אבן עזרא על תהלים קלה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · קלה · >>

פסוק א[עריכה]

הללויה - דברי המשורר לכהנים הלוים המשוררים.


פסוק ב[עריכה]

שעומדים - הם הכהנים המקריבים העולות בחצוצרות, הם המשוררים.


פסוק ג[עריכה]

הללויה - פעם אחר פעם.

כי נעים - תאר לשם הנכבד.


פסוק ד[עריכה]

כי - שאתם זרעו.


פסוק ה[עריכה]

כי - התברר לי עוצם גדולתו, על כן אשאל מכם שתברכוהו ותהללוהו מכל המלאכים העליונים והאלהים השפלים שהם האלילים, וקראם אלהים - כנגד מחשבות עובדימו כמו חנניה הנביא והוא היה נביא שקר ורבים כאלה במקרא, והראיה הגמורה על גדולת השם.


פסוק ו[עריכה]

כל אשר - הזכיר בשמים ובארץ בימים, שהם רבים וכל תהומות.


פסוק ז[עריכה]

מעלה - כתוב בירמיה: היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים בתולדותם יתנו רביבים רק הכל בחפץ השם. וכן אמר איוב: עושה גדולות עד אין חקר ואחריו הנותן מטר.

נשיאים - איד הארץ שיעלה.

וטעם מקצה הארץ כנגד מקצה השמים מוצאו, כי העגול אין לו ראשית רק כנגד המחל וכנגד הסמך הדבר אליו והנם הטעם מכל מקום.

וטעם ברקים - כי הם אש עם מטר שהוא מים, ולמ"ד למטר בעבור, וטעם אוצרות לרוח שהם בכח, כי הכח דבר אצור והנה התברר כי כל חפצו יעשה והנה ראיה אחת וראיה שנית אותות השם במצרים. והזכיר תחלה מכת בכורות, בעבור שני דברים: האחד: כי עיקר יציאתנו ממצרים היה בעבור מכת בכורות וכן כתוב הנה אנכי הורג את בנך בכורך. והשני: בעבור שנמלטו בכורי ישראל והנה היה נס בתוך נס.


פסוק ט[עריכה]

שלח - הם שהיו לפני מכת בכורים ויו"ד בתוככי לנוכח מצרים וכמוהו ועוררתי בניך ציון על בניך יון.

והזכיר בפרעה ובכל עבדיו – ואף כי בעמו.


פסוק י[עריכה]

שהכה, מלכים עצומים - כמו מלכי מדין, או הפירוש הבא אחריו.


פסוק יא[עריכה]

לסיחון - הזכירם בעבור תקפם וכלל באחרונה ולכל ממלכות כנען.


פסוק יב[עריכה]

ונתן - ארץ סיחון ועוג וכנען לנחלה פירוש של ישראל לבדו נתנם לנחלה.


פסוק יג[עריכה]

ה' - אחר שהזכיר אלה השתים הראיות אמר על כן: שמך לעולם עומד וזה השם נודע לישראל לבדו, ועליו הוא נקרא והוא יעמוד, כי השם יעמידנו ואם עבר על ישראל רע, עוד ישוב כשהיה על כן -

פסוק יד[עריכה]

כי ידין - כאשר דן עמו מיד פרעה.

ועל עבדיו יתנחם - דרך משל וכאשר יקח השם דין עמו מיד הגוים לא יצילום עצביהם, כמו אלהי מצרים שעשה השם בהם שפטים.


פסוק טו[עריכה]

עצבי - קראם עצבים דרך בזיון, שאין בהם תועלת רק עצבון חנם.

וטעם מעשה ידי אדם – כי עושם נכבד מהם.


פסוק טז[עריכה]

פה - וכבוד האדם על כל נבראי מטה בנשמה העליונה בעלת הדיבור, על כן אמר: פה להם. ואחר כן הזכיר הרגשת העין גם האזנים שהם נכבדות בהרגשות והניח השלש האחרות.

וטעם אף אין יש רוח בפיהם – הרוח שהוא הגוף שימצא לאדם ולבהמה ולעוף לכל מרגיש והוא עיקר כל הרגשות, והנה העצב פחות מכל מרגיש.

וטעם בפיהם – כי הרוח הנכנס מהפה יחיה יעמוד זה הרוח בלב ובצאתו מהלב יצא בפה, על כן אמר: בפיהם.


פסוק יח[עריכה]

כמוהם - שהם בלא נשמה ובלא מראה ושמע וריח.


פסוק יט[עריכה]

בית, ברכו את ה' - שהבדיל אתכם מן העמים וכלל בתחלה בית ישראל, ואחר כך הזכיר נכבדי הנכבדים שהם: בית אהרן ואחר כן כלל כל השבט וכלל באחרונה כל יראי ה' מישראל ומן הגוים וזאת היא הברכה.


פסוק כא[עריכה]

ברוך ה', הללויה - שתאמרו ברוך ה'.