מוסגר, ר"ל כן תרהיבני עז בנפשי לחשב שבעת שתענני כי קראתי, יודוך כל מלכי ארץ, כי מה שיענה ה' להצדיק בתפלתו זה מורה על עז נפשו, שהיא חלק אלוה ממעל, וזאת תרהיב אותה עז כי היא דבוקה באלהים, והוא קרוב אליה לשמוע תפלתה):

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


ר' מלבי"ם על תהלים קלח ג

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה) "וישירו", ואז ישירו המלכים בדרכי ה', כי גדול כבוד ה', גדול ונעלה הוא, כי כבודו תלוי בו בעצמו ולא יופחת כבודו ע"י שישגיח בשפלים, בהפך,

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו) "כי רם ה' ושפל יראה", וזה מרוב כבודו וגדולתו, ואת הגבוה, (רק) ממרחק יידע הפך מדרך ב"ו שאם עומד במקום רם הגבוה הוא קרוב אליו יותר מן השפל, ואצל ה' השפל קרוב אליו יותר מן הגבוה, עד שהגבוה רחוק ממנו והשפל קרוב אליו:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ז) "אם אלך", והשגחתך עלי מצויה וקרובה כ"כ, עד שעת אלך בקרב צרה תחייני, ותשלח את ידך השמאלית על אף וכעס של אויבי וימינך תושיעני, באופן שפועל דין ורחמים כאחד:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח) "ה'", ר"ל מפני ג' טעמים אבטח בישועתו, א] שיגמור מה שהתחיל להושיע כי לא אדם הוא להנחם וזה מצד כבודו בל יהיה חילול השם, ב] מצד החסד כי חסדך לעולם כי החסד אינו תלוי במעשה המקבלים, ג] מצד שמעשה ידיך אל תרף כמו שהאב לא ירף את בנו, וזה קרוב למדת אמת, שאחר שברא את הדבר יחויב מאמתת הבטחתו בל ירף מעזור לו, וזה כמ"ש כי לשמך תן כבוד, על חסדך, על אמתך: