אבן עזרא על תהלים קלז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · קלז · >>

פסוק א[עריכה]

על נהרות בבל - בראש הספר הזכרתי דעת המפרשים במזמור הזה וזה המזמור נאמר על לשון הלוים, שהם המשוררים בגלותם על בבל.

וטעם על נהרות – בהתבודדם מהבבליים שלא ישמעו בכייתם. ועוד: בעבור שאמרו: תלינו כנורותינו.

וטעם ישבנו – כמו משתוממים, יושב משמים, על כן מלת גם.


פסוק ב[עריכה]

על - אמר ר' משה: כי בתוכה בתוך ציון טרם גלותם. ולפי דעתי: כי בתוכה בבבל והעד: על נהרות בבל, שהערבים סביבות הנהר ובעבור שאמר: נהרות, לאות כי היו רבים ולא היה בירושלם נהר כי גיחון סתמו חזקיהו ככתוב בדברי הימים. ועוד ראיה אחרת: כי שם על בבל, כי שם היו אומרים שירו לנו.

ומלת ותוללינו – קשה. ורבי יהודה המדקדק אמר: שהוא מגזרת על הר גבוה ותלול בדרך רחוקה. ורבי משה הכהן אמר: כי ותוללינו מגזרת יללה על משקל ותושבינו כאילו אמר יללתינו וככה פירש ותחת יללתינו היתה שמחה להם. ולא דבר נכונה, כי אין בכתוב זכר ותחת גם יללתינו היתה שמחה להם, אם כן למה היו מבקשים שישירו?! והטעות הגדולה שתושיבנו תואר אדם ותוללינו שם. וכפי דעתי הנה מצאנו שרה את אלהים תשתרר עלינו גם השתרר. וכן: שסוהו כל עוברי דרך מפעלי הכפל והמה שוסים את הגרנות, שרשו שסה וככה יהיה תלל גם תלה שנים שרשים, והטעם אחד. והנה ותוללינו, כמו תלינו כנורותינו והנה ותוללינו ותליתינו כלי השמחה והנה הטעם כפול וזאת היתה תשובתינו איך נשיר?!


פסוק ד[עריכה]

נכר - תאר, כי אדמת מלה סמוכה לשון נקבה אדמת גוי נכר, או אדמת אל נכר הפך שיר ה'.


פסוק ה[עריכה]

אם - דברי כל אחד מהמשוררים בלבם.

וטעם אשכחך – כנגד בזכרנו.

וטעם ימיני – בעבור כנורותינו, כי בימין נגון היתרים ופעול.

תשכח ימיני - חסר כמו המעשה והזכיר על הימין תשכח, דרך משל.

ויש אומרים: שפירושו: תיבש – בלי חבר:

פסוק ו[עריכה]

תדבק - טעם לשוני כי הלשון הוגה בשירים, אזכרכי - בדבור כמו ומשא ה' לא תזכרו עוד.

אם לא אעלה - הטעם שיקדים זכר ירושלם, על ראש שמחתו.


פסוק ז[עריכה]

זכור - איננו מדבר על גלות טיטוס כאשר חשבו רבים, כי הנה אחרי כן הזכיר בת בבל. ועוד: כי טיטוס הרשע לא היה מזרע אדום, כי אנשי רומא הם יונים בראיות רק כאשר היה אדום תחת יד ישראל, היו שמחים במפלת ישראל, וככה כתוב בספר עובדיה: גם שישי ושמחי בת אדום והחרפה שהיו האדומיים מחרפים את ישראל יום שנלכדה ירושלם ונשרף ההיכל על יד הכשדים היתה קשה לישראל יותר מצרתו. וכן אמר: ואל תגדל פיך וזהו זכור האומרים לבבליים גלו וערו יסודות ירושלם, והנה ערו מגזרת פתהן יערה והיה ראוי להיות על משקל כלו מעשיכם והרי"ש חסירה דגש כמנהג, ובעבור שהוא סוף פסוק היתה המלה מלעיל כמו כלו בעשן כלו ובעבור היות הטעם במלת ערו האחרון באות הראשון, על כן שב גם ערו הראשון מלעיל.


פסוק ח[עריכה]

בת - דברי המשורר מתפלל שתהיה בת בבל שדודה.


פסוק ט[עריכה]

אשרי - ספר אכזריות לבם שנפצו עוללי ישראל, על כן למעלה את גמולך: