לדלג לתוכן

שמות רבה לא ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ו.    [ עריכה ]
"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" אם הלוית אותו לא תדחקנו שאם יש לו שדה או כרם לא תאמר לו טול לך מנה ועשה מהם פרקמטיא וכתוב לי אפותיקי על שדך או על כרמך למחר הוא מפסיד הפרקמטיא ואתה נוטל את שדהו או את כרמו לכך כתיב לא תהיה לו כנושה מכאן אתה למד שכל מי שלוקח רבית אין ירא אלהים וכן יחזקאל אומר (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה" משל לאחד שהיה אילוגין שלו נקרא לפני הדיין אמר הדיין עד עכשיו הוא קיים כך אמר הקב"ה "וחי לא יחיה נשך ותרבית לקח". ד"א אמר הקב"ה מי שחיה ברבית בעולם הזה לא יחיה בעולם הבא והוליד בן ולא לקח רבית אמרו לו אביו היה לוקח רבית אומר להם מה איכפת לי ואני כתבתי (שם יח, כ) "בן לא ישא בעון האב הנפש החוטאת היא תמות" אמר להם הקב"ה אתם אומרים שימות הבן אפילו אביו אם רצה לעשות תשובה וליטול לו חיים אני מקבלו שנאמר (שם יח, כא) "והרשע כי ישוב" אם בכל לבבו הוא שב אני מקבלו לפיכך נאמר לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך לא היה צ"ל אלא לא תשים מהו לא תשימון אלו העדים והערב והדיינין והסופר שאלולי הם לא יטול כלום לפיכך לוקים כולם ומנין שהלוה לוקה שנאמר לא תשיך לאחיך למה הרבית דומה למי שנשכו נחש ולא הרגיש מי נשכו ולא ידע עד שנתבטבט עליו כך הרבית אין אדם מרגיש בו עד שתתבטבט עליו: