שמות רבה לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שמות רבה · לג · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה לג

שמות רבה פרשה לג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח

<< · שמות רבה · לג א · >>


א.

"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי ד, ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" - אל תעזובו את המקח שנתתי לכם:

  • יש לך אדם שלוקח מקח יש בו זהב אין בו כסף יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר (תהלים יב, ז): "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף" יש בו זהב שנאמר (שם יט, יא) "הנחמדים מזהב ומפז רב".
  • יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים שנאמר (שיר ד, יג): "שלחיך פרדס רמונים".
  • יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינן יודעין מהו אבל משכר הסרסור נתודע מה לקח, כך התורה אין אדם יודע מה היא אלא משכר שלקח משה שנאמר (שמות לד, כט): "ומשה לא ידע כי קרן אור פניו בדברו אתו".
  • ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו? אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא לפרוש ממנה איני יכול לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ:".

<< · שמות רבה לג · ב · >>


ב.

דבר אחר "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". הה"ד (תהלים סח, יט): "עלית למרום שבית שבי [לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון יה אלהים]" כל עִלּוּיֶיךָ לא היה אלא מן המרום "עלית למרום" (שמות יט, ג): "ומשה עלה אל האלהים" (שם כ, יח) "ומשה נגש אל הערפל" "שבית שבי" מלך בשעה שחיילותיו נשבים הוא מיצר תאמר אף כאן כך ת"ל "לקחת" ובשעה שאדם מוכר הוא מיצר ת"ל מתנות באדם אמר להם כך אני מעלה עליכם כאלו מתנה נתתיה לכם אף סוררים אמר הקב"ה למשה מה עובדי כוכבים אומרין שאיני חוזר עמהם על שעבדו עבודת כוכבים שנאמר (דברים ט, יב): "סרו מהר" אפילו סוררים הן איני מניח אותם ועמהם אני דר שנאמר "אף סוררים לשכון יה אלהים":

<< · שמות רבה לג · ג · >>


ג.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה": הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שיר ה, ב): "אני ישנה ולבי ער [וגו' פתחי לי אחתי רעיתי וגו' שראשי נמלא טל]". אמרה כנסת ישראל:

  • אני ישנתי לי מן הקץ, אלא הקב"ה ער, שנאמר (תהלים עג, כו): "צור לבבי וחלקי אלהים לעולם".
  • "אני ישנה" מן המצות, אבל זכות אבותי עומדת לי, "ולבי ער".
  • "אני ישנה" ממעשה העגל, "ולבי ער", והקב"ה מרתיק עלי, הוי "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה".

"פתחי לי אחותי רעיתי" - עד מתי אהיה מתהלך בלא בית? "שראשי נמלא טל"! אלא עשו לי מקדש, שלא אהיה בחוץ.

<< · שמות רבה לג · ד · >>


ד.

ד"א "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" רבי ברכיה פתח (דה"א כט, יא): "לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ" -- אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן

למטן (מ"א ח, יב): "אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל" וכתיב (שם, יג) "בָּנֹה בניתי בית זבול לך"
למטן "עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים"
למטן "וַיִּהְיוּ הַכְּרוּבִים"
למטן (מ"א ז, לג): "ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה" וכן (יחזקאל א, טו): "והנה אופן אחד בארץ"
למטן (ש"א א, ט): "היכל ה'"
למטן (שמות יב, מא): "יָצְאוּ כל צבאות ה'"
למטן "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם"
  • למעלן כסא ה'
למטן (ירמיה יז, יב): "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו"
למטן (ש"ב ד, ב): "ושני אנשים שרי גדודים"
למטן (דברים א, י): "והנכם היום ככוכבי השמים לרב"
למטן (ויקרא טז, ד): "כתונת בד קדש ילבש"
למטן ולמטן (מלאכי ב, ז): "כי מלאך ה' צבאות הוא"
למטן ולמטן (שמות כ, כא): "מזבח אדמה תעשה לי"
למטן (במדבר כד, ה): "מה טבו אהליך יעקב"
למטן ולמטן "עֶשֶׂר יְרִיעוֹת"
למטן (שמות כז, כ): "שמן זית זך כתית למאור"

ולא עוד אלא שחביבין כל מה שלמטן משל למעלן. תדע לך שהניח מה שלמעלן וירד בשלמטן שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". הוי - "כי כל בשמים ובארץ" ואומר (חגי ב, ח): "לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות":

<< · שמות רבה · לג · ה · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ה.

ד"א "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" - הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב: (משלי כב, א): "נבחר שם מֵעֹשֶׁר רב [מכסף ומזהב חן טוב]":

נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים קו, כג): "לולי משה בחירו", וכן הוא אומר (שמות לג, יז): "ואדעך בשם", מעשרו של קרח, שנאמר (במדבר טז, יז): "חמשים ומאתים מַחְתֹּת". א"ל אמר ליה, אמר לו הקב"ה: מפני שיש לך עושר אתה מתגאה?! נבחר שמו של משה מכל עשרך של כסף ושל זהב! הוי "מכסף ומזהב חן טוב".

ד"א נבחר שמו של פנחס מן עשרו של זמרי, שהיה נשיא שבט שמעון. ומה עשה זמרי?

  • עליו אמר שלמה (משלי כא, כט): "העז איש רשע בפניו" - זה זמרי, "וישר הוא יבין דרכו" - זה פנחס. ומה העז זמרי? אלא כיון שבאה כזבי בקש ליטלה, אמרה לו 'איני נשמעת לך, שכן ציווני אבא שלא אהיה נשמעת אלא למשה'. אמר לה 'אני גדול ממשה, שהוא משבט ג' ואני משבט ב'. ורצונך לידע שאני גדול ממשה? בפניו אני נוטל אותך, שנאמר (במדבר כה, ו): "והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה", שהיה מקיש דברים כנגדו. א"ל אמר ליה, אמר לו 'משה, זו אסורה או מותרת?' אמר לו 'אסורה היא לך'. א"ל זמרי 'אתה הוא הנאמן של תורה, שהקב"ה מתגאה בך ואומר (שם יב, ז) "לא כן עבדי משה", שאתה אומר אסורה זו, אף אשתך שנטלת אסורה היא לך! זו מדינית וזו מדינית! זו גדולה בת אבות ואשתך בת כומר!' הוי "לעיני משה". ושלמה צווח "העז איש רשע בפניו".
  • וכיון שראו אותו היו בוכים, שנאמר (שם כה, ו) "והמה בוכים". א"ל הקב"ה 'משה, בוכה אתה? והיכן חכמתך, שאמרת דבר והבלעת לקרח, ועכשיו אתה בוכה?' ורוח הקדש צווחת (תהלים עו, ו): "אשתוללו אבירי לב נמו שנתם". א"ל אמר ליה, אמר לו 'משה, (משלי כא, ל): "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'"!'.
  • אמר הקב"ה 'יודע אני מי מוכן לדבר זה'. מה כתיב אחריו - (שם, לא) "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה". אמר ר' יוסי: דרש פנחס בעצמו 'ומה אם הסוס, שהוא נותן נפשו ליום מלחמה, אפילו הוא מת נותן נפשו על בעליו - אני על קדושת שמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה!' (במדבר כה, ז): "וירא פינחס בן אלעזר" - התחיל אומר בינו לבין עצמו 'ומה אעשה? איני יכול! שנים יכולין לאחד, שמא אחד יכול לשנים?!' עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו, הנגף נוגף, והקב"ה אומר '(משלי כד, י): "התרפית ביום צרה וגו' הצל לקוחים למות כי תאמר הן לא ידענו זה" - אני מעיד עליך, שנאמר (שם, יב) "הלא תֹכֵן לבות הוא יבין"'.
  • נכנס פנחס, ומצא אותם שקבעם הקב"ה זה עם זה, והיו כרוכין זה בזה, ולא היו יכולין להפרש עצמן, ודקר שניהם דרך דביקתן, שנאמר (במדבר כה, ח): "וַיִּדְקֹר את שניהם". כיון שיצא, נכנסו שבטו של זמרי. מה עשה הקב"ה? נגף את כולן. כיון שראה פנחס את הנגף, עמד והיה מתפלל, שנאמר (תהלים קו, ל): "ויעמד פינחס ויפלל". מיד קרא הקב"ה למשה ואמר לו: בא ואודיעך מי העמיד זרעו של אברהם, שנאמר "פינחס בן אלעזר"; לכך נאמר "נבחר שם מעשר רב".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף נבחר שמו של מרדכי מעשרו של המן. אמר ר' יאשיה: מה עשה אותו רשע? הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש. א"ל אמר ליה, אמר לו הקב"ה 'חייך, "נבחר מכסף ומזהב חן טוב" - נבחר חנה של אסתר, שנאמר (אסתר ב, טו): "ותהי אסתר נושאת חן". כיון שבא הרשע עם הממון, א"ל אמר ליה, אמר לו המלך (שם ג, יא) "הכסף נתון לך". אמר הקב"ה 'כך אתם מוכרים שלי על שלי, שנאמר (ויקרא כה, נה): "כי לי בני ישראל עבדים", וכתיב (חגי ב, ח): "לי הכסף והזהב" - חייך, מה שאמרת "הכסף נתון לך וגו'" כך (אסתר ח, א): "ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן".

<< · שמות רבה לג · ו · >>


ו.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה": הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי ד, ב): "כי לקח טוב נתתי לכם". אמר ר' ברכיה הכהן ברבי:

  • בנוהג שבעולם, אדם מוכר חפץ בתוך ביתו, הוא עצב עליו; והקב"ה נתן תורה לישראל ושמח, הוי "לקח טוב וגו'".
  • בנוהג שבעולם, אדם לוקח חפץ, מיצר לשמרה; אבל התורה משמרת בעליה, שנאמר (שם ו, כב) "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך".
  • בנוהג שבעולם, אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו? אבל הקב"ה נתן תורה לישראל, ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים, הוי "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה".

-

<< · שמות רבה לג · ז · >>


ז.

ד"א "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" הה"ד (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה" דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נתנו לישראל ע"י משה שכן מנין תורה. ואם תאמר אינן אלא תרי"א ושתים היכן הם? אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום ותרי"א אמר להם משה שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה וגו'".

אל תקרי "מורשה" אלא "ירושה" -- ירושה היא לישראל לעולם. משל לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים אפילו לאחר כמה שנים אינו בוש מפני שהוא אומר לירושת אבותי אני חוזר -- כך תלמיד חכם שהוא פורש מן התורה והלך והתעסק בדברים אחרים אפילו לאחר כמה שנים הוא מבקש לחזור אינו בוש מפני שאומר לירושת אבותי אני חוזר.

ד"א "מורשה" אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה מה חתן זה כל זמן שלא נשא ארוסתו הוא הוה פראדורין לבית חמיו משנשאה הרי אביה בא אצלה כך עד שלא נתנה תורה לישראל (שמות יט, ג): "ומשה עלה אל האלהים" משנתנה תורה אמר הקדוש ברוך הוא למשה "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם":

ד"א אל תהי קורא "מורשה" אלא מאורסה מלמד שהתורה ארוסה לישראל שנאמר (הושע ב, כא): "וארשתיך לי לעולם".    ומנין שהיא כאשת איש לעובדי כוכבים? שנאמר (משלי ו, כז): "היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו":

<< · שמות רבה · לג ח · >>


ח.

ד"א "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן אמר לפניו רבש"ע יכולין הם ישראל לעשותו א"ל הקב"ה אפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנאמר "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ".

אמרו רבנן אף במן שהיה יורד לישראל היו יורדות בו אבנים טובות ומרגליות והיו הגדולים שבהן באין ומלקטים אותן והיו גונזין אותן תדע שכן הוא שנאמר (שמות לו, ג): "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר" וכי בבקר היו מביאין בצהרים לא היו מביאים אלא ממה שהיה המן מוריד להם הביאו וכן הוא אומר (שם לה, כז) "וְהַנְּשִׂאִם הביאו".

"וְזֹאת הַתְּרוּמָה" א"ר טביומי בשעה שהגיע זמנו של יעקב אבינו ליפטר מן העולם קרא לבניו אמר להם היו יודעין שהקב"ה עתיד לומר לבניכם לעשות משכן אלא יהיו כל צרכיו מוכנים בידכם שנאמר (בראשית מח, כא): "והיה אלהים עמכם" וכי תעלה על דעתך כשהיה יעקב אבינו חי לא היה הקב"ה עם בניו אלא כך אמר להם עתיד הוא לומר לכם "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" והוא יורד ומשרה שכינתו בתוככם שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

ויש מהם שהתקינו עצמן לדברים ויש מהן ששכחו וכשבא משה ועשו המשכן יש מהם שהביאו מעצמן ויש מהם שלא הביאו אלא ממה שהיה מונח בידו שכן הוא אומר (שמות לה, כג): "כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן" ואומר (שם, כד) "כל אשר נמצא אתו עצי שטים":

<< · שמות רבה · לג · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.