אבן עזרא על תהלים קלו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פסוק א[עריכה]


הודו - דברי המשורר לישראל והטעם כי הוא טוב.


פסוק ב[עריכה]


הודו לאלהי האלהים - המלאכים העליונים שאינם גופות ולא כגופות.


פסוק ג[עריכה]


הודו לאדוני האדונים - המלאכים - הם אדוני הארץ.


פסוק ד[עריכה]


לעושה נפלאות - מעין והם העגולות הכבודות שהם צבא השמים.


פסוק ה[עריכה]


לעושה - הכל דבק עם הודו, זהו הרקיע - שהוא שמי הארץ.


פסוק ו[עריכה]


לרוקע - כי המים תחת הארץ בחצי הכדור כאשר פירשתי בפרשת בראשית.

ומלת רוקע – פועל ונפתח הקו"ף בעבור אות הגרון והנה הזכיר, מה שהוא על ראש עין האדם והארץ אשר תחתיו.


פסוק ז[עריכה]


לעושה - הזכיר שני המאורות, כי חיי האדם תלויין בהם ואחר כך פירש כל אחד מהם.


פסוק ח[עריכה]


את השמש - לבדה ואת הירח משתתפים ובעבור היות השמש בלילה תחת הארץ, אין כח לה ולולי אור הלבנה והכוכבים לא ישאר חי וצמח. ועם כל אלה הזכיר: כי לעולם חסדו שהוא עושה כן תמיד. ושב עתה להזכיר כי חייבים אנחנו להודות לשם על האותות שעשה בעבור עמו והחל למכה אחר שהזכיר למכה מצרים פרט בבכוריהם וזה חסד גדול עם ישראל להנקם מאויביהם.


פסוק יא[עריכה]


ויוצא מתוכם - מתוך מצרים.


פסוק יב[עריכה]


ביד - רמה, לא כעבדים הבורחים מפני אדוניהם.


פסוק יג[עריכה]


לגוזר - גם זה חסד היה, כי היה יכול להעבירם במים ולא ימותו, רק יעברו בפחד ובעצבון.


פסוק יד[עריכה]


והעביר - זה הכתוב לאות, כי נכנסו בים הרבה רחוק מהיבשה, וזה טעם בתוכו.


פסוק טו[עריכה]


ונער - הנה פרעה טבע וכל חילו אז היו ישראל חפשים, וזה טעם כי לעולם חסדו עם ישראל.


פסוק טז[עריכה]


למוליך - בענן וזה חסד, או במדבר הגדול ככתוב: לכתך אחרי במדבר.


פסוק יז[עריכה]


למכה - ויהרוג - הטעם כפול, ועתה פירש אותם בעבור שהיו חזקים. וכן אמר הנביא על האמורי: אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים וככה: מיד האמורי בחרבי ובקשתי, כי לא שלם עון האמורי.


פסוק יח[עריכה]


למכה - ויהרוג - הטעם כפול, ועתה פירש אותם בעבור שהיו חזקים. וכן אמר הנביא על האמורי: אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים וככה: מיד האמורי בחרבי ובקשתי, כי לא שלם עון האמורי.


פסוק כא[עריכה]


ונתן - שלא היה בברית לתתה להם, על כן הזכירה נחלה.