קטגוריה:ויקרא כא יב

<< | ספר ויקרא • פרק כ"א • פסוק י"ב | >>

ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה.

וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְהֹוָה.

המהדורה המוטעמת:

וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וּמִן וּ - ו' החיבור
מִן - מילת יחס

צורת יסוד: c/4480 a
מורפ': HC/R־הַמִּקְדָּשׁ֙ הַ - מילית, ה' הידיעה
מִּקְדָּשׁ֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/4720
מורפ': HTd/Ncmsa לֹ֣א לֹ֣א - מילית, שלילה

צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn יֵצֵ֔א יֵצֵ֔א - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 3318
מורפ': HVqi3ms וְלֹ֣א וְ - ו' החיבור
לֹ֣א - מילית, שלילה

צורת יסוד: c/3808
מורפ': HC/Tn יְחַלֵּ֔ל יְחַלֵּ֔ל - פועל, פיעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 2490 c
מורפ': HVpi3ms אֵ֖ת אֵ֖ת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo מִקְדַּ֣שׁ מִקְדַּ֣שׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 4720
מורפ': HNcmsc אֱלֹהָ֑יו אֱלֹהָ֑י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpc/Sp3ms כִּ֡י כִּ֡י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC נֵ֠זֶר נֵ֠זֶר - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 5145
מורפ': HNcmsc שֶׁ֣מֶן שֶׁ֣מֶן - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 8081
מורפ': HNcmsc מִשְׁחַ֧ת מִשְׁחַ֧ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 4888 a
מורפ': HNcfsc אֱלֹהָ֛יו אֱלֹהָ֛י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpc/Sp3ms עָלָ֖יו עָלָ֖י - מילת יחס
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR/Sp3ms אֲנִ֥י אֲנִ֥י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 589
מורפ': HPp1cs יְהוָֽה יְהוָֽה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

לֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) יֵצֵ֔א זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְלֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) יְחַלֵּ֔ל זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אֵ֖ת טפחא (מלך, דרגא 2)

מִקְדַּ֣שׁ מונח (משרת, דרגא 5) אֱלֹהָ֑יו אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

כִּ֡י פזר (שליש, דרגא 4)

נֵ֠זֶר תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)

שֶׁ֣מֶן מונח (משרת, דרגא 5) מִשְׁחַ֧ת דרגא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהָ֛יו תביר (משנה, דרגא 3)

עָלָ֖יו טפחא (מלך, דרגא 2)

אֲנִ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) יְהוָֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא לצורך אבלות, כגון לוויה, וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו. כִּי נֵזֶר עטרה ותפארת שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו, אֲנִי יְהוָה.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּמִן מַקְדְּשָׁא לָא יִפּוֹק וְלָא יַחֵיל יָת מַקְדְּשָׁא דֶּאֱלָהֵיהּ אֲרֵי כְּלִיל מְשַׁח רְבוּתָא דֶּאֱלָהֵיהּ עֲלוֹהִי אֲנָא יְיָ׃
ירושלמי (יונתן):	וּמִן מַקְדְשָׁא לָא יִפּוֹק וְלָא יָפִיס יַת מַקְדְשָׁא דֶאֱלָהֵיהּ אֲרוּם מְשַׁח רְבוּת אֱלָהֵיהּ עֲלוֹי אֲנָא יְיָ:

מדרש ספרא

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרשה ב (עריכה)

[ה] "ומן המקדש לא יצא"-- עמהם אינו יוצא אבל יוצא הוא אחריהם. אלא הם נכסים והוא נגלה, הם נכסים והוא נגלה. ויוצא עמהם עד פתח העיר, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר "ומן המקדש לא יצא"-- אינו יוצא כל עיקר.

[ו] ומנין שאם עבד, עבודתו כשרה? תלמוד לומר "ולא יחלל את מקדש אלקיו"-- הא כהן הדיוט שעבד אונן, עבודתו פסולה.

"כי...שמן משחת אלקיו עליו"-- אין לי אלא משיח בשמן המשחה. מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר "כי נזר שמן משחת אלקיו עליו". "אני ה' "-- להגיד מה גרם.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ומן המקדש לא יצא" - (ת"כ נזיר לז) אינו הולך אחר המטה ועוד מכאן למדו רבותינו שכהן גדול מקריב אונן וכן משמעו אף אם מתו אביו ואמו אינו צריך לצאת מן המקדש אלא עובד עבודה "ולא יחלל את מקדש" - שאינו מחלל בכך את העבודה שהתיר לו הכתוב הא כהן הדיוט שעבד אונן חלל

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא – אֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר הַמִּטָּה. וְעוֹד מִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן (משנה הוריות ג ה), וְכֵן מַשְׁמָעוֹ: אַף אִם מֵתוּ אָבִיו וְאִמּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לָצֵאת מִן הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא עוֹבֵד עֲבוֹדָה.
וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ – שֶׁאֵינוֹ מְחַלֵּל בְּכָךְ אֶת הָעֲבוֹדָה, שֶׁהִתִּיר לוֹ הַכָּתוּב. הָא כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁעָבַד אוֹנֵן, חִלֵּל.

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"ומן המקדש לא יצא" - אינו הולך אחר המטה (ת"כ כאן וסנהרין יט) ועוד מכאן למדו רבותינו (הוריות יב) שכהן גדול מקריב אונן וכן משמעו אף אם מתו אביו ואמו אינו צריך לצאת מן המקדש אלא עובד עבודה ולא יחלל את מקדש אלהיו שאינו מחלל בכך את העבודה אם עבד כשהוא אונן שהתיר לו הכתוב לעבוד הא הדיוט שעבד אונן חלל לשון רש"י ושני המדרשים הללו חלוקים הם זה עם זה שאם הכתוב התיר בכהן גדול שאינו צריך לצאת מן המקדש מפני אנינותו כהדיוט אבל יכול הוא לעבוד כשהוא אונן אם כן אין בכאן אזהרה כלל שלא יצא אחר המטה וכן "לא יחלל את מקדש אלהיו" כפי הלשון הזה אינו אלא לומר שאין עבודתו מחוללת וללמד שההדיוט שעבד אונן חלל ואם כן הכתוב הזה שלילות ולא אזהרה ובעלי ההלכות מנאוהו בלאוין בהלכות פסוקות ובהלכות גדולות ועוד שכבר כתבתי (לעיל י ו) הברייתא שהיא שנויה בתורת כהנים (שמיני מילואים מב מג) ומפורש בה שהוא לאו גמור כדקתני ומפתח אהל מועד לא תצאו (לעיל ח לג) יכול בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה תלמוד לומר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל אימתי אינו יוצא ואין מחלל הוי אומר בשעת עבודה וקתני אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה שאם יצאו בשעת עבודה חייבין מיתה מנין לכל הכהנים שבכל הדורות וכו' והרי הוא לאו גמור אזהרה שלא יניח עבודה ויצא לפיכך אני אומר כדי לקיים כל דברי חכמים שעיקר הכתוב הזה יזהיר בכהן גדול שלא יצא מן המקדש בשעת עבודה על כל נפשות מת ולא יחלל את המקדש שיעזוב עבודתו לכבוד המת אבל יהיה כבוד המקדש ועבודתו גדול עליו מכבוד המת ואהבתו אותו וכל שכן שאם מניח עבודתו ללא דבר ויוצא שעובר בלאו הזה אבל הזהירו הכתוב בענין המת להתיר לו העבודה כשהוא אונן ומאחר שהיא מותרת לו אם יניחנה מרצון עצמו יהיה חלול המקדש וזה הוא פירוש הכתוב הזה וכבר כתבתיו בסדר ויהי ביום השמיני ועוד מצינו שנחלקו רבותינו בפרק שני של מסכת זבחים (טז) ואמרו אונן מנא לן דמחיל עבודה דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חלל ורבי אלעאי אמר מהכא הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם (לעיל י יט) אני הקרבתי מכלל דאי אינהו אקרבו שפיר וכו' ורבי אלעאי מאי טעמא לא אמר ומן המקדש לא יצא אמר לך מי כתיב הא אחר שלא יצא חלל והענין לומר כי כיון שאמר הכתוב אזהרה בכהן גדול שלא יצא ולא יחלל העבודה בהניחו אותה אין לכהן הדיוט במשמע הזה שיחלל כשיעבוד ומכאן ראיה עוד שאיננו רשות להתיר העבודה לכהן גדול ולהודיעו שאין עבודתו מחוללת בכך כי היה יוצא מזה בודאי שכהן הדיוט מחלל אותה והנה יראה מזה בפשוטו כי על דעת הפירוש הראשון הוא שלילות בכהן גדול שאינו מחלל עבודתו כלשון רש"י אבל מפני שהברייתא מפורשת שהוא אזהרה נאמר שהם יסברו כי מאחר שאין האזהרה אלא בכהן גדול ומכלל שההדיוט יוצא ומניח העבודה מזה נלמוד שהיא מחוללת ואילו היתה כשרה לא יתיר לו להניחה וכך שנויה בתורת כהנים בפרשה הזאת (פרשה ב ו) ומניין שאם עבד עבודתו כשרה תלמוד לומר ולא יחלל את מקדש אלהיו הא כהן הדיוט שעבד עבודתו פסולה והסוגיא ששנויה בסנהדרין (יט) ומן המקדש לא יצא שאינו יוצא אחר המטה עמהם אלא הם נכסין והוא נגלה הם נגלין והוא נכסה דברי רבי מאיר ורבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש כלל שנאמר ומן המקדש לא יצא ופירשו בטעמו של רבי מאיר ו"מן המקדש" מקדושתו לא יצא וכיון דאית ליה היכירא לא אתי למנגע ורבי יהודה אגב מרריה דילמא מיקרי ונגע כל זה אסמכתא מדבריהם הם הנהיגו סילסול בכהן גדול שלא יצא אחר המטה לפי שהוא אינו מטמא לקרובים ואדם בהול על מתו שמא יגע בהן כענין ויפל יוסף על פני אביו (בראשית נ א) אבל כהן הדיוט על קרוביו הוא מטמא ועל אחרים אינו בהול שיטמא להן וכל זה בכהן גדול מעלה מדבריהם וסמכו אותה לכתוב הזה כדרך האסמכתות בתלמוד וכך מצאתי בתוספתא בסנהדרין (פ"ד ה"א) אמרו לרבי יהודה אין מן המקדש לא יצא אלא בשעת עבודה בלבד ועוד שם בירושלמי (פ"ב ה"א) ראיות אין כאן מקום הזכרתם