קטגוריה:בראשית ג טו
ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.
וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.
וְאֵיבָ֣ה ׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב׃
וְאֵיבָ֣ה וְ - ו' החיבור
אֵיבָ֣ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/342
מורפ': HC/Ncfsa׀ אָשִׁ֗ית אָשִׁ֗ית - פועל, קל, עתיד, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 7896
מורפ': HVqi1cs בֵּֽינְךָ֙ בֵּֽינְ - מילת יחס
ךָ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 996
מורפ': HR/Sp2ms וּבֵ֣ין וּ - ו' החיבור
בֵ֣ין - מילת יחס
צורת יסוד: c/996
מורפ': HC/R הָֽאִשָּׁ֔ה הָֽ - מילית, ה' הידיעה
אִשָּׁ֔ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/802
מורפ': HTd/Ncfsa וּבֵ֥ין וּ - ו' החיבור
בֵ֥ין - מילת יחס
צורת יסוד: c/996
מורפ': HC/R זַרְעֲךָ֖ זַרְעֲ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ךָ֖ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2233
מורפ': HNcmsc/Sp2ms וּבֵ֣ין וּ - ו' החיבור
בֵ֣ין - מילת יחס
צורת יסוד: c/996
מורפ': HC/R זַרְעָ֑הּ זַרְעָ֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 2233
מורפ': HNcmsc/Sp3fs ה֚וּא ה֚וּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3ms יְשׁוּפְךָ֣ יְשׁוּפְ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
ךָ֣ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7779
מורפ': HVqi3ms/Sp2ms רֹ֔אשׁ רֹ֔אשׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 7218 a
מורפ': HNcmsa וְאַתָּ֖ה וְ - ו' החיבור
אַתָּ֖ה - כינוי גוף, אישי, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/859 a
מורפ': HC/Pp2ms תְּשׁוּפֶ֥נּוּ תְּשׁוּפֶ֥ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, יחיד
נּוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7779
מורפ': HVqi2ms/Sp3ms עָקֵֽב עָקֵֽב - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 6119
מורפ': HNcmsa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וְאֵיבָ֣ה מונח לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)
אָשִׁ֗ית רביעי (משנה, דרגא 3)
בֵּֽינְךָ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
וּבֵ֣ין מונח (משרת, דרגא 5) הָֽאִשָּׁ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וּבֵ֥ין מרכא (משרת, דרגא 5) זַרְעֲךָ֖ טפחא (מלך, דרגא 2)
וּבֵ֣ין מונח (משרת, דרגא 5) זַרְעָ֑הּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
ה֚וּא יתיב (משנה, דרגא 3)
יְשׁוּפְךָ֣ מונח (משרת, דרגא 5) רֹ֔אשׁ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְאַתָּ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
תְּשׁוּפֶ֥נּוּ מרכא (משרת, דרגא 5) עָקֵֽב סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה חוה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ המין האנושי. הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ יכה אותך בראש וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב בעקב רגלו, כי תהיה נמוך ושפל לעומתו. {ס}
{ס} מסמלת פרשה סתומה: בספר תורה הפיסקה הבאה מתחילה באותה שורה במרווח של 9 אותיות, ובדרך כלל ניתן לאמר שעיניינה קרוב לנושא הפיסקה הקודמת
טז
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ". {ס}
יז וּלְאָדָם אָמַר: "כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר 'לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ', אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בגללך, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה בעבודה קשה שתגרום לך לעצב (ולא כמו בגן עדן שהפירות צומחים ללא מאמץ) כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ, וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם את גידולי השדה (לחם משמש בלשון התנ"ך לתיאור אוכל באופן כללי). עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ, כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".
כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ 'חַוָּה', כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי.
כא
וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר, וַיַּלְבִּשֵׁם. {פ}
כב
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד כיחיד מִמֶּנּוּ שמעצמו יודע לָדַעַת טוֹב וָרָע. וְעַתָּה, פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם".
כג
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן, לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם מהעפר שנוצר ממנו (לעיל ב, ז).
כד
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים מלאכים, לשמור על הכניסה וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת להב של חרב הזז מצד לצד, לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ את הדרך המובילה ל- עֵץ הַחַיִּים. {ס}
<< · ביאור:בראשית · ג · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- הרמב"ם (במורה נבוכים חלק א, פרק ב) מסביר שחטא עץ הדעת גרם לשינוי מהותי בתפיסת האדם את המציאות ואת עצמו. לפני החטא, האדם היה במצב של שכליות טהורה – הוא פעל על פי האמת והכוזב, כלומר, הבחין בין מה שנכון לבין מה שלא נכון, מתוך שיקולים שכליים טהורים. בעקבות החטא, חל שינוי בכך שהאדם החל לראות את העולם דרך משקפיים של טוב ורע, דהיינו, מוסר והערכה ערכית. האדם עבר משיקול דעת שכלי טהור לשיקול דעת ערכי ומוסרי, שמערב את התחושות, הרצונות וההשפעות של החושים.
- הרמב"ם מסביר שהידיעה שהייתה לאדם לפני החטא הייתה ידיעה שכלית מושלמת, שלא הייתה תלויה בתחושות או בהשפעות חיצוניות. אולם, לאחר החטא, נפגע היכולת הזאת, והאדם החל לעסוק בעניינים שמבוססים על הרגש, על הנאות הגוף, ועל מוסר חברתי, במקום להתמקד במציאות האמתית, כלומר במה שנכון או שקרי מבחינה שכלית טהורה.
- לפי הרמב"ם, זוהי הסיבה לכך שהאדם נעשה מודע לערום שלו, כי הוא התחיל להיות מושפע מדברים גופניים ומחושיים, כמו תחושות בושה, דברים שבפני עצמם אינם קשורים לאמת המוחלטת אלא להערכה של טוב ורע.
- רבים פירשו ש"צלם אלהים" שניתן לאדם הוא יכולת הבחירה החופשית, ואם כן, במעשה האכילה מעץ הדעת, מגלה האנושות את כוחה שנתן לה הבורא: לפעול גם בניגוד לציווי ה'. האכילה מעץ הדעת מגלמת תהליך בו האדם למד להכיר את יכולתו המיוחדת, אך גם להזהר ממנה. כפי שניתן לאכול מכל הבא ליד אך יש מאכלים טעימים שאינם בריאים ואותם כדאי לשים בצד, הרחק מהישג יד, כך גם לגבי היחסים בין איש לאישתו - את העירום יש לכסות. אדם וחווה מסתפקים בחגורה עם עלי תאנה, אך ה' מדריך אותם שבתחומים בהם התאוה חזקה כדאי לקחת מקדם ביטחון, ובמקרה זה ללבוש כותנות.
- נראה מלשון הפסוקים שהגירוש מגן העדן איננו עונש, אלא תוצאה הנגזרת מהמצב שנוצר לאחר האכילה מעץ הדעת, ומטרתה למנוע אכילה מעץ החיים. אם לאדם יש בחירה חופשית שהוא עלול לנצל לרעה, צריך לאפשר התקדמות בה ילמד האדם בהדרגה לבחור בטוב. לאדם בודד קשה לשנות את אופיו והרגליו, ורק החלפה של דור בדור חדש יכולה לגרום לעולם להתקדם לכיוון יעדו: אנושות עם בחירה חופשית מוחלטת, הבוחרת בטוב.
- משחק מילים מעניין (לשון נופל על לשון): בפסוק א והפסוק האחרון בפרק הקודם, המילים עֲרוּמִּים\עָרוּם במשמעות שונה. ניתן לראות בכך סיוע לכך שהפסוק האחרון בפרק הקודם ראוי היה להיות הפסוק הפותח של פרק זה. החלוקה הנפוצה לפרקים לא בהכרח נכונה - כדאי לעיין בערך חלוקת הפרקים בתנ"ך בוויקיפדיה.
ראו גם
- פירוש רש"י על בראשית ג, עם ביאור המילים הקשות בדברי רש"י והפניה למקורותיו
- למאמרים נוספים ראו קטגוריה:גן עדן וקטגוריה:חטא עץ הדעת.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּדְבָבוּ אֲשַׁוֵּי בֵּינָךְ וּבֵין אִתְּתָא וּבֵין בְּנָךְ וּבֵין בְּנַהָא הוּא יְהֵי דְּכִיר מָא דַּעֲבַדְתְּ לֵיהּ מִלְּקַדְמִין וְאַתְּ תְּהֵי נָטַר לֵיהּ לְסוֹפָא׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וּדְבָבוּ אֵשַׁוִּי בֵּינָךְ וּבֵין אִתְּתָא וּבֵין בְּנָךְ וּבֵין בְּנָהָא הוּא יְהֵי דְּכִיר מָה דְּעָבַדְתְּ לֵיהּ מִלְּקַדְמִין וְאַתְּ תְּהֵי נַטַר לֵיהּ לְסוֹפָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְבָבוּ אֵישַׁוֵי בֵּינָךְ וּבֵין אִתְּתָא בֵּין זַרְעֲיַת בְנָךְ וּבֵין זַרְעֲיַת בְּנָהָא וִיהֵי כַּד יְהוֹן בְּנָהָא דְאִתָּא נַטְרִין מִצְוָתָא דְאוֹרַיְיתָא יֶהֱוְיַן מְכַוְונִין וּמַחְיָין יָתָךְ עַל רֵישָׁךְ וְכַד שַׁבְקִין מִצְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא תֶּהֱוֵי מִתְכַוֵין וּנְכִית יַתְהוֹן בְּעִקְבֵהוֹן בְּרַם לְהוֹן יְהֵא אָסוּ וְלָךְ לָא יְהֵי אָסוּ וַעֲתִידִין אִינוּן לְמֶעֱבַד שְׁפִיוּתָא בְּעִיקְבָא בְּיוֹמֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וִיהֵי כַּד יֶהֱוֵין בְּנַיָא דְאִתְּתָא לְעַיָן בְּאוֹרָיְיתָא וְעָבְדִין פִּקוּדַיָא יֶהֱוְיַן מִתְכַוְונִין וּמַחְיַין יָתָךְ לְרֵישָׁךְ וְקַטְלִין יָתָךְ וְכַד יִשְׁבְּקוּן בְּנַיָא דְאִיתְּתָא מִצְוָתָא דְאוֹרַיְיתָא וְלָא יַעַבְדוּן פִּקוּדַיָא תֶּהֱוֵי מִתְכַוִין וּנְכִית יַתְהוֹן בְּעִקְבֵהוֹן וּמַמְרַע יַתְהוֹן בְּרַם יֶהֱוֵי אָסוּ לִבְנָהָא דְאִתְּתָא וְלָךְ חִיוְיָא לָא יֶהֱוֵי אָסוּ בְּרַם עַתִידִין הִינוּן אִילֵין לְאִילֵין לְמַעֲבַּד שְׁפוּיָיתָא בְּעִיקְבָא בְּסוֹף עֵקֶב יוֹמַיָא בְּיוֹמוֹי דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא: |
רש"י
"ישופך" - (סוטה ט) יכתתך כמו (דברים ט) ואכות אותו ותרגומו ושפית יתיה
"ואתה תשופנו עקב" - לא יהא לך קומה ותשכנו בעקבו ואף משם תמיתנו ולשון תשופנו כמו נשף בהם (ישעיהו מ) כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה ולפי שהלשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה בשניהם
[כד] לא יהיה לך קומה. פירוש מה שזכר בקללתו של נחש שהוא ישך האדם בעקב, ואין זה לו קללה, אלא הכי פירושו - 'לא יהיה לך קומה', והשתא הוא קללה לנחש נשיכת העקב, שלא יהיה לו קומה. ומה שהוסיף 'ואף משם תמיתנו' כדי לתרץ דאם בא לומר שלא יהיה לו קומה בלבד - יאמר שלא יהיה לו קומה, אלא שבא לומר גם כן שאף משם ימיתנו, וגם זה קללה לנחש, שבשביל שהנחש ממית האדם האדם רודף אחר הנחש להמית אותו, טרם ימית הנחש את האדם. ומכל מקום צריך לפרש גם כן שהקללה לנחש שלא יהיה לו קומה, דאם לא כן למה צריך למכתב שישך אותו בעקב, בשלמא הא דכתיב "ישופך ראש", בשביל שהראש הוא עיקר בעל חי אמר "ישופך ראש", אבל העקב אינו עיקר, לכך צריך לומר שהקללה הוא שלא יהיה לו קומה כמו שנתבאר למעלה. והרא"ם פירש כי מה שאמר 'ואף משם תוכל להמיתו' דאם לא כן לא יהיה שוה האיבה, כי אצל האדם כתיב "הוא ישופך ראש" דהוא כתיתה לגמרי, ואם לא ימית אותו נחש - לא יהיה האיבה שוה:
[כה] כתב לשון נשיפה. פירוש דהוי למכתב לשון נשיכה ולא לשון נשיפה, אלא מפני דגבי אדם כתיב "הוא ישופך ראש" הלשון נופל על הלשון לכתוב "ואתה תשופנו עקב":בד"ה אתה לא כו' ותשא אשתו נ"ב וא"ל ס"ס ידע שהיא נמי תאכל ותמות וי"ל דסב' מאחר שאדם נצטוה מפי הגבורה עצמו ימות מיד והיא שלא נצטוית מפי המקום אלא מפי בעלה לא תמות כ"כ מהר ואם כן להאי שעתא ישגלנה ודוק מהרש"ל:בד"ה ואף משם תמיתנו כולו נ"ב ואני אומר דמ"ה פירש ואף משם תמיתנו משום דהוא ישופך ראש הוא סיבת על גחונך תלך אבל תשופנו עקב אין לפרש כך דאם היה בעל קומה מכ"ש שהיה נושף בו למעלה אלא אף משם תמיתנו קאמר מהרש"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
יְשׁוּפְךָ – יְכַתֶּתְךָ, כְּמוֹ (דברים ט,כא): "וָאֶכּוֹת אוֹתוֹ", וְתַרְגּוּמוֹ "וְשַׁפִית יָתֵיהּ".
וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב – לֹא יְהֵא לְךָ קוֹמָה וְתִשְּׁכֶנּוּ בַּעֲקֵבוֹ, וְאַף מִשָּׁם תְּמִיתֶנּוּ. וּלְשׁוֹן "תְּשׁוּפֶנּוּ" כְּמוֹ "נָשַׁף בָּהֶם" (ישעיהו מ,כד), כֶּשְׁהַנָּחָשׁ בָּא לִנְשׁוֹךְ הוּא נוֹשֵׁף כְּמִין שְׁרִיקָה, וּלְפִי שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן כָּתַב לְשׁוֹן "נְשִׁיפָה" בִּשְׁנֵיהֶם.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ובין זרעך ובין זרעה" לא יהיה זה בין אדם וחוה בלבד: " הוא ישופך ראש" הכח הדמיוני ימעיט את התענוג בתחל' השגתו במה שידמ' ויצייר יראת היזק באיכות התענוג וכמותו וסדרו:
" ואתה תשופנו עקב" כי המתאוה בהתגברו יוליד ההיזק בסוף התענוג:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ב
- במדבר יט טו (9 דפים)
ש
- שמות יד ז (8 דפים)
דפים בקטגוריה "בראשית ג טו"
קטגוריה זו מכילה את 28 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 28 דפים.