קטגוריה:דברים לב ח
נוסח המקרא
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם
יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
בְּ/הַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּ/הַפְרִיד֖/וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְ/מִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בְּאַחְסָנָא עִלָּאָה עַמְמַיָּא בְּפָרָשׁוּתֵיהּ בְּנֵי אֲנָשָׁא קַיֵּים תְּחוּמֵי עַמְמַיָּא לְמִנְיַן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּאַחְסָנוּת עִלָאָה עַלְמָא לְעַמְמַיָא דִי נְפָקוּ מִבְּנוֹי דְנחַ בְּאַפְרָשׁוּתֵיהּ מִכְתָּבִין וְלִישְׁנִין לִבְנֵי נְשָׁא בְּדָרָא דְפַלְגוּתָא בֵּי הוּא זִמְנָא רָמָא פִיצְתָא עִם שׁוּבְעִין מַלְאָכַיָא רַבְרְבֵי עַמְמִין דְאִתְגְלֵי עִמְהוֹן לְמֶחֱמֵי קַרְתָּא וּבֵי הוּא זִמְנָא אָקִים תְּחוּמֵי אוּמַיָא כִּסְכוּם מִנְיַין שׁוּבְעִין נַפְשָׁתָא דְיִשְרָאֵל דִנְחָתוּ לְמִצְרַיִם: |
| ירושלמי (קטעים): | בְּאַחֲסָנוּת עִילַיָא אוּמַיָא בְּפָרָשׁוּתֵיהּ לִשְׁנֵי בְּנֵי אֵינָשָׁא קְבַע תְּחוּמִין לְאוּמַיָא לְמִנְיָן שִׁבְטַיָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל: |
רש"י
"בהפרידו בני אדם" - כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן אלא יצב גבולות עמים קיימם ולא אבדם
"למספר בני ישראל" - בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשוןרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם – כְּשֶׁהֵפִיץ דּוֹר הַפַּלָּגָה, הָיָה בְּיָדוֹ לְהַעֲבִירָם מִן הָעוֹלָם; וְלֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא יַצֵּב גְּבוּלֹת עַמִּים, קִיְּמָם וְלֹא אִבְּדָם.
לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – בִּשְׁבִיל מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲתִידִין לָצֵאת מִבְּנֵי שֵׁם; וּלְמִסְפַּר שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם, הִצִּיב גְּבוּלֹת עַמִּים, שִׁבְעִים לָשׁוֹן.
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בהפרידו בני אדם. פירוש שלא מסר ה' כל האומות ביד שר אחד אלא הפרידם ונתן חלק לכל שר ושר, ואופן החלוקה שעשה בהם כשיצב גבולם היתה למספר בני ישראל, פירוש יש לך לדעת כי כל מעשה ה' עשה זה לעומת זה וטוב ורע וכל נפשות שבנבראים נטעם ה' מב' אילנות אילן א' טוב וא' רע, אילן הטוב הוא אדם הראשון, אילן הרע הוא ס"מ אדם בליעל, וכשחטא אדם הראשון ונתערב רע בטוב חזרו להיות יוצאים מהולדת אדם הראשון גם נפשות רעות עד שיצאה נפש אחת טהורה שבה כלולות כל הנשמות הקדושות ונתברר האילן הטוב מחדש וזה הוא יעקב אבינו עליו השלום, ולזה אמרו (ב"מ פ"ד. זוה"ק ח"ג רמד,) שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם קדמאה והבן הדברים:
ואילן זה יש בו ע' ענפים והם ע' נפש שירדו למצרים, ואשר על כן כאשר הפריד ה' האומות הציב גבולם למספר בני ישראל עשה מהם ע' כנגד ע' ענפי הקדושה:
והכוונה בזה כדי שתהיה כל בחינה ובחינה של כל ענף מענפי הקדושה מושלת על שכנגדה בחלק הרע, וזה סוד (משלי ה', ה') רגליה יורדות מות, שרגלים של הקדושה דורכים על ראשי הקליפה, ונמצאים ענפי יעקב שולטים ומולכים על האומות, ואמר כי חלק ה' עמו פירוש טעם לזה, להיות שהאומה אשר בחר לו ה' שיהיה הוא המושל עליה הם ישראל לזה נתכוון ה' והמליך ונישא את בני ישראל על כל האומות ובזה כאשר הוא מולך על ישראל הנה הוא מולך על כל העולם כולו, ואומרו חלק ה' עמו יכוין אל ישראל אחר שקבלו התורה שאז יקראו בשם עם ה', ואומרו יעקב חבל פירוש החבל שהוא ראש הנחלה, והוא מה שהעירותיך אליו ברמז אומרם ז"ל שופריה דיעקב כו':
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם - פירש תחומן לאומות העולם, לכל אומה ואומה, כדי שלא יהיו מעורבבים. שילח בני גומר לגומר, ובני מגוג למגוג, ובני מדי למדי, ובני יון ליון, ובני תובל לתובל. פירש תחומם של אומות כדי שלא יכנסו לארץ: יצב גבולות עמים!
ד"א בהנחל עליון גוים - כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל, שנאמר חבקוק ג עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה, אלא ישראל, שנא' יצב גבולות עמים.
ד"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום העולם לאומות - חלקם לגיהנם שנאמר שמה אשור וכל קהלה, עילם וכל המונה, שמה נסיכי צפון כולם, וכל צידונים שמה, מדי בבל ואדום מלכיה וכל נסיכיה. וא"ת מי נוטל עושרם וכבודם של אלו? הוי אומר ישראל: יצב גבולות עמים.
ד"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום מן האומות יראי חטא וכשרים שבהם: בהפרידו בני אדם - זה לוט, בראשית יג ויפרדו איש מעל אחיו: יצב גבולות עמים - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר שיר השירים ו ששים המה מלכות ושמונים פילגשים. ששים ושמונים - הרי ק"מ לאבותינו לא ירדו במצרים אלא בשבעים נפש.
ד"א יצב גבולות עמים - יצב גבול עמים אין כתיב כאן, אלא יצב גבולות עמים; זכו אומות ליטול ב' חלקים במספר בני ישראל:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
גבלת. חסר ווי"ן, לומר י"ב מזלות יצב למספר בני ישראל:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים לב ח.
כשה' חילק את העולם בין העמים, הוא דאג שיישאר מקום לעם ישראל
(דברים לב ח): "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם - יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל."
כשה', האל עליון , חילק את הארץ ונתן לכל הגויים את נחלותיהם , כשהוא הפריד את בני-האדם לעמים שונים לאחר פרשת מגדל בבל - הוא הציב את גבולות העמים כך שתישאר ארץ פנויה בהתאם למספרם של בני ישראל .
דקויות
הפסוק מופיע בנאומו האחרון של משה, שבו הוא מוכיח את בני ישראל על כפיות-הטובה שלהם כלפי ה'.
חציו הראשון , בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם , מתייחס לדור הפלגה - דור מגדל בבל, שבו ה' הפריד את בני האדם לעמים, פיזר אותם בכל העולם, ונתן לכל אחד מהם את נחלתו.
חציו השני, יצב גבולות עמים למספר בני ישראל , לא לגמרי ברור. הוצעו לו כמה פירושים שונים:
1. ה' ייצב וקיים, את גבולות הגויים, ולא השמיד אותם למרות שחטאו לו בבניית מגדל בבל, כי רצה לחכות עד שייצאו מהם בני ישראל: " בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקב"ה למכעיסיו את חלק נחלתם, הציפם ושטפם; בהפרידו בני אדם - כשהפיץ דור הפלגה, היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן, אלא יצב גבולות עמים - קיימם ולא אבדם, למספר בני ישראל - בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשון" (רש"י, וכן ספורנו ועוד) ; ו שד"ל הסביר את חשיבות המספר 70.
- אך פירוש זה אינו מתאים למטרת הקטע - מטרת הקטע היא להוכיח את בני ישראל על כך שהם כפויי טובה, בכך שחטאו לה' למרות כל הטובות שעשה עימם; ופסוק זה אינו מוכיח זאת - להיפך, הוא אומר שה' היטיב עם כל העמים ולא רק עם בני ישראל!
2. כמה חוקרים הסתמכו על תרגום השבעים, ועל מגילה שנמצאה בקומראן, שלפיהם נוסח הפסוק הוא "יצב גבולות עמים למספר בני אל"; אם נפרש ש"בני אל" הם בני ישראל (כמו בפסוקים רבים בתנ"ך ), אז אין הבדל משמעותי בין הנוסחים; אך אם נפרש ש"בני אל" הם כוחות טבע או כוחות רוחניים כלשהם, ייתכן שמשמעות הפסוק היא, שה' חילק את העמים בין המלאכים - לכל עם מינה מלאך שאחראי עליו (והוא ה"שר" של אותו העם, שנזכר בדברי חז"ל), ורק לעם ישראל לא מינה שום שר, אלא הנהיג אותם לבדו. פירוש דומה נזכר בדברי ראב"ע: " "שאל "אביך" - רמז למבינים, וכן "זקניך" - והטעם, כמו שאמר (לעיל ד יט) "אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו'" , כי לכל חלק במטה חלק למעלה. וטעם "למספר בני ישראל" - כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד, והוא סוד גדול, והעד "כי חלק ה' עמו" - וזאת מעלה גדולה שלא עשה כן לכל גוי, על כן אמר "הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם" , שנפל ממעלתו באולתו. וזה טעם "אביך קנך" , כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש כמעשה האב עם הבן" " (אבן עזרא) . וכתב רמב"ן על דברים אלה: " "ודברי פי חכם חן. ואם כן יהיה פירוש "זכר ימות עולם" - שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית הטובה שעשה להם בעת היצירה, כמו שיאמר "בהנחל עליון גוים" וגו'. "בינו שנות דר ודר" - שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם כאשר יספר "ימצאהו בארץ מדבר" וגו'" " (רמב"ן) .
- אך לפי פירוש זה, לא ברורה המילה "כי" בתחילת הפסוק הבא - "יצב גבולות עמים... כי חלק ה' עמו"; היה מתאים יותר לכתוב מילה המדגישה את הניגוד בין העמים לבין ישראל, למשל - "יצב גבולות עמים... אך חלק ה' עמו"
3. לכן נראים לי ביותר פירושי רשב"ם וחזקוני, שכאשר ה' הפריד את הגויים וחילק להם נחלות - הוא דאג "לשמור מקום" לעם ישראל. כי חלק ה' עמו - עם ישראל הוא חלקו של ה' בעולם, הוא מייצג את ה', ולכן ה' השגיח עליהם באופן מיוחד, ועוד לפני שהם נוצרו - הוא דאג להכין להם נחלה (דוגמה לזה ניתן לראות גם בימינו: כשאדם שומר מקום לאדם אחר, למשל באוטובוס או בהרצאה, זה מראה שהוא חושב עליו ודואג לו).
בבראשית פרק י, הפרק המתאר את הפרדת בני האדם לעמים (מסתיים במילים: "ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול"), יש פסוק אחד המתאר "גבולות עמים" (י 19): "ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד-עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד-לשׁע"; לכן מסתבר, שהמילים "בהפרידו בני אדם - יצב גבולות עמים" מתייחסות לאותם עמים - עמי כנען, שה' הציב את גבולם כך שיספיק למספרם של בני ישראל. המדרש אף מציין את העובדה, שכנען יחד עם 11 בניו הם 12 - כמספר בני ישראל.
(פירוש דומה כתב רמב"ן על בראשית י טו: " "ודע כי ארץ כנען לגבולותיה מאז היתה לגוי היא ראויה לישראל והיא חבל נחלתם, כמו שנאמר (דברים לב ח) "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" , אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען, מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד. ועוד אבאר בעזרת האל יתעלה (דברים ב כג)" ")" ".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-03-13.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים לב ח"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.