שמות רבה לב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · שמות רבה לב · ז · >>

ז ד"א "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ"הה(תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" כשעמדו ישראל בסיני וקבלו את התורה אמר הקב"ה למלאך המות על כל עובדי כוכבים יש לך רשות בהם ועל אומה זו אין לך רשות בה שהם חלקי. כשם שאני חי וקיים כך בני קיימין שנא' (דברים לב, ח) "בהנחל עליון גוים" וכתיב (שם , ט) "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו".

ולא רציתם אלא חבלתם מעשיכם ואמרתם לעגל אלה אלהיך ישראל ולכך (תהלים פב, ז) "אכן כאדם תמותון". מה עובדי כוכבים משתמשים בשרים אף אתם כן שנאמר "הנה אנכי שלח מלאך".

וכן אתה מוצא שהראה הקב"ה ליעקב שרי כל מלכות ומלכות שנאמר (בראשית כח, יב) "ויחלם והנה סלם מצב ארצה" הראה לו כמה אומות וכמה איפרכין וכמה שילטונין עומדים מכל מלכות ומלכות וכשם שהראה לו אותן עומדים כך הראה לו אותן נופלין שנאמר "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו". אמר לו הקב"ה עלה אף אתה. אמר לו יעקב מתיירא אני שמא ארד כשם שירדו אלו. א"ל הקב"ה אל תתירא כשם שאיני יורד מגדולתי כך לא אתה ולא בניך יורדים מגדולתם שנאמר "והנה ה' נצב עליו". אימתי? בשעה שהם עושים רצוני. ובשעה שאמרתם "אלה אלהיך ישראל" ועזבתם אותי והלכתם בדרכי עובדי כוכבים -- מה עובדי כוכבים בשרים אף אתם בשרים שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ":