קטגוריה:משלי ה ה

1. באופן מילולי, רגליים וצעדים הם אמצעי פיתוי ספציפיים שהאשה הנואפת משתמשת בהם (ד"ר אברהם גוטליב, החוויה היהודית), כמו ב(ישעיהו ג טז): "וַיֹּאמֶר ה': יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן... הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה";

2. ובאופן סמלי, רגליים וצעדים הם ההֶרגֶלים הרעים של האדם ההולך אחר פיתויים ויורד עמוק אל תוך החומריות: "כי רגלים הם כינוי אל הפחיתות... ובפחיתת החומר - דבק בו המיתה" (מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התורה, הקדמה).

בלשון המקרא שאוֹל הוא מילה נרדפת למוות או קבר, אך בדברי חז"ל שאול הוא הגיהנם, האבדון בעולם הבא: "שאול צעדיה יתמוכו - שאע"פ שהוא נדון בייסורים בעולם הזה, אינו ניצול מדינה של גיהנם לעתיד לבוא" (מדרש משלי).

1. כל מי שתומך בצעדיה (מלווה אותה) יורד אל השאול (אבן עזרא). זאת בניגוד לתומכי החכמה, העולים אל עץ החיים, (משלי ג יח): "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר"*.

2. צעדיה של האשה הזרה כאילו תומכים בשאול ומחזקים אותו, בכך שהם "מגייסים" לשם דיירים חדשים: "צעדיה הם תומכים ומחזיקים המות, רוצה לומר, שהם עוזרים להביא המות באופן נפלא, ובזה הם כאילו סומכים ידי המות, ומחזיקים אותה על החיים" (רלב"ג, וכן מצודות, דעת מקרא, רמ"ד ואלי).

3. צעדיה של האשה הזרה תמוכים, חזקים ובטוחים; היא הולכת אל השאוֹל בבטחה (ע"פ נילי סמט).